הפליסטוקן היא תקופה גיאולוגית שהחלה לפני 2.6 מיליון שנה והסתיימה לפני 11,700 שנה בקירוב. היא מאופיינת במפלס פני ים נמוך יותר מזה של התקופה הנוכחית ובטמפרטורות קרות יותר. במהלך חלק ניכר מהפליסטוקן, אירופה, צפון אמריקה וסיביר היו מכוסות על ידי שכבות קרח יבשתיות נרחבות וקרחונים. הפליסטוקן היתה תקופה חשובה מכיוון שזוהי התקופה בה התפתח סוג האדם לראשונה.
את המונח פליסטוקן טבע צ'ארלס לייל ב-1819, בהציגו שכבה בסיציליה שיותר מ-70 אחוז ממיני מאובני הפאונה שלה עדיין קיימים, ובכך הפריד אותה מהפליוקן. משמעות השם ביוונית – "חדש יותר" (בהתייחסו לפליוקן שמשמעותו "חדש"). משם זה נגזרה תקופת ה"הולוקן", שמשמעותו "חדש לחלוטין". הגדרת המונח השתנתה ב-2006, להגדרה המקובלת כיום. עד אז המונח התייחס לתקופה שבין 1.806 מיליון שנים קודם זמננו עד ל-11,700 שנים קודם זמננו. לכן, בפרסומים קודמים, ייתכן שישתמשו במונח לתיאור תקופה זו.
החי והצומח כיום הגיעו פחות או יותר לצורתם הנוכחית במהלך הפליסטוקן. רוב חיות הפליסטוקן וצמחי הפליסטוקן קיימים גם בהולוקן. יתר על כן, תקופת הפליסטוקן היתה התקופה הגיאולוגית האחרונה בה לבני האדם היתה השפעה מזערית על סביבתם.
הגיאולוגיה והאקלים של הפליסטוקן
קרחוני הפליסטוקן (Pleistocene glaciations) הם בין האירועים הגיאולוגיים המגדירים את הפליסטוקן. חלק גדול מצפון אמריקה היה מכוסה בשכבת הקרח של לורנטייד (Laurentide) וצפון אירופה וסיביר כוסו על ידי קומפלקס שכבת הקרח האירואסיאתית. גודל שכבות הקרח הביא למפלס ים נמוך יותר ולאקלים יבש יותר. לדוגמא, בריטניה הייתה חצי אי והאיים האינדונזיים היו מחוברים ליבשת דרום מזרח אסיה. היו גם קרחונים על המאונה קיאה באיי הוואי.
בעוד שחלקים מהעולם היו יבשים יותר - כמו מרכז אירופה, שכוסתה בעיקר בטונדרה, חלקים אחרים בעולם היו רטובים וירוקים יותר. דרום מערב אמריקה, למשל, כללה ערבות עם אגמים רבים. בחלקים רבים של הפליסטוקן גם מדבר סהרה היה מכוסה בערבות סוואנה. חלקים מחצי האי ערב הצפוני-מזרחי היו נווה מדבר עצום. יתכן אף שהסביבה הקדומה והרטובה יותר עשויה היתה לעורר השראה לסיפורים כמו על גן העדן או שהיא הייתה גן העדן עצמו.
חיות הפליסטוקן
רבים מבעלי החיים הנפוצים כיום היו נפוצים גם בפליסטוקן. צבאים, חתולים גדולים, קופים, פילים ודובים ניתן היה למצוא בנוף הפליסטוקן. היו גם בעלי חיים שהיו שכיחים ונכחדו מאז, כמו ממותות, מסטודונים, בעלי ניבי חרב, עצלני קרקע ענקים והומיניניים טרום אנושיים.
באירופה ובאסיה היו אוכלוסיות משמעותיות של בעלי חיים אפריקאים. ציורי מערות וממצאים פליאונטולוגיים באירופה מגלים שקרנפים, אריות וצבועים היו נפוצים באותה תקופה בדרום אירופה. האי סיציליה היה מאוכלס גם על ידי מיני פילים גמדיים, באופן מפתיע עד לתקופה האחרונה. צפון אירופה הייתה מכוסה בקרחונים ועוינת, ואילו מרכז אירופה הייתה טונדרה. אולם דרום אירופה הכילה יערות ואכלסו אותה מינים רבים של מגה-פאונה, שרובם נכחדו מאז. אריות היו נפוצים הרבה יותר באסיה, כמו גם קרנפים ופילים. היו אפילו קרנפים שחיו באיי הפיליפינים. גם קופים היו שכיחים יותר. עד לפני 300,000 שנה שגשג באסיה הגיגנטופיתקוס, אולי הקוף הגדול ביותר שהתקיים אי פעם.
תקופת הפליסטוקן בצפון אמריקה ידועה באוכלוסיות המגה-פאונה המרשימות שלה. הידועות יותר הן הממותות הצמריות והמסטודונים. בצפון אמריקה חיו גם אריות אמריקנים, למות צפון אמריקניות ומגתריומים, שכולם נכחדו. יבשת אוסטרליה נפרדה מאירואסיה מאז עידן המזוזואיקון. כתוצאה מכך, באוסטרליה יש צמחייה וחיות בר מאד יוצאות דופן. תקופת הפליסטוקן באוסטרליה לא הייתה שונה. באוסטרליה חיו יצורים יוצאי דופן כמו קנגורו בגודל של קרנף ויונקי כיס ענקים אחרים. היו גם מספר רב של ציפורים ענקיות חסרות יכולת תעופה, כגון המואה בניו זילנד, הריאה בדרום אמריקה ויענים באפריקה ובאסיה שנאלצו להתחרות ביונקים הגדולים.
בני אדם בפליסטוקן
התפתחות חשובה נוספת על ציר הזמן של הפליסטוקן הייתה הופעת סוג האדם: הומו. בני אדם התפתחו ככל הנראה מקופים דו-רגליים, כמו האוסטרלופיתקינים (Australopithecines) והארדיפיתקוס רמידוס. קופי אדם דו-רגליים מוקדמים אלה מסווגים כהומינינים. ההומינינים התפתחו לראשונה לקראת סוף תקופת המיוקן (לפני 25-5 מליון שנה) בדרום ובמזרח אפריקה. מלבד היציבה הזקופה והדו-רגלית שלהם, ההומינינים הללו לא היו הרבה יותר אנושיים מקופים קודמים.
השלדים שלהם מצביעים על כך שהם דמו לקופים מודרניים כמו שימפנזים והשימוש שלהם בכלים היה מוגבל או לא קיים. אולם בתחילת תקופת הפליסטוקן הופיע סוג חדש של הומינין. הומינינים אלה היו גבוהים יותר, תלויים יותר בתנועה זקופה, והיה להם מוח גדול יותר, מה שאיפשר להם להצטיין בשימוש בכלים על פני כל הומינין קודם. הומינינים אלה שייכים לסוג הומו והומינינים מסוג זה נקראים בפשטות בני אדם.
המין האנושי הקדום ביותר היה ההומו אביליס. הדוגמאות הראשונות למין זה הופיעו לפני כ-2.3 מיליון שנה. הם השתמשו בכלי צור פשוטים שיוצרו על ידי לקיחת סלעים והטחתם בסלעים אחרים ליצירת כלי צור חדים - אשר יכולים היו לשמש ככלי חיתוך. להומו אביליס היתה נטיה טכנולוגית יותר מקודמיו ההומיניניים, אך הוא עדיין היה קרוב יותר להומינינים קודמים ודמויי קוף מאשר לבני אדם מודרניים.
המין האנושי הבא הוא ההומו ארקטוס. ההומו ארקטוס הראשון התפתח לפני כשני מיליון שנה והאחרון נכחד מתישהו במהלך ה-100,000 שנים האחרונות. עדויות ארכיאולוגיות ופליאונטולוגיות מצביעות על כך שהם עשויים היו להיות בני האדם הראשונים שהשתמשו בתרבות כגישה כללית כדי להסתגל לסביבתם. הם השתמשו בכלי עבודה מתקדמים יותר והיו גם הרבה יותר גבוהים מההומינינים הקודמים, גובהם היה 1.80 מטר בערך. הם היו גם בני האדם הראשונים שעזבו את אפריקה. לפני מיליון שנה התפשט הארקטוס לאירופה ולאסיה, ולראשונה הביא בני אדם לאזורים אלה.
בני האדם הראשונים היו ציידים-לקטים אוניברסאליים. השימוש שלהם בטכנולוגיה כדי לקיים אינטראקציה עם סביבתם גרם להם להיות מאד סתגלנים - כך שבסופו של דבר בני אדם מצאו את דרכם לכל סביבה אפשרית על פני כדור הארץ: יערות, ערבות, מדבריות ואפילו טונדרה.
הכחדות המגה-פאונה
במשך רוב תקופת הפליסטוקן בני האדם לא השפיעו משמעותית על סביבתם. לא היו יותר מכמה מאות אלפי פרטים בזמן נתון ויכולתם לשנות את הנוף הוגבלה על ידי טכנולוגיה פרימיטיבית וארגון חברתי מוגבל. כל זה השתנה עם הופעתם של ההומו ספיינס (בני אדם מודרניים) באפריקה והומו ניאנדרטלינסיס (ניאנדרטלים) באירופה. בני אדם מודרניים אנטומית התפתחו לראשונה באפריקה 200,000-300,000 שנה לפני זמננו. לאחר הופעתם של בני אדם מודרניים אנטומית, קרה משהו, אולי חיווט מחדש של המוח האנושי, שהוביל להופעת התנהגויות מודרניות כמו אמנות, ייצור להבים, מסחר למרחקים ארוכים וציד מאורגן יעיל יותר, בין היתר.
שינוי התנהגות זה גרם לבני אדם להשפיע באופן משמעותי על סביבתם, יותר מאשר בפעמים הקודמות. ניתן לראות זאת בגורל מרבית המגה-פאונה, במיוחד בעולם החדש. הכחדות מגה-פאונה התרחשו לפני כ-40,000-50,000 שנה באוסטרליה ולפני כ-13,000 שנה בצפון אמריקה. שניהן התרחשו זמן קצר לאחר הופעתם של בני אדם ביבשות אלה.
הוצע כי הסיבה להכחדת המגה-פאונה ברחבי העולם באותה תקופה הייתה ציד יתר על ידי בני אדם, בשילוב עם שינויי אקלים. האקלים השתנה ללא הרף במהלך הפליסטוקן והמגה-פאונה שרדה את השינויים הללו. עם זאת, כאשר בני אדם נכנסו לסביבה, אותן אוכלוסיות מגה-פאונה גוועו זמן לא רב לאחר מכן. יתכן שתוספת של טורף רב עוצמה, כמו האנושות, הוסיפה גורם נוסף שהיה יותר מדי להתמודדות של המגה-פאונה יחד עם הסתגלות לשינויים באקלים, מה שהוביל להכחדתם.
ככל שבני האדם מתקדמים יותר מבחינה טכנולוגית ומיומנים יותר בתמרון סביבתם, הם ממשיכים להשפיע עליה יותר ויותר. אין ודאות כמה זמן הציוויליזציה האנושית תחזיק מעמד, אך דבר אחד שידוע הוא שבני אדם עשויים להשאיר חותם שיימשך לאורך כל העידנים על הפלנטה הזו, והכל התחיל בפליסטוקן.
מקורות:
