באינטרנט הערבי ובמגזינים שונים, יש מילה אחת המזוהה בצורה בולטת עם שמס אל-מעריף (شمس المعارف الكبرى / שמש הידע) - خَطَر/חַ׳טַר או סכנה. היצירה מיוחסת לאחמד אל-בוני (Ahmad al-Buni). לא הרבה ידוע על חייו. עדויות מצביעות על כך שהוא היה צפון אפריקאי, חי במצרים האיובית, שגשג בקהיר ומת בשנת 1225. כסופי, הוא נודע כמחולל ניסים שתפילותיו תמיד נענו. כיום, הוא ידוע בתור ארכי-מכשף ידוע לשמצה. במערב, ספרו זוכה לתשומת לב גוברת מצד אנשי אקדמיה, מעריצים ואנשים העוסקים בתורת הנסתר. בצורה עכשווית הספר מורכב משני כרכים: שמס אל-מעריף אל-קוברה ושמס אל-מעריף אל-סוגרה , שהראשון הוא הגדול מבין השניים.
אל-בוני אכן כתב מספר חיבורים על מדע תורת הנסתר של אותיות ושמות אלוהיים ('ilm al-ḥurūf wa al-asmā'), המתאים בין אותיות האלף-בית הערבי למבנה ההיררכי והאמנטיבי של היקום כפי שקבע אלוהים. ידע מלא באותיות ובשמות אלוהיים מקנה את היכולת לגייס את התכתבותם במרחב השמימי והארצי ולהשיג השפעות קסומות ומופלאות. מדע זה לא היה שולי בחברות אסלאמיות של ימי הביניים והמודרניות המוקדמות, ואין שום עדות לצנזורה רשמית עליו. במקום זאת, הוא נתפס כידע אזוטרי שהתקבל בחסדו של אלוהים באמצעות התגלויות לאלה שהשיגו רמה רוחנית גבוהה. מסדרים סופיים רבים, כמו מסדר הנקשבנדי-החקאני, הכירו בלגיטימיות של ידע זה ובשימושו כמכלול של תורת הנסתר, ומביעים אליו הערכה רבה. טקסט נוסף מאת אותו מחבר, "מנבה אוסול אל-היקמה" ("המקור של יסודות החוכמה"), נחשב לטקסט הנלווה שלו.
תורת הנסתר הערבית מציגה היסטוריה אפוקריפית של שמס אל-מעריף: לפני 600 שנה, במאה ה-15, לפי היסטוריה זו, כתב יד בודד, שנכתב בדם צבי על עור, הפך לנגיש לציבור והוא נמצא כעת בספרייה הבריטית. אומרים כי המהדורה המודפסת הקדומה ביותר – שאבודה כעת – יצאה לאור על ידי אוניברסיטת אל-אזהר בשנת 1900. מהדורה נוספת יצאה לאור בשנת 1985 על ידי אל-מקטאבה אל-שעבייה (al-Maktaba al-Shaʿbiyya) בלבנון.
מחקרים אחרונים הראו כי תפוצה והשפעה של יצירותיו המקוריות של אל-בוני הוגבלו בתחילה רק לקהילות סופיות סגורות. עד המאה ה-14, יצירותיו נודעו כבר מחוץ למעגלים אלו ומשם צמחו בפופולריות. עם זאת, תהילתו של אל-בוני נשענת על המהדורות המודפסות הפופולריות של שמס אל-מעריף אל-קוברה, שהן למעשה אוסף של שיטות תורת נסתר אל-בוניות שהופקו במאה ה-17, אולי על ידי דור מאוחר יותר של תלמידים.
לאורך ההיסטוריה, מספר מחברים הביעו זהירות לגבי הלגיטימיות של שיטותיו של אל-בוני והייחוס של שמס אל-מעריף אליו. בשלב מוקדם, היה ידוע שקשה להשיג את שמס אל-מעריף. ב-Nafḥ al-Ṭīb (ריח הבושם) מאת הביוגרף אל-מאקרי (al-Maqarrī), אנו מוצאים שיר של עומר אל-זג'אל האנדלוסי הפונה לשייח' שלו, מבקש לתת לו את האייג'אזה (ijāza - הרשאה רשמית להעביר טקסט קיים) למספר יצירות כולל שמס אל-מעריף "על מחברו שאלתי כל אדם". התיאולוג אבן תיימיה ראה באל-בוני עובד שטן רמאי, וההיסטוריון אבן ח'לדון ראה בקסם האותיות שלו כישוף אסור.
השלכה עצומה להיווצרות המוניטין של אל-בוני היא העובדה שפרספקטיבה מבחוץ על מדע האותיות ואל-בוני עצמו מפשיטות את מחשבתו על המסגרות הקוסמולוגיות הסופיות שלו. מדע האותיות הצטמצם לעתים קרובות לטכניקות ורשימות של התאמות רבות עוצמה בין תכונות יסוד, ימים, שעות, כוכבי לכת, אבנים, מלאכים, ג'יני, אותיות ושמות אלוהיים. הדה-איזוטריזציה הזו של אל-בוני מובלעת בצורה הטובה ביותר בגרימוארים הפופולריים, השנויים במחלוקת ומסוכנים באותה מידה, פרי עטו של אל-סייד אל-חוסייני אל-פלקי (al-Sayyid al-Ḥusaynī al-Falakī) האניגמטי ועבד אל-פתח' אל-תוחי (Abd al-Fattāḥ al-Ṭūkhī) של המאה ה-20. שניהם מושפעים בבירור מקסם אל-בוני, משחזרים ומפשטים הרבה מהחומר שנמצא בשמס אל-מעריף.
אל-חוסייני אל-פלקי היה ידוע כאסטרולוג וכקוסם בעיני סלברטאים. האגדה מספרת שהבמאי המצרי יאסין איסמאל יאסין (Yasīn Ismāʿīl Yāsīn) ביקש מאל-חוסייני לשחק את התפקיד של מרפא רוחני בסרט "הוא חוזר לנקמה" (“He Returns for Revenge”) מ-1988. הוא הפעיל ג'יני, מה שגרם להתרחשויות מוזרות על הסט ולשחקנים.
על פי הסיפור, אל-חוסייני אל-פלקי נהרג בשנת 2003 בגיל 58 על ידי ג'יני בביתו בפייסל, אחת משכונות גיזה בקהיר. אומרים שפניו נמצאו מעוותות בצורה מחרידה. ככל הנראה, הממונה על החקירה בבולק (Bulaq) קבע כי סיבת המוות אינה ברורה. השמועות מספרות שהמשטרה מצאה כמות מוגזמת של חלב וחתיכות של בדים טבולות בכל מיני נוזלים אנושיים.
החוברות של אל-חוסייני ואל-תוחי עוסקות בכל נושאי תורת הנסתר שניתן להעלות על הדעת: זימון ג'יני ומלאכים, ריבועים קסומים, קסם אותיות, אסטרולוגיה, קמעות, פיזיונומיה, גאומנסיה, לחשים קסומים, נומרולוגיה ולהטוטנות. מרשים יותר הוא האופן שבו הם מעבים מסורות ניבוי וקסמים מורכבים להוראות ברורות ופשוטות, מה שהופך את הקסם שלהן למבודד יותר ואת הגרימוארים ליותר ידידותיים למשתמש: לא צריך עוד להתבונן בתנאים אסטרולוגיים בלתי מובנים, לא נדרש מיקוד נפש, ואין צורך בלגיטימציה מהיררכיה רוחנית.
טקסטים אלו הודפסו והופצו משנות ה-50 ואילך על ידי הוצאות לאור מקומיות שונות כגון אל-מקטאבה אל-שעבייה (al-Maktaba al-Shaʿbiyya) ואל-מקטאבה אל-ת'קפיה (al-Maktaba al-Thaqāfiyya) בביירות. הם לרוב דקיקים, מודפסים על נייר באיכות נמוכה, ועכשיו מצהיבים עם הגיל. האיורים והתרשימים הם ראשוניים מאד, אבל מקום משכנם בחללים האפלים של דוכני הספרים והחנויות האגדיות העמוסות העניק להם ערך וכוח משיכה. הדבר בא לידי ביטוי בנרטיבים על המקומות שמהם אנשים חסרי מצפון נוהגים להשיג את עותקי השמס שלהם: "הרשת העמוקה", המדבר או חדרי החרמה - אזורים מסוכנים.
המחיר עבור גרימוארים פופולרים אלו בימינו הוא גבוה. בירדן הם נמכרים ב-50 עד 100 דינר (65 עד 130 יורו; בירדן קילו לחם עולה 0.55 דינר). כששואלים מוכרי ספרים על ספרים כאלה, הם בד"כ ישאלו, "אבל האם אתם מכירים את שמס אל-מעריף אל-קוברה של אל-בוני?", כי הוא "הצ'יף שלהם שלימד אותם כישוף", רפרנס מהקוראן לתגובתו הקוצפת של פרעה לקוסמים שלו לאחר שנכנע למשה. שמס אל-מעריף נחשב ל"אסור" בשל כוחו ההרסני. על פי החוק הירדני, שרלטנות ופרקטיקה של כישוף למטרות רווח כספי הם פשעים, אם כי הקריטריון של "תרגול" מעורפל מספיק על מנת לא להפליל מוכרי ספרים.
היום, אנשים אומרים שעצם הבעלות על עותק כזה מסכנת חיים, אפילו הורדת PDF היא הזמנה גם לווירוסים וגם לשדים. Vice Arabia אף הציגו יצירה שהוקדשה לשמס אל-מעריף תחת הכותרת "תיגר על האיסור וגילוי הנסתר" ("Defying Prohibition and Revealing the Hidden"). המחבר כלל מקרה של סטודנטיות שנשלטו על ידי ג'יני בעקבות ניסויים פזיזים, מה שמזכיר את עלילת הסרט "הכישוף" ("The Craft") משנת 1996, בו ארבע גיבורות צעירות נופלות קורבן לשאיפות הכישוף שלהן.
בהקשר המערבי העכשווי, עוסקים בתחום ומעריצים נדבקו בחיידק אל-בוני. זה הביא להגברת העניין במסורות מאגיות אסלאמיות בעשור האחרון, המתלווה לצמיחת המחקר האקדמי על אזוטריות אסלאמית ומדעי תורת הנסתר. אף על פי כן, בהיעדר תרגום, באופן מתסכל שמס אל-מעריף לא היה נגיש למי שלא דיבר ערבית. לא מפתיעה, אם כן, הלהיטות שבה התקבל התרגום של שמס אל-מעריף לאנגלית משנת 2021.
שמס אל-מעריף היא תופעה עולמית, המעוררת השראה לכיווני מחקר רבים לגבי המיתוסים והסכנות הסובבות אותם בקהילות האסלאמיות באסיה ובאפריקה. זה עדיין מרתק כיצד שמס אל-מעריף הפך לעמוד התווך של הכישוף השחור ביותר בדמיון הציבורי. התוכן של שמס אל-מעריף אינו יציב, וניתן לזהות בקלות וריאציות על פני המהדורות המודפסות. סנסציונליזציה וגינוי דתי הזינו את הבהלה על ידי התאמה של התוכן על מנת לספק את ציפיות הצרכנים, והוא הפך להיות יותר מרושע וממוקד בג'יני.
הבה נצלול לפרק אחד של הטקסט על מנת להבין על מה מדובר.
השמס אל-מעריף משלב ריבועי קסם, קסם אותיות בערבית, פסוקי קוראן ושמות אללה בתזמון אסטרולוגי. מכיוון שיש 28 אותיות באלפבית הערבי ו-28 בתים ערבים של הירח (lunar mansions), התכתבות האותיות על הבתים משפיעה במיוחד. כמו פיקטריקס (Picatrix), שמס אל-מעריף הוא הרבה יותר מסתם ספר מתכונים של קמעות, שהם בדרך כלל משניים למטרה העיקרית שלו להבהיר ידע אזוטרי ומדעי תורת הנסתר, כמו גם להמחיש את החוכמה הסופית.
התרגום שלהלן הוא מפרק 16 של שמס אל-מעריף שכל חלק ממנו מתמקד בשם אחר של 99 השמות של אללה. כל אחד מהשמות הללו מראה יחס מסוים של האחד לרבים. אחת התובנות המעניינות ביותר של המיסטיקן הסופי אבן ערבי היא שלעתים קרובות היחסים האלוהיים הם כאלה שהאחד דורש את הרבים. رب/אל-רב (Ar-Rabb) אינו יכול להתקיים ללא משרת. פסקה 25, שמתורגמת כ-عليم/אל-עלים (Al'Alīm), יודע כל.
פרק 16: הסעיף העשרים וחמישה על שמו: "יודע כל" (عليم/אל-עלים)
מי שמקבל על עצמו את הזיכר של השם הזה של המהות הנשגבת, אלוהים, מרומם, מביא אותו לידיעת ההיבטים העדינים ביותר של המדעים והסודות הכמוסים ביותר שלהם. למי שחרט אותו... כאשר מרקורי מכובד ביותר, אלוהים גורם לו להתבטא בחוכמה ומלמד אותו את הדקויות העמוקות והמשמעותיות ביותר של חוכמה אזוטרית וידע מיסטי.
מי שמסדר אותו בריבוע קסם... כאשר מרקורי מכובד ביותר, משיג הבנה מעמיקה של החוכמה האזוטרית ומה מכילים המדעים המיסטיים. הזיכר שלו שימושי למי שנקרא عِيسَى/עיסה (Īsà), וגם למי שנקרא سلطان/סולטן (Sultān). ריבוע הקסם שלו הוא כדלקמן, והוא גם עבר הרמוניה בריבוע קסם של 3 על 3. בשם זה שוכן סוד יוצא דופן לחכמים בקרב הסופים, כזה שהברואים מושפלים לפני המבין את סודם וכל העולמות האינסופיים עומדים לרשותו.
שליטתו ביקום מתחזקת ואלוהים, מרומם, משחרר אותו מכל אסון ומונע כל מה שלא מוצא חן בעיניו. ומי שמשתמש בזיכר, לומד מה שלא ידע ומתגלה החכמה בדבריו.
לשם יש את המספר 150, והוספת המחלקים שלו מסתכמת ב-222 [תוספת סטנדרטית של המחלקים של 150 תסתכם ב-322], ומספר זה רומז לשמו مَالِكُ ٱلْمُلْكُ/מאליק אל-מולכ (Mālik al-mulk) "אדון הריבונות". מכאן, שהחכמים הם המלכים במציאות, אכן, הם אדוני ריבונות המלכים. וזהו המספר שמביא לידי ביטוי את סוד האות يَا/י' (yā) בשלושת הסדרים, שכן הוא קשר, זוהי מילת כפייה והיא טומנת בחובה ייצוג פורמלי וגישה, בעוד שאף אחת משלושת הדרגות הללו לא מתקיימת ללא ידע, שמיוחס רק לו, הרהר על כך.
ומכיוון שההתגלות של המדע שייכת לרוחות המקודשות, רוחו של המלאך جبرائيل/גבריאל (Jibrāīl) מיועדת להורות לנביאים, בהיותו אחד האצילים נביאנו מוחמד, אלוהים יברך אותו ויצילו! הוא אשר קיבל השראה מהענווה, שכן אללה אמר: "הוא לימד מלאך בעל חוזק ועוצמה רבה, מאז הופיע בצורתו האמיתית".
ומכיוון שרוח הקודש התואמת את عِيسَى/עיסה (Īsà) [ישו], עליו השלום!, הייתה שריד של הנשימה החושפת של גבריאל ל-آدم/אדם (Ādam), שכן عِيسَى/עיסה (Īsà) היה החכם מבין הנביאים לדעת את פרטי המדעים ואת הדקויות של החוכמה. ובין האצילים שבידיעותיו היה מדע האותיות, ומכאן מגיע שמו אליו, כי בו שוכנת האמא (imma) שלו [המתנה האלוהית] על ידי ציון האות ع/ע' (ayn'), מדע, באות يَا/י' (yā), החסד של ההתגלות היורדת, על ידי האות ش/ש' (sín), נקודות האיחוד של מה שחולק ועל ידי האות ا/א' (alif), ידיעה מוחלטת. ולשם عِيسَى/עיסה (Īsà) יש את המספר 141, שזה בדיוק הערך של השם عليم/ālim (מלומד), אבל מכיוון שיש לו ידיעה בדברים הנסתרים, וזה عليم/עלים (ālim), אז שמו נכתב באות يَا/י' (yā) ובכך מספרו. שווה ל-150, שזה הערך של عليم/עלים (alīm). הרהרו בזה, כי אללה מדבר את האמת והוא מוביל את הדרך.
שמות האותיות של שמו عليم/עלים (alīm) מסתכמים ב-302, מה שמרמז לשמו البصير/בסיר (Basīr) ["הרואה"]. ומכיוון שהמדע עלים (ilm') הוא סימן מובנה להופעה החיצונית של מושא הידיעה, ושההשגה של מושג כרוכה במכלול ההיבט הגלוי שלו, כלומר, היא השגת הדימוי החיצוני של האובייקט בנפש, המשמעות של עלים כיודע הכל היא בהכרח הקודמת. אשר מהותו של כל דבר מתגלה במכלול מהותו הנסתרת וכן צורתו החיצונית. זהו אחד הסודות של عليم/עלים (alīm) להתעצמות בלתי אפשרית באמצעות האות و/ו' (wāw), בשל חשיבותה וגובהה המגיע לקצה הגבולות ומגיע לכלל הקיום. אז התעצמות אפשרית על ידי אחת משתי האפשרויות הללו: או עם שכפול של עיצור, כמו באמירת علام/אלאם (allām), המתייחסת למי שרכש כמות גדולה של ידע או עם האות يَا/י' (yā) שמתייחסת להתגלות של הפרטים העדינים ביותר של רעיון ותפיסת ההיבטים הנסתרים שלו. מסיבה זו רק علام/אלאם (allām) יודע את הפרטים של מושג באותו אופן שהוא מכיר את ההיבטים הכלליים ביותר שלו, ומכיר את ההיבטים הנסתרים שלו באותו אופן שבו היבטיו גלויים. לכן אמר אללה, "מעל כל בעל מדע יש יודע". אז בעל המדע ū-l-'ilm הוא זה שיודע את ההיבטים הכלליים של הדברים והיודע عليم/עלים (alīm) הוא זה שיודע את ההיבטים המיוחדים שלו. בעל המדע הוא זה שיודע את ההיבטים החיצוניים של הדברים והיודע הוא זה שמכיר את ההיבטים הפנימיים שלהם; בעל המדע הוא זה שיודע את ההיבטים הברורים של הדברים והיודע הוא זה שיודע גם את ההיבטים הנסתרים שלהם. המשמעות של يَا/י' (yā) הייתה בלתי ניתנת לפענוח עבור אנשים הגיוניים רבים, מכיוון שהלא ידוע ביותר במדע שלו הם ההיבטים המיוחדים ביותר, וזה ניכר במילותיו, "מעל כל בעל ידע יש עוד ידע".
וצריך לדעת שעדיפותם של חלק מהחכמים על פני אחרים אינה תוצאה של רכישת ידע רב יותר, שכן אם כן, היה אומר "מעל כל בעל הידע יש חכם علام/אלאם (allām) שיודע יותר". אלא זה קשור לרכישת המושגים המסוימים של המובנים והחלקים הנסתרים של סודותיהם. כעת, ריבוי הידע יחד עם הידע הפנימי המפורט מביא לעליונות סאפיינטית, אך ללא סוג אחרון זה של ידע, עליונות אינה מתקיימת. זו המשמעות מדברי אלוהים כשאמר לנביאו מוסא (Mūsà)[משה] עליו השלום!: "יש לנו משרת בצומת שני נהרות גדולים, אשר קוראים לו ٱلْخَضِر/ח'דר (Khizr), החכם ממך". ח'דר לא היה חכם יותר ממוסה כי היה לו יותר ידע כפי שאללה אמר על מוסא "וכתבנו לו בלוחות תוכחה לכל דבר והסבר לכל דבר", אז חוכמה גדולה יותר של ח'דר מתייחסת להבנתו את ההיבטים הנסתרים של הדברים באותו אופן שבו הכיר את ההיבטים הגלויים שלהם. זו הסיבה שמקומו היה בנקודת המפגש של שני נהרות גדולים, שהיו נהר גלוי ונהר נסתר, כך שמוסא ידע שח'דר מחזיק בידע שאין לו.
אתם הלומדים את המילים הללו, מקדו את מאמצכם בהרחבת ידיעותיכם, כי זה מה שאלוהים נעלה ומרומם! ציווה על נביאו לשאול באמירתו: "אדוני, הרחיב אותי בידע". הרהרו על המילים הרוחניות הללו והיפטרו מהדקויות האלוהיות הללו, ממתנות האמונה הללו וממקורות האור הללו, כי תמצאו אושר עצום בידע הזה שמכיל את הרמיזות, ואללה הוא החכם ביותר!
פרשנות
מרכיב בסיסי במדע האותיות הוא העובדה שבערבית האותיות מציינות מספרים ולכן ניתן להשתמש בהן מבחינה נומרולוגית. נעשה שימוש בחישובים רבים של מספרים מורכבים והתכתבויות של אותיות. התובנה המרכזית שאינה גלויה למטריאליסטים מודרניים היא שזו אינה מערכת סמלית, אלא ישנן מציאויות רוחניות בסיסיות שהאותיות מגלמות אותן וקשורות אליהן באופן אינטימי. עבור סופים הבקיאים באמנות זו מתעוררת ההכרה כי האחד הציג את המציאות וממשיך לקיים ולשלוט בה באמצעות האותיות והמילים האלוהיות. לפיכך הסמלים הכתובים והצלילים המדוברים שאנו רואים כמילים ואותיות הם רק צל של האותיות והמילים האלוהיות הללו. כפי שנאמר בקוראן, "כשהוא גוזר על עניין, הוא רק אומר לו 'היה' וזהו". האמרה כאן היא הביטוי האלוהי של השם המתאים, כלומר האותיות והמילים שלו. השמות האלה, יחסי הגומלין האלה, ניתן להשתמש בהם בצורה קסומה, אבל הידע האמיתי שלהם מביא לגנוסיס, מודעות ישירה של המציאות והאחד.
פירוש זה של השם האלוהי ٱلْعَلِيمُ/אל-עלים (Al-Alim), הכל-יודע, מעורר עניין רב. המחבר מציין את ההבנה הסטנדרטית, שנשארת נכונה גם היום, ככל שמקבל יותר ידע, כך הוא חכם יותר, ובשעה שהידע מורכב ממושגים וממראה חיצוני של הדברים. המחבר מעמת את הידע הזה של החוקרים עם הידע האמיתי, הידע המקיף את המציאות הפנימית של הדברים. חוכמה זו מודגמת בדמותו של ח'דר שחוכמתו עלתה אפילו על זו של משה, לא משום שח'דר היה בעל ידע רב יותר ממשה, אלא משום שהבין את הסודות הכמוסים ואת הטבע הפנימי של כל הדברים. ח'דר היה עדיף על משה בגנוסיס, לא בידע.
כיצד אפוא ניתן להשיג את החוכמה הפנימית הזו של כל הדברים, הגנוסיס הזה? החכמה הזו ניכרת בריבוי, אבל לא כל עוד היא נתפסת כמרובה. רק על ידי חזרה אל האחד ניתן לראות את כל הדברים כפי שהם באמת.
כל ישות נפרדת ביקום
חוזרת לשורש.
החזרה לשורש היא שלווה.
מקורות:
