המוח הזוחלי שלנו

עודכן ב: פבר 12

המוח הזוחלי (או המוח הלטאי) הוא אחד האיברים החשובים ביותר בגופנו. רוב האנשים אפילו לא יודעים על קיומו של איבר חיוני זה, שלא לדבר על העובדה שהם לא מודעים לכך שהאיבר הקטן הזה שולט בכל שנייה בחיינו. הגיע הזמן שנהיה מודעים לעוצמתו של המוח הזוחלי הזה ונדע כיצד להשתמש בו לטובתנו.


האם אי פעם קניתם משהו בדחף רגעי והתחרטתם על כך אחר כך או שאמרתם משהו למישהו שהתחרטתם עליו דקה אחר כך? ובכן, כנראה שכן, נעים מאד, הכירו את המוח הזוחלי שלכם.

תיאורית המוח המשולש (Triune Brain theory) טוענת שהמוח האנושי מורכב למעשה משלושה מוחות נפרדים. לכל אחד מהם יש פונקציה ותפקיד משלו במוח האנושי. שלושת המוחות האלה לא רק שונים זה מזה... הם אפילו מתחרים זה בזה.


המוח המשולש הוא מודל של האבולוציה של המוח הקדמי של בעלי החוליות ושל ההתנהגות, שהוצע על ידי הרופא ומדען המוח האמריקאי פול ד. מקלין (Paul D. MacLean). מקלין ניסח את המודל שלו בשנות ה-60 והציע אותו באריכות בספרו "המוח המשולש באבולוציה" ("The Triune Brain in Evolution") שיצא לאור ב-1990. המוח המשולש מורכב מקומפלקס הזוחל (Reptilian complex), קומפלקס הפלאו-יונק (Paleomammalian complex) - המערכת הלימבית, וקומפלקס הניאו-יונק (Neomammalian complex) - ניאו-קורטקס (Neocortex), שנתפסים כשלכל אחד מהם מודעות עצמאית, וכמבנה שנוסף במהלך האבולוציה לרצף של המוח הקדמי. שלושת חלקי המוח האלה אינם פועלים באופן בלתי תלוי זה בזה. הם יצרו קשרים רבים אשר דרכם הם משפיעים זה על זה. המסלולים העצביים מהמערכת הלימבית לקליפת המוח, למשל, מפותחים באופן מיוחד.


המוח הזוחלי, הקדום מבין השלושה, שולט בתפקודים החיוניים של הגוף כמו דופק, נשימה, טמפרטורת הגוף ושיווי המשקל. המוח הזוחלי שלנו כולל את המבנים העיקריים המצויים במוח של זוחל: גזע המוח והמוח הקטן. המוח הזוחלי אמין אך נוטה להיות נוקשה וכפייתי במקצת. הוא אחראי על ההישרדות שלנו, לתגובת הילחם או ברח. להתנהגויות מיניות, לכעס בתגובה לסכנה, ובעיקר - לפחד.


הפעולות והרגשות שנובעים מהמוח הזוחלי נובעים באופן אוטומטי, מבלי שאנו צריכים לחשוב על זה. הוא אובססיבי וכפייתי וחושב עם תמונות, סמלים וצורות ולא במילים. הוא מפחד בקלות רבה ומונע מאיתנו לעשות את מה שאנחנו רוצים, מלנסות תחביבים חדשים ועד להשגמת חלומותינו. והכי גרוע, כשהוא נמצא בשליטה ונלחם על הישרדותנו, הניאו-קורטקס אינו מסוגל לפעול.


המוח הלימבי עוטף את המוח הזוחלי והופיע אצל היונקים הראשונים. הוא יכול לתעד זיכרונות של התנהגויות שיצרו חוויות נעימות ולא נעימות, ולכן הוא אחראי למה שמכונה רגשות אצל בני האדם. המבנים העיקריים של המוח הלימבי הם ההיפוקמפוס, האמיגדלה וההיפותלמוס. המוח הלימבי הוא מקום מושבם של השיפוטים הערכיים שאנו מקיימים, לרוב באופן לא מודע, המשפיעים כל כך על התנהגותנו.


הניאו-קורטקס נמצא רק אצל יונקים ברמת התפתחות גבוהה יותר כמו קופים, דולפינים ובני אדם. חלק זה של המוח מאכלס את יכולות ההיגיון שלנו, דמיון, יצירתיות וכישורי פתרון בעיות. בתחילה הוא הפך לבעל חשיבות אצל הפרימטים והגיע לשיאו במוח האנושי עם שתי המיספרות המוח הגדולות הממלאות תפקיד מאד דומיננטי. ההמיספרות הללו היו אחראיות להתפתחות השפה האנושית, המחשבה המופשטת, הדמיון והתודעה. הניאו-קורטקס הוא גמיש ובעל יכולות למידה אינסופיות כמעט. הניאו-קורטקס הוא גם מה שאיפשר לצוויליזציות אנושיות להתפתח. זהו המקום שבו חי העצמי הגבוה. הוא משגיח על שאר המוח ויכול להתבונן ולמתן את התגובות של המוח הזוחלי ושל המוח הלימבי. זהו מקום מושבה של החמלה.


הצרה היא, מוח הניאו-קורטקס צריך להיות מופעל באופן מודע. כשאנחנו חיים במצב קבוע של פחד או כעס, או אפילו רק במצב מתמשך של סטרס גבוה - כפי שקורה לרבים מאיתנו בימינו - אנו נמצאים במאבק הישרדותי. ומה שולט בתודעה כשאנחנו צריכים לשרוד? המוח הזוחלי.


חיינו הלחוצים מחזיקים אותנו במצב 'הילחם או ברח', גם כאשר סכנה ממשית אינה נוכחת. שלא תבינו לא נכון, אנחנו צריכים את המוח הזוחלי שלנו - זה החלק במוח שמפעיל אותנו לסטות מהדרך אם משאית עוברת פתאום לנתיב שלנו על כביש מהיר. הוא פועל מבלי שנצטרך לחשוב עליו, שימושי מאד כאשר רודף אחרנו דוב או אנו עומדים לפול מראש הר. הוא מגן על חיינו הרבה יותר מהר מהזמן שייקח לנו להפעיל את יכולות ההיגיון שלנו לסובב את ההגה או להגיע לפשרה עם הדוב.


טריגרים של המוח הזוחלי


איום על הבטחון

ברגע שאנחנו מרגישים מאוימים, זה משמש טריגר למוח הזוחלי שלנו להפעיל את מצב ההגנה. נראה כי הרבה אנשים הופכים להיות תוקפניים מאוד כשהם נוהגים ברכב שלהם. זה מכונה 'זעם כביש' (Road rage). אך מדוע אנשים "רגילים" מגיבים באופן מוגזם כשהם נוהגים ברכבם? ובכן, זה מכיוון שכשאחד מהנהגים האחרים מתמרן בפתאומיות, הם מרגישים פתאום מאוימים. ותחושת האיום הזו היא שמפעילה מיד את המוח הזוחלי שלהם. זה מרגיש כמו פלישה למרחב האישי שלהם. מבלי לחשוב על כך בהיגיון, הם מגיבים באגרסיביות בצפצוף עצבני או בקללות. המטרה של זה היא לבסס מחדש את הדומיננטיות בכביש בפני הפולש.