השַׂלְמוֹן הקדוש

עודכן ב: ינו 27

מאת: Andrew Gough

מקור: The Sacred Salmon


מבין כל היצורים בעולם, מי היה חושב שהסלמון הצנוע יתגלה כסמל החוכמה המושלם? ובעצם, למה לא? שכן הדג המדהים הזה נחשב כקדוש עבור הדרואידים, הקלטים, הפיקטים ואינספור חברות ילידיות, וקדושתו הוכרה על ידי הבודהיזם, ההינדואיזם והנצרות, שהסמל הקדום ביותר שלה היה דג.


האודיסיאה הגיאומגנטית יוצאת הדופן של הסלמון של לידה-הגירה-שיבה-רבייה-מוות, מסע שיכול לארוך עד 13,000 ק"מ, היתה ידועה במיתולוגיה השומרית והבבלית, והארכיאולוגיה מעידה על כך שהדג נערץ כבר למעלה מ-20,000 שנה.


ככל שנעמיק במסע ובמאבק יוצא הדופן של הסלמון, כך ישתקף לנו מה שהאדם יכול ללמוד מהדג המרתק הזה, כמו גם על התכונות המשותפות לנו.

סלמון אטלנטי

מהיכן ולאן

הסלמון נע בין עולם המים המתוקים ועולם המים המלוחים ומשגשג בכל אחד מהם, כאילו נועד לשגשג בשתי מערכות אקולוגיות מגוונות מאוד. באופן סמלי, שליטתו בשני העולמות היתה ידועה בתרבויות קדומות והייתה אחת מהסיבות הרבות לכך שהסלמון נחשב לחכם. עם זאת, הסלמון לא שולט רק בשני עולמות מים, אלא גם חובק שליש: אוויר. המילה 'סלמון' מגיעה מלטינית, salire, שפירושה 'לזנק', והמעשה האקרובטי, הוא כנראה מה שמשך את תשומת ליבנו לדגים מלכתחילה. על אף מיומנות הקפיצה במעלה מפלים, הסלמון אולי ידוע בעיקר בזכות יכולת השיבה הביתה, או התהליך המסתורי שבו הוא חוזר למקום הולדתו אחרי שנים רבות (ולעתים קרובות מאות קילומטרים) כדי להתרבות ולמות, תהליך שנצפה ונחקר, על ידי טורפים ומעריצים כאחד, במשך אלפי שנים.


על מנת להשלים את חזרתו ולהגשים את ייעודו, נדרש הסלמון לנוע מרחקים עצומים במעלה הזרם. בדרך עליו להתגבר על מכשולים אימתניים, כמו למשל מפלים גדולים, הדורשים קפיצה אנכית של כמעט ארבעה מטרים. סלמון שמתגברים בהצלחה על כוח המשיכה ממשיכים במסע ההרואי שלהם; אלה שלא, מתים במהלך הניסיון.

סלמון מזנק במפלי ווילאמט / (1950) NOAA Photo Library

מיומנות אקרובטית היא הקטנה בדאגותיו של הסלמון, שכן הוא חייב להתחמק ממגוון טורפים: יצורים כמו דובים, בונים, עופות דורסים ובני אדם, שכל אחד מהם מחכה לתפוס ולהתענג על גופו העסיסי והמזין. גם מזג האוויר מהווה מכשול פוטנציאלי עבור הסלמון הפגיע; מחקר של 300 השנים האחרונות הראה כי מסעות הסלמון מצליחים יותר במזג אוויר חמים ופחות במזג אוויר קריר, ולכן שינויי האקלים משפיעים ישירות על יכולתו של הסלמון להשריץ. מיותר לציין שמסע מסוכן זה נחשב לאחת הנדידות המדהימות ביותר בכל ממלכת החי.

אפילו דובים קטנים מהווים איום על הסלמון / Mark Wipfli, Alaska Cooperative Fish and Wildlife Research

מסעו של הסלמון מתקיים במקומות שונים ברחבי העולם, משוכפל, כאילו גורל מולד מהדהד בכולם. הדג חסר הרסן זה מתחיל את חייו בנהרות ובאגמים של מים מתוקים, אך במהירות עושה את דרכו לאוקינוס, שם הוא מבלה את רוב חייו הבוגרים, בדרך כלל ארבע או חמש שנים. כאן הוא שותה מי ים, ומפיק מלח כדי למנוע התייבשות לפני תחילת המסע המפרך הביתה, במעלה הזרם למקום הולדתו במים המתוקים.


עכשיו הסלמון כבר הגיע לבגרותו המינית ומונע מהרצון להשריץ (לשחרר ביצים או זרע למים). באופן מוזר, הסלמון מפסיק לאכול כשהוא נכנס שוב למים המתוקים של הנחלים, הנהרות והאגמים במסעו הביתה, מכיוון שכבר אין לו צורך בבטן. למעשה, הסלמון מתחיל בתהליך בו קיבתו מתכווצת, וכך נוצר יותר מקום לתהליך ההשרצה, להתפתחות ביציות או זרע.


לאחר שחזר למים המתוקים, הסלמון מפסיק לשתות ומתחיל לעבד כמויות גדולות של השתן שלו כדי להיפטר מהמים המיותרים בגופו. השתן של עצמך נחשב על ידי החכמים כשיקוי המכיל אינספור תכונות מזינות ומשפרות חיים. רבים טענו שצריכת השתן של עצמך, ואריכות החיים שמספק נוזל זה העשיר בחומרים מזינים, הוא למעשה אבן החכמים, וטקסטים עתיקים רבים רומזים לעובדה זו. מלבד הדיון האזוטרי הזה, הרפואה רק מתחילה להכיר ביתרונות הבריאותיים הקשורים לשתן - דבר שהסלמון תמיד הבין. מעניין ש'וסיקה פיסקיס' (vesica piscis), או צורתם של שני מעגלים המשתלבים זה בזה, נחשב כקדוש ושימש כסמל על ידי ארגונים דתיים במשך אלפי שנים, ופירושו המילולי הוא "שלפוחית ​​שתן של דג" בלטינית. האם וסיקה פיסקיס קיבל השראה מהסלמון?


מהו תהליך ההשרצה אם לא אלכימיה. הסלמון הזכר חוזר תחילה למקום הולדתו ומבסס את שטחו על ידי לחימה (ממש נושך סלמון זכרים אחרים), וכן מציג את הקייפ (kype) שלו, החוטם הכפוף המובהק שלו, שהתפתח בעודו חי באוקינוס. הזכר בוחר במקומות הטובים ביותר להתרבות: משטחי חצץ, בהם יש זרימת מים נכונה לחימצון הביצים מבלי שישטף החצץ המגן. כאן הוא ממתין לסלמון הנקבה שתסמן שהיא מוכנה להתחיל להשריץ. לאחר חפירה הנקבה נוגעת בסנפיר האנאלי שלה בקן החצץ החדש שלה, ובכך מודיעה לזכר להצטרף אליה. הזכר נלחם עם בני מינו על ההזדמנות ומציב עצמו לידה. כאן הוא משחרר מיליוני זרעים למקום המדויק בו הנקבה הטילה את הגרעין בגודל אפונה שלה, שבתוכו בין ביצים בודדות לכמה אלפי ביצים.

השרצת הסלמון / Rufus Hawthorne

הזוג חוזר כעת על התהליך, במקומות דומים וסמוכים במעלה הזרם, עד שהם מתעייפים או שנגמרים להם הזרע והביצים. יצירתו של כל קן חצץ עוקב שולחת אבנים במורד הזרם, המגנות על הקנים הקודמים שהופרו. הסלמון הזכר, החזק יותר של המין, משריץ לעיתים קרובות עם מספר נקבות; לעומת זאת, הנקבות בדרך כלל משריצות עם זכר אחד. הפרשה כולה אורכת לעתים רחוקות יותר מיומיים. האמא והאבא במהרה מתים, או נטרפים על ידי טורפים (הם טרף קל במצבם המוחלש), והביצים המופרות בוקעות תוך שלושה עד ארבעה חודשים, אז הסלמון הצעיר יוצא אל עבר האוקיאנוס והמחזור מתחיל שוב.