מאת: Nathan Falde
מקור: Ancient Origins
צוות ארכיאולוגים ממכון מקס פלאנק בחן לאחרונה סדרה של ממצאים שנמצאו במערת שוקבא, שכללו שן של ילד ניאנדרטלי. זוהי הראיה הראשונה לכך שהניאנדרטלים הגיעו כל כך דרומה ומאד אפשרי כי הם הגיעו עד אפריקה.
מערת שוקבא היא מערה קרסטית גדולה ואתר ארכאולוגי- פרהיסטורי הנמצא במדרון הצפוני של ואדי א-נאטוף, מדרום לכפר שוקבא, בהרי בנימין, כ-14 ק"מ מצפון-מזרח ללוד. אוסף הממצאים מהמערה מוחזק במוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון ומורכב בעיקר ממבחר כלי אבן שיוצרו בטכניקת לוולואה נובית, אשר כנראה פותחה על ידי הומו ספיינס בתקופה הפלאוליתית התיכונה המאוחרת (70,000 עד 50,000 לפנה"ס). הטכניקה יושמה בעיקר על סלעים חדים כצור וכוללת סיתות מוקפד של בולבוס הצור והכנתו לקראת המכה הסופית, שתפיק נתז דק וחד בצורה הרצויה.
מלבד כלים וכמה עצמות של בעלי חיים, האוסף כלל ממצא אחד ייחודי ומסקרן. זו הייתה שן טוחנת גדולה יחידה, שזוהתה זמנית כשייכת לאדם בוגר. במהלך 92 השנים שחלפו מאז שנמצאה השן ויתר הממצאים על ידי הארכיאולוגית דורותי גארוד במערת שוקבא, מעולם לא אתגרו את הזיהוי הזה. אך מתברר שהשן כלל לא הייתה שייכת להומו ספיינס. בבדיקה מעמיקה יותר הצליחו הארכיאולוגים לאשר שהשן הטוחנת היא שן של ילד ניאנדרטלי. הילד היה כבן תשע בזמן נפילת השן או עקירתה.
ניאדרטלים באפריקה?
זו הפעם הראשונה שמאובנים ניאנדרטלים התגלו אי פעם במיקום כה דרומי. תגליות ארכיאולוגיות אחרות חשפו נוכחות ניאנדרטלית באזורים מסוימים בלבנט, הכוללים את סוריה של ימינו, לבנון, ירדן, טורקיה וישראל. אך גילוי השן של הילד הניאנדרטלי במערת שוקבא מוכיח כי הניאנדרטלים התיישבו דרומה משחשבו בעבר, מה שמעלה אפשרות מסקרנת על התהליך.
"הרהרנו במשך זמן רב אם הניאנדרטלים הגיעו אי פעם לאפריקה", אמר כריס סטרינגר, מומחה לאבולוציה אנושית מהמוזיאון להיסטוריה של הטבע בלונדון, שהיה מעורב במחקר של מכון מקס פלאנק. "עד כה אין לנו שום עדות ישירה לנוכחות ניאנדרטלית באפריקה", המשיך סטרינגר. "אבל המיקום הדרומי של שוקבא, רק כ-400 ק"מ מקהיר, צריך להזכיר לנו שיתכן שלפעמים הם הגיעו לאפריקה."
זה ששן הילד הניאנדרטלי נמצאה בתוך מערה, יחד עם כלים ועצמות בעלי חיים, מעיד על כך שמשפחת הניאנדרטלים התגוררה שם ולא סתם עצרה לזמן קצר בדרכה למקום אחר. לכן בהחלט יתכן שזה מייצג את טווח ההתקדמות הדרומית הרחוקה ביותר של הניאנדרטלים, ושמעולם לא הגיעו לאפריקה.
אבל הניאנדרטלים היו עדיין רחוקים בין 10,000 ל 30,000 שנה מהכחדתם בזמן שהילד הזה ובני משפחתו התגוררו בשוקבא. זה הותיר לניאנדרטלים הדרומיים האלה הרבה זמן להמשיך בנדידתם דרומה ומזרחה, ואולי למעבר דרך חצי האי ערב הצפוני לאורך חוף הים התיכון המזרחי בדרכם לגלות את האדמות המסתוריות של צפון אפריקה.
הכלים והשן מספרים סיפור מעניין
מיקום השן של הילד הניאנדרטלי משמעותי מסיבה אחרת. עד כה, ההנחה הייתה כי ההומו סאפיינס המציאו את טכניקת לוולואה נובית ליצור הכלים, וכל מקום בה היא מתגלה מפורש אוטומטית כמקום אותו יישב הומו ספיינס. אולם מציאת אוסף של כלים כאלה באתר ניאנדרטלי מטילה ספק בהנחות אלו.
בתקופת הפליאוליתית התיכונה היה ערבוב בין הניאנדרטלים להומו ספיינס, ומכיוון ששני המינים היו בקשר, הניאנדרטלים יכולים היו ללמוד את הטכניקה מבני ארצם ללא קושי רב מדי. לחלופין, אולי הם המציאו כלים כאלה באופן עצמאי. כך או כך, כבר אי אפשר להניח כי הומו ספיינס היו האחראים הבלעדיים ליצירה של חפצים לוולואנים.
יש לציין כי כלי לוולואה נובית נמצאו בדרום ערב, הרחק מהמערה בשוקבא. מכיוון שכעת נראה כי הניאנדרטלים יצרו ו/או השתמשו בכלים אלה, אין שום דרך להיות בטוחים במי שהשאיר את הכלים האלה מאחור.
כך נוצרו אבני יד וראשי חנית מבולבוס אבן צור בטכניקת לוולואה נובית. ממצאים אלה נמצאו במערת תנור, בשמורת הטבע נחל מערות ותוארכה ליותר מ-50,000 שנה.
שן של ילד ניאנדרטלי אחד יכולה לשנות את ההיסטוריה
בתקופת הפליאוליתית התיכונה, התקררות האקלים הקשורה לתקופת התפשטות הקרחונים האחרונה (Last Glacial Period) היא שאילצה את הניאנדרטלים לנטוש את השטחים המקוריים שלהם באירופה ובאסיה ולעבור דרומה. תנועתם ללבנט לא הייתה גילוי זמני של אזור חדש, אלא חלק מהגירה המונית מתמשכת שהתעוררה משינוי אקלים פתאומי. בנסיבות העניין, אין שום סיבה הגיונית להניח שהמהגרים הניאנדרטלים עצרו את התקדמותם בלבנט, לא כששטחים חמים ופוריים יותר חיכו עוד לפניהם.
לרוע המזל, חיפוש אחר עדויות לכניסת ניאנדרטלים ליבשת אפריקה עשוי להיות כמו לחפש מחט בערמת שחת. חפירות המפיקות ממצאים ניאנדרטלים אותנטיים הן נדירות. ואם מסעות ניאנדרטלים לאפריקה היו מעטים ונדירים, יתכן שראיות המוכיחות שהם התרחשו לעולם לא יימצאו.
החדשות הטובות הן ששן בודדת של ילד ניאנדרטלי שנמצאה במקום מפתיע הספיקה כדי לשנות באופן בלתי הפיך את האופן בו ארכיאולוגים תופסים את העבר. זה מראה שגם לגילויים הקטנים ביותר יכולה להיות השלכה דרמטית.
