המקורות של ליל כל הקדושים (Halloween)

'ליל כל הקדושים' (האלווין - Halloween) , או ה'סאווין' הקדום (Samhain), נחשב לזמן בשנה שבו הוילון בין עולמנו לעולם הרוחות הוא הדק ביותר. עם רדת החשכה כשמשפחות מדליקות את פנסי הדלעת, הם, אולי מבלי לדעת, חוזרים על המסורות הקדומות של כיבוד המתים ומסמנים את תחילתו של 'החצי האפל' של השנה.


מקור ליל כל הקדושים

ליל כל הקדושים היא חגיגה שנתית הנערכת בעיקר בעולם המערבי ב-31 באוקטובר. החל משעות הערב ילדים ולפעמים מבוגרים מתלבשים במסכות ובתלבושות, באופן מסורתי כדמויות של רוחות רפאים, מכשפות או מתים - ערפדים, זומבים ושלדים. הם הולכים מדלת לדלת, מבקשים ממתקים, ומאיימים על בני הבית בתעלול שובב אם לא יקבלו אותם. פעילויות אופייניות בעידן המודרני יכולות לכלול מסיבת תחפושות, ג'ק-או-לנטרן (גילוף דלעת), תעלול או ממתק, הדלקת מדורות, מתיחות ועוד.


האלווין (Hallowe’en), צורה מקוצרת של "ליל כל הקדושים" - "All Hallows' Evening", הוא הידהוד של פסטיבלי הקציר הקלטים של אירופה שלפני הנצרות. נחגג כעת בכמה מדינות ברחבי העולם, זהו הערב שלפני 'יום כל הקדושים', כאשר זרמים נוצריים רבים נזכרים בקדושים (hallows) ובקדושים מעונים (martyrs). פולחן זה חופף את פולחן הסאווין הקדום.


הפולחן הפגאני סאווין

הפסטיבל שנערך בתקופה הזו נקרא סאווין. זה היה החג הגדול והמשמעותי ביותר של השנה הקלטית. הקלטים האמינו שבזמן הסאווין, יותר מבכל תקופה אחרת בשנה, הרוחות הצליחו להתערבב עם החיים, משום שבסאווין נשמותיהם של אלה שמתו במהלך השנה עברו לעולם האחר. וזהו הפסטיבל הגאלי (Gaelic) המסורתי המציין את חילופי העונות ואת בוא החורף. ישנם אירועים חשובים רבים במיתוס האירי שמתחילים או קורים סביב הזמן של סאווין. לדוגמא, אנשים היו מחזירים את הבקר ממרעה הקיץ ושוחטים חיות מבויתות לקראת החורף הקרב. הם היו גם מדליקים מדורות פולחניות להגנה ולטיהור כשהם מנסים לחקות את השמש ולעצור את החושך. אנשים האמינו שזה הזמן שבו יותר רוחות או פיות (Aos Sí) עוברות לעולמנו.


קרובי משפחה מתים ורחוקים מילאו תפקיד מרכזי במסורת, כיוון שהאמינו שהקשר בין החיים למתים חזק יותר בסאווין ויש אפשרות לתקשר. הם האמינו שנשמות המתים חוזרות לבתיהן. נערכו סעודות והכינו עבורם מקום בשולחן כדי לקבל אותם בבית. אוכל ושתייה הוצעו לרוחות ולפיות על מנת להבטיח בריאות ומזל טוב.


המטמורפוזה של הסאווין

סאווין הפך לליל כל הקדושים המוכר לנו כאשר מיסיונרים נוצרים ניסו לשנות את המנהגים הדתיים של העם הקלטי. במאות הראשונות של האלף הראשון לספירה, לפני שמיסיונרים כמו פטריק הקדוש והקדוש קולומבה המירו אותם לנצרות, הקלטים שמרו על דת מורכבת באמצעות עדת הכוהנים שלהם, הדרואידים, שהיו כולם כהנים, משוררים, מדענים וחוקרים בו זמנית. כמנהיגים דתיים, מומחים לטקסים וכנושאי הידע, הדרואידים לא דמו לאותם מיסיונרים ונזירים שהמירו את בני עמם לנצרות ומיתגו אותם כעובדי שטן.


כך כותב פרופ' ג'ק סנטינו (Jack Santino) על ההיסטוריה של ליל כל הקדושים או הסאווין:


"כתוצאה ממאמציהם למחוק חגים "פגאניים", כמו סאווין, הצליחו הנוצרים לחולל בו שינויים גדולים. בשנת 601 לספירה הוציא האפיפיור גרגוריוס הראשון צו למיסיונרים שלו בנוגע לאמונותיהם ולמנהגיהם של הילידים שהוא קיווה להמיר. במקום לנסות לחסל את מנהגיהם ואמונותיהם של העמים הילידים, הורה האפיפיור למסיונרים שלו להשתמש בהם: אם קבוצת אנשים סגדה לעץ, במקום לכרות אותו, הוא יעץ להם לקדש אותו לישו ולאפשר את המשך הסגידה לו.”

מבחינת הפצת הנצרות, היה זה קונספט מבריק והוא הפך לגישה בסיסית ששימשה בעבודה המיסיונרית הקתולית. הימים הקדושים של הכנסייה נקבעו בכוונה בחפיפה לימים קדושים מקומיים. לחג המולד, למשל, הוקצה התאריך השרירותי של ה-25 בדצמבר מכיוון שהוא התכתב עם חגיגת אמצע החורף של עמים רבים. כמו כן, יום סנט ג'ון נקבע ביום נקודת היפוך הקיץ.


סאווין, עם הדגש שלו על העל-טבעי, היה בהחלט פגאני. בעוד מיסיונרים זיהו את ימיהם הקדושים עם אלה שנצפו אצל הקלטים, הם תייגו את האלים העל-טבעיים של הדת הקודמת כרשעים וקשרו אותם עם השטן. כנציגי הדת היריבה, הדרואידים נחשבו כעובדי רשע של שדים ורוחות שטניים. העולם התחתון הקלטי הפך להיות מזוהה עם הגיהינום הנוצרי.


השפעותיה של מדיניות זו הפחיתו אך לא מיגרו לחלוטין את האמונות באלים המסורתיים. האמונה הקלטית בישויות על טבעיות נמשכה, בעוד הכנסייה עשתה ניסיונות מכוונים להגדיר אותם לא רק כמסוכנים, אלא כזדוניים. חסידי הדת הישנה הסתתרו ומותגו כמכשפות.

אנשים שמשחקים במשחקי ניבוי ב-31 באוקטובר באירלנד / Snap-Apple Night (1833) by Daniel Maclise

חגיגת כל הקדושים