יפן המגליתית - היפן שכמעט ולא נחקרה

עודכן ב: 1 נוב 2020

משוכה בדרכם של חוקרים מערביים רבים של יפן המגליתית היא המיסטיקה האופפת את ההיסטוריה של 6852 האיים המרכיבים את ארכיפלג ניפּוֹן - "מקור השמש".


יתכן וזה נובע מהמסורת המבודדת והמוגנת למדי שהייתה נהוגה עד 1853, אך כאשר קומודור הצי האמריקני מת'יו פרי (Matthew C. Perry) הוביל את המשימה הדיפלומטית הרשמית הראשונה במים היפניים, היתה תקווה כי מסתורין ההיסטוריה של יפן העתיקה יתחיל להתפוגג, כשיתאפשר מחקר עצמאי יותר של התרבויות הנפלאות שפרחו ברחבי האיים לפני אלפי שנים.


אולי בגלל כוח עבודה הגדול והמימון העצום שהושקעו בתיעוש שיטתי ובבניה, לאחר שנות הארבעים והחמישים - מאמץ שבברור נשא פרי (נכון למרץ 2020, יפן שומרת על מקומה ככלכלה השלישית בחזקה בעולם) - נראה כי לא נשאר מקום רב למחקר ולהבנה מעמיקה יותר של המונומנטים המבריקים שפזורים ברחבי יפן.


כשמדברים עם אנשים מרחבי יפן, יש תחושה עצובה שלממשלת יפן לא אכפת מאוד מהמונומנטים האלה. למרבה המזל, רבים מהמגליתים הלא מובנים האלה מוגנים עד עצם היום הזה בזכות אימוצם כאתרים קדושים על ידי הדתות העתיקות הרבות הנהוגות עד היום - בודהיזם, שינטואיזם וטאואיזם, הם רק כמה מהם.

יקושימה

יונאגוני

יהיה זה פיספוס לדון ביפן המגלתית מבלי להתייחס קודם כל לתמונות התת-מימיות המוזרות של זוויות האבן החדות, הדרכים לכאורה והצורות הבלתי מוסברות המרכיבות את אתר מונומנט יונאגוני (Yonaguni Monument). מאז שהתגלה בשנת 1987 על ידי מדריך צלילה מקומי בשם קיהצ'רו אראטקה (Kihachiro Aratake), שני דברים הופכים את המקום לכל כך ייחודי: מה שנראה כה ברור, טבע מוזר של תצורות סלעים ודפוסים המרכיבים את האתר והמחלוקת העצומה שאופפת אותו.


עם הנקודה הראשונה התמודד החוקר גרהם הנקוק (Graham Hancock), בסדרת הסרטים התיעודיים שלו משנת 2002 ששודרו בערוץ 4 הבריטי, תחת הכותרת 'עולם תחתון: 'ממלכות טבועות מעידן הקרח' (Underworld: Flooded Kingdoms of the Ice Age), שם צלל בסדרה של אתרים סביב העיר העתיקה דווארקה (Dwarka), בחוף הצפון-מערבי של הודו במדינת גוג'ראט, לפני שהמשיך למונומנט יונאגוני (על שם האי המאוכלס ביותר ביפן הקרוב אליו) - אתר אבן באורך של 150 מטר וברוחב של 400 מטר, שנמצא בים סין המזרחי, קצת יותר מ-100 ק"מ מהחוף המזרחי של טייוואן.

במהלך התכנית ובמאמר תחת אותו שם, הנקוק, פרופ' מסאקי קימורה (Prof. Masaaki Kimura) - גיאולוג מאוניברסיטת ריוקיוס (University of the Ryukyus) וסרי סונדארש (Sri Sundaresh) - ארכיאולוג ימי מהמכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה בהודו (National Institute of Oceanography), צללו כולם באתר ומאמינים שהוא עוצב במידה רבה על ידי בני אדם. בין יתר הגורמים, הם הצביעו על שני מגליתים עם קצוות ישרים לחלוטין, ותעלה הכוללת שתי זוויות של 90 מעלות. בהתחשב בכך שכיום האתר נמצא 25 מטר מתחת לפני המים, הדבר מעיד שהוא נוצר כאשר מפלס המים נסוג בפעם האחרונה, לפני אלפי שנים.


עם זאת, בהקשר לנקודה השנייה בנוגע למחלוקת, גם גיאולוג גרמני בשם וולף וויכמן (Wolf Wichman) התלווה אליהם אך נקט בדעה סותרת. יתר על כן, הגאולוג הנודע שהתפרסם בזכות התיארוך מחדש, מעורר המחלוקת שלו, של הספינקס הגדול של גיזה - רוברט שוך (Robert M. Schoch), לא אחד שנרתע מנקודת מבט שנויה במחלוקת שאינה מיינסטרימית, מאמין שהאתר הוא תצורה גיאולוגית שהתרחשה באופן טבעי, לאחר שצלל באתר עם הנקוק בסוף שנות ה-90. עם זאת, שוך משער כי "יתכן שהם [המקומיים הקדומים] 'נגעו' בחלקים של הסלעים קרוב לקו החוף ... וגרמו להם להיראות מלאכותיים".

בדיוק כמו הים מול האי יונאגוני בעונת הטייפון, הדיון עדיין משתולל. עם זאת, הוכחה שהיתה תרבות עם יכולת להישגים כאלה של בנייה מגליתית, שאיכלסה את יפן לפני אלפי שנים, עשויה להוות נדבך בוויכוח.



אישי-נו-הודן

מסענו מתחיל במחוז היוגו (Hyōgo Prefecture) בחבל ארץ קנסאי (Kansai region). באביב ניתן לחזות כאן בסצינה הציורית של פריחת הדובדבן על העצים שמסביב, רוח עדינה נושבת על פני טירת הימג'י, ואוויר מלא בפתיתי שלג בצבע ורוד-סומק עדין. עם זאת, לא בזה נתמקד.


כ-11 ק"מ מדרום-מזרח לטירת הימג'י, ליד העיירה טקאסאגו (Takasago), מונח מבנה המכונה 'מקדש האבן' ('Stone Sanctuary'). יש להודות כי "מונח" אינו ביטוי העושה צדק עם אישי-נו-הודן (Ishi-no-Hoden) - המגלית, במשקל הקרוב ל-500 טון, יוצר באורח פלא אשליה שהוא "צף" מעל המים שבבסיסו, מה שהוביל לשם המקומי - Uki-ishi - כלומר 'אבן צפה'. נכון שהמגלית השחוק נראה כאילו כוח מוזר כלשהו מאפשר לו לשמור על איזון מושלם מעל מי המעיין (מאמינים שזה כך, מאחר שרשומות המקדש מצביעות על כך שהוא לעולם לא מתייבש, אפילו לא בבצורת). עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת יותר, הכוח המוזר היחיד שמשחק פה תפקיד הוא הנדסת החיתוך המדוייקת, שאפשרה לחתוך את הסלע קרוב באופן מפליא לבסיסו של המגלית, וליצור שיפוע פנימי תלול עד לקצה של המים שמסביב.

המגלית הוזכר לראשונה ביצירתו של פיליפ פרנץ פון סיבולד (Philipp Franz von Siebold). הרופא הגרמני האמיץ הזה מצא את עצמו מול האבן, לאחר שהתחזה לסוחר הולנדי על מנת לקבל גישה לאיים היפניים שהיו בשליטה הדוקה בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. האמן המוכשר, בעבודתו המאוירת להפליא, שכותרתה "ניפון", תיאר ​​את העיצוב המוזר והזוויתי של אישי-נו-הודן בצורתו הגולמית והלא-מטופלת.

Philipp Franz von Siebold (1832) - Kyushu University Library Collections / אישי-נו-הודן

קרוב למאתיים שנה מאוחר יותר, בשנים 2005-2006, אוניברסיטת אוטמה (Otemae University) ומועצת העיר המקומית "ערכו מדידות לייזר תלת ממדיות ובדקו באופן מדוקדק את אופי הסלע שמסביב", והגיעו למסקנה שהוא נוצר מהיאלוקלאסטיט (hyaloclastite), סוג של סלע המורכב משברי סלעים זכוכיתיים, שנוצר מפעילות וולקנית לפני מיליוני שנים. אף על פי שאין סימני כלים ברורים סביב האבן עצמה, אפשר רק לתהות כמה זמן היא יושבת שם, ואיזה סוג של שחיקת מזג אוויר היא עברה במשך אלפי השנים מאז השינוי הראשוני שעשה בה אדם.



חכם אוקונינושי

מקדש השינטו, שהתמזג עם המגלית המסתורי, עשוי לספק כמה רמזים, אם כי מעורפלים, למקור האבן. המקדש מספר כיצד הקאמי ששמו אוקונינושי (Okuninushi) שלט פעם על ארץ איזומו (Izumo), מחוז שימאנה (Shimane) של ימינו, כ-115 ק"מ צפונית-מערבית לאישי-נו-הודן.

מקדש שינטו באישי-נו-הודן

קאמי הן רוחות אלוהיות (טבעיות ואנתרופומורפיות) בדת השינטו. עם זאת, הן מיוצגות גם בפולקלור היפני הקדום ביותר, וידוע, באופן די מסקרן, כי קיים "קשר קדום בין פעילות הקאמי ומחלות, מגיפה, שיטפונות ובצורת". האם זה יכול להצביע על קשר בין הדמויות האלוהיות האלה המופיעות לאחר, או סביב קטסטרופות קדומות?


יתר על כן, ממצאים ארכיאולוגיים מצביעים על כך שהאמונות ויראת הכבוד של הקאמי התקיימו כבר בתקופת ג'ומון (Jomon Period), שאנו יודעים שיתכן והתחילה ב-14,500 לפנה"ס, לפני הקטסטרופה של יונגר דרייס (Younger Dryas) - תחילתו של סוף עידן הקרח האחרון של כדור הארץ.

סוקונה-ביקו רוקד על סלע במעיינות החמים של דוגון, כאשר אוקונינושי צופה

מוסיפה לעניין היא העובדה שאוקונינושי היה ידוע כאל בונה גדול, מי ששמר על סוד, ידע הרמטי לכאורה, מעולה ביכולותיו לרפא ולעודד את קיום הנישואין. זה דומה מאוד לסמליות של מיתוס המתאר אלים-חכמים אחרים ברחבי העולם, כולל סיקרופס (Cecrops) ביוון העתיקה, קוקוקלאן (Kukulkan) או קצלקואטל (Quetzalcoatl) של מסו-אמריקה ואואנס (Oannes) מהסהר הפורה של מסופוטמיה הקדומה.


מיתוס השינטו המקומי מציין כיצד אוקונינושי היה בשלבים הראשונים של יצירת מונומנט מפואר, כשאשי-נו-הודן היה החלק הראשון שעוצב והוצב במקומו, כאשר מרד הסיח את דעתו ולמרבה הצער הותיר את עבודתו לא גמורה.


האבן, בגובה 7.2 מטר, ברוחב 5.7 מטר ובעומק של 6.4 מטר, למרות שהיא מוזכרת בחרימה פודוקי (Harima Fudoki), אחד התיעודים הראשונים של יפן שנכתבו משנת 714 לספירה, קיימת רק ספקולציה לגבי מי יצר אותה - ולמתי ואיך עדיין אין אפילו ספקולציות.



מערך אסטרונומי

הקשר שיש לאישי-נו-הודן ולמגליתים בלתי מוסברים אחרים ברחבי העולם, מתחזק כאשר, שוב, מתגלה מערך אסטרונומי פוטנציאלי שהתקיים בו.


אמיליה ספרוויגנה (Amelia Sparavigna), פיזיקאית מטורינו, איטליה, וחברה באגודה הפיזיקלית האמריקאית (APS), היא חוקרת פורה של מערכים אסטרונומים פוטנציאלים באתרים קדומים שונים ברחבי העולם, כולל סין ואיטליה. באופן מדהים היא קובעת כי יש מערך המהדהד דרך האבן הצפה.


אומנם הרבה מהאסטרונומיה המקומית הייתה קשה לתפיסה, אולם בעזרת שילוב של גוגל מפות, 'האפמריס של הצלם' (The Photographer's Ephemeris) ועין מנוסה באסטרונומיה, ספאראוויגנה הבהירה כי בגלל מערכת הלוח הירחי-שמשי הקדום, המערך הנוכחי באישי-נו-הודן (המונח על פני ציר צפון-דרום 108°) עשוי לייצג כיוון לאִינְטֶרְוָל, שכאשר "מוערך על פי הזריחה בימי הירח החדש בתחילת האביב" הוא מיושר "לירח החדש השני אחרי ההיפוך החורפי". הירח החדש של האביב מתרחש ביום הנע בין 22 בינואר ל-19 בפברואר.


האם זה עשוי להצביע על כך שהאנשים שיצרו את המגלית הזה היו מודעים היטב למערכים האסטרונומיים הללו, וכך היה להם ידע אסטרונומי זמין שאפשר למערך הזה להתקיים? זה בהחלט מסקרן בהתחשב במיתוס של הקאמי יוצר האבן, אוקונינושי, שנערץ מאות, אם לא אלפי שנים קודם לכן בגלל הידע ההרמטי שלו.


יתר על כן, לוח השנה הירחי-שמשי הוא ייחודי בכך שהוא גם עוקב אחר הזמן לאורך השנה הסולארית (לוח השנה הרגיל - שעליו מתבסס לוח השנה הגרגוריאני המשמש כיום), וגם מציין את שלב הירח הנוכחי - חוזה קרוב לאיזו קבוצות כוכבים יופיע הירח המלא.


בעוד שאנחנו מתחילים להבין כי השיטות למעקב אחר שלבי הירח קיימות כבר למעלה מ-34,000 שנה, גם ידוע כי תרבויות קדומות עקבו אחר מעבר הירח בכדי לוודא גאות ושפל עבור מסעות ימיים. עוד אנו למדים שכאשר "השמש, הירח וכדור הארץ נמצאים בקו יישור (בזמן הירח החדש או המלא)", זה יוצר "גאות גבוהה, גבוהה במיוחד, נמוכה או נמוכה במיוחד".


לפיכך, היישור שיש באישי-נו-הודן מחובר ישירות לתקופת השנה בה מתרחשת גאות ושפל גבוהה או נמוכה במיוחד, המכונה גם "גאות האביב" ("spring tides"). דבר שכמובן היה בעל חשיבות חיונית לכל תרבות עם יכולות ימיות.


האם תרבות מגליתית זו, מי שזו לא הייתה, הייתה אחראית לתפשטות התרבות לאיי האוקיאנוס השקט?



המגלית של אסוקה נארה

הכפר אסוקה (Asuka) ממוקם באיזור טאקאיצ'י (Takaichi District) שבמחוז נארה (Nara Prefecture). אסוקה היא איזור עתיק עם עניין היסטורי. מקורו בתקופת הטומולוס (250-552 לספירה), המכונה גם קופון ג'ידאי (Kofun jidai), שפירושו תקופת התל העתיק. תקופה זו של ההיסטוריה היפנית מאופיינת בסוג מסוים של תל קבורה שהיה פופולרי באותה תקופה; במיוחד תלוליות אדמה בצורת מפתח המוקפות בתעלות. אחד המאפיינים הייחודיים ביותר של אסוקה הוא אבני הגרניט הרבות החצובות בצורות מוזרות באזורים שונים בסביבה. הגדולה והמוזרה ביותר מבין האבנים החצובות היא 'ספינת הסלע של מסודה' (Masuda-no-iwafune).


האבן החצובה, הניצבת בסמוך לראש גבעה באסוקה, אורכה 11 מטר, רוחבה 8 מטר, גובהה 4.7 מטר, ומשקלה כ-800 טון. החלק העליון שלה הושטח לחלוטין ויש בו שני חורים מרובעים של מטר שנחצבו בתוכה וקו חרוץ המקביל לשני החורים. בבסיס האבן נמצאים חריצים בצורת רשת אשר מאמינים כי הם קשורים לתהליך ששימש את הבונים להשטחת צידי הסלע.

אז מה טבעו של המגלית הזה ומה מטרתו? מי יצר אותו, מתי ולמה? למרבה הצער, אין תשובות ברורות לשאלות האלה, אך הצעות רבות הועלו לדיון בהתייחסות למבנה הייחודי ויוצא הדופן הזה.


באזור בו נמצאת 'ספינת הסלע של מסודה', ישנם מקדשים בודהיסטים רבים שעשויים להצביע על חציבה בידי בודהיסטים, אולי למען מטרה דתית או פולחנית כלשהי. עם זאת, 'ספינת הסלע של מסודה' אינה דומה לכל סגנון או בנייה של מונומנט בודהיסטי אחר.


הצעה נוספת מגיעה מהשם עצמו, שמתורגם ל"ספינת הסלע של מסודה". הוצע כי האבן נחצבה כדי להנציח את בניית אגם מסודה, שהיה ממוקם בקרבת מקום (כיום יבש וחלק מהעיר קשיווארה).


תיאוריה פופולרית נוספת היא כי היא שימשה כנקודת תצפית אסטרונומית. עדות להשקפה זו מגיעה מהקו המחורץ על ראש האבן העובר במקביל לרכס ההרים של אסוקה ומתיישר עם השקיעה ביום מסוים בשנה שנקרא "כניסת דויו האביב" ("spring doyou entry"), המתרחש 13 יום לאחר מועד החמה המכונה 'בהירות טהורה' (‘Pure Brightness’). יום זה היה חשוב בלוח השנה הירחי ולחקלאות היפנית המוקדמת שכן הוא סימן את תחילת העונה החקלאית. עם זאת, השקפה זו נדחתה על ידי חוקרים רבים שאינם מכירים בה כנקודת תצפית אסטרונומית קדומה.

יש היסטוריונים הסבורים כי האבן היא שרידים של קבר שתוכנן לבני משפחת המלוכה. עם זאת, זה לא מסביר את המאפיינים יוצאי הדופן, כמו החורים המרובעים בחלק העליון, וגם לא נמצאו שרידי גופות. כדי להסביר זאת, יש שהציעו שהיא נועדה להיות כניסה לקבר אך הוא לא הושלם.


מעניין ש"ספינת הסלע של מסודה" דומה דמיון רב למגלית אישי-נו-הודן, יש להם חריצים דומים בצדדים, אך באישי-נו-הודן אין חורים נראים לעין - אם כי יש המציעים כי הם נמצאים מתחת לעצים שעל ראש האבן.


מעט מאוד ידוע על חציבת המגלית במסודה וחסרות עדויות ביחס למי שבנה אותו ומדוע. העובדה שיש כל כך הרבה לוחות אבן אחרים ומבנים באזור מעידה על כך שהאזור היה מיושב לפני תקופת הטומולוס, אך שוב, אין שום הוכחה שתומכת בהשקפה זו.



תקוות לעתיד יפן המגליתית

האם אלה, שאין להם שם ורק ראיות היסטוריות מועטות, היו אלה שאחראים ליונאגוני, אם אכן יתגלה שהאתר התת ימי נוצר בידי בני אדם כפי שמציעה התיאוריה האלטרנטיבית? רק מחקר ממומן נוסף יגיד, אנו יכולים רק לקוות שיגיע.


כשאנחנו חוקרים את האתרים המסתוריים, המוזרים ובמקרים מסוימים, לא קשורים למיקומם, אישי נו-הודן עשוי להחזיק את המפתח להבנת מגליתים יפניים אחרים, והוא בהחלט אחד שצריך לפקוח עליו עין, בזמן שהמחקר של אתרים יוצאי דופן ממשיך להתפשט באיטיות ברחבי יפן.


מקורות:

Ancient Origins - Freddie Levy

Ancient Origins - John Black

New Scientist

צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook