פפירוס איפוור, הידוע גם בשם 'השיחה של איפוור עם אדון הכל', הוא טקסט שנוי במחלוקת המתאר רעב, בצורת, מוות ותהפוכות אלימות במצרים העתיקה, כאשר יש הטוענים כי מדובר בסיפור של עדי ראייה על מכות יציאת מצרים. לא ההתחלה ולא הסוף של יצירה זו נשתמרו, מה שהותיר את ההיסטוריונים עם קושי לפרש את החומר ולהגיע למסקנה סופית לגבי האירועים שהוא מתאר.
כתוב בפפירוס יחיד, פפירוס איפוור, (שם קטלוגי "ליידן מספר 344") הוא חיבור פואטי שנכתב על פי האמונה בתקופת הממלכה התיכונה במצרים, תקופה המקבילה ל-2050 עד 1652 לפנה"ס. מקור המסמך הזה מעורפל. הוא היה ברשותו של הדיפלומט והסוחר היווני יאני אנסטסיו (Yianni Anastasiou) שטען כי הפפירוס התגלה בממפיס, באזור סקארה. הוא שוכן כעת במוזיאון הארכיאולוגי הלאומי בליידן, הולנד.
הפפירוס כתוב במלואו מתחילתו ועד סופו משני הצדדים. הוא מורכב מ-17 טורים שלמים וחלקיים של טקסט. חלקו האחורי של הפפירוס מכיל מזמורים לאל אמון, אך הוא ספג נזק משמעותי שגרם להשפעה מזיקה משמעותית על שימורו, ולכן איבד חלק ניכר מהתוכן הכתוב שלו.
פפירוס איפוור מפורסם בקרב אגיפטולוגים, שידעו על קיומו מזה זמן רב, אך רבים נרתעו מלעסוק במחקרים נוספים על מסמך זה בשל שפתו המורכבת, המצב הפגום וחלקים חסרים רבים שהיו מכריעים להבנתו. למרות שפפירוס זה הוצא ממקומו החבוי ב-1828, רק ב-1909 קרא אלן גרדינר תיגר על המסמך והחל ללמוד את תוכנו.
השם איפוור מוכר בממלכות הקדומה, התיכונה והחדשה; Ipu-wer פירושו "איפו המכובד". חוקרים מאמינים שאיפוור, מחברו של הטקסט העתיק הזה, היה כנראה דמות היסטורית אמיתית בגלל אזכור של איפוור על תבליט קבר מהשושלת ה-19 מסקארה שנקרא "שבר דארסי" (Daressy fragment - ללא המקור שאבוד כעת, אך צילומים שרדו). יש שורה של הירוגליפים על תבליט האבן הזה שמפרטת קבוצה שנקראת "סופרים מלכותיים", שמזכירה את איפוור בינהם.
התואר הספציפי שניתן לאיפוור הוא "משגיח על הזמרים", תואר שהיה מוכר בממלכה התיכונה. קבוצה זו של חכמים ואישים מהעבר כוללת את הווזיר המפורסם אמחותפ מהשושלת ה-3 וכן דמויות ידועות אחרות מההיסטוריה המצרית. אנו רואים אפוא שהדמויות הללו לא היו אנשים שחיו בהכרח בתקופת השושלת ה-19 (1292-1189 לפנה"ס). פפירוס איפוור עצמו אינו כולל תואר למחברו, אם כי זה יכול היה להופיע בפתיחה האבודה של הטקסט. אנו יודעים רק שהכותב חשוב מספיק כדי לפנות באומץ למישהו שנקרא "אדון הכל". אנו רואים אפוא שאיפוור היה ככל הנראה אדם אמיתי שיכול היה לכתוב את כתב היד הזה. ובהתחשב בהשלכות מרחיקות הלכת של סיפור המכות שקדמו ליציאת מצרים, אל לנו להיות מופתעים שמישהו אולי כתב איזשהו תיאור של אותם זמנים מסוכנים אם אכן התרחשו. בסוף הטקסט, אנו למדים שאיפוור פונה לאישיות הנקראת "אדון הכל". אנחנו לא יודעים מי זה כי בכתב היד לא כתוב, לפחות בחלק שיש לנו. זה משאיר לחוקרים לתת את הפרשנויות המועדפות עליהם, ואין להם עכבות לעשות זאת. שתי הבחירות העיקריות הן שאדון הכל היה פרעה של מצרים, או שהוא היה אלוהות ראשית, אולי אפילו האל היוצר המצרי. מכיוון שהפרעה של מצרים נחשב כסוג של אל לאורך ההיסטוריה העתיקה שלה, או לפחות נגעה בו האלוהות, ניתן לטעון שאיפוור פונה לאל פרעני.
לאחר דיון באפשרויות האיגיפטולוג רונלד אנמרך (Roland Enmarch) החליט שאיפוור חייב היה לפנות אל פרעה - למרות שהוא מודה שהתואר הזה משמש לרוב להתייחסות לאלוהות בממלכה התיכונה. זה דווקא מחליש את הטיעון שלו. מכיוון שאם איפוור כתב על התקופה שמיד לאחר יציאת מצרים, ייתכן שלא היה פרעה ששלט במצרים התחתונה או העליונה בזמן האסון הזה. היה לוקח למצרים של מצרים התחתונה (הצפונית) זמן מסוים לחפש את גופת פרעה ולהמליך פרעה חדש במקומו; במצרים העליונה (בדרום) איננו יודעים מתי הודח פרעה. זה מגדיל את הסיכוי שאיפוור פנה לאלוהות גבוהה ולא לפרעה.
יש עוד גורם שצריך לקחת בחשבון. לפרעונים של מצרים היה כוח מוחלט, והם היו חסרי רחמים בהפעלתו. האם איפוור היה מעז לומר לפרעה דברים כאלה כפי שכתובים בכתב היד הזה? זה נראה לא סביר, מכיוון שהפרעה יכול היה לערוף את ראשו בין רגע. זה מגדיל את הסבירות שאיפוור פונה לאלוהות הראשית של הארץ כדי לקונן על האסון המוחלט שפקד את המדינה.
אופי המסר בפפירוס איפוור מתאר אלימות וכאוס במצרים. לדברי האיגיפטולוג ד"ר לאנג (H.O. Lange), ראיות אכן מאששות את הרעיון שפפירוס איפוור נכתב בתקופת הממלכה התיכונה, שכן סגנון השפה ואוצר המילים תואמים לאלה ששימשו באותה תקופה. ד"ר לאנג אומר שיש אינדיקציות לכך שכתב היד הועתק מגרסה ישנה יותר, אולי מתחילת השושלת ה-18 (בערך 1550 עד 1292 לפנה"ס). ישנם חללים שלא מולאו, מה שכנראה ממחיש שהמסמך המקורי שהועתק היה חסר או בלתי קריא בחלקו.
חוקרים רבים תומכים בתיאוריה שהוצעה על ידי ד"ר לאנג, אשר האמין שפפירוס איפוור מכיל אמירות נבואיות של נביא מצרי, כפי שאלן גרדינר מספר:
זה בוודאי הסביר את הנסיבות שבהן הדמות הראשית בשם, 'איפו' (‘Ipw’) או 'אופו-וור' (Opw-wr’), התייצב וקיים נאום ארוך ונרגש בנוכחות המלך ואנשיו. נאומים אלה, לדעתו של ד"ר לאנג, הם נבואיים באופיים; עידן של אסונות צפוי למצרים, והוא אפילו כעת, כפי שמצהיר קטע אחד, בפתח; והמלך עצמו הוא זה שאחראי לאסונות שאת מרירותם הוא עתיד לטעום בקרוב במלואו. [...]לסיכום, מוצע כי ייתכן שלספר היה רקע היסטורי, וכי ייתכן כי בראשו של הסופר היה מצב פוליטי כמו זה של הזמנים הבעייתיים שקדמו לעליית השושלת ה-12.
על פי חוות דעתו של גרדינר, "אם נוכל להעז לחלץ את מהות השיח של איפוור, נגלה שהדברים שהוא חשב להעביר למדינה המבוססת הם שלושה: גישה פטריוטית בהתנגדות לאויבים מבפנים ומבחוץ; אדיקות כלפי האלים; ויד מנחה של שליט חכם ונמרץ”. פרשנותו של גרדינר למסר בפפירוס שונה מזו של ד"ר לאנג, הטוען כי אין ראיות נבואיות בטקסט שלו.
מצד שני, פרשנות שנויה במחלוקת, אך מעוררת סקרנות, לטקסט זה הוצעה על ידי ד"ר עמנואל וליקובסקי שהעלה תיאוריה לפיה פפירוס איפוור הוא מקור לראיות לאירועי יציאת מצרים, מהמקרא. חוקרים בדרך כלל מסכימים שאירועי יציאת מצרים, אם התרחשו, היו אמורים להתרחש בשלב מסוים סביב הממלכה החדשה של מצרים (בערך 1455 לפנה"ס). "לתוכן הפפירוס הזה יש צלצול מוכר באופן מוזר למי שמכיר את המקרא. 'מגפה בכל הארץ. דם נמצא בכל מקום... הנהר הוא דם... שערים, עמודים וחומות נאכלים באש... בקר נאנק... הארץ ללא אור'". ניתוחים ספרותיים יציבו את המקור, שהפפירוס של ליידן הוא העתק שלו, בזמן כלשהו במהלך הממלכה התיכונה המצרית ותחילתה של תקופת החיקסוס הסוערת.
רק הערת ביניים בעניין עמנואל וליקובסקי, קטע מתוך ספרה "אל תאמינו להם" של רבקה גרינבוים:
"הוא לא היה פרופסור ולא מדען. הוא היה רופא שהיגר מברית המועצות לארה"ב, ויצר שם תיאוריה על כוכב שביט, שנפרד מכוכב יופיטר כ-1500 שנה לפני הספירה, עבר פעמיים קרוב לכדור הארץ, וממנו נפלו ארצה צפרדעים וחיידקים. כל מה שהיה בעשר מכות מצרים, טען וליקובסקי, בא מכוכב שביט. הוא פירסם את התיאוריה שלו במספר עיתונים מדעיים, והתנהל ויכוח חריף בנושא, עד לויכוח האחרון, שהתקיים בסן-פרנציסקו ב- 25.2.1974, ויכוח פומבי בו הובס וליקובסקי כליל בידי פרופ' קארל סייגן."
גרדינר מסכים עם הכרונולוגיה של וליקובסקי במובן זה שהטקסט בפפירוס איפוור מספר לנו הן על מלחמת אזרחים והן על כיבוש אסייתי של הדלתא. שתי התקופות שבהן זה עשוי להיות אפשרי הן העידן האפל שהפריד בין השושלת ה-6 לשושלת ה-11, והשנייה היא תקופת החיקסוס. גרדינר נוטה לתאוריה של פלישת החיקסוס כדי להסביר את האירועים שעליהם רומז הפפירוס הזה.
לגרדינר אין ספק שהפסימיות של איפוור נועדה להיות מובנת כתגובה לאסון לאומי אמיתי וההתייחסויות לתוקפנות אסייתית על הדלתא והרס הארץ באמצעות מלחמת אזרחים אינם משאירים מקום לשאלות על נקודה זו. למרות שלפפירוס איפוור יש רקע היסטורי שאינו מוטל בספק, זו עלולה להיות טעות להניח שתוכנו היה עכשווי לאירועים שהוא מציע.
המקרא | פפירוס איפוור |
וַיֵּהָפְכוּ כָּל-הַמַּיִם אֲשֶׁר-בַּיְאֹר, לְדָם. | יש דם בכל מקום... הנהר הוא דם |
וַיַּחְפְּרוּ כָל-מִצְרַיִם סְבִיבֹת הַיְאֹר, מַיִם לִשְׁתּוֹת: כִּי לֹא יָכְלוּ לִשְׁתֹּת, מִמֵּימֵי הַיְאֹר. | אדם ... צמא למים |
וְאֵת כָּל-עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה הִכָּה הַבָּרָד, וְאֶת-כָּל-עֵץ הַשָּׂדֶה שִׁבֵּר. | עצים נופלים, ענפים מופשטים |
וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה, נֻכָּתָה: | חסרה תבואה מכל הצדדים |
וַיֹּאכַל [הארבה] אֶת-כָּל-עֵשֶׂב הָאָרֶץ וְאֵת כָּל-פְּרִי הָעֵץ, אֲשֶׁר הוֹתִיר הַבָּרָד | ציפורים לא מוצאות פירות ולא עשבים |
וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה, בְּמִצְרָיִם | אנקה בכל הארץ, מהולה בקינות |
וּמִצְרַיִם מְקַבְּרִים, אֵת אֲשֶׁר הִכָּה יְהוָה בָּהֶם--כָּל-בְּכוֹר | מתים רבים קבורים בנהר, הנהר הוא הקבר, הקבר הפך לנהר וזה ששם את אחיו באדמה נמצא בכל מקום |
כִּי אָבְדָה מִצְרָיִם | הכל הרס! |
אם נתבונן בטקסט כמכלול, נראה שהוא מתאר מצרים שנמצאת בתוהו ובוהו מוחלט. אנשים צמאים ונואשים לשתיה כי הנהר הוא דם. העשירים הם עניים והעניים הם עשירים. יש רעב, כשאפילו לאליטה ולפקידים בכירים חסר מזון לאכול. יש עקרות שדות, אין עצים, אין יבולים. המתים נקברים בכל מקום. משרתים מורדים באדוניהם. משרתות עונדות שרשראות יקרות ערך. העשירים הוצאו מאחוזותיהם. נראה שאין סמכות מרכזית בשלטון. מטיילים בדרכים נשדדים ונהרגים. חקלאים נושאים מגנים כדי להגן על עצמם. אנמרך קרא לספר שלו, "עולם הפוך..." ("A World Upturned", אך הוא אינו מאמין שפפירוס האיפוור מתייחס ליציאת מצרים). תיאורו של איפוור של התמוטטות מוחלטת זו של מצרים הוא מסוג המצבים שאנו עשויים לצפות למצוא לו היו מתרחשות עשר המכות המתוארות ביציאת מצרים.
עבור שאלת תיארוך אירועי פפירוס איפוור וקישורם ליציאת מצרים, בסופו של דבר, עלינו להיות מסוגלים למקם את האירועים המתוארים בפפירוס בזמן יציאת מצרים. העותק היחיד של כתב היד מתוארך למאה ה-13 לפנה"ס, עם זאת, חוקרים די בטוחים שזהו עותק של מקור מוקדם בהרבה. למרות שרובם מסכימים שהטקסט נכתב בסוף השושלת ה-12, הם חלוקים בשאלה מתי התרחשו האירועים המתוארים בו (אם הם מאמינים שהאירועים הללו אכן התרחשו). גרדינר אומר ש"אין חולק" על כך שהפפירוס מתאר אירועים בתקופת הביניים הראשונה, מיד לאחר השושלת ה-6: "...מצבה של המדינה שהוא חושף הוא מצב שלא ניתן לייחסו לדמיונו של סופר, וגם לא מתאים לשום מקום בהיסטוריה המצרית מלבד זה שלאחר סופה של הממלכה הקדומה".
האיגיפטולוג אדולף ארמן מסכים ואומר שכאילו מצרים נמחקה לפתע מעינינו באותה תקופה. פקרי חסן (Fekri Hassan) גם נוקט בדעה נחרצת שאיפוור מתאר אירועים היסטוריים אמיתיים בסוף הממלכה הקדומה. מנגד, וליקובסקי טוען שהאירועים התרחשו בוודאי בסוף הממלכה התיכונה, בזמן יציאת מצרים, רגע לפני כניסת החיקסוס למצרים. טד סטיוארט (Ted Stewart) מסכים, כי איפוור כותב כאילו האירועים התרחשו זה עתה, וסופה של הממלכה התיכונה הוא הזמן בו סטיוארט מאמין שיציאת מצרים התרחשה.
הכרונולוגיה המצרית המקובלת מראה התמוטטות מוחלטת של מצרים פעמיים: בסוף השושלת ה-6 (סוף הממלכה הקדומה) ואז שוב בסוף השושלת ה-12 (סוף הממלכה התיכונה). בתפיסה הסטנדרטית, אותה סדרה של אירועים חריגים באותו סדר התרחשה בסוף שתי השושלות הללו. חוקרים הבחינו במוזרות הזו, אך לא נראה שהם מבינים עד כמה זה לא סביר. לדוגמה, אמר גרדינר:
כדאי לשים לב שהדפוס הכללי של שתי תקופות אפלות אלו זהה בערך. שתיהן מתחילות בסדרה כאוטית של שליטים מקומיים חסרי חשיבות; בשתיהן, פולשים מפלשתינה מטילים את צלם על הדלתא, ואפילו על העמק; ובשתיהן ההקלה מגיעה לבסוף מגזע קשוח של נסיכים תבאיים, אשר לאחר שדיכאו את המחלוקת הפנימית מגרשים את הזרים ופותחים עידן חדש של כוח ושגשוג עצומים.
התמוטטות מוחלטת של מצרים הייתה נובעת מ-10 המכות שקדמו ליציאת מצרים, המתוארות בספר שמות. כפי שנטען על ידי אן הברמהל (Anne Habermehl), הסבירות שהשושלות ה-6 וה-12 פעלו במקביל והסתיימו באותו זמן בגלל מכות יציאת מצרים היא גבוהה מאד. ניקח את ההשקפה שכל החוקרים צודקים לגבי התיארוך של אירועי פפירוס איפוור ביחס לציר הזמן ההיסטורי המצרי, מכיוון שיציאת מצרים התרחשה בסוף השושלת ה-6 וה-12 (במקביל). אם שתי שושלות היו פועלות במקביל, איך ייתכן ששני פרעונים שלטו במצרים בו זמנית? נראה שהתשובה לכך נעוצה בקונספט של שתי מצרים, עליונה ותחתונה, שחוזר לתקופות הקדומות ביותר. כפי שאומרת הברמהל:
ייתכן ששתי החטיבות של מצרים היו חשובות הרבה יותר מבחינה היסטורית ממה שהבינו, וייתכן שמצרים חולקה לרוב לשני חלקים תחת שני פרעונים. זה כנראה מיתוס שמצרים התאחדה בתחילת השושלת הראשונה ונשלטה על ידי פרעה אחד בלבד בכל פעם לאחר מכן. ייתכן ששני פרעונים שלטו במקביל במשך הרבה מההיסטוריה של מצרים, ויותר משני פרעונים בתקופות מסוימות, במיוחד בתקופות של אי סדר.
סביר להניח שאחד הפרעונים השולטים היה החזק יותר, והיתה לו סמכות על הפרעה הקטן. אף פרעה לא היה מוכן להודות בכתובותיו שהפרעה השני שלט באותו זמן. אולם האמונה בפרעה אחד השולט על כל מצרים היא הפרדיגמה שאליה צריכים להשתחוות כל החוקרים האקדמאים של מצרים העתיקה. לפיכך, המחלוקת בין חוקרים אלה על תיארוך פפירוס איפוור לסוף הממלכה הקדומה לעומת סוף הממלכה התיכונה מציגה בפניהם אי התאמה אמיתית בזמן (כ-400 שנה).
לפי הטיעונים של הברמהל, בזמן יציאת מצרים היו שני פרעונים ששלטו, אמנמחת הרביעי (Amenemhat IV), שמלך בין השנים 1786–1777 לפנה"ס בסוף השושלת ה-12 במצרים התחתונה; ופפי השני, שמלך בין השנים 2278–2184 לפנה"ס בסוף השושלת ה-6 במצרים העליונה. שלטונם של שני הפרעונים הללו היה מסתיים בפתאומיות בערך באותו זמן בגלל המכות. המכות היו מגיעות גם למצרים העליונה וגם למצרים התחתונה, כפי שניתן לראות בתיאור המקרא של המכות; למשל, שהמכה האחרונה הייתה על כל הבכורים בארץ מצרים, ושהיתה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים. בתור פרעה של יציאת מצרים, אמנמחת הרביעי בצפון היה מת בטביעה בים סוף. אבל מה עם פפי השני בדרום? יש כמה רמזים של איפוור: "...נעשים דברים שלא נעשו קודם לכן / המלך נשדד על ידי קבצנים". זה יצטרך להתייחס למלך מצרים העליונה בדרום, פפי השני.
איפוור ממשיך: "...הארץ משוללת מלכות / על ידי כמה אנשים שמתעלמים מהמנהגים". המילה "נשדד" היא מקום אחד שבו יש כמה הבדלים בין מתרגמי כתב היד הזה: למשל, וילאם קלי סימפסון (William Kelly Simpson) אומר, "המלך הופל על ידי ההמון". משמעות זו תתמוך בהצהרה של איפוור כי הארץ משוללת מלכות. נראה שפפי השני לא מת במכה ה-10, אלא הודח זמן מה לאחר מכן, ללא ספק אירוע חריג עבור פרעה. זה אולי לא יהיה מפתיע, בהתחשב בכאוס המוחלט במצרים בזמן הזה, כפי שתואר על ידי איפוור. האמירה האחרונה בטבלה היא משמעותית משום שהיא מראה עד כמה היה נרחב ההרס במצרים; איפוור אומר "הכל הרוס!" התאריכים שחוקרים רבים מציינים כיום כסוף שלטונם של פפי השני (2184 לפנה"ס) ואמנמחת הרביעי (1777 לפנה"ס) מוקדמים במידה ניכרת מתאריך יציאת מצרים שנחשב בערך 1445 לפנה"ס על ידי רוב חוקרי המקרא.
המשמעות היא שיש הבדל רחב בין ציר הזמן המקראי לאקדמי, עם שני תאריכי יציאת מצרים (בהפרש של 400 שנה) על ציר הזמן האקדמי. אנו מזכירים כאן שכמה מאמיני המקרא מכחישים שפפירוס איפוור מתאר את זמני יציאת מצרים, משום שהם אינם מקבלים את זה ששני קווי הזמן מתפצלים באלף ה-2 לפנה"ס. עבורם, יציאת מצרים התרחשה בשנת 1445 לפנה"ס הן בקו הזמן הסטנדרטי והן בקו הזמן המקראי. לפיכך, הם מאמינים שפפירוס איפוור קדם ליציאת מצרים. זה מהווה בעיה עבורם, כי נראה שכתב היד של איפוור מתאים לתיאור מצב של מצרים שנגרם על ידי מכות התנ"ך.
חלק גדול מהטקסט של פפירוס איפוור מורכב מפרטים שאינם מוזכרים בנרטיב המקראי, משום שהם מתארים את מצבה הכאוטי של מצרים לאחר עזיבת בני ישראל. היינו מצפים לכך כי הכותב המקראי התמקד בתנועותיהם של בני ישראל, לא במצרים שהם השאירו מאחור. אבל אם הפפירוס הזה באמת מתאר את מצרים בזמן יציאת מצרים, אנחנו לומדים כמה דברים מאד מעניינים על מה שהתרחש אחרי שבני ישראל עזבו. אנו רואים כאוס מוחלט, כאשר תפקידי החברה הנורמלים מתהפכים, משרתים ואדונים מחליפים עמדות, עשירים נעשים עניים ועניים הופכים לעשירים, מרד בכל הרשויות ושיעור גבוה של פשיעה ורעב. איפוור ממשיך ומתאר בפירוט כיצד מצרים התפרקה לחלוטין. אין זה פלא שבני ישראל לא הוטרדו מהמתרחש במצרים במהלך 40 שנות הנדודים במדבר. לסיכום, על פי הגישות הנתמכות על ידי מרבית ההיסטוריונים, הפפירוס מתאר את נפילתה של ממלכת מצרים הקדומה מספר מאות קודם לכן, או לחלופין, נכתב על רקע השתלטותם של החיקסוס על מצרים (בערך 1750 לפנה"ס). היו ששיערו בעבר כי הפפירוס מהווה מעין נבואה קדומה (כחלק מהרצון לראות את מצרים כערש הנבואה), אך גישה זו לא התקבלה. השערה מאוחרת יותר הציעה כי הפפירוס נכתב בתור מטפורה ואגדה בלבד. בפרשנות זו היצירה היא בלתי היסטורית ביסודה, העוסקת בנושא העל-זמני של "סדר אל מול תוהו". על פי צורת קריאה זו, התיאורים של נהרות דם ומרידות עבדים באיפוור יכולים להוות תיאור כללי של קינה על כך ש"העולם התהפך" ולא דיווח על אירוע היסטורי מסוים.
הפסקאות האחרונות של היצירה מכילות דיאלוג בין הדמויות שמזוהות רק בתור "איפוור" ו"הוד מלכותו אדון הכול" (ביטוי שיכול לשמש כהתייחסות לאל השמש או למלך). אף על פי שחלקים אלו ביצירה נפגעו קשות, נראה שהם עוסקים בגורמים לרוע ולתוהו בעולם ובאיזון שבין האנשים לאחריות האלוהית עליהם. השיחה מהווה את אחת הבחינות העתיקות ביותר בעולם הספרות של שאלת התיאודיציה.
בין אם המסמך הזה מתייחס למסרים נבואיים או שהוא פשוט טקסט המכיל תערובות של אלמנטים היסטוריים ובדיוניים, נראה שהוא לא מתאר את אירועי יציאת מצרים. אך הוא נשאר בגדר תעלומה שהיסטוריונים אולי לעולם לא יוכלו לענות עליה.
פפירוס איפוור בתרגום לעברית מאת ג'ון א. וילסון (תרגם מאנגלית: סייברדין):
[שומרי] השער אומרים: הבה נלך ונבוז בז.
הכובס מסרב לשאת את משאו... [לוכדי] ציפורים מנהיגים את מערכי-הקרב... [אנשי] ביצות הדלתא נושאים מגינים...
אדם מתייחס לבנו כאל אויבו... בעל האופי מתאבל בשל מה שקרה בארץ... זרים היו לאזרחים בכל מקום...
אכן-כן, חיוורים [הפנים]. איש הקשת מוכן. שוד בכל מקום. איש האתמול איננו.
אכן-כן, הנילוס עולה על גדותיו, (אך) איש אינו חורש למען עצמו, (כי) כל אדם אומר: "איננו יודעים מה עלול לקרות ברחבי הארץ!"
אכן-כן, יבשו הנשים, ואף אחת אינה יכולה להרות. חנום אינו יכול לעצב (בני תמותה) בגלל מצבה של הארץ.
אכן-כן, אנשים עניים נהיו בעלי אוצרות. הוא שלא יכול היה להכין לעצמו זוג סנדלים, הוא עכשיו בעל עושר...
אכן-כן, מתים רבים נקברים בנהר. הזרם הוא קבר, ובית-החניטה באמת נהיה הזרם.
אכן-כן, אצילים מקוננים, בעוד לעניים יש אושר. כל עיר אומרת: "הבה נגרש רבים מאתנו".
אכן-כן, עפר בכל רחבי הארץ. באמת אין עוד (אנשים עם) בגדים לבנים בזמנים אלה.
אכן-כן, סובבת הארץ כגלגלו של הקדר. השודד הוא (עכשיו) בעליו של עושר...
אכן-כן, הנהר הוא דם. השותה ממנו, דוחה (אותו) כאנושי וצמא למים.
אכן-כן, דלתות, עמודים וקרשי הרצפה שרופים, (אבל) ריצוף הארמון – חיים, שגשוג, בריאות! (עדיין) נשאר איתן...
אכן-כן, תנינים (שוקעים) מטה בשל מה שנשאו עימם, (כי) אנשים הולכים אליהם מרצונם...
אכן-כן, המדבר (התפשט) בכל רחבי הארץ. המושבות הושמדו. ברברים מבחוץ באו למצרים... באמת אין עוד אזרחים בשום מקום...
אכן-כן, אלו שבנו [פירמידות, הפכו] איכרים. על אלו שהיו בספינתו של האל מוטלת [עבודת] כפייה. באמת איש אינו שט עוד צפונה ל[ביב]לוס כיום. היאך נשיג ארזים למומיות שלנו?
כוהנים נקברו עם תנובתם ו[אצילים] עם שמנם הרחק עד קפטיו. (אבל) הם אינם מגיעים (עוד). הזהב במחסור...
כמה חשוב נראה (כעת) כשאנשי נווה-המדבר באים, נושאים את הצידה החגיגית שלהם: מחצלות קנה-סוף... צמחי redmet רעננים, ...של ציפורים, ו...
אכן-כן, אלפנטין, מושבת ת'יניט וה[מקדש] של מצרים העליונה אינם משלמים מסים בגלל מלחמת [אזרחים]... מה התועלת בבית-אוצר ללא הכנסותיו? ליבו של המלך (חייב להיות) שמח כשאמת מגיעה אליו! אבל באמת, כל ארץ זרה [באה]! זהו שלומנו! מה יכולים אנו לעשות בקשר לכך? הולכים אל החורבן!
אכן-כן, נעלם הצחוק, ואינו נעשה [עוד]. היללה היא המתפשטת בארץ, מעורבת בקינה...
אכן-כן, ילדי האצילים מוטחים בקירות. הילדים ש[פעם] התפללו למענם (כעת) מוטלים על האדמה...
אכן-כן, כל אדמת הביצות של הדלתא לא (עוד) מוסתרת: מבטחה של ארץ הצפון הוא (כעת) שביל כבוש. מה יכול אדם לעשות?
ראה, זה בידיהם של אלו שלא ידעו זאת, כמו בידיהם של אלו שידעו; זרים (כעת) מיומנים בעבודת הדלתא...
אכן-כן, כל המשרתות חופשיות בלשונן. כשגבירותיהן מדברות, לטורח הוא למשרתים....
אכן-כן, הדרכים [אינן] דרכים שמורות. אנשים יושבים בשיחים עד ש[עובר הדרך] התמים בא, כדי לקחת את משאו ולגנוב מה שעליו. הוא מוכה במקל ונהרג שלא בצדק. אה, יהיה זה סופו של האדם, לא הריון, לא לידה! הארץ תחדל מרעש, ללא קטטה!...
אכן-כן, התבואה כלתה מכל צד... הכל אומרים: "אין כלום!" המחסן רוקן לגמרי, שומרו שטוח על האדמה... אה, לו הרמתי את קולי אז – אולי אנצל מהסבל שאני סובל עכשיו!
אכן-כן, כתבים מגנזך מגידי-העתידות נקראים. מקום הסודות שהיה (כך בעבר) (כעת) מונח חשוף.
אכן-כן, הקסם נחשף. לחשי-נסיעה ולחשי-סגירה נעשים נטולי-כוח כי אנשים (רגילים) חוזרים עליהם.
אכן-כן, משרדים (ציבוריים) פתוחים, ודו"חותיהם נקראים. צמיתים נעשים בעלי-צמיתים...
אכן-כן, כתבי הלבלרים של המחצלת הוסרו. מאגרי התבואה של מצרים (כעת) פרוצים לכל אדם.
אכן-כן, חוקי ההסגר מוצאים אל מחוץ לשערים. אנשים ממש הולכים עליהם בדרכים. אנשים עניים קורעים אותם ברחובות...
אכן-כן, ילדי אצילים ננטשים ברחובות. הוא אשר יודע אומר: "כן, (כך הדבר)!" השוטה אומר "לא, (לא כך)!" ישר הדבר בעיניו של זה אשר אינו יודעו...
ראה עתה, האש עלתה גבוה. להבתה הולכת קדימה כנגד אויבי הארץ.
ראה עתה, נעשה דבר שלא קרה מזה זמן רב: המלך נלקח על ידי אנשים עניים.
ראה, הוא אשר נקבר כבז (כעת שוכב) על מיטת מתים (גרידא). מה שהחביאו הפירמידות התרוקן.
ראה עתה, הגיע המצב לנקודה שהארץ נגזלת ממלכותה בידי מעטים חסרי-אחריות.
ראה עתה, הגיע המצב לנקודה ש(אנשים) מורדים נגד האוראוס, ה... של רה, העושה את שתי הארצות שלוות.
ראה, סודה של הארץ, שגבולותיו אינם (ניתנים ל)ידיעה, מונח חשוף. המשכן (עשוי) להיחרב תוך שעה...
ראה, הנחש-(השומרת) נלקחת ממחילתה. הסודות של המלכים של מצרים העליונה והתחתונה מונחים חשופים...
ראה, נשות אצילים (כעת) מלקטות שאריות, ואצילים עובדים בבית מחסה. אבל הוא שמעולם (אפילו) לא ישן על קורה הוא (כעת) בעליה של מיטה...
ראה, בעלי הגלימות הם (כעת) בבלואי-סחבות. (אבל) הוא שמעולם לא ארג לעצמו הוא (כעת) בעליו של פשתן עדין.
...
ראה, הוא אשר לא הכיר את הלירה הוא (כעת) בעליו של נבל. הוא אשר מעולם לא שר לעצמו (כעת) משבח את אלת המוסיקה...
ראה, האיש הקרח שלא היה לו שמן נהיה לבעליהם של כדי מור מתוק.
ראה, זו שלא הייתה לה (אפילו) קופסה, ברשותה (כעת) ארגז. היא אשר הסתכלה על פניה במים יש ברשותה (כעת) מראה...
ראה, אנשי המלך עושים שמות בבקר העניים...
ראה, אנשי המלך עושים שמות באווזים, הניתנים לאלים במקום שוורים.
...
ראה, נשות אצילים רעבות. (אבל) אנשי המלך מרוצים ממה שעשו.
ראה, אין משרד אחד במקומו (היאות), כמו עדר שועט שאין לו רועה.
ראה, בקר (נותר ל)שוטט חופשי, (כי) אין מי שידאג להם. כל אדם לוקח לעצמו ומטביע (בהם) את שמו...
ראה, הוא שלא הייתה לו תבואה הוא (כעת) בעליהם של אסמים. הוא שנזקק להלוואה למען עצמו (כעת) נותן אותה..
כך בוכה מצרים התחתונה. מחסן המלך הוא בוא-וקח לכל אחד (ותו-לאו), והארמון כולו הוא ללא מסיו. לו (צריכים להיות) שעורה, חיטת-עמילן, ציפורים ודגים. לו (צריכים להיות) בד לבן, פשתן עדין, מתכת ומשחות. לו (צריכים להיות) שטיח, מחצלת, [פרחים], מנשא-אפיריון וכל הכנסה טובה...
זכור... איך טיהור בעשן נעשה עם קטורת, איך מוגשים מים בכד השכם בבוקר.
זכור אווזי-רו, אווזי-טרפ ואווזי-סאט מפוטמים, איך המנחות השמימיות מוגשות לאלים.
זכור איך נטרון נלעס ואיך לחם לבן נעשה בידי איש ביום הרטבת הראש.
זכור איך תרני-דגלים מורמים ועמוד-האבן מגולף, בזמן שהכהן מטהר את המקדשים ובית האל מסויד כמו חלב; איך ניחוח האופק מומתק, ואיך נוצר לחם-המנחה.
זכור איך דבקים בתקנות (טקסיות), איך מופצים תאריכים (דתיים), איך אדם שגויס לשירות כהני עשוי להיות מורחק בשל חולשה אישית – כלומר, הדבר נעשה שלא כדין. ...
...יקרה הדבר שהוא מביא קרירות על הלב.
אנשים יאמרו: "הוא הרועה של כל האנשים. אין רוע בלבו. עדריו אולי קטנים, אך בכל זאת בילה את היום בטיפול בהם"...
יהיה שיוכל להבחין באופיים מהדור הראשון (בהחלט)! אז יכה ברוע; הוא יושיט את הזרוע נגדו; הוא ישמיד את זרעו ומורשתם... (אבל) אין קברניט בשעתם.
היכן הוא היום? האם הוא ישן? ראה, תהילתו אינה יכולה להיראות...
...סמכות, הבחנה, וצדק עמך, (אבל) בלבול הוא שתגרום בכל רחבי הארץ, יחד עם המולת אי-שביעות-הרצון. ראה, אחד דוחף את האחר. אנשים מצייתים לפקודתך. אם שלושה אנשים הולכים בדרך, נמצא שהם שני אנשים; המספר הגדול יותר הוא זה שהורג את הפחות. האם, אם כך, אוהב הרועה מוות? אז תצווה שתינתן תשובה: "זה כך בגלל שאדם אחד אוהב ואחר שונא. כלומר, דמותם מועטת בכל מקום"
משמעות הדבר באמת היא שאתה פעלת להביא (מצב כזה) לידי קיום, ואתה אמרת שקרים...
כל השנים האלה הן סכסוך אזרחי. אדם יכול להישחט על גגו-שלו, בעוד הוא שומר על תחומו. האם הוא אמיץ ומציל את עצמו? פירוש הדבר שיחיה. ...יהיה שתוכל לטעום מעט מדיכויו! ואז תאמר: ...
אך עדיין טוב הדבר כשידי אנשים בונות פירמידות, כשתעלות נחפרות וכשחורשות עצים מוקמות למען האלים.
אך עדיין טוב הדבר כשאנשים שיכורים, כשהם שותים Miyet וליבם שמח.
אך עדיין טוב הדבר כשצעקות בפיות (של האנשים), כשנכבדי המחוזות עומדים וצופים בצעקות מבתיהם, לבושים בגלימה, כבר מטוהרים ומוצקי-כרס...
...אין למצוא מי שיעמוד במקומם.
...כל אדם נלחם בשביל אחותו, ומגן על גופו-שלו. האם (אלו) הנובים? אם כך ניצור הגנה משל עצמנו. משטרה לוחמת תרתיע את הברברים. האם אלו הלובים? אם כך נתחמק. המדג'וי, למרבה המזל, עם מצרים. איך יתכן שכל אדם הורג את אחיו? המעמדות הצבאיים שארגנו למעננו הפכו ברברים, מתחילים להרוס את מה שלקחו את קיומם ממנו ולהראות לאסייתים את מצבה של הארץ. ובכל זאת כל הזרים מפחדים מהם...
כך אמר איפוור, כשענה לכבודו של אדון-הכל: "...להיות הדיוט בנושא הוא דבר נעים ללב. אתה עשית מה שטוב בלבם, כי השארת אנשים בחיים על ידי כך. (אך עדיין) הם מכסים את פניהם מפחד המחר.
"היה היה אדם שהיה זקן וקרוב לגאולתו, בזמן שבנו (עדיין) היה ילד, ללא הבנה..."
מקורות:
