הוא אולי קטן מספיק בכדי להיכנס לכף היד, אבל גם היום - כמעט 800 שנה אחרי שהוא נעלם בדרום אפריקה - יש לקרנף הזהב של מפונגובווה סמליות עוצמתית. זהו ייצוג של אחת החיות החזקות ביותר באזור - הקרנף - ואחד מסמלי הכוח הנצחיים ביותר באזור - זהב.
הוא מעיד גם על ממלכה חזקה ומתוחכמת שהתקיימה באפריקה מאות שנים לפני ההתיישבות הלבנה. קרנף הזהב הוצא בשנת 1934 מקבר מלכותי באתר מפונגובווה (Mapungubwe) בצפון דרום אפריקה קרוב לגבול זימבבואה. הקמתה במאה ה-13 משקפת את עושרה של מדינת מפונגובווה, הממלכה המוקדמת ביותר הידועה בדרום אפריקה.
מאמינים שמפונגובווה צמחה כבירת הממלכה בין השנים 1220 ל 1290, בעיקר בגלל שליטתה בסחר הזהב עם התיישבות החוף הסווהילית (Swahili) בקילווה קיסיוואני, כמעט 2,000 ק"מ צפונית-מזרחית לטנזניה של ימינו. המסחר למרחקים ארוכים באזור התבסס בעבר על שנהב ועורות בעלי חיים בתמורה לחרוזי זכוכית, שמוכרים מאתרים מוקדמים סמוכים כמו במבאנדאניו (Bambandyanalo), שהיו קיימים בין השנים 1030 עד 1220.
עם זאת, במהלך המאה ה-13 הזהב הפך יותר ויותר לייצוא המסחרי החשוב ביותר. בסופו של דבר הוא החליף את חרוזי הזכוכית כסמל לעושר ועוצמה של האליטה. קרנף הזהב נקבר עם בן האליטה המלכותית השלטת של מפונגובווה, מה שהעצים עוד יותר את כוחו הסמלי.
קרנף הזהב לא יצא מקברו המלכותי עד שנות ה-30 של המאה ה-20 כאשר צוות ארכיאולוגים אקדמיים וחובבים מאוניברסיטת פרטוריה חפר בית קברות בגבעת מפונגובווה (Mapungubwe Hill). שלושה מתוך 27 אתרי הקבורה הכילו כמויות ניכרות של זהב. חפצי הזהב כללו פסלונים של בעלי חיים, כמו קרנף, תנין ושברים של בעלי חיים לא מזוהים אחרים - כולל שניים שבסופו של דבר שוחזרו בשנת 2009: שור וחתול בר.
דמויות אלה נמצאו לצד שרביטי זהב, קערה שנחשבת ע"י אחדים ככתר, צמידים, חרוזים, מסמרים ודיסקים. מידע משמעותי אבד בגלל צורת החפירה (חלקה בוצעה על ידי חובבים חסרי ניסיון). אף על פי כן, מאז נבנתה תמונה עשירה של החיים במפונגובווה, על בסיס חפירות אלו ומאוחרות יותר באתר וניתוחים של החומר שנחפר. התמונה שנחשפה היא של אתר מרובד מבחינה חברתית עם האליטה שהתגוררה על גבעה שהגישה אליה הוגבלה בעוד שרוב האוכלוסייה התגוררה למרגלותיה. כלכלת מפונגובווה התבססה על רעיית בקר, חקלאות, ציד וליקוט, כמו גם סחר בינלאומי למרחקים ארוכים, כפי שמעידים ממצאי חרסינה סינית.
כוחם של קרנף הזהב, וממצאים אחרים ממפונגובווה, זכו שוב להכרה במאה ה-20. האליטה השלטת של אותה תקופה, ממשלת דרום אפריקה הלבנה, הכירה בכוחם בכך שהיא דחקה אותם לשוליים בנרטיבים הרשמיים של דרום אפריקה.
קרנף הזהב ופסלים אחרים ממפונגובווה, ופסלים מאתרים קשורים קודמים כמו שרודה (Schroda) ולידנבורג (Lydenburg), היוו אתגר לאידיאולוגיות הקולוניאליסטיות והאפרטהייד שהצדיקו את ההתיישבות האירופית ואת השלטון הלבן. זה כלל את בניית ההיסטורית לפיה דרום אפריקה לא הייתה מיושבת כאשר האירופאים החלו להתיישב בה במאה ה-16 וכי דרום אפריקאים שחורים הגיעו רק באותה תקופה, אכלסו שטח קטן יחסית במדינה והשאירו את השאר פנוי להתיישבות ובעלות לבנה.
לעומת זאת, פסלים פרה-קולוניאליים הוכיחו כי דרום אפריקאים שחורים אכלסו את האזור במשך 1,000 שנה לפחות לפני הגעתם של האירופים. למרות שארכיאולוגים ידעו על האובייקטים - הם דווחו בעיתונות וחלקם הוצגו (אם כי באופן מוגבל) - אך ההיסטוריה שלהם וההשלכות הברורות של קיומם לא שולבו בהיסטוריה הרשמית.
כוחו של קרנף הזהב הוכר שוב על ידי ממשל הפוסט-אפרטהייד הראשון בדרום אפריקה, הקונגרס הלאומי האפריקאי (ANC). ה-ANC ניכס את קרנף הזהב לדרום אפריקה החדשה והחזיק אותו כראיה לרנסנס בדרום אפריקה לפני הגעתם של האירופים. בשנת 1999 הוגדר קרנף הזהב כאוצר לאומי. בשנת 2002 הקים ה-ANC את מסדר מפונגובווה (Order of Mapungubwe), הכבוד הרם ביותר בדרום אפריקה, שיש בו ארבעה אותות: פלטינה, זהב, כסף וברונזה. נלסון מנדלה היה הראשון שקיבל את האות הגבוה ביותר מבינהם, פלטינה. במרכז האות יש תיאור של קרנף הזהב.
בשנת 2016 קרנף הזהב עזב את דרום אפריקה בפעם הראשונה כדי להיות מוצג בתערוכה 'דרום אפריקה: אמנות של אומה' ('South Africa: the art of a nation') במוזיאון הבריטי, טעון בכוחותיו שוב. בתערוכה הוא ניצב על הבמה העולמית ותקשר שוב עם קהלים חדשים על חשיבותה של מפונגובווה, העבר הטרום-קולוניאלי, פשעי הקולוניאליזם והאפרטהייד - ושאיפותיה של דרום אפריקה העכשווית.
מקורות:
