הכירו את הזוג המוזר ביותר של תקופת הטריאס

בשנת 1975, סמוך לבסיס מעבר אוליביירסהוק (Oliviershoek Pass) בדרום אפריקה, גילה הפלאונטולוג ג'יימס קיצ'ינג (James Kitching) את מקום מנוחתו האחרון של יונק קטן וחמקמק, אשר נספה לפני כ-250 מיליון שנה. לא יותר מחתיכת גולגולת בלטה מהאבן, אך צורתה והרכב הסלע שמסביב רמזו כי היצור האומלל מת במחילה - ושייתכן שיש בפנים עוד. ואכן, כאשר קיצ'ינג פיצח את הסלע, המחילה הקטנה הייתה משובצת בעצמות נוספות, ולכן נשלחה לאוסף של מכון המחקרים האבולוציוניים באוניברסיטת ויטווטרסראנד ביוהנסבורג. קיצ'ינג לא ידע אז שהוא גילה צמד שותפים בלתי שגרתי מהטריאס.

פרוטו-יונק טרינקסודון ודו-חיים ברוםיסטגה שהתאבנו באותה מחילה / Fernandez et al., 2013

החלק של המאובן שקיצ'ינג הבחין בו לראשונה היה חלק של טרינקסודון. נמצאו מספר פרטים של הפרוטו-יונק הקטן והגוץ הזה כשהם מכורבלים בתוך מחילות. עדיין לא ברור אם הטרינקסודון חפר את המחילה בעצמו, אך שרידיו שהתאבנו במנוחה רומזים כי הוא נמלט מהחום הלוהט של העונה היבשה על ידי תרדמה מתחת לאדמה.

הטרינקסודון לא נמצא לבדו בקבר הטריאסי. שוכב על גבו, מעל הפרוטו-יונק, היה דו-חיים נדיר דמוי סלמנדרה בשם ברומיסטגה (Broomistega). איש לא ידע על המאובן הנוסף עד שהפלאונטולוג וינסנט פרננדז (Vincent Fernandez) מאוניברסיטת ויטווטרסראנד ועמיתיו סרקו את תוכן המחילה במתקן הקרינה הסינכרוטרונית האירופי (ESRF) בגרנובל, צרפת. בתצלום הדיגיטלי המפורט שפורסם בשנת 2013, נראה צמד המאובנים מונח זה לצד זה בדיוק מרשים.

טרינקסודון (למעלה) וברומיסטגה (למטה)

כיצד נוצר השילוב הטריאסי הייחודי הזה? המאובן עצמו לא מספק תשובה חד משמעית, אך פרננדז ועמיתיו צמצמו את רשימת האפשרויות.

בין אם הטרינקסודון חפר את המחילה בעצמו ובין אם לאו, ממצאים קודמים ומבנהו האנטומי הבלתי סביר של הברומיסטגה כחופר מחילות מצביעים על כך שהפרוטו-יונק היה הדייר הראשי של המחילה. ולמרות ששני היצורים נקברו על ידי תערובת של מים ומשקעים שזרמו פנימה, זה יהיה צירוף מקרים מדהים אם הבוץ השוטף היה סוחף דו-חייים שלם היישר לתוך המחילה.

מכיוון שקבורה מקרית כזו אינה סבירה, או שהברומיסטגה נגרר פנימה על ידי הטרינקסודון, או שהוא זחל בכוונה אל תוך המחילה. האפשרות השנייה נראית סבירה יותר. אף שעצמות הברומיסטגה מראות שני סימנים אפשריים של חדירת שיניים, גודלם ומיקומם אינם תואמים את מבנה השיניים של הטרינקסודון. במקום זאת, פרננדז ועמיתיו העלו את ההשערה כי הברומיסטגה פשוט נכנס למחילה בזמן שהטרינקסודון היה שקוע בתנומה קצרה, ושם נותר דו-החיים עד שתערובת בוצית קברה את שניהם יחד.

הדמיה תלת מימדית של היצורים המאובנים / V. Fernandez (ESRF)

מגורים משותפים כה קרובים הם נדירים, אפילו בקרב בעלי חיים מודרניים, אך ייתכן שלברומיסטגה היו סיבות טובות לחפש מחסה. ראשית, הפרט הספציפי הזה סבל משורה של צלעות שבורות, שנרפאו בחלקן, מה שככל הנראה פגע ביכולתו לנוע ולנשום. זו בעיה חמורה עבור יצור שעלול למות במהירות אם ייתקע תחת השמש הקופחת של העונה היבשה, ולכן ייתכן שהמחילה הייתה מקום המפלט הקרוב ביותר עבור הברומיסטגה הפצוע.

כל עוד הטרינקסודון שכב ללא הפרעה בתרדמת של מספר ימים, כפי שחושדים פרננדס ושותפיו, אז הדו-חיים יכול היה לנוח במקום הקריר מבלי לחשוש שיידחק החוצה על ידי לסתותיו הנושכות של בעל המחילה. בחשכה ובקרירות, השכנים הטריאסיים נרדמו יחד, מתו יחד, והתאבנו יחד.

מקורות:

• קטעים מ- A Triassic Cuddle Set in Stone מאת National Geographic שנכתב ע"י: Riley Black.

• קטעים מ- Meet The Triassic Period’s Oddest Couple מאת Popular Science שנכתב ע"י: Maki Naro.

• קטעים מ- Strange bedfellows: Two creatures shared ancient burrow מאת NBC News שנכתב ע"י: Megan Gannon.