רוח הרפאים של האוקיינוס: סודותיו של הלווייתן הנדיר בעולם נחשפים סוף סוף
- גור זיו
- לפני 5 שעות
- זמן קריאה 6 דקות
הוא אחד היונקים הגדולים באוקיינוס, אך במשך 140 שנה איש לא ראה אותו בחיים. הוא היה ידוע למדע רק משלושה שברי עצמות, עד שיום אחד הים החליט לחשוף את סודו. הכירו את את לווייתן מקור שיני-מעדר, רוח הרפאים של האוקיינוס, והיצור הנדיר ביותר בעולם. סיפור בלשי מדהים על תעלומה ימית שנפתרת לנגד עינינו.
האוקיינוסים העצומים של כדור הארץ עדיין מחזיקים בסודות שנדמים כלקוחים מעולם הפנטזיה. במעמקים האפלים והקרים, הרחק מעיניים אנושיות, שוחים יצורים שאנו בקושי יודעים על קיומם. אולי החידתי, החמקמק והנדיר מכולם הוא לווייתן המזכיר בגודלו מיניבוס, אך עד לפני שנים ספורות, איש מעולם לא ראה אותו בחיים. הוא רוח רפאים, אגדה שהתבססה על שברי עצמות בלבד. שמו המדעי הוא "מספלודון טרוורסי" (Mesoplodon traversii), אך הוא מוכר יותר בשמו הציורי, לווייתן מקור שיני-מעדר (Spade-toothed whale), על שם זוג השיניים המוזרות והשטוחות, דמויות מעדר, המזדקרות מלסתם של הזכרים.
סיפורו הוא מסע בלשי שנמשך קרוב למאה וחמישים שנה, מסע שהגיע לשיאו הדרמטי בשנים האחרונות, כאשר האוקיינוס, ברגע של טרגדיה, החליט סוף סוף לחשוף את אחד מסודותיו הכמוסים ביותר. המסע להכרת היצור המופלא הזה מתחיל בשנת 1872, באיי צ'טהאם, ארכיפלג נידח השייך לניו זילנד, כ-800 קילומטרים מזרחית ליבשת. על אחד החופים התגלתה עצם לסת חלקית, שנראתה שונה מכל מה שהיה מוכר למדע עד אז. העצם נשלחה למוזיאון הלאומי של ניו זילנד, שם תוארה ונשכחה כמעט.
במשך עשרות שנים, זו הייתה ההוכחה הפיזית היחידה לקיומו של הלווייתן המסתורי. רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 צץ רסיס מידע נוסף: גולגולת שנפלטה לחוף באי וייט בניו זילנד. וב-1986, במקום בלתי צפוי לחלוטין, אלפי קילומטרים משם, באי רובינזון קרוזו שבחופי צ'ילה, נמצאה גולגולת נוספת. שלוש פיסות עצם, שהתגלו לאורך יותר ממאה שנה, בשלושה מקומות מרוחקים, היו כל מה שהעולם ידע על היונק הענק הזה. מדענים שיערו שהוא חי במעמקי האוקיינוס השקט, אך לא היה להם מושג מה צבעו, מה הוא אוכל, או כיצד הוא מתנהג. הוא היה תעלומה מוחלטת.
התפנית הגדולה בסיפור הגיעה בערב השנה החדשה, 31 בדצמבר 2010, בחוף אופפה (Opape Beach) באי הצפוני של ניו זילנד. שני לווייתנים, אם וגור, נקלעו למים הרדודים ונסחפו אל החוף. למרות מאמצי ההצלה, השניים לא שרדו. אנשי המחלקה לשימור של ניו זילנד שהגיעו למקום, זיהו אותם, כפי הנראה בטעות, כלווייתני מקור דרומיים (Gray's beaked whale), מין נפוץ יחסית של לווייתני מקור באזור. לאחר שנטלו דגימות רקמה, כפי שנהוג במקרים כאלה, הם קברו את שתי הגופות עמוק בחול, מתוך כבוד למסורת המאורית המקומית הרואה בלווייתנים יצורים קדושים. הדגימות נשלחו למעבדה באוניברסיטת אוקלנד, שם המתינו כחצי שנה לבדיקה גנטית שגרתית.
שם, הרחק מהדרמה שבחוף, עמדה להתחולל פריצת הדרך המדעית. ד"ר רושל קונסטנטין (Rochelle Constantine), ביולוגית ימית, וצוותה, ניגשו לבחון את הדנ"א. התוצאות שקיבלו היו מדהימות. הן לא תאמו לדנ"א של לווייתן מקור דרומי, וגם לא לשום מין מוכר אחר שנמצא במאגרים. לאחר בדיקות חוזרות ונשנות כדי לוודא שאין טעות, הכתה בהם ההבנה: הם החזיקו בידיהם את הדנ"א של רוח הרפאים מהאוקיינוס, המספלודון טרוורסי.
"קירסטן [עמיתתה למחקר] ואני השתתקנו. היינו המומות לגמרי", סיפרה קונסטנטין לימים. "כשהדגימות האלה הגיעו למעבדה שלנו, הפקנו את הדנ"א כפי שאנחנו עושים בדרך כלל, והופתענו מאד לגלות שאלו לווייתני מקור שיני-מעדר. הרצנו את הבדיקות כמה פעמים כדי להיות בטוחים לפני שסיפרנו לכולם". לראשונה, העולם עמד לראות כיצד נראה היצור החידתי, לא כעצם יבשה, אלא כחיה שלמה מבשר ודם, כפי שתועדה בתמונות שצולמו בחוף בטרם נקברה.
המדענים חזרו לחוף, ולאחר קבלת אישור מהקהילה המאורית המקומית, הוציאו את השלדים מהחול. התמונות והשלדים חשפו יצור באורך של כחמישה מטרים, בעל גוון אפור כהה, מקור בולט וסנפירים קטנים. הגילוי היה כה משמעותי, עד שפורסם בכתב העת המדעי היוקרתי Current Biology. "זו הפעם הראשונה שהמין הזה - לווייתן באורך של יותר מחמישה מטרים - נראה אי פעם כפרט שלם, והתמזל מזלנו למצוא שניים מהם", אמרה ד"ר קונסטנטין. "עד עכשיו, כל מה שידענו על לווייתן מקור שיני-מעדר הגיע משלוש גולגולות חלקיות שנאספו בניו זילנד ובצ'ילה לאורך תקופה של 140 שנה. זה מדהים שאנחנו לא יודעים כמעט כלום על יונק כל כך גדול".
ההתרגשות בעולם המדע הייתה עצומה, אך התעלומה רק העמיקה. מדוע היצור הזה כל כך חמקמק? לווייתני מקור (Beaked whales) באופן כללי הם משפחה של יצורים מסתוריים. הם מבלים את חייהם במים עמוקים מאד, צדים דיונונים ודגים באזורים שאליהם כמעט לא חודר אור שמש. הם ידועים ביכולתם לצלול לעומקים קיצוניים, לעיתים יותר משני קילומטרים, ולעצור את נשימתם למשך שעות. הם עולים לפני המים רק לזמן קצר כדי לנשום, ובדרך כלל נמנעים מקרבה לספינות. אורח חייהם הופך את מחקרם לאתגר כמעט בלתי אפשרי.
ההשערה הרווחת, כפי שהסבירה ד"ר קונסטנטין, היא פשוטה ומורכבת בו זמנית: "יכול להיות שהם פשוט מין של אוקיינוס פתוח שחי ומת במים העמוקים ורק לעיתים נדירות נסחף לחוף. ניו זילנד מוקפת באוקיינוסים אדירים. יש חיים ימיים רבים שנותרים לא ידועים לנו". נראה כי הלווייתנים האלה חיים את כל מחזור חייהם הרחק, הרחק מאיתנו, ורק במקרה של מחלה, פציעה או מוות טבעי, הגלים מביאים אותם אל עולמנו.
השנים חלפו, והלווייתן הנדיר חזר לאלמוניותו. אך בדצמבר 2024, הגלים שוב הביאו מתנה טראגית אך יקרת ערך למדענים. פרט נוסף, נקבה בוגרת באורך חמישה מטרים, נפלטה אל חוף בניו זילנד. הפעם, המדענים היו מוכנים. הגופה הייתה במצב טרי יחסית, מה שאפשר להם לבצע נתיחה מלאה ומפורטת - הראשונה אי פעם עבור מין זה. צוות של מדענים, בשיתוף פעולה הדוק עם נציגי השבט המאורי המקומי, התכנס כדי לחקור את הגופה, ולנסות לפענח את סודותיה האנטומיים. ד"ר אמה בטי (Emma Betty) מאוניברסיטת אוקלנד, שהובילה את הנתיחה, לא יכלה להסתיר את התרגשותה: "זו הפעם הראשונה שהצלחנו לנתח פרט טרי יחסית של לווייתן מקור שיני-מעדר. מה שיש לנו עכשיו זה את החיה כולה, ולכן יש לנו הזדמנות לגלות כל כך הרבה יותר".
הממצאים מהנתיחה היו מרתקים והעלו יותר שאלות מתשובות. אחד הגילויים המפתיעים ביותר היה מערכת העיכול של הלווייתן: התברר שיש לו לא פחות מתשע קיבות. מבנה מורכב כזה אינו מוכר ממינים אחרים ומרמז על תזונה מיוחדת מאד, ככל הנראה מותאמת לסוגים ספציפיים של דיונונים החיים במעמקים. בתוך הקיבות נמצאו מקורים של דיונונים, עדשות עיניים של דגים ותולעים טפיליות, שכולם נשלחו לבדיקה כדי לנסות ולבנות תמונה מדויקת של תפריטו של הלווייתן.
גילוי נוסף הגיע מבדיקת הפה. המומחה ללווייתני מקור, אנטון ון הלדן (Anton van Helden), מצא שיניים זעירות ומנוונות (vestigial teeth) חבויות בתוך החניכיים העליונות. "השיניים הקטנות האלה, הטמונות בחניכיים, מספרות לנו משהו על ההיסטוריה האבולוציונית שלהם. זה מדהים לראות את זה, וזה עוד דבר שלא היה לנו מושג לגביו", אמר. ממצאים אלו עשויים לשפוך אור על הקשרים האבולוציוניים בין מינים שונים של לווייתני מקור.
הנתיחה גם חשפה פרטים על סיבת המוות האפשרית. "חבורות בראש ובצוואר ולסת שבורה גרמו למדענים להאמין שהלווייתן סבל מטראומת ראש כלשהי שאולי גרמה למותו", הסביר ון הלדן, והוסיף בזהירות, "אנחנו לא יודעים, אבל אנחנו חושדים שהייתה טראומה כלשהי, אבל מה גרם לה, כל אחד יכול לנחש". האם מדובר היה בהתנגשות עם ספינה, קרב עם לווייתן אחר, או אירוע טבעי אחר? התשובה נותרה בגדר תעלומה.
שיתוף הפעולה עם הקהילה המאורית היה חלק בלתי נפרד מהתהליך, והדגיש את החיבור העמוק בין התרבות המקומית לטבע. רייצ'ל סקוט, נציגת השבט, אמרה: "לא רק שה'טוהורה' (tohorā, המילה המאורית ללווייתן) הזה היה הראשון מסוגו שנותח על ידי המדע, זו הייתה גם הפעם הראשונה שה'האפו' (hapū, תת-שבט) שלנו עבד עם מדענים כדי לחבר יחד מערכות ידע ילידיות ומערביות, כדי שכולנו נוכל להבין טוב יותר את הלווייתן והתנהגותו". בזכות העבודה המשותפת, השלד של הלווייתן ישומר ויוצג במוזיאון, ויאפשר לדורות הבאים ללמוד על היצור הנדיר הזה.
סיפורו של לווייתן מקור שיני-מעדר הוא תזכורת מרגשת ועוצמתית לכמה מעט אנחנו עדיין יודעים על הפלנטה שלנו. במשך יותר ממאה שנה, הוא היה שם נרדף לנדירות, יצור שהכרנו רק משברי עצמות מאובקות על מדפי מוזיאונים. כיום, הודות למקרים מצערים של החפה, פניו מתחילות להתבהר. אנו יודעים איך הוא נראה, יש לנו רמזים על האנטומיה המיוחדת שלו, ואנחנו מתחילים להבין את מקומו בעץ החיים המורכב של האוקיינוס.
כל פרט חדש, כל דגימת רקמה וכל עצם שנחקרת, מוסיפים עוד חלק לפאזל. אך הוא עדיין רוח רפאים. איש עוד לא ראה אותו שוחה בחופשיות בסביבתו הטבעית, צולל אל התהום בחיפוש אחר טרף. איננו יודעים כמה מהם קיימים, היכן בדיוק הם חיים, או מהם האיומים העומדים בפניהם בעולם משתנה. הוא נותר סמל לאינסוף התגליות שעדיין ממתינות לנו מתחת לגלים, תזכורת לכך שהאוקיינוס שומר על סודותיו בקנאות, וחושף אותם בפנינו רק טיפה אחר טיפה, בהתאם לגחמותיו.
מקורות:
