יפן המגליתית - היפן שכמעט ולא נחקרה

עודכן ב: 1 נוב 2020

משוכה בדרכם של חוקרים מערביים רבים של יפן המגליתית היא המיסטיקה האופפת את ההיסטוריה של 6852 האיים המרכיבים את ארכיפלג ניפּוֹן - "מקור השמש".


יתכן וזה נובע מהמסורת המבודדת והמוגנת למדי שהייתה נהוגה עד 1853, אך כאשר קומודור הצי האמריקני מת'יו פרי (Matthew C. Perry) הוביל את המשימה הדיפלומטית הרשמית הראשונה במים היפניים, היתה תקווה כי מסתורין ההיסטוריה של יפן העתיקה יתחיל להתפוגג, כשיתאפשר מחקר עצמאי יותר של התרבויות הנפלאות שפרחו ברחבי האיים לפני אלפי שנים.


אולי בגלל כוח עבודה הגדול והמימון העצום שהושקעו בתיעוש שיטתי ובבניה, לאחר שנות הארבעים והחמישים - מאמץ שבברור נשא פרי (נכון למרץ 2020, יפן שומרת על מקומה ככלכלה השלישית בחזקה בעולם) - נראה כי לא נשאר מקום רב למחקר ולהבנה מעמיקה יותר של המונומנטים המבריקים שפזורים ברחבי יפן.


כשמדברים עם אנשים מרחבי יפן, יש תחושה עצובה שלממשלת יפן לא אכפת מאוד מהמונומנטים האלה. למרבה המזל, רבים מהמגליתים הלא מובנים האלה מוגנים עד עצם היום הזה בזכות אימוצם כאתרים קדושים על ידי הדתות העתיקות הרבות הנהוגות עד היום - בודהיזם, שינטואיזם וטאואיזם, הם רק כמה מהם.

יקושימה

יונאגוני

יהיה זה פיספוס לדון ביפן המגלתית מבלי להתייחס קודם כל לתמונות התת-מימיות המוזרות של זוויות האבן החדות, הדרכים לכאורה והצורות הבלתי מוסברות המרכיבות את אתר מונומנט יונאגוני (Yonaguni Monument). מאז שהתגלה בשנת 1987 על ידי מדריך צלילה מקומי בשם קיהצ'רו אראטקה (Kihachiro Aratake), שני דברים הופכים את המקום לכל כך ייחודי: מה שנראה כה ברור, טבע מוזר של תצורות סלעים ודפוסים המרכיבים את האתר והמחלוקת העצומה שאופפת אותו.


עם הנקודה הראשונה התמודד החוקר גרהם הנקוק (Graham Hancock), בסדרת הסרטים התיעודיים שלו משנת 2002 ששודרו בערוץ 4 הבריטי, תחת הכותרת 'עולם תחתון: 'ממלכות טבועות מעידן הקרח' (Underworld: Flooded Kingdoms of the Ice Age), שם צלל בסדרה של אתרים סביב העיר העתיקה דווארקה (Dwarka), בחוף הצפון-מערבי של הודו במדינת גוג'ראט, לפני שהמשיך למונומנט יונאגוני (על שם האי המאוכלס ביותר ביפן הקרוב אליו) - אתר אבן באורך של 150 מטר וברוחב של 400 מטר, שנמצא בים סין המזרחי, קצת יותר מ-100 ק"מ מהחוף המזרחי של טייוואן.

במהלך התכנית ובמאמר תחת אותו שם, הנקוק, פרופ' מסאקי קימורה (Prof. Masaaki Kimura) - גיאולוג מאוניברסיטת ריוקיוס (University of the Ryukyus) וסרי סונדארש (Sri Sundaresh) - ארכיאולוג ימי מהמכון הלאומי לאוקיאנוגרפיה בהודו (National Institute of Oceanography), צללו כולם באתר ומאמינים שהוא עוצב במידה רבה על ידי בני אדם. בין יתר הגורמים, הם הצביעו על שני מגליתים עם קצוות ישרים לחלוטין, ותעלה הכוללת שתי זוויות של 90 מעלות. בהתחשב בכך שכיום האתר נמצא 25 מטר מתחת לפני המים, הדבר מעיד שהוא נוצר כאשר מפלס המים נסוג בפעם האחרונה, לפני אלפי שנים.


עם זאת, בהקשר לנקודה השנייה בנוגע למחלוקת, גם גיאולוג גרמני בשם וולף וויכמן (Wolf Wichman) התלווה אליהם אך נקט בדעה סותרת. יתר על כן, הגאולוג הנודע שהתפרסם בזכות התיארוך מחדש, מעורר המחלוקת שלו, של הספינקס הגדול של גיזה - רוברט שוך (Robert M. Schoch), לא אחד שנרתע מנקודת מבט שנויה במחלוקת שאינה מיינסטרימית, מאמין שהאתר הוא תצורה גיאולוגית שהתרחשה באופן טבעי, לאחר שצלל באתר עם הנקוק בסוף שנות ה-90. עם זאת, שוך משער כי "יתכן שהם [המקומיים הקדומים] 'נגעו' בחלקים של הסלעים קרוב לקו החוף ... וגרמו להם להיראות מלאכותיים".

בדיוק כמו הים מול האי יונאגוני בעונת הטייפון, הדיון עדיין משתולל. עם זאת, הוכחה שהיתה תרבות עם יכולת להישגים כאלה של בנייה מגליתית, שאיכלסה את יפן לפני אלפי שנים, עשויה להוות נדבך בוויכוח.



אישי-נו-הודן

מסענו מתחיל במחוז היוגו (Hyōgo Prefecture) בחבל ארץ קנסאי (Kansai region). באביב ניתן לחזות כאן בסצינה הציורית של פריחת הדובדבן על העצים שמסביב, רוח עדינה נושבת על פני טירת הימג'י, ואוויר מלא בפתיתי שלג בצבע ורוד-סומק עדין. עם זאת, לא בזה נתמקד.


כ-11 ק"מ מדרום-מזרח לטירת הימג'י, ליד העיירה טקאסאגו (Takasago), מונח מבנה המכונה 'מקדש האבן' ('Stone Sanctuary'). יש להודות כי "מונח" אינו ביטוי העושה צדק עם אישי-נו-הודן (Ishi-no-Hoden) - המגלית, במשקל הקרוב ל-500 טון, יוצר באורח פלא אשליה שהוא "צף" מעל המים שבבסיסו, מה שהוביל לשם המקומי - Uki-ishi - כלומר 'אבן צפה'. נכון שהמגלית השחוק נראה כאילו כוח מוזר כלשהו מאפשר לו לשמור על איזון מושלם מעל מי המעיין (מאמינים שזה כך, מאחר שרשומות המקדש מצביעות על כך שהוא לעולם לא מתייבש, אפילו לא בבצורת). עם זאת, לאחר בחינה מדוקדקת יותר, הכוח המוזר היחיד שמשחק פה תפקיד הוא הנדסת החיתוך המדוייקת, שאפשרה לחתוך את הסלע קרוב באופן מפליא לבסיסו של המגלית, וליצור שיפוע פנימי תלול עד לקצה של המים שמסביב.

המגלית הוזכר לראשונה ביצירתו של פיליפ פרנץ פון סיבולד (Philipp Franz von Siebold). הרופא הגרמני האמיץ הזה מצא את עצמו מול האבן, לאחר שהתחזה לסוחר הולנדי על מנת לקבל גישה לאיים היפניים שהיו בשליטה הדוקה בסוף המאה ה-18 וראשית המאה ה-19. האמן המוכשר, בעבודתו המאוירת להפליא, שכותרתה "ניפון", תיאר ​​את העיצוב המוזר והזוויתי של אישי-נו-הודן בצורתו הגולמית והלא-מטופלת.