המקורות של ליל כל הקדושים (Halloween)

'ליל כל הקדושים' (האלווין - Halloween) , או ה'סאווין' הקדום (Samhain), נחשב לזמן בשנה שבו הוילון בין עולמנו לעולם הרוחות הוא הדק ביותר. עם רדת החשכה כשמשפחות מדליקות את פנסי הדלעת, הם, אולי מבלי לדעת, חוזרים על המסורות הקדומות של כיבוד המתים ומסמנים את תחילתו של 'החצי האפל' של השנה.


מקור ליל כל הקדושים

ליל כל הקדושים היא חגיגה שנתית הנערכת בעיקר בעולם המערבי ב-31 באוקטובר. החל משעות הערב ילדים ולפעמים מבוגרים מתלבשים במסכות ובתלבושות, באופן מסורתי כדמויות של רוחות רפאים, מכשפות או מתים - ערפדים, זומבים ושלדים. הם הולכים מדלת לדלת, מבקשים ממתקים, ומאיימים על בני הבית בתעלול שובב אם לא יקבלו אותם. פעילויות אופייניות בעידן המודרני יכולות לכלול מסיבת תחפושות, ג'ק-או-לנטרן (גילוף דלעת), תעלול או ממתק, הדלקת מדורות, מתיחות ועוד.


האלווין (Hallowe’en), צורה מקוצרת של "ליל כל הקדושים" - "All Hallows' Evening", הוא הידהוד של פסטיבלי הקציר הקלטים של אירופה שלפני הנצרות. נחגג כעת בכמה מדינות ברחבי העולם, זהו הערב שלפני 'יום כל הקדושים', כאשר זרמים נוצריים רבים נזכרים בקדושים (hallows) ובקדושים מעונים (martyrs). פולחן זה חופף את פולחן הסאווין הקדום.


הפולחן הפגאני סאווין

הפסטיבל שנערך בתקופה הזו נקרא סאווין. זה היה החג הגדול והמשמעותי ביותר של השנה הקלטית. הקלטים האמינו שבזמן הסאווין, יותר מבכל תקופה אחרת בשנה, הרוחות הצליחו להתערבב עם החיים, משום שבסאווין נשמותיהם של אלה שמתו במהלך השנה עברו לעולם האחר. וזהו הפסטיבל הגאלי (Gaelic) המסורתי המציין את חילופי העונות ואת בוא החורף. ישנם אירועים חשובים רבים במיתוס האירי שמתחילים או קורים סביב הזמן של סאווין. לדוגמא, אנשים היו מחזירים את הבקר ממרעה הקיץ ושוחטים חיות מבויתות לקראת החורף הקרב. הם היו גם מדליקים מדורות פולחניות להגנה ולטיהור כשהם מנסים לחקות את השמש ולעצור את החושך. אנשים האמינו שזה הזמן שבו יותר רוחות או פיות (Aos Sí) עוברות לעולמנו.


קרובי משפחה מתים ורחוקים מילאו תפקיד מרכזי במסורת, כיוון שהאמינו שהקשר בין החיים למתים חזק יותר בסאווין ויש אפשרות לתקשר. הם האמינו שנשמות המתים חוזרות לבתיהן. נערכו סעודות והכינו עבורם מקום בשולחן כדי לקבל אותם בבית. אוכל ושתייה הוצעו לרוחות ולפיות על מנת להבטיח בריאות ומזל טוב.


המטמורפוזה של הסאווין

סאווין הפך לליל כל הקדושים המוכר לנו כאשר מיסיונרים נוצרים ניסו לשנות את המנהגים הדתיים של העם הקלטי. במאות הראשונות של האלף הראשון לספירה, לפני שמיסיונרים כמו פטריק הקדוש והקדוש קולומבה המירו אותם לנצרות, הקלטים שמרו על דת מורכבת באמצעות עדת הכוהנים שלהם, הדרואידים, שהיו כולם כהנים, משוררים, מדענים וחוקרים בו זמנית. כמנהיגים דתיים, מומחים לטקסים וכנושאי הידע, הדרואידים לא דמו לאותם מיסיונרים ונזירים שהמירו את בני עמם לנצרות ומיתגו אותם כעובדי שטן.


כך כותב פרופ' ג'ק סנטינו (Jack Santino) על ההיסטוריה של ליל כל הקדושים או הסאווין:


"כתוצאה ממאמציהם למחוק חגים "פגאניים", כמו סאווין, הצליחו הנוצרים לחולל בו שינויים גדולים. בשנת 601 לספירה הוציא האפיפיור גרגוריוס הראשון צו למיסיונרים שלו בנוגע לאמונותיהם ולמנהגיהם של הילידים שהוא קיווה להמיר. במקום לנסות לחסל את מנהגיהם ואמונותיהם של העמים הילידים, הורה האפיפיור למסיונרים שלו להשתמש בהם: אם קבוצת אנשים סגדה לעץ, במקום לכרות אותו, הוא יעץ להם לקדש אותו לישו ולאפשר את המשך הסגידה לו.”

מבחינת הפצת הנצרות, היה זה קונספט מבריק והוא הפך לגישה בסיסית ששימשה בעבודה המיסיונרית הקתולית. הימים הקדושים של הכנסייה נקבעו בכוונה בחפיפה לימים קדושים מקומיים. לחג המולד, למשל, הוקצה התאריך השרירותי של ה-25 בדצמבר מכיוון שהוא התכתב עם חגיגת אמצע החורף של עמים רבים. כמו כן, יום סנט ג'ון נקבע ביום נקודת היפוך הקיץ.


סאווין, עם הדגש שלו על העל-טבעי, היה בהחלט פגאני. בעוד מיסיונרים זיהו את ימיהם הקדושים עם אלה שנצפו אצל הקלטים, הם תייגו את האלים העל-טבעיים של הדת הקודמת כרשעים וקשרו אותם עם השטן. כנציגי הדת היריבה, הדרואידים נחשבו כעובדי רשע של שדים ורוחות שטניים. העולם התחתון הקלטי הפך להיות מזוהה עם הגיהינום הנוצרי.


השפעותיה של מדיניות זו הפחיתו אך לא מיגרו לחלוטין את האמונות באלים המסורתיים. האמונה הקלטית בישויות על טבעיות נמשכה, בעוד הכנסייה עשתה ניסיונות מכוונים להגדיר אותם לא רק כמסוכנים, אלא כזדוניים. חסידי הדת הישנה הסתתרו ומותגו כמכשפות.

אנשים שמשחקים במשחקי ניבוי ב-31 באוקטובר באירלנד / Snap-Apple Night (1833) by Daniel Maclise

חגיגת כל הקדושים

החג הנוצרי של כל הקדושים הפך למוביל. היום כיבד כל קדוש נוצרי, במיוחד את אלה שלא היה להם יום מיוחד שהוקדש להם. יום חג זה נועד להחליף את הסאווין, להסיט את דבקותם של העמים הקלטיים ולבסוף להחליפו לנצח. זה לא קרה, אבל האלוהויות הקלטיות המסורתיות התדרדרו במעמדן והפכו לפיות או לשדונים של המסורות העדכניות יותר.


האמונות הישנות הקשורות לסאווין מעולם לא גוועו לחלוטין. הסמליות העוצמתית של המתים הנודדים הייתה חזקה מדי, ואולי בסיסית מדי לנפש האדם, כדי שיהיו מרוצים מהחג הקתולי החדש והמופשט יותר המכבד את הקדושים. מתוך הכרה כי יש צורך בכוחה של האנרגיה המקורית של הסאווין, במאה ה-9 ניסתה הכנסייה להחליף אותו ביום חג נוצרי. הפעם היא קבעה את ה-2 בנובמבר כ"יום כל הנשמות"- יום בו החיים התפללו לנשמות כל המתים. אך, שוב, לנוהג של שמירת המנהגים המסורתיים תוך ניסיון להגדירם מחדש היתה השפעה אחרת, האמונות והמנהגים המסורתיים המשיכו להתקיים, אך במסווה חדש.


יום כל הקדושים

יום כל הקדושים המשיך את המסורות הקלטיות הקדומות. הערב שקדם ליום הזה היה זמן הפעילות האינטנסיבית ביותר, הן האנושית והן העל-טבעית. אנשים המשיכו לחגוג את ערב כל הקדושים כזמן של המתים הנודדים, אך כעת נחשבו היצורים העל טבעיים כרשעים. אנשים המשיכו לפייס את הרוחות האלה (ואת המתחזים רעולי הפנים שלהן) על ידי הגשת מנחות של אוכל ושתייה. לאחר מכן, ערב כל הקדושים הפך להאלווין - יום קלטי קדום, קודם לנוצרים, בלבוש עכשווי.


במאה ה-12, בימים הקדושים המחייבים ברחבי אירופה היו מעורבים כרוזים עירוניים לבושים כולם בשחור, מצלצלים בפעמונים וקוראים לנוצרים לזכור את נשמותיהם המסכנות של המתים. 'עוגות נשמה' מיוחדות היו נאפות ומחולקות. מנהג זה היה קיים באנגליה, גרמניה, בלגיה, אוסטריה ואיטליה.


כמעט את כל מסורות ליל כל הקדושים הנוכחיות ניתן לייחס ליום המתים הקלטי העתיק. ליל כל הקדושים הוא חג של מנהגים מסתוריים רבים, אך לכל אחד מהם יש היסטוריה, או לפחות סיפור מאחוריו. לבישת תחפושות, למשל, ושיטוט מדלת לדלת, ניתן לייחס לתקופה הקלטית ולמאות הראשונות של התקופה הנוצרית, כאשר חשבו שנשמות המתים היו בסביבה, יחד עם פיות, מכשפות ושדים. הצעת אוכל ושתייה שהושארו בחוץ היתה כדי להרגיע אותם. ככל שהמאות עברו, אנשים התחילו להתלבש כמו היצורים האיומים האלה, מבצעים תעלולים תמורת אוכל ושתייה. מנהג זה נקרא מומינג (mumming), ממנו התפתח מנהג התעלול או ממתק. עד היום מכשפות, רוחות רפאים ושלדים של מתים הן התחפושות המועדפות. ליל כל הקדושים שומר גם על כמה מאפיינים של חג הקציר המקורי של סאווין, כמו מנהגי תפיסת תפוחים בגיגית מים וגילוף ירקות, כמו גם הפירות, האגוזים והתבלינים הקשורים ליום הזה.


יום המתים

הרעיון של נשמות החוזרות הביתה ביום מסוים בשנה חוזר על עצמו בתרבויות רבות ברחבי העולם. יום המתים (Día de Muertos), הוא חג דומה שנערך באותה תקופה בשנה במקסיקו, בו חוגגים ומכבדים את בני המשפחה שמתו.


יום המתים הוא חג המתפתח כל הזמן, ששורשיו המוקדמים ביותר התגלו כבר בתקופת האצטקים, במקום שכיום הוא מרכז מקסיקו. האצטקים השתמשו בגולגולות כדי לכבד את המתים 1000 שנים לפני תחילת חגיגות יום המתים. גולגולות, כמו אלה שהוצבו פעם על מקדשי האצטקים, נותרו סמל מפתח במסורת שנמשכה יותר מ-600 שנה בחגיגה השנתית לכיבוד ולהתייחדות עם אלה שעברו הלאה.


כשהספרדים כבשו את האימפריה האצטקית במאה ה-16, הכנסייה הקתולית הזיזה חגיגות וטקסים מקומיים המכבדים את המתים לתאריכים הקתוליים המנציחים את 'יום כל הקדושים' ואת 'יום כל הנשמות' ב-1 וב-2 בנובמבר. במה שנודע בשם 'דיה דה מורטס' ב-2 בנובמבר, המסורות והסמלים הילידיים לכבוד המתים התמזגו עם פרקטיקות קתוליות לא רשמיות ורעיונות של העולם הבא. כך גם קרה ב-1 בנובמבר כדי לכבד את הילדים שמתו.


מחלוקת סביב פרקטיקות ליל כל הקדושים המודרניות

רבים מהמנהגים המודרניים של ליל כל הקדושים מתוארכים לאנגליה ולצפון אמריקה של המאה ה-19. הגדת עתידות ונבואות מילאו חלק בחגיגות באופן מסורתי. משחקים נערכו מתוך כוונה לחזות את עתידו של האדם. אגוזים ופירות היו חלק ממשחקי אכילה ושתייה והוכנו עוגות נשמה.


סביב ליל כל הקדושים, דלעות מרוקנות, ופרצופים מפחידים מגולפים בהן. לאחר מכן מדליקים נרות בתוך הדלעות, ויוצרים פנסים מוזרים המשמשים אות לכך שבני הבית משתתפים בליל כל הקדושים. כיום משתמשים לעתים קרובות בדלעות מכיוון שהן קלות יותר לגילוף ומסמלות קציר, אך הפנסים המקוריים באירלנד ובסקוטלנד גולפו מלפת. פנסי הלפת שימשו להפחדת רוחות רעות, והיו מוטיב לסיפור העם האירי נוצרי של ג'ק (Stingy Jack), נשמה תועה שנמנעה ממנה כניסה לגן עדן ולגיהנום.

פנס לפת אירי של Seán Na Gealaí מתחילת המאה ה-20

הדבקות בליל כל הקדושים אינה נטולת מחלוקת. יש זרמים שמנסים למנוע השתתפות, ורומזים על כך שהוא ממעיט בחשיבות הסאווין, יש לו אסוציאציות שטניות, או שהיא מחווה בלתי הולמת לפגאניזם או לתורת הנסתר. עם זאת, הפרקטיקות המודרניות, המושפעות מאוד מהמסחור ומהתרבות הפופולרית, נבדלות במידה ניכרת מהמסורות העתיקות של סאווין ושל ערב כל הקדושים.


ובכל זאת, הקשר קיים וההיסטוריה ברורה - כשמדליקים פנס ג'ק ומאירים את העונה האפלה, זהו המשך של מסורת עתיקת יומין המגשרת בין תרבויות ברחבי העולם ומאשרת מחדש את הקשר שלנו ליקירנו שעזבו.


צור קשר

ישראל-Q

info@q-israel.com

  • YouTube
  • Facebook