מומיה מצרית נמצאה קבורה בשריון מוזר

מאת: Laura Geggel

מקור: Science Alert

הגילוי של "מומית בוץ" נדירה ממצרים העתיקה הפתיע את הארכיאולוגים שלא ציפו למצוא את המת עטוף בשריון בוץ מוקשח. "קונכית הבוץ" היא ממצא שאין שני לו. החוקרים חשפו "טיפול במת שלא תועד בעבר בתיעוד הארכיאולוגי המצרי", כתבו החוקרים במחקר שפורסם ב-3 בפברואר בכתב העת PLOS One.

יתכן ש"מעטפת הבוץ" שימשה לייצוב המומיה לאחר שנפגעה, אך ייתכן שהבוץ נועד גם לחקות שיטות ששימשו את האליטה של ​​החברה, שלעתים נחנטו עם חומרים מיובאים מבוססי שרף, לאורך תקופה של 350 שנה כמעט, מתקופת הממלכה החדשה המאוחרת ועד לשושלת ה-21 (1294 עד 945 לפנה"ס) אמרו החוקרים.

מומית הבוץ וארון הקבורה / Sowada et al.-PLOS ON

אז מדוע אדם זה כוסה בבוץ ולא בשרף? "בוץ הוא חומר זול יותר", אמרה החוקרת המובילה קארין סוואדה (Karin Sowada), עמיתת מחקר במחלקה להיסטוריה וארכיאולוגיה באוניברסיטת מקווארי בסידני, אוסטרליה. מעטפת הבוץ אינה המוזרות היחידה של המומיה. המומיה, שתוארכה לשנת 1207 לפנה"ס, נפגעה לאחר המוות, ואף נקברה בארון המתים הלא נכון, שנועד לאישה שמתה מאוחר יותר, כך גילו החוקרים.

כמו מומיות מצריות עתיקות רבות, "מומיית הבוץ" וארונה נרכשו במאה ה-19 על ידי אספן מערבי, במקרה זה, סר צ'רלס ניקולסון (Sir Charles Nicholson), פוליטיקאי אנגלי-אוסטרלי שהביא אותה לאוסטרליה. ניקולסון תרם את המומיה ואת הארון לאוניברסיטת סידני בשנת 1860, והיום הם נמצאים במוזיאון צ'או צ'אק ( Chau Chak Wing Museum) באוניברסיטה. אך נראה שמי שמכר לניקולסון את החפצים רימה אותו, הארון צעיר יותר מהגופה הקבורה בו, כך גילו החוקרים.

תמונות CT בתלת ממד של האדם החנוט (NMR.27.3) המציגות את השריון והחלקים השבורים / Sowada et al.-PLOS ON

"ככל הנראה סוחרים מקומיים הניחו גופה חנוטה שאינה קשורה בארון הקבורה כדי למכור 'סט' שלם יותר, נוהג ידוע בסחר העתיקות המקומי", כתבו החוקרים במחקר. הארון רשום על שם אישה - מרואה (Meruah) או מרוטאה (Meru (t) ah) - ומתוארך ל-1000 לפנה"ס, על פי האיקונוגרפיה המקשטת אותו. כלומר הארון צעיר בכ-200 שנה מהמומיה שבו. בעוד שהאדם הוא אינו מרואה, רמזים אנטומיים רומזים כי מדובר באישה שמתה בין הגילאים 26 עד 35, אמרו החוקרים.

החוקרים קיבלו את הרמז הראשון לכך כי המומיה בת ה-3,400 היא יוצאת דופן בשנת 1999, כאשר סריקת CT (טומוגרפיה ממוחשבת) גילתה משהו מוזר. כדי לבדוק, החוקר הוציא כמה דגימות של המעטפת וגילה שהן מכילות תערובת בוץ חולית. כאשר צוות חוקרים חדש סרק מחדש את המומיה בשנת 2017, הם חשפו פרטים שלא נודעו בעבר על השריון, בעיקר כאשר הם בחנו כימית את שברי הבוץ מחדש.

לאחר מותה, האישה נחנטה ונעטפה בבד. ואז, שרידיה, כולל ברך שמאל ורגלה התחתונה, נפגעו ב"נסיבות לא ידועות", אולי על ידי שודדי קברים, מה שגרם למישהו לתקן את מומיה, ככל הנראה תוך דור אחד עד שניים מקבורתה הראשונה - מאמץ שכלל "עיטוף מחדש, אריזה וריפוד של בד, ויישום של שריון הבוץ", כתבו החוקרים במחקר.

תמונות CT של האדם החנוט (NMR.27.3) המציגות תצוגות רוחביות של השריון במקומות שונים / Sowada et al.-PLOS ON

מי שתיקן את המומיה הכין סנדוויץ' אדמה מורכב, והניח בלילת בוץ, חול וקש בין שכבות עטיפת הפשתן. בתחתית תערובת הבוץ היה ציפוי בסיסי של פיגמנט על בסיס קלציט, ואילו חלקו העליון היה מצופה באוכרה, פיגמנט מינרלי אדום, אמרה סוואדה.

"כנראה שהבוץ יושם ביריעות כשהוא עדיין לח וגמיש", אמרה. "הגופה נעטפה בעטיפות פשתן, הונח השריון ואז הונחו עליו עטיפות נוספות". מאוחר יותר, המומיה נפגעה שוב, הפעם בצד ימין של הצוואר והראש. מכיוון שהנזק הזה השפיע על כל השכבות, כולל השריון הבוצי, נראה כי נזק זה היה מאוחר יותר וגרם להחדרת סיכות מתכת לייצוב האזורים הפגועים באותה תקופה, אמרו החוקרים.

"מומית בוץ" זו אינה המומיה המצרית הקדומה היחידה שנמצאה מתוקנת לאחר המוות; גופתו של המלך סתי הראשון נעטפה יותר מפעם אחת, וכך גם שרידיו של המלך אמנחותפ השלישי (סבו של המלך תות), ציינו החוקרים.

באשר לשריון הבוץ של האישה, "זו תגלית חדשה באמת בחניטה המצרית", אמרה סוואדה. "מחקר זה מסייע בבניית תמונה גדולה יותר - וניואנסית יותר - של כיצד התייחסו והכינו המצרים הקדומים את מתיהם."