יוֹפּוֹ - המדיסין של האלים מהיער

עודכן ב: 18 דצמ 2020

"בהתחלה, השמש יצרה ישויות שונות שישמשו כמתווכות בינה לבין כדור הארץ. היא יצרה סנאף מעוררת הזיות על מנת שהאדם יוכל לתקשר עם הישויות העל טבעיות. השמש שמרה את האבקה הזו בטבורה, אך בת השמש מצאה אותה. וכך היא זמינה לאדם - תוצר צמחי שהתקבל ישירות מהאלים."

יוֹפּוֹ (Yopo) הוא סנאף (אבקת הרחה) מעורר הזיות המשמש את השבטים השונים בדרום אמריקה כבר למעלה מ-4000 שנה. כיום, הסנאף משמש בעיקר את השבטים בג'ונגל האמזונאס - ינוממי (Yanomami) והפיארואה (Piaroa) - שהצליחו להדוף את השפעת העולם המערבי, למען מטרתם הרוחנית והריפויית. עד היום הם ממשיכים להקשיב לחוכמת הג'ונגל דרך היופו.


לפני מספר שנים חוויתי טקס יופו, איפושהו בעולם, כשנקלעתי לחוויה די במקרה...


זה היה אחרי לילה בו השתתפתי בטקס פיוטה, בהנחיית שאמאן ממקסיקו. טקס הפיוטה, בהשתתפות 20 איש בערך, לא היה כל כך מוצלח מבחינתי, זה לא ממש עבד לי, ובבוקר כשהשאמאן שאל אותי איך היה וסיפרתי לו שלא ממש היה, אז הוא התעקש שאשאר עוד לילה, לטקס אחר, טקס יופו, יחד עם עוד שלושה אנשים שאמורים להגיע במיוחד לטקס. זאת היתה הפעם הראשונה בה שמעתי את המילה יופו, אך מכיוון שאני סומך לחלוטין על האינטואיציה שלי, מיד הסכמתי, בלי לשאול אף שאלה ובלי לבדוק בגוגל, לא רציתי. אם הייתי בודק וצופה בסרטונים ביוטיוב, אז לא כל כך בטוח שהייתי נשאר.


אך לפני שנגיע לחוויה, קצת על היופו.


כבר בשנת 1496, דוח ספרדי מוקדם הזכיר כי בני ה'טאינו של היספניולה' ( Taino of Hispaniola) שאפו סאנף בשם קוהובה (Cohoba) כדי לתקשר עם עולם הרוחות. הוא היה כל כך חזק שמי ששאף אותו איבד את הכרתו. כשההשפעה המהממת החלה לדעוך, הידיים והרגליים השתחררו, הראש הנהן וכמעט מיד הם האמינו שהם רואים את החדר מתהפך כך שאנשים הולכים עם הראש כלפי מטה.


הסנאף הזה כבר לא בשימוש בשום מקום באנטילים, בעיקר בגלל היעלמותם של הילידים מאיי הודו המערבית. בשנת 1916, מחקר אתנובוטני ביסס את הזהוי של הקוהובה - באופן כללי, עד אז היא נחשבה כסוג רב עצמה של טבק להסנפה יחד עם הסנאף מעורר ההזיות של האורינוקו (Orinoco) שנקרא יופו העשוי מהזרעים של עץ ה'אנדננטרה פרגרינה' (Anadenanthera Peregrina).


עיקר השימוש בסנאף זה הוא, וככל הנראה תמיד היה, באזור נהר האורינוקו. הסברה היא כי שבטי איי הודו המערבית היו בעיקר פולשים מצפון אמריקה הדרומית. סביר מאוד להניח כי המנהג של הרחת הסנאף, כמו גם את העץ עצמו, הובא על ידי פולשים מאזור האורינוקו.



כעת משערים שביופו נעשה שימוש נרחב הרבה יותר בתקופות מוקדמות יותר. ישנן עדויות לכך שבתקופה הפרה-קולומביאנית, הסנאף הזה שימש את שבטי הצ'יבצ'א (Chibcha), מהרי האנדים הקולומביאניים, מזרחה למישורי לוס יאנוס (Los Llanos), ועד לחלק העליון של האורינוקו.


בשנת 1560 כתב מיסיונר בלוס יאנוס:

"האינדיאנים לאורך נהר גוואוויאר (Rio Guaviare) מורגלים להשתמש ביופו ובטבק, והראשון הוא זרע או חרצן של עץ... הם נעשים מנומנמים, בעוד השטן בחלומותיהם מראה להם את כל ההבלים והרקב שהוא רוצה שהם יראו ואשר הם רואים כהתגלויות אמיתיות בהן הם מאמינים, גם אם נאמר להם שהם ימותו. הרגל זה של שימוש ביופו וטבק הוא כללי בממלכה החדשה."

כְרוֹנִיקָן אחר כתב בשנת 1599:

"הם לועסים האיו או הקוקה ויופו וטבק... יוצאים מדעתם, ואז השטן מדבר אליהם... יופו הוא עץ עם תרמילים קטנים, כמו אלה של הבַּקְיָה (Vetches), והזרעים שבתוכם דומים אך קטנים יותר."

יופו היה כה חשוב בקולומביה שלפני הכיבוש, עד שהאינדיאנים של הרמה, שם העץ לא צמח, סחרו בזרעים מהשפלה הטרופית. על פי היסטוריון ספרדי מוקדם, בני המויסקה (Muisca) של האנדים הקולומביאניים השתמשו בסנאף:

"יופו - צמח של נבואה, המשמש את המוג'ות (mojas) או כוהני השמש בטונחה (Tunja) ובבוגוטה ( Bogotá)... בני המויסקה לא ינועו ולא ינהלו מלחמה וגם לא יעשו שום דבר אחר בעל חשיבות מבלי לדעת מראש מה תהיה התוצאה, את זאת הם מנסים לברר בעזרת שני צמחים שהם צורכים, הנקראים יופו ואוסקה (Osca)."

יופו עשוי לפעמים, כמו בקרב בני הגואהיבו (Guahibo), להצרך מדי יום כממריץ. אך בדרך כלל הוא נצרך על ידי שאמאנים (payés) בכדי לעורר טרנס וחזיונות ולתקשר עם רוחות ההקולה (Hekula) - להתנבאות, להגנה על השבט מפני מגיפות, ולהפיכת הציידים ואפילו את הכלבים שלהם ליותר דרוכים.