תרבות הנוק, שנקראה על שם יישוב בעל אותו שם, פרחה בדרום מערב אפריקה (ניגריה המודרנית), בתקופת הברזל מהמאה ה-5 לפנה"ס ועד למאה ה-2 לספירה. מפורסמת בזכות פסלי הטרקוטה הייחודיים של ראשים אנושיים ודמויות, נוק הייתה התרבות הידועה הראשונה במערב אפריקה שיצרה אמנות כזו ואולי התרבות הראשונה מדרום לסהרה שהייתה לה טכנולוגייה מלאה של התכת ברזל.
תרבות הנוק
תרבות הנוק, שהיתה ממוקמת ממזרח לנהר ניז'ר ומצפון לנהר הבנוה (Benue River), באזור שנמצא היום בצפון ובמרכז ניגריה, נקראת על שם העיירה בה התגלו הממצאים הראשונים. אלה היו בעיקר שברי פסלים, קבורים מתחת לכ-8 מטר של חול ואדמה, שהושלכו לאשפה במהלך פעולות כרייה מקומיות במחצית הראשונה של המאה ה-20. תרבות הנוק שגשגה הודות לטכנולוגיית התכת ברזל שאפשרה לה לייצר כלי ברזל. תרבות הנוק מספקת את הדוגמה המוקדמת ביותר לטכנולוגיית התכת ברזל באפריקה שמדרום לסהרה, אשר אולי הגיעה מקרתגו בצפון או אולי, בהתחשב במחסום האימתני של מדבר סהרה, מנוביה במזרח. יתכן אפילו שזו הייתה המצאה ילידית, אך למרבה הצער, יש מעט מאד ראיות התומכות באחת משלוש התיאוריות האלה. אך מכל מקום שהרעיונות האלה הגיעו, הם איפשרו לנוק לקפוץ היישר מתקופת האבן לתקופת הברזל ולדלג על שלב תקופת הברונזה האופייני להתפתחויות במקומות אחרים.
ב-1943 מצא הארכאולוג ברנרד פאג (Bernard Fagg) מספר פסלי טרקוטה בעלי אותו סגנון אומנותי, ושייך אותם לפסלים שנמצאו 20 שנה קודם לכן. פאג קרא לתרבות בשמה – תרבות הנוק, ונחשב עד היום לחוקר הגדול ביותר שלה וכן לאספן גדול של פסליה. זמן קצר לאחר תחילת המחקר, הצליחו פאג וצוותו למצוא ולאסוף כ-200 פסלי טרקוטה. הודות לטכניקות מחקר מתקדמות של הארה חומנית (Thermoluminescence), פאג וצוותו הצליחו לתארך את רוב הפסלים לשנת 500 לפנה"ס בקירוב. גילוי זה היה מפתיע בקרב חוקרים רבים של מערב אפריקה, מכיוון שרק חברות גדולות בעלות סולידריות אורגנית היו יכולות ליצור פסלים כאלה, ולא היה ידוע באותה תקופה על חברות כאלה במערב אפריקה.
במהלך החפירות התגלו בטרוגה (Taruga) בלבד (55 ק"מ דרום-מזרחית לאבוג'ה) 13 תנורי ברזל וצלמיות טרקוטה בתוכם או בסמוך אליהם. תנורי הברזל תוארכו ל-280 לפנה"ס. גילויים אלה הביאו את פאג וחוקריו לשתי מסקנות עיקריות. הראשונה מביניהן היא שתרבות הנוק הייתה תרבות של ישובי קבע בעלת חלוקת עבודה מורכבת. המסקנה השנייה היא שצלמיות הטרקוטה נועדו למטרות פולחניות הקשורות לסיוע בעבודת הנפחות והצורפות.
פאג הגדיר את תרבות הנוק כציוויליזציה מתקדמת בגלל מספר סיבות. הסיבה הראשונה היא האמנות המעודנת שיצרו והפולחן המאורגן שתועד על ידיה. הסיבה השנייה היא עבודת הצורפות של המתכת, שמעידה על חברה מתקדמת מבחינה טכנולוגית. הסיבה השלישית היא שעל מנת לתמוך בפולחן, באמנות ובצורפות נדרשה אוכלוסייה גדולה. כדי להמחיש זאת, באחד מאתרי החפירה בצפון ניגריה נמצאו בטווח של 400 מטר מרובעים – 1700 פסלי טרקוטה.
כלי ברזל עמידים כמו מעדרים, גרזני יד וסכינים נוצלו באופן מוצלח בכדי לשפר את היעילות החקלאית. חקלאי נוק הצליחו לגדל דגנים כמו דורה וירקות כמו דלעת (שתוארו בטרקוטה). בחפירות בטרוגה התגלה היישוב העתיק ביותר המוכר של תרבות נוק, שהיה מיושב בין המאה ה-4 ל-2 לפנה"ס, על פי נתוני תיארוך פחמן של פחם עץ שנמצא בתוך תנורי הברזל. המגורים של נוק כללו בקתות בוץ וסכך, שלא שרדו היטב, אך רבות מהן נבנו על בסיס המורכב מטבעת של אבנים, ואלה אכן שרדו במקום. תרבות הנוק התפשטה במרכז ניגריה, אולי כיסתה שטח של 78,000 קמ"ר (בערך השטח של פורטוגל). עם זאת, ישנם הבדלים אזוריים של שני סוגים של כלים וחרס שיוצרו באתרי נוק שונים. ממצאים של חיצי ברזל וראשי חניתות מציעים שהחיים לא תמיד היו שלווים בקרב הנוק והשבטים היריבים.
40 שנה לאחר מחקרו של פאג וצוותו, חזרו חוקרים אחרים לאזור ומצאו ראיות לכך שהתרבות החלה בשנת 900 לפנה"ס בקירוב והסתיימה ב-200 לספירה. פאג טוען שייתכן שהתרבות התקיימה מעבר לגבולות הזמן הללו, אך עדויות חד משמעיות לכך עדיין לא נמצאו. לפי הדעה הרווחת מעט שנים לאחר 200 לספירה, כמות האוכלוסייה החלה להתדלדל. זאת ידוע מהכמות המועטה של פסלי הטרקוטה שנמצאו וששויכו לתקופה זו.
עד היום לא ידוע על הסיבה שבגלל תרבות הנוק נעלמה, אך מספר חוקרים, וביניהם ברואינג ורופ (Breunig and Rupp), טוענים שהסיבה לכך עשויה להיות נעוצה בניצול יתר של משאבים טבעיים והסתמכות גדולה מדי על פחם. מחקרו של פאג עוסק בשאלות מאין באה תרבות הנוק ולאן היא נעלמה, אך חוקרים רבים טוענים שבכדי לענות על השאלות הללו ולדעת עוד על התרבות, יש למצוא ראיות נוספות. נכון לשנת 2011 מתקיימות חפירות ארכאולוגיות בצפון ניגריה בשטח של 48,000 קילומטרים מרובעים. כתוצאה מהגילויים המרשימים, צפון ניגריה הפכה לקורבן של חפירות בלתי חוקיות וסחר בלתי חוקי באומנות.
פסלי הנוק
תרבות הנוק נחשבת לתרבות הפיסולית הראשונה באפריקה שמחוץ למצרים ומהווה אחת הדוגמאות העתיקות של אמנות אפריקאית שבטית. הפסלים תיארו סיטואציות רבות, כגון מחלות, מלחמות, אהבה ומוזיקה. דוגמאות לפסלים אלה ישנם בגילויים של צוותי החקירה של ברואינג ורופ. לדוגמה, נמצא פסל של גבר ואישה כורעים זה מול זו, כאשר ידיהם מונחות אחד על השני למתן חיבוק. בתור דוגמה נוספת, נמצאו מספר פסלים של אסירים ערומים בחלק גופם התחתון, כאשר חבלים קשורים סביב גרונם ומותניהם. התיעוד המוקדם ביותר של הופעות מוזיקה באפריקה שמדרום לסהרה נמצא בפסל של גבר עם תוף בין רגליו כאשר ידיו מתופפות עליו.
למרות הנושאים השונים שתרבות הנוק פיסלה, ישנם קווי דמיון אמנותיים רבים: ברוב הפסלים ישנה דמות אדם בעל ראש גדול, עיניים שקדיות ושפתיים פסוקות מעט. לעיתים קרובות לאדם המפוסל ישנו כובע מפואר או תסרוקת, מה שלדעת החוקרים נועד להראות את מעמדו הגבוה של המפוסל. תנוחת גוף נפוצה בפסלי הטרקוטה היא אדם שמניח את ידיו על ברכיו ובוהה החוצה (כמו בפסל "האדם החושב" המהולל של אוגוסט רודן). חוקרים משערים שהפסלים מייצגים אל או אב קדמון, ובמקרים אחרים דיוקן ספציפי של אדם. מוטיב העיניים השקדיות והשפתיים הפסוקות מעט היה מוטיב נפוץ באפריקה שמדרום לסהרה כ-1000 שנים לאחר הכחדת התרבות.
מספר דמויות נושאות נשק, אך נראה כי רובן מייצגות משתתפים בטקסים מכיוון שלעיתים הם לובשים בגדים מיוחדים וכמעט תמיד הרבה מאד תכשיטים ותליוני חרוזים שלא סביר שלבשו בכל יום. לדמויות גברים יש בדרך כלל זקן מרובע קצר ושפמים מוזרים שצומחים רק בזוויות הפה. יש גם מספר דמויות שאינן בני אדם ולא בעלי חיים ממש אלא תמהיל דמיוני של השניים. לדוגמא, ישנם בני אדם עם מקור, זנב ורגליים דמויות ציפור, וראש של פיל עם עיניים ומצח אנושיים מאד.
כאשר דמות טרקוטה חלולה נשרפת בתנור, הגזים ואדי המים המצטברים ומתרחבים בתוכה עלולים לגרום לדמות להיסדק או אפילו להתנפץ לחלוטין. פיתרון הוא ליצור חורי פריקה בדמויות והקדרים של נוק עשו זאת אך עם נגיעה אמנותית. העיניים, הפה, הנחיריים וחורי האוזניים קיבלו כולם פתחים במראה טבעי ולכן האסתטיקה הכוללת של הדמות לא נפגעה. בניגוד לפסלים הגדולים, צלמיות קטנות יותר הן מוצקות.
בדיקה מיקרוסקופית של החימר שממנו פוסל פסלי הטרקוטה מעיד על כך שהרכב החימר זהה. ישנם חוקרים הטוענים כי עובדה זו מעידה על כך שהחימר הגיע מאותו אזור גאוגרפי, אך אותו האזור עדיין לא התגלה. חוקרים אחרים, כגון ברואינג, סוברים שהחימר הגיע ממקומות גאוגרפים שונים, אך עיצבו אותו מומחים מיומנים תחת כללים ברורים, ולכן הרכבו זהה.
יצור המתכות
מלבד תנורי הברזל שמצאו פאג וצוותו, ברואינג ורופ מצאו כ-20 כלי ברזל (חצי חנית וסכינים קטנות בעיקר). החוקרים טוענים שייצור המתכות התפתח לשם חקלאות, ציד, הכנת מזון ומלחמה. כלי המתכת תוארכו לשנת 500 לפנה"ס ונמצאו גם הם, כמו תנורי הברזל לצד כלי אבן וטרקוטה, מה שמעיד על שימוש סימולטני בחרס ובברזל. בדרך כלל בתרבויות אפריקה תועד המעבר לכלי הברזל בהפסקת השימוש בכלי האבן. אם כן נשאלה השאלה מדוע בתרבות הנוק השימוש היה בו זמני. חוקרים משערים שככל הנראה לא היה לתרבות מספיק מתכת כדי להחליף את כל ייצורה ולכן המשיכו להשתמש גם בחרס. יתר על כן, בתרבות הנוק המעבר היה ישירות מהחרס לברזל, וזאת בניגוד להרבה תרבויות אחרות באפריקה שעברו שיטת ביניים של שימוש בנחושת. בהשפעת תרבות הנוק נשאלת השאלה האם ייצור המתכות הוא הגורם העיקרי שגורם לחברות להתפתח. לשאלה זו תשובות שונות אצל ארכאולוגים רבים.
מחלוקת נוספת הקיימת בקרב החוקרים היא האם תרבות הנוק המציאו את טכניקת ייצור המתכת בעצמם, או שמא שהטכניקה באה עם נוודים מצפון אפריקה שהעבירו את הידע. בין החוקרים הטוענים שהידע הועבר על ידי תרבויות צפון אפריקאיות נמצא גם פרופ' רודיגר קראוס (Rüdiger Krause). קראוס טוען שהמרחק מצפון ניגריה לשאר צפון אפריקה הוא מרחק סביר בהחלט לניידות טכנולוגית.
מורשת
אמנות הנוק, ותרבות בכלל, בהחלט היו עשויים להשפיע על תרבויות מאוחרות יותר באזורי היער של נהר ניז'ר, בעיקר איגו-אוקו (Igbo-Ukwu - שהיתה בשיאה במאה ה-9 לספירה) ואיפא (Ife - המאה 11-15 לספירה). אין ספק שגילוי יצירות האמנות המשובחות שהופקו על ידי תרבות הנוק סיפק תקדים מועיל ששכנע כל מי שהיה לו ספק כי עבודותיהן של אותן תרבויות מאוחרות יותר הן של ילידים אפריקאים שחורים. בעוד הארכיאולוגיה מוסיפה את תוספותיה האטיות והשיטתיות לידע שלנו ומאריכה את פרקי הזמן של תרבויות מפתח במערב אפריקה, יתכן והקשרים הטנטיביים ביניהן יתבססו בצורה יציבה יותר.
מקורות:
