עובדים סינים שחפרו באר בשנת 1974 גילו תגלית מדהימה: אלפי דמויות טרקוטה בגודל טבעי של צבא המתכונן לקרב. כעת נקראים 'צבא הטרקוטה' או לוחמי הטרקוטה, הדמויות ממוקמות בשלושה בורות ליד העיר שיאן במחוז שאאנשי בסין. לאחר גילוי הלוחמים, האתר הפך בשנת 1987 למוזיאון ולאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.
הבורות ממוקמים פחות מקילומטר וחצי צפונית מזרחית למאוזוליאום בצורת פירמידה שנבנה עבור הקיסר הראשון של סין, צ'ין שה-חואנג (260 - 210 לפנה"ס). על פי המרכז למורשת עולמית של אונסק"ו, ארכיאולוגים חושדים כי הקבר, שלא נחפר עדיין, עשוי להכיל העתק מלא של העיר שיאן, עליה שומרים הלוחמים. שלושת הבורות (בור רביעי לא הושלם) מכילים כ-8,000 דמויות טרקוטה בגודל טבעי, מהם נחפרו כ-2,000. הדמויות נוצרו כדי לשרת את הקיסר בחיים שלאחר המוות וכוללות תערובת של מרכבות, פרשים, חיילים משוריינים וקשתים. ישנם קצינים בכירים (כולל תשעה גנרלים שנמצאו עד כה) ואחד הבורות, מספר 3, שימש למעשה כמוצב הפיקוד של הצבא ומכיל משמר כבוד ומרכבה מעוטרת למפקד העליון של הכוח. כל שלושת הבורות הם אתרים ארכיאולוגיים פעילים והמבקרים יכולים לצפות בחפירות המתנהלות שם גם כעת.
פרטי הלוחמים כל כך מורכבים ויחודיים שמשערים שהם התבססו על חיילים אמיתיים ששירתו בצבא הקיסר. לכל לוחם יש סגנון שיער ומאפיינים מעוצבים באופן ייחודי; לחלקם יש ציציות שיער עליונות ואילו לאחרים יש זקני תיש, לחלקם כובעים וטוניקות משוחררות ואילו אחרים עם אפודים משוריינים ושיער קלוע. יש להם מבני גוף, הבעות ותנוחות שונות. מאפיין מרכזי נוסף הוא שהלוחמים עוטרו בצבעים עזים, מה שתרם ליחודיות. טכניקות שימור חדשות, המבוצעות על דמויות שנחפרו לאחרונה, מאפשרות להבחין בחלק מהדפוסים הללו. כל לוחם כולל חותמת של שם מנהל העבודה האחראי על יצירתו, כך שניתן היה לעקוב אחר טעויות, על פי מוזיאון פילד.
באופן מוזר, כאשר הקיסר יצר את הצבא הזה הוא הציב אותו כשהוא פונה מזרחה, לא לכיוון גבולות האימפריה שלו אלא כלפי השטחים שכבר כבש. מדוע הוא עשה זאת זו תעלומה, זה יכול להיות בגלל הטופוגרפיה סביב המאוזוליאום שלו או שאולי זה בגלל שהוא הרגיש שהאיום האמיתי מגיע מהאדמות שכבש.
הקיסר הראשון
שם הלידה שלו היה ייִינְג גֶ'נְג והוא נולד בתקופה בה סין היתה מחולקת למספר מדינות לוחמות. אחת המדינות הללו, ששמה צ'ין, הייתה ממוקמת בחלק המערבי של סין העתיקה והיתה בהתרחבות מזה זמן.
כשאביו של ג'נג, המלך ג'ואנג-שיאנג (King Zhuangxiang), מת בשנת 246 לפנה"ס, ג'נג ירש את כס המלוכה בגיל 13. בשלושת העשורים הבאים הוא יזם סדרה של מסעות צבאיים בהם צ'ין כבשה את המדינות האחרות ואיחדה את סין לראשונה. לאחר שהאיחוד הושלם, בשנת 221 לפנה"ס, קיבל ג'נג את התואר צ'ין שי הואנג, שמשמעותו "הקיסר הראשון של צ'ין".
הקיסר הראשון ידוע בחידושים מרשימים שגיבשו את שלטונו באמצעות מודרניזציה. בתקופת שלטונו הוצגה סטנדרטיזציה של מטבע, כתיבה, מדידות ועוד. הוא חיבר ערים ומדינות עם מערכות מתקדמות של כבישים ותעלות. הוא גם המשיך את בניית החומה הגדולה, שעד היום היא אולי הסמל המוכר ביותר בסין. הוא נחשב לגאון צבאי, ולמרות ששיטותיו כללו טבח והרס, יש הטוענים כי הצלחתו האולטימטיבית לאחד בין המדינות הצדיקה את האלימות, עלות הכרחית של בניית לאום.
לאחר מותו בשנת 210 לפנה"ס, השושלת שלו קרסה במהירות כשקבוצת שליטים חדשה המכונה "שושלת האן" עלתה לשלטון.
אולי ההיבט המרתק ביותר של הקבר הוא מה שהוא מספר לגבי האובססיה של הקיסר הצעיר לחיי נצח. מונע לכבוש את המוות עצמו. לפי מוזיאון פילד, צ'ין שי הואנג השקיע חלק ניכר מזמן שלטונו בהכנות לחיים שלאחר המוות, ואף החל בבניית המאוזוליאום שלו עוד לפני הכתרתו. ההערכה היא שאת לוחמי הטרקוטה עצמם לקח יותר מ-10 שנים להשלים. בתקופה שלאחר מכן, ייתכן שלא ראו בעין יפה את צבא הטרקוטה של הקיסר. הארכיאולוג יואן ז'ונגיי (Yuan Zhongyi) כותב בספרו "צבא הטרקוטה של סין והמאוזוליאום של הקיסר הראשון" כי בור 2 "נשרף בחלקו", אולי על ידי צבא מורדים שקם זמן קצר לאחר מותו של הקיסר הראשון.
חוקר אחר, צ'ן שן (Chen Shen), אוצר של תערוכה גדולה של לוחמי טרקוטה שהציגה בשנת 2016 בניו יורק, מציין כי רשומות היסטוריות לא מדברות על הלוחמים. סה-מה צ'יין, היסטוריון משושלת האן שחי כמאה שנה לאחר תקופת הקיסר הראשון, לא מדבר על הלוחמים למרות שהוא סוקר 3000 שנה של היסטוריה סינית ב"שְׁה גִ'י" שלו ("רשומות ההיסטוריון"). יכול להיות שזה בגלל שהוא לא רצה להבליט את הישגי הקיסר הראשון.
"מכיוון שההיסטוריון שירת קיסר שאבותיו הדיחו את השושלת הקצרה של הקיסר הראשון, היה עליו להיות מודע להציג את העבר באופן שלא יטריד את השליט בהשוואות לא מחמיאות"
כותב שן בספר התערוכה שלו "הקיסר הלוחם וצבא הטרקוטה הסיני". ולמרות שדמויות טרקוטה נוספות נוצרו על ידי שליטים סיניים מאוחרים יותר, איש מהם לא ניסה ליצור צבא גדול של דמויות בגודל טבעי.
בור 1: חיל רגלים ומרכבות
בור 1, הבור הגדול ביותר, הוא מלבני ומשתרע על שטח של 14,000 מ"ר, גודל של כמעט שלושה מגרשי כדורגל. "רצפת דרכי המעבר והמסדרונות שמסביב מרוצפת בלבנים אפורות. הגג נתמך על ידי גושי עץ עבים ומסיביים, קרובים זה לזה, שעליהם מכסות מחצלות, ועל זה לס", כותב ז'ונגיי בספרו. החלקים שנחפרו עד כה מלאים בלוחמים.
בקדמת בור 1 נמצא כח החלוץ, קשתים לא משוריינים בעומק של שלוש שורות, שמצוידים בעיקר בחץ וקשת. מאחוריהם, מופרדים על ידי תלוליות עפר, נמצאות 11 שורות ישרות של דמויות, רבים מהם לוחמים משורינים שמצוידים בכלי נשק לקרב פנים אל פנים כמו ההאלברד. משולבים בלוחמים המשורנים הללו יש מרכבות מלחמה שעשויות עץ (שנרקב כעת) עם ארבעה סוסי טרקוטה בכל אחת. לכל אחת מהמרכבות הללו נהג (לבוש שריון הגנה ארוך במיוחד) יחד עם שני לוחמים חמושים בכלי נשק לקרב פנים אל פנים או בקשתות.
ז'ונגיי כותב כי סידור זה של חלוץ מהיר, המצויד בכלי נשק ארוכי טווח, שאחריו כוח כבד יותר, אינו מקרי. הוא מציין כי האסטרטג הצבאי הסיני הקדום סון דזה כתב בספרו "אמנות המלחמה" כי:
"החוד (החלוץ) חייב להכות קשה בעוד שהגוף חייב להיות מוחץ"
שיעור שנראה שהקיסר הראשון יישם בחיים שלאחר המוות.
בור 2: הפרשים
בור 2 ממוקם ממש מצפון לבור 1 והוא כמחצית מגודלו וריבועי בערך (עם שטח בולט בצפון-מזרח שבו נמצא החלוץ של הכוח). כמו בבור 1, החלוץ מורכב ברובו מקשתים, במקרה זה בעיקר נושאי קשתות (שוב חלקי העץ נרקבו). הדמויות בשורות הראשונות אינן משוריינות והן עומדות, ואילו הדמויות מאחור כורעות. שוב זה לא מקרי, מכיוון שלוקח זמן לקשת לטעון חץ חדש בקשתו. בכך שיש שורה אחת שיורה, ועוד שורה הכורעת כדי לטעון מחדש, ניתן היה לשמור על קצב אש יציב.
הכוח העיקרי של בור 2, החלק שנועד להמם את האויב, כולל כ-80 מרכבות מלחמה. לכל אחת מהן שני רוכבים ונהג ויש גם כמה חיילים משוריינים, מצוידים בכלי נשק לקרב פנים אל פנים, משולבים יחד. לאחרונה הוצגה בבור 2 יחידת פרשים. ממוקמים בצפון מערב הבור, סוסי הרכיבה הם זכרים בגודל טבעי וכל אחד מהם נושא רוכב. ז'ונגיי מציין ששריון הרוכבים מגיע עד למתחת למותניים, ככה "הברכיים לא ייגעו בסוס כשהרוכב יושב עליו". הרוכבים מצוידים גם בקשתות וגם בכלי נשק לקרב פנים אל פנים. בקדמת יחידת הסוסים שש "מרכבות סיוע", כפי שמכנה אותם ז'ונגיי. יש בהן נהג ולוחם אחד בלבד, המקום הריק שמור לקצין.
בור 3: עמדת פיקוד
הקטן מבין הבורות הוא בור 3, המשמש כמוצב פיקוד. יש בו משמר כבוד המורכב מלוחמים משוריינים המחזיקים מוטות ארוכים. במרכז מרכבת פיקוד מפוארת שמאוישת על ידי ארבעה לוחמים (כולל נהג). כותב לוקאס ניקל:
"גוף המרכבה מעוטר להפליא ומכוסה בחופה עגולה ומעוטרת המעידה על כך שלמרכבה זו היה תפקיד מיוחד, ייתכן שתוכננה לשאת את מפקד הצבא".
מפקד הצבא אינו נכלל בין אנשי הטרקוטה והחוקרים אינם יודעים את זהותו. אפשרות אחת היא שהמפקד הוא לא פחות מהקיסר עצמו, שעדיין שוכב קבור בקברו.
דמויות טרקוטה לא צבאיות
דמויות טרקוטה לא צבאיות התגלו בבורות אחרים. כמו הצבא, הם נועדו לחיים שלאחר אחר המוות והם כוללים פקידי ציבור המצוידים בסכינים ובלוחות במבוק לכתיבה, ואפילו קבוצת אקרובטים מטרקוטה המיועדים לבידור.
"על פי אופן הופעתם [האקרובטים] אנו משערים שהם אינם ילידי מרכז סין, אלא כנראה הגיעו מדרום - כנראה מאזור בורמה", אמר הארכיאולוג דואן צ'ינגבו (Duan Qingbo), שהיה אחראי על החפירות בבורות צבא הטרקוטה. בחיים שלאחר המוות של הקיסר הראשון, שום דבר לא נחסך. היה לו צבא גדול במערך צבאי תקין ואפילו בידור שהובא מרחוק.
איך נוצרו הלוחמים?
במשך עשרות שנים התלבטו ארכיאולוגים בטכניקות של האומנים הקדומים ששימשו ליצירת אלפי לוחמים יחודיים בפרק זמן קצר יחסית. על פי נשיונל ג'יאוגרפיק, יש שחשבו כי כל לוחם נוצר על ידי אומן אחר; אחרים גורסים שהפרצופים היחודיים הושגו על ידי שימוש בתערובת ייחודית של אוזניים, אף, פה וכו', כמו הראש של מר ראש תפוד (Mr. Potato Head). תאוריה עדכנית יותר מציעה כי הם קיבלו השראה מטכניקות פיסול יווניות שלמדו ממטיילים בדרך המשי, כך על פי New Historian. אחרים משערים כי הלוחמים נוצרו בקו יצור של אסירים ומתגייסים. במודל זה, על פי מוזיאון פילד, עובדים השתמשו בתבניות עבור חלקי הגוף והראשים, והוסיפו קישוטים יחודיים לפני ששלחו את הפסל לכבשן. זוהו לפחות 10 תבניות ראש שונות.
בשנת 2014, קבוצת חוקרים מאוניברסיטת קולג' בלונדון ניתחה 30 אוזניים של הלוחמים כדי לקבוע עד כמה הם שונים זה מזה. הם הניחו כי אם הלוחמים אמורים לתאר אנשים אמיתיים, עליהם להיות בעלי אוזניים מובחנות (מדענים פורנזים יכולים להשתמש בצורות אוזניים כדי לזהות אנשים, בדומה לטביעות אצבע). על פי מגזין סמית'סוניאן, לא היו שתי אוזניים זהות, אם כי יש לנתח עוד אלפים לפני שארכיאולוגים יגיעו למסקנות ספציפיות. אבל זה תומך בתיאוריה שלפיה הלוחמים התבססו על צבא אמיתי.
בתחילת שנת 2020 הודיעה סוכנות הידיעות הממלכתית שינחואה על גילוים של 200 חיילים נוספים, כמו גם מספר רב של כלי נשק. הממצאים התגלו במהלך חפירה בת 10 שנים של בור 1, הגדול מבין שלושת הבורות העיקריים.
שן מאושנג (Shen Maosheng), החוקר שעמד בראש החפירה, אמר לשינחואה שרוב הלוחמים שזה עתה התגלו פוסלו לאחת משתי עמדות: או לוחמי נשק מוט, כשידיהם הימניות מכופפות ואגרופיהם קפוצים חלקית, או נושאי קשתות, שזרועותיהם הימניות תלויות בנחת. הדמויות סודרו בעמדות שונות בתוך הבור על פי משימותיהן הצבאיות; פרטים על שריונם ועל לבושם מצביעים על דרגתם. ארכיאולוגים גם גילו אוסף פריטים אחרים, ביניהם 12 סוסי טרקוטה, שרידי שתי מרכבות, מגנים צבעוניים, חרבות ברונזה, קשתות, כלי נשק שאוחסנו בארגזים ועקבות של אתרי בנייה.
מאוזוליאום
הלוחמים מרשימים עוד יותר כאשר לוקחים בחשבון שהם רק חלק קטן אחד מהמאוזוליאום של צ'ין שי הואנג. מדענים השתמשו בחישה מרחוק, דגימות ליבה ומכ"ם כדי לגלות כי מתחם הקבר הוא בגודל של כמעט 60 קמ"ר. הם חושדים שהוא מכיל העתק של העיר שיאן, כמו גם הנהרות והנחלים שלה. בנוסף לתושבי חרס - לוחמים, אקרובטים וכו' - נקברו גם אלפי אנשים אמיתיים יחד עם הקיסר שלהם. רבים היו אומנים ואסירים שמתו בבניית המאוזוליאום. במקום נקברו גם מאות פילגשות, אולי כדי ללוות את הקיסר שלהן לחיים שלאחר המוות, או אולי כחלק מתככים משפטיים מורכבים, על פי נשיונל ג'יאוגרפיק.
כתבי סה-מה צ'יין מתארים את תוכנו של מתחם הקבר:
"הקבר מולא במודלים של ארמונות, בתים ומשרדים וכן כלים נאים, אבנים יקרות וחפצים נדירים".
נהרות ונחלים היו עשויים כספית, גבעות והרים מברונזה, ואבנים יקרות ייצגו את השמש, הירח והכוכבים. על פי נשיונל ג'יאוגרפיק, בדיקות בעפר הקבר חושפות רמות גבוהות של כספית ותומכות בתיאור של סה-מה צ'יין.
אך יתכן שלעולם לא נדע בוודאות מה טמון בקבר. סה-מה צ'יין הזהיר כי הוא ממולכד, וארכיאולוגים מודרניים מונחים על ידי הסיכון לפגוע באתר. חפצים עלולים להתפרק במהירות אם הקבר יפתח.
מקורות:
