העב"מים של "תקרית הכבל" (Tether Incident)

עודכן ב: 7 אוק 2020

משימת STS-75 של מעבורת החלל, שקיבלה את הכינוי "תקרית הכבל של 1996" (Tether Incident), הייתה משימת לווין שבוצעה ע"י מעבורת החלל קןלומביה. בעודו בחלל, הלוויין (TSS-1R) שהיה מחובר למעבורת החלל התנתק, נסחף לחלל והתרחק מצוות קולומביה. הצוות, שהונחה להקליט סרטון של האירוע למטרת בדיקה שלאחר המשימה, לכד מראה מסתורי, כאשר נראה כי הלוויין הוקף במאות עב"מים, מה שגרם לאשליה של ים מלא באורגניזמים חיים. הסרטון, שפורסם על ידי נאס"א (מצורף בתחתית המאמר), עורר לאורך השנים אינספור ויכוחים באשר לתקפות האירוע ומה בדיוק היו האובייקטים שרחשו שם. כאחד ממקרי העב"מים המוזרים ביותר בהיסטוריה, "תקרית הכבל" הלהיבה את חובבי העב"מים במשך שנים ארוכות.


המטרה של מצלמות נאס"א אמורה היתה להיות כבל באורך של 20 ק"מ ששימש לגרירת לווין בשווי של 100 מיליון דולר בניסוי שהשתבש. הכבל, שהיה מורכב מסיבי נחושת, טפלון ופחמן, נקרע וניתק מרכב החלל ולאט לאט נסחף לחלל. בדיקת הכבל הראתה כי הוא למעשה הותך מיותר מ-35,000 וואט של אנרגיה חשמלית שנוצרה בו במהלך המעבר דרך המגנטוספירה של כדור הארץ.


הניסוי היה מיועד לקבוע אם כבלים יכולות להוות מקור אמין לאנרגיה חשמלית, במקום סוללות או גנרטורים, עבור תחנת החלל, לוויינים ומשימות אחרות במסלולי הקפה. נראה שהתוצאות הראו כי נוצרה יותר אנרגיה ממה שצפו. כעת נאס"א מחפשת חומר חזק יותר שישא את העומס החשמלי הגבוה הזה.


אבל מה שקרה אחרי התאונה הוא שהיה משמעותי. כשהכבל ניתק ונסחף אל מאחורי המעבורת, בקרת המשימה הורתה לאסטרונאוט פרנקלין לצלם אותו באמצעות מצלמת האינפרא-אדום של המעבורת. כאשר הוא התמקד והתקרב לכבל הקרוע התמונה הוקרנה על מסכי ענק ביוסטון והמהנדסים לא האמינו למה שהם רואים.

"על מה אנחנו מסתכלים?" קול מודאג מהבקרה ביוסטון מברר עם האסטרונאוט פרנקלין צ'אנג-דיאז (Franklin Chang-Diaz). על המסך הופיע קו לבן, הכבל המנותק, מוקף במספר הולך וגדל של צורות מטושטשות ומעגליות. חלקם היו קטנים אך אחרים היו ענקיים. בגדולים היה ניתן להבחין טוב יותר בצורה וראו חור במרכז ו"חריץ", ולפעמים שניים, על השפה ההיקפית. נראה כי חריץ זה הופיע במקומות שונים בצורות השונות, מה שביטל את האפשרות של עיוותים מעדשת הוידאו או מצמצם המצלמה.


האסטרונאוט פרנקלין: "אתם קולטים את התמונה?"

בקרת יוסטון: "פרנקלין אנו רואים קו ארוך, כמה דברים דמויי כוכבים והרבה דברים שוחים בחזית. אתה יכול לתאר את מה שאתה רואה?"

האסטרונאוט פרנקלין: "ובכן הקו הארוך הוא הכבל, ואה, יש מעט פסולת שסוג של עפה איתנו, אה, היא מוארת על ידי השמש בזווית כה נמוכה אז יש הרבה אור מטעה וזה נעלם במהירות ..."


כל הזמן, כדורים לבנים, הדומים לזרע שוחה, מקיפים את הכבל. נראה שהם מגיעים מכל הכיוונים, מאיצים ואז מאטים. לעיתים צורות גדולות נסחפות אט אט אל תוך הפריים ומוסתרות על ידי הכבל. זה מצביע בפני צופים רבים שהם מאחורי הכבל, כלומר הם בוודאי ענקיים. הכבל בנקודה זו נמצא כמעט 150 קילומטרים משם, אך כשיודעים את גודלו ואת רוחבו, הגודל המשוער של הצורות הצפות הגדולות ביותר נמדד בקילומטרים ולא במטרים.

אם החפצים דמויי הדיסק עוברים מאחורי הכבל שאורכו 20 ק"מ, אז הגודל המשוער שלהם חייב להיות בקוטר של כ-3-5 ק"מ.

נראה שהצורות פועמות תוך כדי תנועה. יש שתיארו את התנועה ככיווץ או תנועה מתפתלת אשר לחלופין מרפה ומשחררת. לעתים קרובות ניתן לראות את החור במרכז מתרחב ומתכווץ מעט. בקיצור, אלה לא נראים כלי רכב או אובייקטים, אלא יצורים חיים.


מבקרי השערות "העב"מים" מציינים כי נראה כי כל האובייקטים ממוקמים בצורה מושלמת מדי עבור המצלמה. אם החור מעיד על כך שהאובייקטים שטוחים או דמויי צלחות, מדוע אנו לעולם לא רואים אותם מהצד (שטוחים)? לטענתם, זה מה שמוכיח שהצורות הן, למעשה, גבישי קרח או פסולת דקה אחרת שקרובה יותר למצלמה וכך מחוץ לפוקוס. אין ספק שתופעה זו מוכרת וקרתה כמעט לכל אחד בזמן מסוים בעת שצילם, בעיקר בשלג או בחדר מאובק.

האסטרונאוט טום ג'ונס (Tom Jones), חלק מצוות קולומביה, דן באירוע במגזין האוויר והחלל סמיתסוניאן (Smithsonian Air & Space Magazine) בשנת 2016, וסיפק את מה שהוא מכנה "הוכחה חותכת" לצילומי הווידיאו המוזרים. הוא השתתף בארבע משימות שונות של מעבורת החלל במשך 11 שנים ומסביר שהחפצים המסתוריים הם די פשוטים. הוא הצהיר כי "אסטרונאוטים לא ראו שום עדות לחיים חוצניים. דיווחים על עב"מים בתמונות שהגיעו מהמעבורת או מתחנת החלל התבררו כגבישי קרח, פסולת, הבזקי ברק או מטאורים הנעים באטמוספירה החשוכה שמתחת."


אך הסרטון מציג בבירור את העצמים האלה נעים במהירות משתנה, לעיתים עוצרים ומשנים כיוון. המבקרים עדיין לא הסבירו כיצד פסולת חלל יכולה לעשות זאת.


בעשור האחרון גילינו חיים המתקיימים בעומק האוקיאנוסים שלנו, משגשגים בלחץ ובטמפרטורות קיצוניים. ראינו אותם משגשגים קילומטרים בעומק קרום כדור הארץ ותחת קרחונים קפואים באנטארקטיקה. זה לא בלתי אפשרי לדמיין צורות חיים שיכולות להתקיים בחלל ריק, ואולי לשגשג מקרינה וממקורות אנרגיה אחרים שאנו יודעים עליהם מעט.