במדבר החוף של עמק מוצ'ה (Moche Valley) בצפון פרו, עיר ענקית ונטושה של בוץ ואבן שוכנת בין החולות. צ'אן צ'אן הייתה בירת ממלכת צ'ימור שהייתה המעצמה הבולטת באזור במהלך השנים 1100 עד 1470 לספירה. זו הייתה אחת הערים הגדולות באמריקה הפרה-קולומביאנית. היא שלטה כבירת האימפריה ההיסטורית עד שכמו בכל כך הרבה תרבויות עצמאיות, הצ'ימו (כפי שכונו אנשי צ'ימור) הובסו ושולבו באימפריית האינקה. היקף וארגון האתר משקפים אסטרטגיה חברתית ופוליטית קפדנית המעידה על אוכלוסייה מתורבתת וחרוצה.
אטימולוגיה
השם נגזר כנראה מ"Jiang" או "Chang" בשפת קווינגנם (Quingnam). קווינגנם הייתה השפה הפרה-קולומביאנית של אנשי צ'ימו. זה מתורגם באופן רופף לשמש, מה שאומר ששם העיר צ'אן-צ'אן מתורגם ל"שמש-שמש".
מתרגמים העלו תיאוריה שהמשמעות האמיתית תהיה משהו בסגנון "שמש גדולה", "שמש זוהרת", או "שמש נהדרת". מאפיין של שפת קווינגנם היה שכפול של אותה מילה המעניק לה משמעות אחרת, אולי דגש על המילה הבאה כפי שאנו רואים כאן.
ההיסטוריה של העיר
מאמינים כי צ'אן צ'אן נבנתה משנת 850 לספירה, מאות שנים לפני עליית הצ'ימו לשלטון. היא גדלה להיות עצומה, עם אוכלוסיה שעשויה היתה להגיע ל-40,000 עד 60,000 איש. העיר עצמה נבנתה במיקום פורה בו יכלו לנצל כישורים חקלאיים על ידי בניית מערכת השקיה נרחבת באמצעות תעלות. מאוחר יותר, העיר מצאה את עצמה עשירה עוד יותר כשאנשיה הובילו מסעות צבאיים מוצלחים וקיבלו תמורה מהמקומיים.
בשיאה, צ'אן צ'אן כיסתה 20 קמ"ר, מה שהופך אותה לעיר הגדולה ביותר שהתגלתה אי פעם באזור האנדים. היא היתה מרכז עצום של מסחר ומנחות, וההריסות מעידות על כך שחיו שם יותר מ-25,000 בעלי מלאכה. אנשים אלה הגיעו לעתים קרובות מהסביבה, הוצאו בכוח מביתם לאחר שנכבש. הם ייצרו מוצרים באיכות גבוהה הן לצריכה מקומית והן ליצוא.
חומרי הגלם שנמצאו באזור כללו זהב, נוצות טרופיות ומוצרי מזון, אך התגליות המעניינות ביותר עשויות להיות קונכיות השדרנית (Spondylus). רכיכות יוצאות דופן אלו היו נפוצות בחופי צ'אן צ'אן, אך חיו במים עמוקים מדי מכדי שדייגים יוכלו לשלות אותן, מה שגרם להן להיות מוערכות מאד בתכשיטים.
אנשי צ'ימו
השליט המייסד המסורתי של הצ'ימו היה טאיקנמו. על פי המסורת הוא נולד מביצת זהב ואז הגיע מהים. שליטים מאוחרים יותר הרחיבו את הממלכה לעמק מוצ'ה, ומשם לעמקי סנטה (Santa) וזאנה (Zaña). גוואקריקאור ונאנספינקו, צאצאיו של טאיקנמו, נחשבו לארכיטקטים של התרחבות זו. הם המשיכו להתפשט עוד דרומה ועד שנת 1375 כבשו את עמי למבאיק (Lambayeque) השכנים.
עמק לה לצ'ה (La Leche valley) היה היעד הבא ונכנס תחת שליטת צ'ימו במהלך המאות ה-14 וה-15. הצ'ימו היו עכשיו בשיאם. תקופת שלטונו של מנצ'נקמאן (Minchancaman), בסביבות שנת 1400, ראתה את השפעת צ'ימו נמתחת כ-1,300 ק"מ לאורך החוף של צפון פרו.
עם צמיחת האימפריה שלהם, נדרשו הצ'ימו להקים מרכזים אדמיניסטרטיביים בעמקים הסמוכים ולאורך החוף, שכללו מקומות כמו פארפן, מנצ'אן, אל מילגרו ועיר המבצר המונוליטית הגדולה פרמונגה (Paramonga). צ'אן צ'אן, לעומת זאת, נשארה המרכז העיקרי של עולם הצ'ימו.
מופלאה ושמורה היטב
צ'אן צ'אן השתמרה בצורה יוצאת דופן בזכות הסביבה המדברית היבשה, אבל התחושה הראשונה שיש למבקר מודרני במקום היא של ריקנות. חצרות ענק נפתחות, אחת מהשניה, חשופות לשמש ומוקפות בחומות גבוהות, אך ללא עדות לעיר החיה שבתוכן. לעיר אין מרכז מזוהה והיא מתפרשת עם סדרה של בלוקים, מפוצלים בתעלות מחופות באבן או מקוטעים עם אגמים ובארות מעשה ידי אדם. הארכיטקטורה מאופיינת במבנים המשתמשים בקטעים מוכנים של בוץ יצוק. מתחמי הארמון הם החלק המרשים ביותר של העיר. עצומים אפילו בסטנדרטים של צ'ימור, הם כנראה שימשו פונקציות מרובות כמעון מלכותי, מחסנים, מאוזוליאום ומרכז אדמיניסטרטיבי.
במהלך השנים, נבנו בצ'אן צ'אן עשרה ארמונות מלכותיים מדהימים. זה עשוי להצביע על כך שפרוטוקול הירושה המלכותי של חברת הצ'ימו איפשר ירושה של תואר אבל אולי לא של עושר. נראה כי המלך החדש נדרש לבנות ארמון חדש, בעוד שמשפחתו של המלך המנוח המשיכה להתגורר בארמון הנוכחי. נראה שזה מעיד על חברה מתוחכמת שהיה לה יתרון נוסף בהבטחה שהשליט ימשיך להרחיב את האימפריה.
קירות המתחמים, גבוהים בהרבה מגובה אדם, נבנו כדי להגביל את הגישה לפשוטי העם וקושטו מבחוץ בעיצובים נועזים. אלה היו בדרך כלל צורות גיאומטריות, חיות או בעלי חיים ימיים. בקירות הפנימיים של המתחם היו נישות למסכות דקורטיביות ופסלונים מעץ. סביר להניח שגם חפצי אמנות יקרים היו מאוחסנים כאן.
הדוגמאות הייחודיות שגולפו בקירות אולי אפילו שיקפו תלי קירות מטקסטיל או סלסלות שקישטו את המתחם. הרכבים דומים ברחבי אימפריית צ'ימור מציגים עיצובים מקבילים. המתחמים החיצוניים בצ'אן צ'אן צנועים יותר. אלה היו כנראה בתי המגורים של המנהלים שכן הם מראים סימטריה עם מתחם הארמון הגדול יותר. לבסוף, בחלק החיצוני של העיר, נמצאו שני תלי קבורה דמויי פירמידה, המעידים על טקסי קבורה.
נפילת הצ'ימו
צ'אן צ'אן איבדה את החשיבות שלה בסביבות שנת 1470 כאשר האינקה הבלתי ניתנים לעצירה הגיעו לעיר. הם כבשו את האנשים ופרקו את אימפריית צ'ימור, ולקחו רבים מבעלי המלאכה של צ'אן צ'אן לבירתם, קוסקו, 950 ק"מ לדרום מזרח.
עד שהגיעו הכובשים הספרדים ב-1532 תחת פרנסיסקו פיסארו, העיר ננטשה ברובה. הקירות הפנימיים והחיצוניים המונוליטיים עדיין עמדו, אבל האנשים נעלמו. דיווחים מהמשלחת הספרדית תיארו את הקירות והארכיטקטורה כמעוטרים במתכות יקרות. סיפור אחד מצביע על כך שהשער היה מכוסה כולו בכסף, שהיום היה שווה כ-2 מיליון דולר. כתוצאה מכך, צ'אן צ'אן התמודדה עם ביזה חמורה של הספרדים שהקימו חברות כרייה כדי לחלץ את כל הזהב והכסף מהעיר. בעוד שחלק גדול מתשתית העיר לא נפגע, אוצרות הצ'ימו אבדו לנצח.
צ'אן צ'אן היום
המבנים העתיקים של צ'אן צ'אן מאוימים כיום מהשחיקה של גשמים עזים, שיטפונות ורוחות חזקות. צ'אן צ'אן היא עיר הבוץ הגדולה בעולם וככזו חומר הבנייה השברירי שלה גורם לדאגה, במיוחד במהלך הסערות של שנות אל ניניו. הגשמים המוגברים הובילו גם לעלייה בלחות. זה איפשר זיהום מלח וגידול צמחייה בבסיסי המתחם. זה גרם נזק נוסף לשלמות היסודות של צ'אן צ'אן.
צ'אן צ'אן ממלאת תפקיד חיוני בהבנת התרבות וההיסטוריה של העמים הדרום אמריקאים לפני הגעתם של האינקה והכובשים הספרדים. כעיר בוץ מונוליטית הניצבת גאה במדבר, נראה שאין לה אח ורע.
מקורות:
