top of page

אבן השתיה בירושלים

אחת התמונות האיקוניות ביותר של המזרח התיכון היא ללא ספק כיפת הסלע המנצנצת בשמש השוקעת של ירושלים. על ראש הר הבית (חרם אל־שריף בערבית), הנקודה הגבוהה ביותר בירושלים העתיקה, יושבת כיפת הסלע או כיפת הזהב, חולשת על נוף העיר העתיקה. במאה ה-7 לספירה כיפת הסלע שימשה עדות לכוחה של האמונה החדשה - האיסלאם. כיפת הסלע היא אחד המבנים הקדומים ביותר ששרדו מהעולם האיסלאמי. מבנה יוצא דופן זה הוא אינו מסגד, כפי שמקובל להניח, וחוקרים עדיין מתווכחים על תפקודו ומשמעותו המקורית.


בין מותו של הנביא מוחמד בשנת 632 ועד להשלמת כיפת הסלע, ב-692, התחוללה לסירוגין מלחמה בערב ובארץ הקודש סביב ירושלים. הצבאות הערביים הראשונים שהגיחו מחצי האי ערב התמקדו בכיבוש והקמת אימפריה - לא בבנייה.


לפיכך, כיפת הסלע הייתה אחד המבנים האסלאמיים הראשונים שנבנו אי פעם. היא נבנתה בין השנים 685-692 על ידי עבד אל-מלכ, ככל הנראה הח'ליף החשוב ביותר של בית אומיה, כמוקד דתי לתומכיו, בזמן שהוא נלחם במלחמת אזרחים נגד אבן א-זובייר. כאשר עבד אל-מלכ החל בבניית כיפת הסלע, לא היתה לו שליטה בכעבה, המבנה הקדוש ביותר לאיסלאם, שנמצא במכה.


הכיפה ממוקמת על חרם אל־שריף, פלטפורמה פתוחה רחבה בה נמצאים כיום מסגד אל-אקצה, מדרסות ועוד כמה מבני דת. ישנם מקומות ספורים הקדושים עבור הנוצרים, היהודים והמוסלמים כמו חרם אל־שריף. זהו הר הבית, מקום בית המקדש השני, אותו הרס הקיסר הרומאי טיטוס בשנת 70 לספירה, בזמן שהכניע את המרד היהודי, מאוחר יותר נבנה במקום מקדש רומי. הר הבית ננטש בשלהי העת העתיקה.


מבנה כיפת הסלע

במרכז כיפת הסלע יושב סלע גדול, שמאמינים כי הוא המקום בו אברהם היה מוכן להקריב את בנו יצחק. כיום, מוסלמים מאמינים כי הסלע מנציח את המסע הלילי של מוחמד. במסעו הלילי נסע הנביא מוחמד ממכה ל"מסגד הקיצון" (הוא מסגד אל-אקצא בירושלים לפי פרשנויות), על גבי בהמה פלאית ששמה אל-בוראק, ובלוויית המלאך גבריאל עלה מהר-הבית לרקיע השביעי. בשמים הוא קיבל את מצוות התפילה - אותה מצווים המוסלמים לערוך חמש פעמים ביום, ואת כיוון התפילה - לכיוון מכה.

הסלע מוקף על ידי שני מעברים וקיר חיצוני מתומן. שורת העמודים המרכזית מורכבת מארבעה עמודים תומכים ושתים עשרה עמודים תומכים במעגל החיצוני התומך בכיפה הדו-שכבתית, בקוטר של יותר מ-20 מטר.


העמודים מצופים בשיש בחלקים התחתונים שלהם, והחלקים העליונים שלהם מעוטרים בפסיפסים יוצאי דופן. האווירה המיוחדת היא תוצאה של אור שנשפך מחלונות הממוקמים במעגל ובקירות החיצוניים. פסיפסי זהב מתארים תכשיטים המנצנצים באור הבוהק. ניתן לראות גם כתרים ביזנטיים וסאסאניים עם מוטיבים צמחיים.


חשיבות האבן

אבנים, סלעים ומצבות נערצו על האדם החל מהתקופות המוקדמות ביותר המוכרות לנו. הקדמונים הסתכלו על צורתם יוצאת-הדופן, ועל נצחיותם וראו בהם סמל לנוכחות האל, סגדו להם והקריבו להם מנחות. ניתן למצוא דוגמאות לאבנים כאלה כמעט בכל מקום ברחבי תבל.


פולחן האבן היה נפוץ מאד בקרב העמים השמיים, וכאשר באו בני ישראל לארץ, הם מצאו בה גלי האבנים ומצבות ואמצו אותם לעצמם, כמו שקרה במקומות רבים בעולם. אצל בני ישראל האבנים נזכרות לרב בהקשר לסיפורי האבות, ומהוות חלק חשוב מן המקדשים הקדומים, כמו בשכם, בית אל, גלעד, מצפה וגזר. עדות לקיומן עולה לא רק מסיפורי המקרא אלא גם מן החפירות הארכיאולוגיות.


אין ספק, כי האבנים והמצבות לא באו לסמל מאורע מסוים, אלא היו חלק מכלי הפולחן, כך המצבה בבית אל נמשחה בשמן על ידי יעקב, בדיוק כשם שהיה נהוג לגבי אלים בזמן העתיק, והיא ניקראת "בית אל". גם מסורת אבן השתיה "שממנה הושתת העולם" משקפת מסורת אחת מני רבות שהיו רווחות בחברה הקדומה, משעה שתהה האדם על מוצא היקום וראשיתו. בקרב עמים רבים היתה מקובלת התפיסה כי העולם נברא מאבן. יש איפוא בהשקפה על אבן השתיה יסודות אוניברסאליים קדומים אותם התאימה היהדות לתפיסתה והשקפת עולמה, שכן קבלת המסורת כהוויתה היתה נוגדת את סיפור הבריאה המקראי. מכאן האמונה, כי בשעה שברא אלוהים את העולם, היה זה המקום הראשון שניברא ומכאן התפשט העולם.