זהב - היסוד החוצני הנשגב שארוג לכל רוחב ספקטרום הקיום האנושי

עודכן: 7 באוק׳ 2020

- למאמר זה גרסא קולית -

זהב, יסוד כימי נדיר, מתכת אצילה שהאנושות מאז ומתמיד העריצה, רדפה, חומר שבגללו נשפכו נהרות של דם ובאמצעותו נוצרה האמנות הנשגבת ביותר. כיצד הוא הגיע למעמד הזה?


כבר בפיסקת פתיחה הזו, כשאני חושב לאיזו קטגוריה אצרף את המאמר הזה, אני מבין עד כמה החומר הזה נשגב ויוצא דופן, המאמר יכול להשתלב בטבעיות כמעט בכל קטגוריה באתר: צוויליזציות, חוצנים, תודעה, חלל, מדיסין... היסוד הזה שזור בכל מהלך ההיסטוריה והמיתולוגיה האנושית, הוא תמיד היה שם וכפי הנראה הוא גם תמיד יהיה, תכונותיו כה יוצאות דופן שאין לו מתחרים והן לא סתם יוצאות דופן, הוא כנראה הגיע בשלב מסויים מהחלל החיצון, עד היום לא נמצא כל הסבר אחר המניח את הדעת להימצאותו על כדור הארץ.


נערץ בשל תכונותיו האסתטיות והמֶטָלוּרְגִּיות שלו, במשך אלפי שנים, זהב הוא עדיין אחת המתכות היקרות והמבוקשות ביותר. זהב מילא תפקיד ייחודי עבור האנושות, אין ספק בכך - לטוב ולרע. אך מהו המקור של אטומי זהב? וכיצד היסוד המוערך הזה הגיע למקום בו הוא נמצא היום, כאן על כדור הארץ?


חשיבותו של הזהב

מתל גזר בארץ ישראל עד לוַארְנָה נקרופוליס (Varna Necropolis) בבולגריה באלף הרביעי לפנה"ס, מהפרעונים המצריים ועד לכובשים הספרדים, פיתוי הזהב והשפעתו החזקה עלינו, הוא עקבי ובלתי ניתן לערעור. המצרים כינו את הזהב "הנשימה של אלוהים". ואלה לא רק הקדמונים שכה העריכו את הזהב.


כדי להציג את תפארתו הקיסרית, נפוליאון מילא את פריז בזהב, בתקופה קרובה יותר, ביקש היטלר לשלוט בכל הזהב של אירופה כתמיכה ב"רייך 1000 השנים" שלו. אילו מיתוסים הפכו את הזהב לסחורה כה מוערכת ואילו מאפיינים עובדתיים עדיין תומכים בו כמתכת יקרה עד עצם היום הזה?


בראש ובראשונה, מה שהופך מתכת ליקרה זו נדירותה. נדיר יותר מכסף או נחושת, שתי מתכות אחרות שנכרו מאז ימי קדם, ערכו היה גדול יחסית. שנית, לזהב יש תכונות יוצאות מן הכלל. הוא לא מכתים, קל מאד לעבוד איתו, ניתן להפוך אותו לחוט, ניתן לשטח אותו לגליון דק, ניתן להתיך אותו עם מתכות רבות אחרות, ניתן להמיס אותו ולעצב אותו לצורות מאד מפורטות, יש לו צבע נפלא וברק מסנוור. את כל המאפיינים הללו ניתן היה לנצל בימי קדם, כמו היום, פשוט על ידי חימום גושי זהב לטמפרטורות גבוהות ושימוש בכלים פשוטים כמו פטישים או תבניות.


מאז ימי קדם, הברק הקורן של המתכת האצילה איפשר לעצב אותה לתכשיטים המעודנים והנחשקים ביותר בעולם - המתאימים למלכות ומלכים. כיום משתמשים ברוב הזהב שנכרה או ממוחזר לייצור תכשיטים. בכל שנה משתמשים בכ-78% מהזהב הזמין רק למטרה זו.

The Muisca raft - the legend of El Dorado - 600-1600 AD

ההסטוריה של הזהב

מכיוון שהזהב מוערך מאוד וההיצע ​​מוגבל מאד הוא משמש עוד מימי קדם כמדיום של סחר חליפין או כסף. השימוש הידוע הראשון בזהב בסחר חליפין התרחש לפני למעלה מ-6000 שנה. עסקאות מוקדמות נעשו באמצעות חתיכות זהב או חתיכות כסף. הנדירות, התועלת והנחשקות של הזהב הפכו אותו לחומר בעל ערך לטווח הארוך. זהב נחשב במשך תקופה ארוכה לאחת המתכות היקרות ביותר, לכן הוא מסמל עושר, מלוכה, אצולה ועוד. הזהב זוהה לעיתים כאוריקלקום - מתכת מיתולוגית.


בתחום האלכימיה הייתה לזהב חשיבות רבה, באשר מטרת האלכימאים הייתה יצירת זהב מיסודות אחרים, כמו למשל עופרת. הזהב אף הוכר בתרבות האינקה כ"זיעת החמה" וכן האצטקים נהגו לפסל דמויות שונות בזהב ולהכין תכשיטים לכהנים.


כבר בצוויליזציה המתועדת הראשונה במסופוטמיה לזהב היתה חשיבות מכרעת. מרבית הזהב הידוע מהקשרים ארכיאולוגיים במסופוטמיה הקדומה, מרוכז בבית הקברות המלכותי באור (ובהמשך בקברים הניאו-אשוריים בנמרוד). עדויות טקסטואליות מלמדות כי זהב שימש ליוקרה ולדת. הוא נאסף באוצרות המלוכה, במקדשים ושימש לקישוט אנשי העילית וכן למנחות לוויה (כמו בקברים באור). זהב שימש לחפצי חן אישיים, כלי נשק וכלים, חותמים גליליים, כלי קיבול, גביעים, קונכיות ופיסול.


המיתוס השומרי הקדום של אנומה אליש, אשר חקוק על לוחות בכתב יתדות שנמצאו בספריית אשורבניפל, מספר כי המין האנושי נוצר כדי לשמש אלים הנקראים "אנונקי". על פי כמה חוקרים נטען שהטקסטים השומריים מספרים שמשלחת של 50 אנונקי, תושביו של כוכב לכת בשם ניבירו, הגיעה לכדור הארץ לפני כ-400,000 שנים במטרה לכרות זהב עבור כוכב הבית שלהם. על פי סיפור אנומה אליש, האנוננקי הבינו כי כריית הזהב גובה מהם מחיר קריטי להישרדות הגזע שלהם, ולכן יצרו את המין האנושי כדי שישמשו כעובדי כרייה במקומם.

עגילים שומרים עם כיתוב חרוט 2093–2046 לפנה"ס

על פי המתואר בתנ"ך, לזהב הייתה חשיבות רבה, כמו גם למקצוע הצורפות. כבר בתחילת ספר בראשית מוזכר הזהב "וּזְהַב הָאָרֶץ הַהִוא, טוֹב" (בראשית ב:יב). רבים מכלי המקדש, והמקדש עצמו היו עשויים, או מצופים זהב. ע"פ המקרא, צורפים מומחים השתמשו בשתי שיטות בעבודה עם זהב. הראשון כלל מכות פטיש ששטחו אותו לדפים דקים מאוד. הדפים שימשו, בין היתר, להזהבה (ציפוי בזהב), וגם לייצור חוטי זהב: "וַֽיְרַקְּע֞וּ אֶת־פַּחֵ֣י הַזָּהָב֮ וְקִצֵּ֣ץ פְּתִילִם֒..." (שמות ל"ט:ג). השיטה השנייה כללה היתוך ואז יציקה "וְיָצַ֣קְתָּ לּ֗וֹ אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב וְנָ֣תַתָּ֔ה עַ֖ל אַרְבַּ֣ע פַּעֲמֹתָ֑יו וּשְׁתֵּ֣י טַבָּעֹ֗ת עַל־צַלְעוֹ֙ הָֽאֶחָ֔ת וּשְׁתֵּי֙ טַבָּעֹ֔ת עַל־צַלְע֖וֹ הַשֵּׁנִֽית" (שמות כ"ה:יב). בתהליך ההיתוך, גם זוקק הזהב. זהב מזוקק, שהיה נחוץ למטרות מסוימות, זהה ככל הנראה ל"זהב טהור".


בקטעים מקראיים שונים מוזכרות מילים שמפורשות כמילים נרדפות לזהב: סְגוֹר, פז, כָתֶם, חָרוּץ ובָּצֶר. בנוסף, ישנם תארים המתארים זהב, שחלקם עשויים היו לשמש לסוגים שונים של זהב. סוגי הזהב המוזכרים במקרא מסוכמים בתלמוד: "שבעה זהבים הן זהב וזהב טוב וזהב אופיר וזהב מופז וזהב שחוט וזהב סגור וזהב פרוים זהב וזהב טוב דכתיב וזהב הארץ ההוא טוב זהב אופיר דאתי מאופיר זהב מופז" (יומא מד ב) בדיון התלמודי הנוגע לסוגי הזהב השונים נאמר כי זהב אופיר נגזר משם המקום "אופיר", ואילו שמות התואר האחרים מתארים תכונות מתכתיות או מסחריות של זהב: "זהב מופז" - "זהב משובח", מכיוון שהוא דומה לפז ("תכשיט נוצץ"); "זהב שחוט" - "זהב רקוע", מכיוון שהוא נטווה כמו חוט; "זהב סגור" - "זהב טהור", מעיד על איכות כה גבוהה שכאשר מכירתו מתחילה כל החנויות האחרות סוגרות; "זהבים פרוים" - "זהב פרים", נאמר שנראה כדם של פר, אך יתכן שהוא גם שם של מקום.


במקרא מוזכרים מקומות שונים מהם הובא זהב לארץ ישראל. החוקרים אינם מסכימים באשר לזיהוי מרבית המקומות הללו, אך ככל הנראה הם כוללים את המדינות בהן נמצאו מכרות זהב בתקופת המקרא: מצרים, סודן, ערב הסעודית והודו. בין המקומות ניתן למצוא את ארץ חֲוִילָ֔ה "...הַסֹּבֵ֗ב אֵ֚ת כָּל־אֶ֣רֶץ הַֽחֲוִילָ֔ה אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הַזָּהָֽב"(בראשית ב: יא), אשר החוקרים מזהים בדרום-סודן, בצפון מערב אתיופיה, או בדרום חצי האי סיני. גם מיקומה של שבא שנוי במחלוקת; חוקרים מסוימים ממקמים אותה באתיופיה ואחרים רואים בה את שמו של אחד האזורים או השבטים בדרום ערב. אופיר, שאליו הגיעו אוניות מעציון-גבר, מזוהה על ידי יוספוס עם הודו, אך כמו חֲוִילָ֔ה ושבא, הוא גם זוהה עם ערב הסעודית. אוּפָז לא זוהה. פרוים הוא או מקום בערב או שם תואר המתאר זהב כמו בהסבר התלמודי שהוזכר.


על פי המקרא, ארון הברית היה מצופה כולו זהב. מסופר שכאשר משה היה מגיע לדבר עם אלוהים, קולו של ה' ומראה כבוד ה' נשמע ונראה בין 2 הכרובים שמעל הארון - ישנה תאוריה הטוענת כי עקב ציפויו של הארון בזהב (מוליך מצויין) מבפנים ומבחוץ, כשהארון עצמו עשוי מעץ (מבודד) הציפוי הפנימי והחיצוני שימשו כקבל לוחות (פלוס ומינוס) כאשר החשמל הסטטי שנוצר בין קצותיהם (הכרובים) נראה כמו עשן ויכול להסביר את מראה כבוד ה' והארון ששימש אמצעי קשר. כמו כן, האורים והתומים, האבנים המשובצות בחושן הוארו בעזרת הארון ושימשו כאמצעי קשר בעזרת האותיות עליהם.


זהב גם מופיע באופן בולט בדתות שמקורן בהודו - הינדואיזם, בודהיזם, סיקיזם וכן דתות סגפניות כמו ג'ייניזם. המאמינים אמורים למסור זהב כתרומה לצדקה וככבוד לאלים. זהב מוזכר לאורך המיתולוגיה ההינדית, שם הוא תואר כמקור הכוח, ומתוארת יכולתו להעביר גלים של תודעה אלוהית.


על פי המיתולוגיה ההינדית, זהב נחשב לנשמת העולם. האגדות מספרות כי בעולם קודר וחסר חיים, הבורא הפיק מים מגופו והפקיד זרע, שהפך לביצת זהב, מוזהבת כמו השמש. מביצת הזהב הזו, הבורא עצמו נולד מחדש כלורד ברהמה. הוא נודע אז בשם הירניאגארבה (Hiranyagarbha) - זה שנולד מזהב. הירניאגארבה הוא מונח בסנסקריט המתורגם ל-"עובר מוזהב", "רחם מוזהב" או "ביצת זהב". הוא נגזר מהמילים hiranya, שמשמעותה "זהב" או "עושר", ו-garbha, שמשמעותה "רחם", "נבט / זרע" או "מהות".


הזהב הוא הסאטוויק (Sattvic) השולט ביותר בסטאווה (Sattva) מבין כל המתכות. סאטווה הוא אחד משלוש הגונות (תכונות), שהם מושגים פילוסופיים ופסיכולוגיים שפותחו על ידי אסכולת סאמקיה (