כאילו ההמולה הסוערת של הקרב אינה נוראה מספיק, במשך הדורות גילה האדם הרבה דרכים לנצל קול בלחימה. השימוש בקול במלחמה התפתח במשך אלפי שנים, מצלילים טבעיים של חיות ומוזיקה עד למכשירים הקוליים המתקדמים של ימינו.
בעת העתיקה, סוסי פרשים אומנו כדי לסבול את מוזיקת החלילים הצורמת שהובילה צבאות לקרב. אבל היפוך חכם של האימון הזה יכול להוביל לניצחון. במאה ה-7 לפנה"ס, הקרדיאנים (Cardians) מתראקיה, שחיו באזור שנמצא כיום בצפון מערב טורקיה, היו ידועים בחיל הפרשים שלהם. לשם הבידור, החיילים הרכובים לימדו את סוסיהם לרקוד לפי חלילים שהתנגנו במסיבות שתייה. הסוסים התרוממו וטופפו באוויר, ושמרו על הקצב של המוזיקה התוססת.
נלכד כילד מביסלטיה (Bisaltia) שבצפון מזרח יוון, אסיר בשם נאריס (Naris) שמע על הסוסים הרוקדים המופלאים במספרה קרדיאנית שבה עבד. על פי הסיפור שסיפר הסופר היווני הקדום אתניאוס, נאריס נמלט, חזר לביסלטיה והתכונן ליציאה למלחמה בקרדיה. היה לו נשק סודי: נערת חלילים שנמלטה גם היא מקרדיה. היא לימדה את החיילים הביסלטים שירי נשף של הקרדיאנים. נאריס הוביל את צבאו אל מול חיל הפרשים הקרדיאני וסימן לחלוצים שלו לנגן. הסוסים הקרדיאנים זקפו את אוזניהם לנוכח המנגינות המוכרות, התרוממו לרקוד, והשליכו את רוכביהם. בתוך הכאוס, הביסלטים מחצו את הקרדיאנים.
פרשים מהעת העתיקה הקלאסית הרגילו את סוסיהם לקולות ההתנגשות של כלי נשק מברונזה. אבל במאה ה-4 לפנה"ס, כאשר ממשיכי דרכו של אלכסנדר מוקדון הביאו פילי מלחמה מהודו, החצצור של החיות הכניס סוסים לטירוף. אלכסנדר למד מהמלך פורוס במהלך קמפיין בשנת 326 לפנה"ס כי לפילים יש שמיעה רגישה וראייה לקויה, מה שגורם להם לסלוד מצלילים חזקים ובלתי-צפויים. כאשר הסיירים של אלכסנדר דיווחו כי פילים מתקרבים, יעץ פורוס לפרשיו של אלכסנדר לתפוס חזירים וחצוצרות ולרכב לקראתם. קולם הצורמני של החזירים בשילוב עם חצוצרות רועמות הניסו את הפילים.
בשנת 280 לפנה"ס, הרומאים נתקלו לראשונה בפילי מלחמה, שהובאו לאיטליה על ידי המלך היווני פירוס. הרוכבים במושבי ההודה (Howdah seats) על גבם של הפילים יצרו מהומה מחרישת אוזניים בעזרת תופים וחניתות מצלצלות, וגרמו לרומאים ולסוסיהם להיבהל. אך הרומאים שמו לב שהפילים של פירוס היו עצבניים מצווחות גבוהות של חזירים. כמו אלכסנדר, הרומאים פרסו חזירים כדי להדוף את הפילים של פירוס, מה שתרם לאבדות הקשות שלו. מאוחר יותר, בשנת 202 לפנה"ס, תקיעות חצוצרות מלחמה רומיות הכריעו את פילי המלחמה של הגנרל הקרתגי חניבעל בקרב זאמה, וסיימו את המלחמה הפונית השנייה.
חלק מהמפקדים ניסו להשיג פיל או שניים כדי לאמן את סוסיהם לפני הקרב. פרסאוס ממוקדון התכונן להתקפה רומית עם פילי מלחמה בשנת 168 לפנה"ס בכך שאומנים בנו דגמי עץ של פילים על גלגלים. חלילים שהוחבאו בתוך הדגמים הענקיים השמיעו צלילים עזים, ואיקלמו את הסוסים המקדונים למראה ולקול של פילים. אבל ההכנות של פרסאוס היו לשווא. למרות שהשטח ההררי בקרב פידנה גבר על 20 הפילים של הרומאים, רומא ניצחה.
קריאות מלחמה מקפיאות דם הן דרך אוניברסלית להטיל אימה באויבים. קריאות המלחמה של המאורים, קריאת הקרב היפנית "בנזאי!" (יחי הקיסר) במלחמת העולם השנייה, "!Vur Ha" של העות'מאנים (התקפה), "!Desperta Ferro" הספרדית (להעיר את הברזל), ו"צעקת המורדים" של חיילי הקונפדרציה הן דוגמאות לכאלה. בימי קדם, קולם של לוחמים יוונים שואגים "אלאלה!" בעוד הם מכים חרבותיהם במגני הברונזה הומשלה לינשופים צווחים או ללהקה צווחנית של ציפורים מפלצתיות.
ההיסטוריון הרומי טקיטוס תיאר את ההשפעות מסמרות השיער של הבאריטוס (barritus), קריאת המלחמה של שבטים גרמאניים. הגרמאנים המציאו טכניקה פשוטה להעצמת הבריטוס, שהחל כמלמול נמוך. השירה הפכה לשאגה, ואז עלתה לקרשנדו מהדהד כשהגברים הרימו את מגיניהם מול פיהם כדי להגביר את הצליל הרועם. המצאה טכנולוגית נוספת הייתה הקרניקס (Carnyx), חצוצרת המלחמה הקלטית. הרומאים נדהמו מהקולות המפחידים והמעקצצים בעמוד השדרה שהושמעו על ידי צינור ברונזה ארוך עם פעמון רחב בצורת לסתות פעורות של דרקון אכזרי, חזיר בר או זאב. צלילי הקרן הרועשים והמלחיצים "התאימו למהומה של מלחמה", כתב דיודורוס סיקולוס בסביבות שנת 50 לפנה"ס. מאוחר יותר חיילים רומיים השתמשו בעצמם בקרניקס.
טכנולוגיית קול צבאית מוקדמת נוספת הייתה חץ שיצר רעש מפחיד. חיצים "שורקים" או "צווחים" (שאוג'יאן - shaojian) שנוצרו על ידי קשתי הסוסים של הערבות תוארו על ידי הכרוניקאי הסיני סה-מה צ'יין בערך בשנת 100 לפנה"ס. תא צליל מעצם או מעץ קטן ומחורר - המשרוקית - הוצמד למוט מאחורי ראש החץ. בקרב, קול הצווחה של אלפי חיצים הפחיד את האויבים ואת הסוסים שלהם. חיצים צווחים נמצאו באתרים ארכיאולוגיים במרכז אסיה. טכנולוגיות רבות אחרות להפקת פיצוצים כדי לבלבל ולהפחיד אויבים תוארו במדריכי מלחמה סיניים עתיקים. מטעני הנפץ הללו השתמשו באבק שריפה, שהומצא בסין בסביבות שנת 850 לספירה, והגיע לאירופה בסביבות 1250.
מוזיקה שימשה במהלך מלחמת העולם השנייה כדי לגרום ללחץ ולחרדה: הצבא הסובייטי השמיע טנגו ארגנטינאי ברמקולים כל הלילה כדי להשאיר את החיילים הגרמנים ערים. צוותי רמקולים אמריקאים הפציצו מוזיקת רוק מחרישת אוזניים (כולל The Doors, Alice Cooper ו-The Clash) יומם ולילה במהלך המצור האמריקני על הגנרל הפנמי מנואל נורייגה בשנת 1989. בשנות ה-2000, אמריקאים שוב השמיעו מוזיקה מעצבנת ובלתי פוסקת בעיראק ובאפגניסטן.
לנשק קולי יש שימושים גם מחוץ לשדה הקרב. מרכזי קניות שאלו את הרעיון, משדרים סימפוניות קלאסיות ותדרים שנשמעים רק באוזני בני נוער כדי להרחיק פרחחים צעירים. בשנת 2022, הרשויות הפרלמנטריות בניו זילנד הפציצו את מתנגדי החיסונים בהפגנה נגד קוביד 19 בהקלטות חוזרות ונשנות של שירי בארי מנילו כדי לשבור את ההמון.
הפיתוח האחרון של אנרגיית קול בנשק מאיים יותר, נועד לרוב לשליטה בקהל אזרחי. מדענים צבאיים בארה"ב, ישראל, סין ורוסיה חשפו חימוש "לא קטלני" בדציבלים גבוהים פועמים בתדר גבוה ונמוך שנועדו לתקוף את החושים. דוגמאות כוללות מכשירים אקוסטיים ידניים או כאלה המותקנים בטנק, תותחי רטט קולי והתקנים אקוסטיים ארוכי טווח, ששימשו לראשונה את כוחות ארה"ב בעיראק ב-2004 ומאוחר יותר את המשטרה נגד הפגנות אזרחים בניו יורק ובמיזורי.
מאז 2016, דיפלומטים אמריקאים בקובה, רוסיה, סין ובמקומות אחרים חוו את "תסמונת הוואנה" ("Havana syndrome"), הקשורה לפציעות נוירולוגיות ומוחיות מסתוריות שחושבים כי נגרמו על ידי מיקרוגל עוצמתי לא ידוע או מערכות אנרגיה קוליות ממוקדות. משדרי גלי קול הם לא רק רעילים מבחינה פסיכולוגית אלא עלולים לגרום לכאב וסחרחורת, כוויות, נזק בלתי הפיך לאוזניים הפנימיות ואולי לפציעות נוירולוגיות ופנימיות. מאז ימי קדם, היצירתיות האנושית בנשק רעש הרסני על מנת לבלבל ולהציף יריבים התקדמה מהפחדה לגרימת פגיעה פיזית.
קורות:
