קודקס גיגס (Codex Gigas), המכונה גם 'התנ"ך של השטן', הוא כתב היד הגדול ביותר וכנראה אחד המוזרים ביותר מימי הביניים. אגדות אפלות אופפות את הכרך ומקורותיו ודיוקן העמוד המלא של השטן רק מעצים את הילת המסתורין שלו. אך על מה באמת כתב היד?
התנ"ך של השטן מפורסם בזכות שני מאפיינים - גודלו וייצוגו הייחודי של השטן. הקודקס נודע כ-Codex Gigas, 'ספר ענק', בשל גודלו. הוא כל כך גדול שהיה צורך ביותר מ-160 עורות של בעלי חיים כדי ליצור אותו והוא כל כך כבד שנדרשים שני אנשים כדי להרים אותו. גובהו 92 ס"מ, רוחבו 50 ס"מ, עוביו 22 ס"מ ומשקלו 75 ק"ג. על פי האגדה, כתב היד מימי הביניים נוצר מתוך ברית עם השטן, ולכן לפעמים מכנים אותו התנ"ך של השטן. האחידות של הכתיבה מרמזת שהוא נכתב על ידי סופר אחד וסיפורים אומרים שהוא היה תחת לחץ עצום כשיצר את הספר.
הסיפור שעומד מאחורי יצירת קודקס גיגס הוא שזו הייתה יצירתו של נזיר, המכונה לפעמים הרמן חסר האחריות (Hermann Inclusus), שנידון למוות בדרך שבנו סביבו קירות כשהוא עדיין בחיים בשל הפרת נדריו. כנשימה אחרונה לשם הישרדות הוא הבטיח לאב המנזר שיכתוב בן לילה כתב יד כל כך מדהים שיעניק תהילה עצומה למנזר, ויכיל את כל ידע האנושות. הצעתו התקבלה, אך שיחרורו מהמוות ינתן רק אם הוא יצליח להשלים את כתב היד המונומנטלי ביום אחד. קרוב לחצות הנזיר הבין שלא יוכל לעשות זאת לבדו, אז התפלל תפילה מיוחדת, שלא יועדה לאלוהים אלא למלאך לוציפר (השטן במיתולוגיה הנוצרית) וביקש ממנו עזרה להשלים את הכתב בתמורה לנשמתו.
השטן השלים את הכתב עד הבוקר והנזיר הוסיף את תמונתו של השטן כהוקרה על עזרתו. אומרים גם שהנזיר השתמש בחלק מלחשי גירוש השדים שיש בכתב היד כדי להוציא את השטן מגופו (בדומה לנזירים אחרים שחטאו ונגזר עליהם לכתוב את כל התנ"ך כולו, גם הברית החדשה וגם הישנה, בכתב יד וככה האלוהות תעבור בהם כשיעשו זאת) למרות האגדה, הקודקס לא נאסר על ידי האינקוויזיציה, ונחקר על ידי מלומדים רבים. אף על פי שסיפור הברית עם השטן הוא די מופרך, ניתוח רמת האחידות של הטקסט הלטיני אכן מעיד על כך שהוא נכתב על ידי סופר אחד בלבד. אדם זה אולי לא היה הרמן חסר האחריות, אך ככל הנראה מדובר בנזיר מהמאה ה-13 שהתגורר בבוהמיה, חלק מצ'כיה המודרנית.
על פי נשיונל ג'יאוגרפיק, ייקח לאדם אחד לעבוד ברציפות, ביום ובלילה, חמש שנים כדי ליצור מחדש את תוכן קודקס גיגס ביד (ללא האיורים). לכן, באופן ריאלי, יעברו לפחות 25 שנה עד שסופר יצליח ליצור את הקודקס מאפס. עם זאת, כל הזמן הזה הכתיבה שמרה על אחידות מדהימה, מההתחלה ועד הסוף. זה יכול להיות מקור האגדה שמספרת שהנזיר כתב את זה ביום אחד בלבד. במקור, התנ"ך של השטן הורכב מ-320 דפי קלף שנוצרו מעורן של 160 פרות, אך בשלב כלשהו בהיסטוריה שלו הוסרו עשרה עמודים. מאמינים כי דפים אלה היו תקנון בנדיקטוס - מדריך לחיי הנזירות במאה ה-6.
קודקס גיגס מכיל את כל ביבליה על פי נוסח הוולגטה הלטינית, חוץ מהספרים מעשי השליחים וחזון יוחנן שהם מגרסה קדם-וולגטית. כתבים נוספים שכלולים בספר הם הברית הישנה; "קדמוניות היהודים" מאת יוספוס פלביוס; "אטימולוגאה" ("Encyclopedia Etymologiae") מאת איזידורוס מסביליה; אוסף של עבודות רפואיות של היפוקרטס, תיאופילוס (Theophilus) ואחרים; הברית החדשה; ו"אגדותיה של בוהמיה" ("The Chronicle of Bohemia") מאת קוסמס מפראג - ההיסטוריה הראשונה של בוהמיה. גם טקסטים קצרים יותר נכללים בכתב היד, עם המפורסמים ביותר הכוללים כתבים על גירוש שדים, לחשים, נוסחאות קסם, ולוח שנה עם רשימת קדושים ואישים בוהמיים והימים בהם הם זכו לכבוד.
ככתב יד מואר (illuminated manuscript), ישנם איורים ועיטורים לכל אורכו של קודקס גיגה, כולל איורים באדום, כחול, צהוב, ירוק וזהב. אותיות ראשוניות (גדולות לדוגמה: A-ראשונית a-משנית) מאוירות בצורות מתוחכמות, לרוב לאורך כל הדף. רבים מהציורים מרשימים, אך המפורסמים ביותר הם ציורי העמוד המלא של השטן והעיר השמימית, הפונים זה לזה.
עמוד 577 כולל תמונה יוצאת דופן של השטן, כ-50 ס"מ גובהו. מספר דפים לפני האיור הקלף מושחר והכתב עליו בוהק, בשונה משאר הקודקס. הסיבה להשחרה היא חשיפה לשמש: מכיוון שהקלף עשוי עור פרה, כאשר הוא נחשף לאור השמש הוא "משתזף". לכן לאורך כל המאות שהקודקס נחשף לשמש העמוד שנפתח יותר מכל הוא עמוד 577, שהפך שחור משאר העמודים.
השטן מתואר כדמות גדולה ומפלצתית התופסת את הגיהנום כולו. הוא מצוייר עם טפרים גדולים בקצות זרועות מושטות, קרניים בעלות קצה אדום, עיניים אדומות קטנות, ראש ירוק ושתי לשונות אדומות ארוכות. הוא מתואר כורע בין שני מגדלים גדולים ולבוש בבד חלציים דמוי הרמין. בד זה שימש בדרך כלל בני מלוכה וייתכן שזהו הנהון לשטן כנסיך החושך. למרות שדיוקנאות השטן היו תופעה שכיחה באמנות ימי הביניים, תיאורו בקודקס גיגס בולט בכך שהוא מציג אותו לבד על דף גדול.
מול השטן יש ייצוג בעמוד מלא של העיר השמימית. היא מוצגת בשכבות של מבנים ומגדלים מאחורי קירות אדומים. מגדלים גם מוקרנים מהקירות והעיר השמימית גובלת בשני מגדלים גדולים יותר, כמו דיוקן השטן. דימוי זה נועד ככל הנראה לעורר את הרעיונות של תקווה וישועה ולהוות ניגוד לטבעו המרושע של השטן. ביחד, הדיוקן והעיר נועדו ככל הנראה לשקף את מה שיחכה לנו אם נחיה חיים טובים או רעים. הטקסט לפני העיר השמימית מתייחס לחזרה בתשובה והטקסט אחרי השטן הוא על גירוש שדים. השטן והעיר השמימית הם האיורים היחידים התופסים עמודים מלאים בקודקס גיגס.
כפי שצוין, המקורות האמיתיים של קודקס גיגס אינם ידועים. בטקסט מופיעה הערה המציינת כי כתב היד מושכן על ידי הנזירים של פודלאז'יצה (Podlažice) במנזר בסדלק (Sedlec) בשנת 1295. משם הוא הועבר לבייבנוב (Břevnov) ליד פראג. מכיוון שהמנזרים הקשורים להיסטוריה המוקדמת של קודקס גיגס היו ממוקמים בבוהמיה והטקסט מתייחס להיסטוריה של אותו אזור, גם מקובל כי הוא נוצר בבוהמיה.
האזכור הבא של קודקס גיגס הוא כאשר רודולף השני לקח אותו לטירתו בפראג בשנת 1594. הוא נשאר שם עד למצור השוודי על פראג בסוף מלחמת שלושים השנים בשנת 1648. הצבא השוודי בזז את העיר ואחד מהאוצרות שלקחו היה כתב היד מימי הביניים. ככה הוא הגיע לשטוקהולם. בשנת 1877 קודקס גיגס הפך לחלק מאוסף הספרייה הלאומית של שוודיה בשטוקהולם, שם הוא נמצא עד היום. סיפורים ואגדות מספרים כי קודקס גיגס היה מקולל והביא אסון או מחלה על מי שהחזיק בו במהלך ההיסטוריה שלו. למרבה המזל, הספרייה הלאומית נראית חסינה מפני קללת הקודקס.
כל מי שמבקר בשוודיה יכול לראות את קודקס גיגס, ומי שלא יכול לראות אותו באופן אישי יכול לצפות באינטרנט בעמודים הדיגיטליים של התנ"ך של השטן.
מקורות:
