חניכה לסודיות: בתי הספר למסתורין

כפי שכתב האזוטריסט האירי הגדול ג'ון הרון לאפר (John Heron Lepper), אפשר לומר כי קיומן של חברות סודיות או סגורות (כלומר בתי ספר למסתורין) - בהן מועברות תורות או פרקטיקות מסוימות לאנשים נבחרים שצריכים לעבור סדרת מבחנים - זו תגובה לנטייה כללית מאד של טבע האדם. זה ללא ספק נכון, אך אין זה הסבר ממצה, שכן לא ניתן להסביר את לידתם ואת התפשטותם בעולם העתיק של טקסים בעלי אופי מסתורי, המושתתים על עקרון החניכה כזכות לגישה לידע מסוים, רק דרך נקודת מבט אנתרופולוגית וסוציולוגית.


אציו ד'אינטרה (Ezio D’Intra), בהקדמתו למהדורה האיטלקית של יצירתו של ויקטור מגניאן (Victor Magnien) 'המסתורין של אלאוסיס. המקור וטקס החניכה שלהם' (Les Mystères d'Eleusis. Leurs origines. Le rituel de leurs initiations), הצביע בצדק על כך ש:

"לאדם הקדום באופן כללי, ובמיוחד להיררכיות הרוחניות של העבר, הייתה גישה לחוויות קדושה בתדירות, בוודאות ובבהירות שהפכו אותן לחלוטין לא דומות לאלו - הדלות, נדירות וחולפות, או מסולפות מדעות קדומות, או הנוצרות עצמית באופן מלאכותי על ידי מחשבות פנימיות מוזרות - לרוב לא בריאות, של הרוחניות המודרנית."

בעולם הקלאסי ובעידן שלפני הנצרות, אנשים היו קרובים יותר לאלים ובמקביל - בטקס ההתייחדות האמיתי - האלים היו קרובים יותר אליהם. היו אלה האלים שמהם קיבלה האנושות משנה מדויקת, כללים ודוקטרינות, ואת התשובות לשאלות הגדולות ביותר, מאז שהאדם עזב את המערות, והחל לתהות: מי אנחנו? מאיפה אנחנו באים? להיכן אנו הולכים?

בתי הספר למסתורין: טקסי מעבר וחניכה

במונח "מסתורין" אנו מתכוונים לסדרת פולחנים, מנהגים דתיים וטקסים שהתפתחו והתפשטו בעת העתיקה ברחבי העולם היווני והים תיכוני, במזרח הקדום, ובהמשך בכל האזור ההלניסטי ובאימפריה הרומית, שאת שורשיהם ניתן למצוא בתרבויות הקדם-יווניות של חופי הים האגאי, כרתים ואנטוליה. כתות, פרקטיקות דתיות וטקסים התאפיינו בנתיב של חניכה, שהעניקה גישה הדרגתית לידע ולהתקדמות אישית עוקבת. מהותי מבחינתם היה נדר שתיקה קפדני, בו תמכו כל החניכים: ללא חניכים אסור היה לקבל גישה לתורות, לגילויים ולכל מה שקורה במסגרת הטקסים האלה.


המילה נובעת מיוונית μυστήριον] mysterion], ולאחר מכן מלטינית mysterium. האטימולוגיה של המילה חוזרת לשורש הודו-אירופי (my-) ממקור אונומטופי, שפירושו "לשתוק" (שממנו נובעת המילה "אילם"). המלים היווניות μύω] myo] - "להיות חניך למסתורין", μύησις] myesis] - "חניכה" ו-μύστης] mystes] - "החניך", מקורן בשורש האטימולוגי הזה. הפועל myo שימש במשמעות של "לשמור את הפה שלך סגור" או "לשמור את עיניך עצומות", ביטויים המראים בבירור את האופי האיזוטרי של טקסים מסוימים, כפי שמאשר לנו אריסטו:

"הם נקראו מיסתורין בגלל שהמאזינים היו צריכים לשתוק ולא לספר אף אחד מהדברים האלה לאף אחד."

המסתורין העתיק, כפי שציין פיירו קודה (Piero Coda), כולל בדרך כלל את המאפיינים הבאים:

  1. הוא דורש חניכה (μύησις).

  2. יש טקסים מדויקים.

  3. התחייבות שלא לדבר על מה שרואים או מדברים.

  4. חולקים את הישועה (σωτηρία) באמצעות ההתייחדות (של החניכים) עם גורל (πάθη) של סבל ולידת האלים מחדש.

  5. קהילת החניכים מופרדת בקפדנות מזו של הלא חניכים.

  6. מובטחים חיי נצח.

כפי שכתב איימה סולניאק (Aimé Solignac):

"העיקרון המאחד של המשמעויות המרובות של המליםμυστήριον , μύστις ,μύστης ,μύστικός ,μύστικώς, ומקביליהן, הוא הרעיון של תקשורת כמעט מיידית מאלים לאנשים, ומחניכת מסתורין של אנשים לאלים, לפעולתם ולמהותם."
פרינה בפוסידוניה באלאוסיס, שם ניתן למצוא מקדש בתי ספר למסתורין אלאוסיאני / (Henryk Siemiradzki (1889

המסתורין האלאוסיאני

טקסי אלאוסיס, או המסתורין האלאוסיאני, היו הטקסים הסודיים של בית הספר למסתורין של אלאוסיס ונערכו בקביעות מ-1600 לפנה"ס עד 392 לספירה. בדיוק מה היה בטקס המיסטי הזה איש אינו יודע, אך מדוע היוונים הקדומים השתתפו בו ניתן להבין מעדויותיהם של החניכים.


המסתורין האלאוסיאני, שנערך מדי שנה באלאוסיס, יוון, 22 קילומטרים צפונית-מערבית לאתונה, היה חשוב מאד עבור היוונים, עד הגעתם של הרומאים, הדרך הקדושה (הדרך מאתונה לאלאוסיס) הייתה הדרך היחידה שלא היתה שביל עזים בכל מרכז יוון. המסתורין חגג את סיפורן של דמטר ופרספונה, אך מכיוון שהחניכים הושבעו לחשאיות באשר לפרטי הטקס באמצעות כאב מוות, איננו יודעים באיזו צורה נערכו הטקסים הללו. אולם אנו יודעים שאלה שהשתתפו במיסתורין השתנו לטובה לנצח וכי הם כבר לא חששו מהמוות.


הטקסים התבססו על קריאה סימבולית בסיפורם של דמטר ופרספונה וסיפקו לחניכים חזון של החיים שלאחר המוות עד כדי כך שהוא שינה את הדרך בה הם ראו את העולם ואת מקומם בו. החניכים שוחררו מפחד המוות דרך ההכרה שהם נשמות אלמותיות שמתקיימות באופן זמני בגוף בן תמותה. באותו אופן שבו פרספונה ירדה לארץ המתים וחזרה לזו של החיים מדי שנה, כך כל בן אנוש ימות רק כדי לחיות שוב במישור קיום אחר או בגוף אחר.


מיתוס דמטר ופרספונה

דמטר הייתה בתם של קרונוס וריה, אחותם של זאוס, פוסידון, האדס, הרה ו