כפי שכתב האזוטריסט האירי הגדול ג'ון הרון לאפר (John Heron Lepper), אפשר לומר כי קיומן של חברות סודיות או סגורות (כלומר בתי ספר למסתורין) - בהן מועברות תורות או פרקטיקות מסוימות לאנשים נבחרים שצריכים לעבור סדרת מבחנים - זו תגובה לנטייה כללית מאד של טבע האדם. זה ללא ספק נכון, אך אין זה הסבר ממצה, שכן לא ניתן להסביר את לידתם ואת התפשטותם בעולם העתיק של טקסים בעלי אופי מסתורי, המושתתים על עקרון החניכה כזכות לגישה לידע מסוים, רק דרך נקודת מבט אנתרופולוגית וסוציולוגית.
אציו ד'אינטרה (Ezio D’Intra), בהקדמתו למהדורה האיטלקית של יצירתו של ויקטור מגניאן (Victor Magnien) 'המסתורין של אלאוסיס. המקור וטקס החניכה שלהם' (Les Mystères d'Eleusis. Leurs origines. Le rituel de leurs initiations), הצביע בצדק על כך ש:
"לאדם הקדום באופן כללי, ובמיוחד להיררכיות הרוחניות של העבר, הייתה גישה לחוויות קדושה בתדירות, בוודאות ובבהירות שהפכו אותן לחלוטין לא דומות לאלו - הדלות, נדירות וחולפות, או מסולפות מדעות קדומות, או הנוצרות עצמית באופן מלאכותי על ידי מחשבות פנימיות מוזרות - לרוב לא בריאות, של הרוחניות המודרנית."
בעולם הקלאסי ובעידן שלפני הנצרות, אנשים היו קרובים יותר לאלים ובמקביל - בטקס ההתייחדות האמיתי - האלים היו קרובים יותר אליהם. היו אלה האלים שמהם קיבלה האנושות משנה מדויקת, כללים ודוקטרינות, ואת התשובות לשאלות הגדולות ביותר, מאז שהאדם עזב את המערות, והחל לתהות: מי אנחנו? מאיפה אנחנו באים? להיכן אנו הולכים?
בתי הספר למסתורין: טקסי מעבר וחניכה
במונח "מסתורין" אנו מתכוונים לסדרת פולחנים, מנהגים דתיים וטקסים שהתפתחו והתפשטו בעת העתיקה ברחבי העולם היווני והים תיכוני, במזרח הקדום, ובהמשך בכל האזור ההלניסטי ובאימפריה הרומית, שאת שורשיהם ניתן למצוא בתרבויות הקדם-יווניות של חופי הים האגאי, כרתים ואנטוליה. כתות, פרקטיקות דתיות וטקסים התאפיינו בנתיב של חניכה, שהעניקה גישה הדרגתית לידע ולהתקדמות אישית עוקבת. מהותי מבחינתם היה נדר שתיקה קפדני, בו תמכו כל החניכים: ללא חניכים אסור היה לקבל גישה לתורות, לגילויים ולכל מה שקורה במסגרת הטקסים האלה.
המילה נובעת מיוונית μυστήριον] mysterion], ולאחר מכן מלטינית mysterium. האטימולוגיה של המילה חוזרת לשורש הודו-אירופי (my-) ממקור אונומטופי, שפירושו "לשתוק" (שממנו נובעת המילה "אילם"). המלים היווניות μύω] myo] - "להיות חניך למסתורין", μύησις] myesis] - "חניכה" ו-μύστης] mystes] - "החניך", מקורן בשורש האטימולוגי הזה. הפועל myo שימש במשמעות של "לשמור את הפה שלך סגור" או "לשמור את עיניך עצומות", ביטויים המראים בבירור את האופי האיזוטרי של טקסים מסוימים, כפי שמאשר לנו אריסטו:
"הם נקראו מיסתורין בגלל שהמאזינים היו צריכים לשתוק ולא לספר אף אחד מהדברים האלה לאף אחד."
המסתורין העתיק, כפי שציין פיירו קודה (Piero Coda), כולל בדרך כלל את המאפיינים הבאים:
הוא דורש חניכה (μύησις).
יש טקסים מדויקים.
התחייבות שלא לדבר על מה שרואים או מדברים.
חולקים את הישועה (σωτηρία) באמצעות ההתייחדות (של החניכים) עם גורל (πάθη) של סבל ולידת האלים מחדש.
קהילת החניכים מופרדת בקפדנות מזו של הלא חניכים.
מובטחים חיי נצח.
כפי שכתב איימה סולניאק (Aimé Solignac):
"העיקרון המאחד של המשמעויות המרובות של המליםμυστήριον , μύστις ,μύστης ,μύστικός ,μύστικώς, ומקביליהן, הוא הרעיון של תקשורת כמעט מיידית מאלים לאנשים, ומחניכת מסתורין של אנשים לאלים, לפעולתם ולמהותם."
המסתורין האלאוסיאני
טקסי אלאוסיס, או המסתורין האלאוסיאני, היו הטקסים הסודיים של בית הספר למסתורין של אלאוסיס ונערכו בקביעות מ-1600 לפנה"ס עד 392 לספירה. בדיוק מה היה בטקס המיסטי הזה איש אינו יודע, אך מדוע היוונים הקדומים השתתפו בו ניתן להבין מעדויותיהם של החניכים.
המסתורין האלאוסיאני, שנערך מדי שנה באלאוסיס, יוון, 22 קילומטרים צפונית-מערבית לאתונה, היה חשוב מאד עבור היוונים, עד הגעתם של הרומאים, הדרך הקדושה (הדרך מאתונה לאלאוסיס) הייתה הדרך היחידה שלא היתה שביל עזים בכל מרכז יוון. המסתורין חגג את סיפורן של דמטר ופרספונה, אך מכיוון שהחניכים הושבעו לחשאיות באשר לפרטי הטקס באמצעות כאב מוות, איננו יודעים באיזו צורה נערכו הטקסים הללו. אולם אנו יודעים שאלה שהשתתפו במיסתורין השתנו לטובה לנצח וכי הם כבר לא חששו מהמוות.
הטקסים התבססו על קריאה סימבולית בסיפורם של דמטר ופרספונה וסיפקו לחניכים חזון של החיים שלאחר המוות עד כדי כך שהוא שינה את הדרך בה הם ראו את העולם ואת מקומם בו. החניכים שוחררו מפחד המוות דרך ההכרה שהם נשמות אלמותיות שמתקיימות באופן זמני בגוף בן תמותה. באותו אופן שבו פרספונה ירדה לארץ המתים וחזרה לזו של החיים מדי שנה, כך כל בן אנוש ימות רק כדי לחיות שוב במישור קיום אחר או בגוף אחר.
מיתוס דמטר ופרספונה
דמטר הייתה בתם של קרונוס וריה, אחותם של זאוס, פוסידון, האדס, הרה והסטיה ואמה של פרספונה. בתור אלת התבואה היה לה תפקיד חשוב, שכן היוונים נשענו על חקלאות לקיומם ולפיכך ביטאו את הערצתם לדמטר בפסטיבלים וכיבודים אחרים. הקשר שלה לתבואה הפך אותה בעקיפין גם לאלת הפריון.
המיתוס מספר כי האדס, אל השאול, התאהב בפרספונה, בתה של דמטר וחטף אותה אל השאול. דמטר, שאהבה מאוד את בתה, זעמה על האירוע וכתוצאה מכך- הפסיקה את צמיחת היבול והתבואה והביאה בצורת וקרה על האדמה. בני האדם, שגוועו ברעב, התחננו לאלים שישנו את רוע הגזרה. זאוס פנה לדמטר וזו התנתה את הסכמתה להחזרת הסדר הקיים בכך שיאפשרו לה להתאחד חזרה עם בתה. לפיכך זאוס דרש מהאדס להשיב את פרספונה לאמה.
האדס הסכים בלית ברירה, אך לפני ששחרר את פרספונה, נתן לה לאכול גרעין רימון, שזרע בלבה געגועים עזים ומייסרים אליו. לאחר שבלעה את הגרעין, לא יכולה הייתה פרספונה לחיות ולו שנה אחת בלי האדס. היא חזרה לאמה, אך בכל שנה, הייתה יורדת למספר חודשים (כמספר גרעיני הרימון שאכלה. המספר משתנה מגרסה לגרסה) לשאול, כדי להיות עם האדס. בחודשים אלו, כאבה של דמטר היה חוזר, ושוב היא הייתה מקפיאה את האדמה, העלים היו נושרים ודבר לא היה צומח. כך נוצרו עונות השנה. בתקופת האבל היו החורף והסתיו. כאשר פרספונה הייתה חוזרת מן השאול, הכול היה מתחיל ללבלב ולצמוח והאנשים היו קוצרים את התבואה, כך נוצרו האביב והקיץ.
המיסתורין השנתי
הטקסים התרחשו פעמיים בשנה. היה המסתורין הקטן יותר, שהתרחש באביב, והמסתורין הגדול יותר שאלה שטוהרו קודם לכן לקחו בו חלק בבוא ספטמבר. הם הלכו בדרך הקדושה מאתונה לאלאוסיס וחזרו על חיפושיה של דמטר אחר בתה האבודה.
באלאוסיס הם נחו ליד הבאר שדמטר ישבה לידו, הם צמו, ואז היו שותים משקה שעורה ונענע בשם קיקאון. הוצע כי המשקה הזה הכיל את הפטרייה הפסיכוטרופית ארגוט (Ergot), שהגבירה את החוויה ועזרה לחניכים לעבור טרנספורמציה. לאחר שתיית הקיקאון החניכים נכנסו לטלסטריון (Telesterion), "תיאטרון" תת קרקעי בו התרחש הטקס הסודי. קרוב לוודאי שזה היה שיחזור סמלי של "המוות" והלידה מחדש של פרספונה, שהחניכים צפו בהם, ואולי לקחו בהם חלק כלשהו. לא משנה מה קרה בטלסטריון, אלה שנכנסו היו יוצאים למחרת בבוקר שונים באופן רדיקלי. כמעט כל הוגה דעות וכותב חשוב בעת העתיקה, כל מי שהיה 'מישהו', היה חניך של המסתורין.
סודיות מעל הכל
דתות המסתורין הן תופעה מורכבת וארטיקולרית מאד. על פי המקומות והזמנים שבהם התפתחו, ניתן למצוא הבדלים מסוימים, אך תמיד יש רקע משותף - שש הנקודות שפורטו לעיל - שהחשובה שבהן היא הסודיות. מאפיין אשר תמיד היה קיים באזור הים התיכון עוד מימי קדם.
במצרים העתיקה, כתובת די מפורשת במקדש אדפו, שהוקדשה לאל הורוס, עליה דיווח האגיפטולוג אמיל שסינאט (Émile Chassinat), קובעת:
"אל תגלה בשום צורה את הטקסים שאתה רואה במקדשים, במסתורין המוחלט ביותר."
ושסינאט, בחיבור מפורסם, מתייחס לכתובת סמלית אחרת, שנמצאה בתוך קברו של כהן של אוסיריס:
"אני כהן המחונך במסתורין, החזה שלי לא ישחרר את הדברים שראיתי."
והטורבה פילוסופורום (Turba Philosophorum), אוסף של טקסטים אלכימיים והרמטיים עתיקים ממקורות שונים - שהייתה להם השפעה רבה בחברות דת מסתורין רבות בתקופת הרנסנס - קובע:
"מי שיש לו אוזניים, צריך לפתוח אותן כדי להקשיב. מי שיש לו פה, צריך לסגור אותו".
בעבודתו "The Reply of the Master Abammon to “Porphyry's Letter to Anebo הידוע יותר בשם "על המסתורין של המצרים" ("On the Mysteries of the Egyptians") ותורגם על ידי מרסיליו פיצ'ינו, יאמבליכוס קובע:
"יהיה זה באחידות עם החוק האלוהי לשמור על זיכרון המצוות האנושיות והאלוהיות שנחשפו על ידי פיתגורס, ולא לחלוק את חוכמתן עם אלה שאין להם נשמה מטוהרת. מכיוון שלא נכון לחשוף בפני אנשים אלה את הנרכש במאמצים גדולים, שכן אין זה נכון לחשוף את המסתורין האלאוסיאני (Eleusinian Mysteries) בפני מי שלא נחנך. מי שעושה זאת הוא כופר ומרושע באותה מידה."
רק החניכים יכלו להבין
עבור היוונים הקדומים היה בלתי מתקבל על הדעת לחשוב שמישהו יכול ללמוד לא רק את עקרונות הדת והתורות הרוחניות, אלא גם פילוסופיה, מדע ואמנות. זו הייתה זכותם של החניכים.
פאוסניאס, שנחנך למסתורין האלאוסיאני, חשב שכל חכמת אנשי יוון תמיד התבטאה בחידות (תוך שימוש בשפה סמלית ואלגורית) כדי לרמוז על אמיתות מסוימות, להסתיר את המשמעות האמיתית, וכך רק החניכים יכלו להבין אותה.
אחת המטפורות היפות ביותר בנושא חניכה מגיעה מדיודורוס סיקולוס, שביבליותקה היסטוריקה שלו, הוא מדבר על המוזות:
"אנשים נתנו למוזות את שמן מהמילה muein, המסמלת את לימוד הדברים האצילים והמועילים שאינם ידועים ללא משכילים."
כפי שראינו, myèin פירושו "לשתוק", ואילו myesis פירושו "חניכה". ובכן, כיצד המוזות יכולות ללמד משהו אם פירוש שמן הוא "לשתוק"?
הן מגלות עצמן ומלמדות רק את החניכים, שיכולים לתפוס אותן, לראות אותן ולקלוט את המסר שלהן. "הדברים האצילים והמועילים" שהוסברו באופן מטפורי על ידי דיודורוס הן תורות החניכה. וכאשר, עם משחק המילים החכם הזה, הוא אומר שדברים כאלה אינם ידועים על ידי הלא משכילים, הוא מאשר באופן מטפורי שהם אינם ידועים מכיוון שאינם מובנים למי שלא חניך.
עלינו לזכור מה אומר פלביוס סלוסטיוס (Flavius Sallustius) - שנחנך בהמסתורין האלאוסיאני והיה אחד החברים הקרובים והנאמנים ביותר של הקיסר יוליאנוס -
"חוץ מזה, לרצות ללמד את כל האמת על האלים לכולם מייצר זלזול אצל הטיפשים, כי הם לא יכולים להבין, וחוסר להיטות אצל הטובים, בעוד להסתיר את האמת על ידי מיתוסים מונע את הזלזול של הטפשים, ומאלץ את הטובים לעסוק בפילוסופיה."
הסוד עשה את זה יקר יותר
חניך דגול אחר, פלוטרכוס, כתב שהסוד עצמו הופך את מה שלומדים ליקר יותר. חשיפה מפורשת מדי מבזה את נושא הלימודים.
האסטרולוג היווני וטיוס ואלנס, גם חניך גדול, שחי במאה ה-2 לספירה, מדבר באנתולוגיה שלו על הצורך בסודיות:
"אני פוקד עליך, אחי היקר ביותר, ואתה, החניך לאמנות מיסטית זו, על ידי כיפת הכוכבים של הרקיע ועל ידי חוג השתים-עשרה, על ידי השמש, הירח וחמשת הכוכבים הנודדים שבאמצעותם כל החיים מונחים ועל ידי ההשגחה עצמה והגורל הקדוש, לשמור עניינים אלה בסתר ולא לחלוק אותם עם הוולגרי, אלא רק עם אלה הראויים להם ומסוגלים לשמור ולגמול להם כפי שמגיע להם. אני פוקד עליך להעניק לי, ואלנס, המדריך שלך, תהילה נצחית ואצילית, במיוחד מכיוון שאתה מודע לכך שרק אני לבדי בחוסר רצון הארתי את החלק הזה של האמת שמעולם לא הוסבר על ידי מישהו."
"זה כביכול חוק המסתורין שלנו: שום דבר לא נגלה לידי הלא חניך: אין להפוך את הנעלה לסיפור מצוי, את הדברים הקדושים אסור לחשוף בפני הזר, לכל מי שלא עצמו זכה לראות."
בעולם היווני ובאזור הים האגאי-תיכון באופן כללי, כל האמנויות - החל ממטלורגיה, המיועדת להיתוך ועיבוד מתכות (בכפוף לאחווה חשאית, אליטיסטית ומסתורית), לבניית מבנים, מרפואה ועד בניית ספינות - כמו שויקטור מגניאן ציין, לא היו נגישות לאף אחד. לדברי אוסטתיוס (Eustathius), היו ברודוס ארסנלים סודיים, שלציבור לא הייתה גישה אליהם, ואלה שחצו את דלתותיהם ללא אישור הומתו.
אפילו המשוררים התבטאו בשפה נגישה בקושי, ולא ניתן היה להבין אותם בקלות ע"י האנשים הפשוטים. לאמיתו של דבר, מקסימוס מצור (Maximus of Tyre), רטוריקן ופילוסוף וחניך של המסתורין האלאוסיאני, הצהיר כי:
"אכן כל הדברים מלאים בחידות, גם בקרב משוררים וגם בקרב פילוסופים, שאת כבוד האמת אני מעריץ הרבה יותר מאת חירות הדיבור שאומצה על ידי המודרנים. שכן אגדה היא פירוש אלגנטי יותר לדברים שלא נראים בבירור דרך האימבציליות של הטבע האנושי...”
ואז שוב:
“נפש האדם, בתעוזה, מעריכה פחות את מה שנמצא בהישג ידה, ומתפעלת ממה שרחוק ממנה. מנסה לנחש מה היא לא יכולה לראות, ולרדוף אחריו במעשיה הפנימיים, לפני שהיא מגיעה אליו, היא מלאה בשאיפה נלהבת למצוא, וכאשר היא משיגה זאת, הנשמה מלאה באהבה למה שהיא עשתה."
על פי פילוסוף זה, משוררים לימדו את אותן תורות של החכמים והפילוסופים. הם:
"תחת שם של משוררים, ישנם פילוסופים המשתמשים באמנות מרתקת במקום לחשוף בצורה עקיפה דברים שאת הידע שלהם קשה לנו להבין."
ולמרות שהוא החריג משוררים מהמדינה האידיאלית שלו, אפלטון כתב ביצירתו איאון כי הם "לא יותר מאשר פרשני האלים".
בלעדיות המסתורין
אפילו סודות הרפואה עבור היוונים הקדומים, ובהמשך גם עבור הרומאים, היו דומים לאלה של המסתורין. ואכן, היה קשר חזק בין רפואה, מדע, ופילוסופיה ומסורות דת ומסתורין. כפי שנראה בהמשך, אין זה מקרה שגדולי הפילוסופים, גדולי הרופאים וגדולי המדענים של העת העתיקה נחנכו לדתות מסתורין, ובעיקר למסתורין האלאוסיאני.
סודות המסתורין, כמו גם הפילוסופיה, המדע או הרפואה, כפי שמגניאן ציין בפרפרזה על הקיסר הגדול יוליאנוס, הוצדקו במחשבתם של הקדומים בעובדה ש:
"הטבע עצמו אוהב להסתיר, ואמת אינה יכולה להתפס ללא מאמץ: מי שמצא את האמת הזו אסור לו לחשוף אותה בקלות יתרה לאחרים ולחשוף אותה במילים מפורשות מדי. האמת, אלוהית מטבעה, ונותנת כוח רב למי שמחזיק בה, גבוהה מדי עבור אנשים וולגריים ומרושעים; הם לא ראויים להחזיק בה, ויתרה מכך הם עשויים לבוז לה, אם הם משיגים אותה ללא כל מאמץ: לכן, יש להרחיק אותה מהם. האמת עולה על היכולות של אנשים רגילים: רק אנשים מוכנים היטב ומשכילים יכולים להיות מודעים לה."
מקורות:
