מחבר: Neil Rushton
מקור: deadbutdreaming
"תודעת העירות הנורמלית שלנו, התודעה הרציונאלית כמו שאנו מכנים אותה, היא סוג מסוים של תודעה, וכל העניין הוא שהיא מופרדת בעזרת מסכים עדינים ביותר, מעבר להם טמונות צורות תודעה פוטנציאליות שונות לחלוטין."
מחקר חדש שנערך על ידי בית הספר לרפואה "ג'ונס הופקינס" (Johns Hopkins School of Medicine) בבולטימור, שכותרתו: סקר חוויות מפגש עם ישויות שאירעו בעזרת שאיפת DMT: תופעות של פנומנולוגיה, פרשנות והשפעות מתמשכות (Survey of Entity Encounter Experiences Occasioned by Inhaled N,N-dimethyltryptamine: Phenomenology, Interpretation, and) שפורסם בכתב העת לפסיכו-פרמקולוגיה (Journal of Psychopharmacology), סקר 2561 אנשים שתיעדו את חוויות התקשורת עם ישויות בזמן שימוש בחומר הפסיכדלי די.אמ.טי (N,N-Dimethyltryptamine). המחקר קובע:
'המשיבים דיווחו שהחושים העיקריים שהיו מעורבים במפגשים היו ויזואלים ועל חושיים (למשל טלפתיים). התיאורים הנפוצים ביותר לישות [מפגש] היו: הוויה, מדריך, רוח, חוצן ועוזר(Helper). למרות ש-41% מהנשאלים דיווחו על פחד במהלך המפגש, הרגשות הבולטים ביותר אצל המשיבים והמיוחסים לישות היו אהבה, חביבות ושמחה. רוב הנשאלים תמכו בכך שלישות יש את התכונות של להיות מודע, אינטליגנציה, טוב לב, קיימים באיזשהו מימד אמיתי אך שונה של המציאות וממשיכים להתקיים לאחר המפגש.'
מחקר זה הוא האחרון בספרות ההולכת ונערמת של עדויות של אנשים שכנראה יצרו קשר עם ישויות על טבעיות לאחר שימוש ב-DMT. נראה כי למולקולה הזו, באופן מיוחד, יש את היכולת לשנות מצבי תודעה עד למצב שהמשתתף מסוגל לקיים אינטראקציה עם ישויות על טבעיות בזמן ובמרחב על-נורמליים. רבות מהישויות, במחקר זה ובאחרים, דומות מאוד לפיות הן מפולקלור והן מתיאורים מודרניים. נראה כי חווית ה-DMT עשויה לספק מסלול אפשרי אחד להבנה מה יכולות להיות הפיות ואיך התודעה האנושית יכולה להתחבר לקיומן המטאפיזי.
מהו DMT ?
מולקולת DMT מופיעה באופן טבעי בצמחים ובבעלי חיים רבים, אם כי מקור התהוותה אינו מובן כרגע. בבני אדם ניתן להניח שהיא נוצרת בבלוטת האצטרובל במוח או בריאות. עם זאת, הסיבות לייצור אֶנְדּוֹגֶנִי (שנובע ממקור פנימי) זה נותרו לא ידועות. מבנה ה-DMT מתקיים בתוך כמה מולקולות ביולוגיות חשובות כמו סרוטונין ומלטונין, והוא עשוי להיות אחראי לדפוסי השינה ולמצבי חלום, אך הוא שומר על העמימות שלו כתרכובת הנוצרת באופן טבעי. DMT סונתז לראשונה בשנת 1931 על ידי הכימאי הגרמני ריצ'רד מנסק (Richard Manske), אך רק בשנת 1956 ביצע הכימאי והפסיכיאטר ההונגרי סטיבן סארה (Stephen Szára) את הניסויים הראשונים של המולקולה בנבדקים אנושיים (כולל בעצמו) וכתוצאה מהם הבין את הפוטנציאל לייצור מצבי תודעה אינטנסיביים משתנים. מצבים אלה נחוו על ידי השאמאנים הילידים של האמזונס במשך מאות שנים, שם משתמשים בצמחים "פסיכותריה וירדיס" (Psychotria viridis) ו"דיפלופטריס קבררנה" (Diplopterys cabrerana), המכילים DMT, בשילוב עם גפן הרוחות (Banisteriopsis caapi), כדי לייצר חליטה המכונה בדרך כלל איוואסקה, הפועלת כסם פסיכדלי עוצמתי בעת הצריכה. את ההיסטוריה והשימוש העכשווי באיואסקה, מתאר פרופסור בני שנון (Benny Shanon), מהאוניברסיטה העברית בירושלים, בספרו "The Antipodes of the Mind: Charting the Phenomena of the Ayahuasca Experience", שנון דן בהיבטים רבים של מפגשי ישיות תחת השפעת החליטה, ובעוד שחלק מהישויות עשויות להשתלב בקלות באוֹנְטוֹלוֹגְיָות (תורת ההוויה) של פיות, נראה שיש מגוון ספציפי של יצורים מטאפיזיים שנחווים בהקשר האמזוני. אלה הוסברו עוד יותר על ידי גרהם הנקוק (Graham Hancock) בספרו רב ההשפעה מ-2005: על טבעי - מפגשים עם מורים קדומים של המין האנושי (Supernatural: Meetings with the Ancient Teachers of Mankind).
אך, בדרך כלל כתרכובת סינתטית המוזרקת דרך הווריד או בשאיפה כעשן, התפשט ה-DMT מהאמזונס והפך לעמוד תווך בתרבות המחתרתית המערבית במהלך העשורים האחרונים. המחקר של "ג'ונס הופקינס" הוא האחרון בסדרה של סקרים ומחקרים קליניים שמטרתם להעריך את החוויות שמביא ה-DMT, שרבות מהן כוללות מפגשים עם ישויות התואמות לפֶנוֹמֶנוֹלוֹגְיָה (חקר התופעות בתודעת האדם) של פיות, הן מהתיעודים הפולקלוריים והן מעדויות מודרניות. החלק הבא מתאר את ממצאי המחקרים הללו בניסיון לפרש מה חוויית ה-DMT עשויה לתרום להבנתנו באונטולוגיה של פיות.
מחקרים קלינים על מפגשי פיות בעזרת שימוש ב-DMT
ככל הנראה האדם המוכר ביותר שסיפר על חוויות ה-DMT היה טרנס מק'קנה (Terence McKenna) המנוח, שטבע את המונח "שדונים מכניים שמשתנים מעצמם" (self-transforming elves machine) עבור הישויות בהן נתקל לעתים קרובות במהלך מסעות ה-DMT הרבים שלו:
"לנסות לתאר אותם זה לא קל. במישור אחד אני קורא להם שדונים מכניים משתנים מעצמם; חצי מכונה, חצי שדון. הם גם כמו כדורי סל מעוטרים מתכדררים מעצמם והם נעים מהר מאוד ומשתנים והם איכשהו מחכים. כשאתה מתפרץ לחלל הזה, יש קריאות שמחה!"
מהמחקר הקליני של סטיבן סרה (Stephen Szára)
אך הרבה לפני שמק'קנה כתב על התושבים בעולם ה-DMT, סטיבן סארה ההונגרי (כפי שמופיע בציטוט מעל) מקטלג את החוויות בסוף שנות החמישים, כפי שפורט על ידי אנדרו גלימור ודייויד לוק (Andrew Gallimore and David Luke): ברגע שגילה ש-DMT אינו פעיל בבליעה, ובמקום זאת היה צריך להזריקו לווריד (הוא בדק זאת על עצמו): 'הוא גייס 30 מתנדבים, בעיקר רופאים מבית החולים בו עבד, המכון הלאומי למחלות עצבים ונפש (the National Institute for Mental and Nervous Diseases), בבודפשט. כולם קיבלו 0.7 מ"ג/ק"ג (כ-50 מ"ג מומצע לאדם ממוצע) DMT דרך השריר וחוויותיהם תועדו בקפידה. "למרבה הצער, התוצאות לא פורסמו, אך חלק מהדיווחים שרדו וניכר כי רבים ממשתתפי המחקר נתקלו בישויות אשר מק'קנה אולי זיהה. אחד הרופאים, בן 28, תיאר כך את החוויה שלו:
"החדר מלא רוחות... התמונות מגיעות בשפע כזה שאני כמעט ולא יודע איפה אני רוצה להתחיל איתן! אני רואה אורגיה של צבעים, אבל בכמה שכבות בזו אחר זו... הכל כל כך קומי... רואים חפצים מוזרים, אך הכל נעלם במהירות, כמו על רכבת הרים."
חבל שאין לנו הערכות נוספות לגבי מה היו 'הרוחות', אך כמה מדוחות החוויה האחרים שנותרו מתארים מפגש עם 'ישויות' כאשר הם תחת השפעת המינון הגבוה הזה. שנתיים לאחר המחקר הראשון הרחיב סארה את הערכתו לחולים פסיכיאטריים בבית החולים. שוב, רק דוחות ספורים של חוויות המטופלים שרדו, אך אחד, מאישה בת שלושים, נותן כיוון לסוגי הישויות בהן נתקלים אחרי הזרקה של 50 מג':
"ראיתי חלומות מוזרים כל כך, אבל רק בהתחלה... ראיתי יצורים מוזרים, גמדים או משהו כזה, הם היו שחורים ומרוגשים..."
אף על פי שיש דוחות חווית DMT מהעשור שלאחר מחקריו של סארה, היה רק מחקר קליני אחד נוסף של ויליאם טרנר וסידני מרליס (William Turner and Sidney Merlis), שם קיבלו תשעה חולים סכיזופרניים מינונים גבוהים של DMT. רק אחת מעדויות המטופלות הגיעו לדו"ח שפורסם, שם תיארה אפיזודה מטרידה לאחר שהושלכה דרך מנהרת אור:
"זה כאילו הייתי רחוק מכאן כל כך הרבה זמן ... והייתי בתוך מקום גדול והם פגעו בי. הם לא היו אנושיים. הם היו נוראיים ... חייתי בעולם של אנשים כתומים ..."
כאשר DMT הפך לחומר אסור בשנת 1970, פסקה האפשרות למחקרים נוספים. רק בשנת 1990 הופיע שוב ה-DMT כחומר לגיטימי לניסויים במסגרת קלינית, במה שנשאר המחקר המבוקר החשוב ביותר על השפעותיו עד כה.
מחקר מולקולות הרוח של ריק סטרסמן (Rick Strassman)
בין 1990 ל -1995 נערך מחקר קליני במכון המחקר הקליני הכללי של בית החולים באוניברסיטת ניו מקסיקו (General Clinical Research Center of the University of New Mexico Hospital), על ידי ד"ר ריק סטרסמן, לאחר שההמתנה הארוכה לאישור הבקשה לקבלת רישיון פדרלי הצליחה. המחקר מצא כי מתנדבים שהוזרקו להם כמויות משתנות של DMT עברו שינויים תודעתיים עמוקים. סטרסמן פרסם את התוצאות בשנת 2001 בשם DMT: מולקולת הרוח (DMT: The Spirit Molecule), שהפכו גם לסרט תיעודי. (הסרט המלא עם תרגום לעברית נמצא בתחתית המאמר)
המחקר כלל שישים מתנדבים, שכולם עברו סשנים בסביבה מבוקרת, שם הוזרק להם DMT בטווח 0.2, 0.3 ו-0.4 מ"ג/ק"ג. הם נוטרו בזמן החווייות שנמשכו בדרך כלל בין עשרים לארבעים דקות. לאחר מכן הם התבקשו לתת עדות על מה שקרה ברגע שהחל אפקט החומר. לפעמים המשתתפים הצליחו לדבר על חוויותיהם במהלך 'בין-קרחונים' (‘inter-glacials’) קצרים במהלך הסשנים שלהם. בכל המינונים החוויה כרוכה בדרך כלל בהפסקה מיידית של התודעה הנורמלית ומעבר לתחום מציאות שונה המאוכלס על ידי מגוון יצורים המתוארים כשדונים, פיות, לטאות, זוחלים, חרקים, חייזרים, רובוטים, ליצנים, וישויות היברידיות (אדם-חיה) שונות. אישה אחת אפילו מתארת ישות פועמת בה היא נתקלה כ'דמויית טינקרבל'. החוויות, במיוחד במינונים גבוהים יותר, יצרו בפני המשתתפים מציאות מקבילה שהייתה 'סופר אמיתית', לא הזיה, לא חלום, אלא מציאות מובנית מהותית עם אינטראקציה חושית מלאה ולעתים קרובה לטלפתיה.
מיד לאחר הזרקת ה-DMT, המשתתפים דיברו לעתים קרובות על 'התפוצצות' או 'פריצת מחסום', לאחר מכן הם מצאו עצמם במציאות עם חוקים משלה של מרחב פיזי ותנועה ועם תושבים משלה. להלן גרסה מקוצרת של אחד מהתיאורים של מתנדב לחוויה שלו, ג'רמיה בן 50. לאחר שהושלך דרך חלל הוא מצא את עצמו:
'... בחדר ילדים. חדר ילדים הייטקי עם גמבי (Gumby) יחיד, שגובהו מטר וחצי, שנוכח איתי. הרגשתי כמו תינוק. לא תינוק אנושי, אלא תינוק ביחס לאינטליגנציה שהציג הגמבי. הוא היה מודע לנוכחותי אבל לא מודאג במיוחד... ואז שמעתי שניים או שלושה קולות של גברים מדברים. שמעתי אחד מהם אומר "הוא הגיע"... הייתי בחדר גדול... הייתה מכונה גדולה אחת במרכז, עם צינורות עגולים, מתפתלים - לא כמו נחש, יותר בצורה טכנית. הרגשתי שהמכונה כאילו מחווטת אותי מחדש, מתכנתת אותי מחדש... זה אמיתי. זה לגמרי לא צפוי, די קבוע ואובייקטיבי... מציאות עצמאית וקבועה... אני צלול ומפוכח.'
קארל בן ה-45 תיאר את האינטראקציה שלו עם כמה ישויות פיות במהלך "בין קרחונים" רק שמונה דקות לתוך סשן במינון גבוה:
'זה היה ממש מוזר. היו הרבה שדונים. הם היו קונדסיים, מרושעים, אולי ארבעה מהם הופיעו בשוליים של קטע של כביש מהיר בין עירוני בו אני נוסע בקביעות. הם פיקדו על הסצנה, זה היה השטח שלהם! הם היו בערך בגובה שלי. הם הרימו כרזות והראו לי את הצורות הגיאומטריות היפות, המורכבות והמפותלות האלה. אחד מהם איפשר לי לזוז. לא הייתה בעיה של שליטה; הם היו בשליטה מוחלטת. הם רצו שאסתכל! שמעתי צליל מצחקק - השדונים צוחקים או מדברים בווליום מהיר, מפטפטים, מצפצפים.'
כריס, בן 35, תיאר את סשן ה-DMT שלו כ'חוויה הכי מרגיעה בחיי... אם המוות הוא כזה, אין מה לדאוג'. הסשן הרביעי שלו במינון גבוה כלל תקשורת שלו עם מגוון של ישויות, שהוא הרגיש שניסו לרפא אותו:
'הם ניסו להראות לי כמה שיותר. הם תקשרו במילים. הם היו כמו ליצנים או ג'וקרים או בדחנים או שדונים. היו כל כך הרבה כאלה שעשו את הדבר הקטן המצחיק שלהם. התמזגתי בזה. הייתי דומם לחלוטין והרגשתי שאני במקום שליו להפליא. ואז הייתה הודעה שאמרה לי שניתנה לי מתנה, שהמרחב הזה שלי ואני יכול להגיע אליו בכל עת. אני צריך להרגיש מבורך על שקיבלתי דמות, חיים.'
רקס בן 40, כמו כמחצית מהמשתתפים, השתמש בפסיכדלים בעבר, אך לא היה מוכן לעצמה של חווית ה-DMT שלו. הסשן הרביעי שלו (במינון בינוני של 0.2 מ"ג/ק"ג) מעניין במיוחד בגלל האינטראקציה שלו עם נקבה עוצמתית (אך מיטיבה), המזכירה סיפורים פולקלוריים של מפגשים עם פיות מלכות. הוא מתאר את הרגעים שלאחר הפריצה למציאות אחרת:
"אני מבין שהצליל הפועם האינטנסיבי והויברציות הן ניסיון של ישויות DMT לתקשר איתי. יצורים היו שם והם עשו לי משהו, ניסו אותי. ראיתי פרצוף מרושע, אבל אז אחד מהם התחיל לנסות להרגיע אותי. היו שם יצורים ומכונות. זה נראה כמו שדה של חלל שחור. היו צבעים פסיכדלים מבריקים שהדגישו את היצורים והמכונות. השדה נמשך לנצח. הם שיתפו את זה איתי, נתנו לי לראות את כל זה. הייתה נקבה. הרגשתי שאני גוסס, ואז היא הופיעה והרגיעה אותי. היא ליוותה אותי בזמן שצפיתי במכונות וביצורים. כשהייתי איתה הייתה לי הרגשה עמוקה של רוגע ושלווה ... היה לה ראש מוארך.'
השפה בעדויות לאורך זמן מעניינת, האם 'הרוחות' וה'גמדים' בגרסאות המחקר של סארה משנות החמישים הם ה'שדונים' 'ו'הגמדים' של המשתתפים במחקר של סטרסמן? תיאורים פולקלוריים רבים של פיות תיארו אותן כ'רוחות'. ישנן דוגמאות רבות לכך ב"אוסף האמונה בפיות" (collection of faerie belief) של אוונס-וונץ (WY Evans-Wentz) משנת 1911, שפורסם בשם "אמונת הפיות בארצות קלטיות" (The Fairy-Faith in Celtic Countries), שם (במיוחד באירלנד ובבריטניה) נראה שהיו החלפות בין פיות לבין רוחם של המתים. הפולקלוריסט והסופר דייוויד הלפין (David Halpin) העיר על העניין הזה תוך שהוא מתאר את אחד מדיווחי המפגש של אוונס-וונץ מלימריק (Limerick), שם רופא צעיר משווה את הפיות לרוחות: 'זו אולי הפניה לא מודעת לאמונה שבמקרים רבים הפיות היו גם המתים וגם סוג אחר של רוח, או יכול להיות שהייתה השלמה ברורה יותר עם הקישור הזה מכפי שיש היום.' העמימות הזו של השפה בתיאור ישויות על טבעיות לאורך זמן חשובה ותידון בהמשך. אך ברור מהמחקר של סטרסמן שכמעט כל המשתתפים המתנדבים נתקלו בצורות שונות של ישויות במהלך חוויות ה-DMT שלהם, וכי (לא משנה מה הטרמינולוגיה בה נעשה שימוש) רבות מהן יכולות להיות מקודדות בתוך הספקטרום האונטולוגי הרחב העשוי להיות מתואר כישויות פיות.
ניתן לראות במחקר של סטרסמן, לפחות בחלקו, כמתאם למחקר הפולקלורי. אמנם התהליכים הפיזיולוגיים של המתנדבים והניתוחים הכימיים של תהליכים אלה היו חלק חשוב במחקר, אך הערך העיקרי הוא עדויות אנקדוטיות של אנשים שניסו לתאר את המציאות המטאפיזית הנגרמת על ידי DMT שמצאו עצמם בתוכה ואת הישויות שהם מצאו שם. זה לא כל כך שונה מכפי שפולקלוריסט אוסף דיווחים על מפגשי פיות על טבעיים. אמצעי ההגעה למציאות בה נראה כי פיות קיימות שונה ככל הנראה (אם כי, כפי שיפורט בהמשך, אולי לא כל כך שונה), אך סטרסמן, במובנים רבים, פשוט מתעד מפגשים יוצאי דופן עם (ככל הנראה) ישויות לא-פיזיות, די באותו אופן של אוונס-וונץ וכל פולקלוריסט אחר שניסה לתעד אינטראקציות אנושיות עם פיות.
המחקר של סטרסמן נותר מדד המחקר לחקירת מפגשי ישויות באמצעות DMT. אף שמחקרים רבים המשיכו בביוסינתזה ובמטבוליזם של DMT במוח וברקמות של בני אדם ובעלי חיים, לא נערכו מחקרים נוספים להערכה קלינית של החוויות הסובייקטיביות של אנשים תחת השפעת DMT. למרבה המזל, יש מספר גדל והולך של סקרים לא קליניים, שאספו מערכי נתונים גדולים יחסית של דוחות חוויה כדי לאפשר הערכה משמעותית של מפגשים הנגרמים על ידי DMT עם ישויות - שרבות מהן קשורות בצורה פנומנולוגית למה שעשוי להיחשב כפיות.
סקרים של מפגשי פיות בעזרת שימוש ב-DMT
כמו בכל עדות אנקדוטית וסובייקטיבית, בין שנאספה מהקשר פולקלורי או מתוך התנסות רוחנית שהגיעה דרך מולקולה, השאלה הראשונה שצריכה להיות היא הערכת כנותו של הנבדק (זה חל הן על מחקרים קליניים והן על דוחות סקרים). אנשים ממציאים דברים, ולא תמיד בגלל סיבות ברורות. קשה לברר אם מי שמסר את העדות מפברק את כל הדיווח או את חלקו, או אם הוא מגזים. זו סוגיה תמידית באיסוף פולקלור - קשה לתאר את המרכיבים ההֶרְמֶנוֹיְטִיים (מדע הפרשנות) של העדויות.
ואפילו ההיזכרות הכנה ביותר של אירוע עדיין כפופה לגחמות הזיכרון. זה מהותי יותר בדוחות סקרים, שם יתכן שהאירוע התרחש לפני שבועות, חודשים ואף שנים, מאשר במחקר הקליני, שם נזכרו בחוויות מיד לאחר שהתרחשו. הגמישות של הזיכרון בנוגע לכל אירוע של עדות ראיה היא תכונה פסיכולוגית שנחקרה היטב. הפסיכולוגית אליזבת לופטוס (Elizabeth Loftus) ערכה מחקר מעמיק העוסק בכיצד נזכרו אנשים בתאונות דרכים בתקופות שונות לאחר האירוע והגיעה למסקנה כי נראה כי הממצאים מצביעים על כך ש'הזיכרון לאירוע שהתרחש הוא גמיש ביותר'. אם מישהו נחשף למידע חדש במהלך המרווח שבין העדות לאירוע ההזכרות בו, מידע חדש זה עשוי להשפיע באופן משמעותי על מה שהוא זוכר. ניתן לשנות או להשלים את הזיכרון המקורי. זה כמובן בלתי נמנע בכל עדות על אירוע בעבר. במובנים מסוימים, אירוע על טבעי שאינו שגרתי (בין אם נגרם על ידי תרכובת פסיכדלית ובין אם לאו) עשוי להיות בעל נטיה פחותה לגשימות שכן, ככל הנראה, מדובר באירוע מיוחד ומנותק מהיומיום. אי-הקונבנציונליות שלו עשויה לצרוב אותו בזיכרון בצורה מדויקת יותר והיזכרות בו אמינה יותר מזו של התרחשות שכיחה יותר. אך פוטנציאלית אירועים כמו מפגשים עם ישויות על-טבעיות, עשויים להיות נתונים גם לניסיונות רבים יותר של שחזור, שם החווה מנסה לבצע רציונליזציות עוקבות של האירוע ואף לדכא היבטים של מה שקרה על מנת להתאים אותו למערכות תרבותיות וחברתיות מקובלות. זהו (ותמיד היה) מרכיב בלתי נמנע באיסוף פולקלור ונמצא בכל סקר של אירועים סובייקטיביים שנשלפים מהזכרון. עם זאת, זה לא מטיל ספק בחוויה, הנתונים אמנם שבריריים, אך עם מערך נתונים גדול מספיק זה הופך להיות אמין מספיק לביצוע הערכות מסוימות, במיוחד כאשר קיימת עקביות ביחס לעדויות שונות. אז כאשר לוקחים בחשבון אזהרות אלה, מה עשויות תוצאות הסקרים על מפגשי ישויות באמצעות DMT לספר לנו על פיות ואיך הן יוכלות להתממשק לתודעה האנושית?
340 דוחות טריפ (2006)
אחד הסקרים המקיפים ביותר הוא משנת 2006, נאסף ע"י הפיזיקאי החישובי פיטר מאייר (Peter Meyer). כ-340 דוחות טריפ של DMT מתעדים את מה שמאייר מתאר כ"דיווחים המעידים על קשר עם ישויות אינטליגנטיות קיימות, ככל הנראה עצמאיות, בתוך מה שנראה כמציאות חליפית." סקר זה נבנה על עבודתו משנת 1992: "תקשורת לכאורה עם ישויות לא גשמיות שהתקיימה תוך שימוש בדימתילטרפטמין" (Apparent Communication with Discarnate Entities Induced by Dimethyltryptamine DMT), אליה נחזור בהמשך. 340 הדוחות (אנונימיים) בהחלט מכילים מפגשים רבים עם ישויות מסוג פיות, לרוב מתוארות כשדונים. 46 מהדיווחים מתארים מפגשים עם פיות/שדונים. הנה כמה דוגמאות:
#49 "מלכתחילה נסעתי אל תוך מה שנראה כמנהרה ארוכה ומעוקלת. קירות המנהרה היו כמו אריחים צבעוניים בהירים - ורודים, ירוקים וכחולים במיוחד. לאחר פרק זמן בלתי מוגדר מצאתי את עצמי בגן, שנראה תלוי בחלל בצבע כחול שמיים ולא כחלק מכל שטח אדמה גדול יותר. בגן היו דשא, פרחים, עצים, אפילו גדר כלונסאות והוא נראה די משכנע ויציב. שמתי לב לשתי 'פיות' שישבו על נדנדה שהיתה תלויה מאחד העצים. נראה היה שהן מזמינות אותי קרוב יותר, ואני ריחפתי לכיוון שלהם (לא הרגשתי שהגוף שלי איתי). כשהתקרבתי אליהן שמתי לב שהן משחקות בגסות עם עצמן ואחת עם השניה, התבוננתי בהן זמן מה לפני ששמתי לב שיש עוד דיירים בגינה. היו יותר פיות ומה שאני מניח שהיו הילדים שלהן (לא היו גברים). הילדים הסתובבו עם מיכלי השקיה והשקו את הפרחים שצמחו על גבול הגן. לפתע כמה מהילדים התחילו לרסס אותי במשהו שעיקצץ את פניי כמו סיכות מכאיבות קטנטנות. כאשר תודעתי התנגדה לכך קיבלתי את המחשבה שהם מרססים עליי קוטל חרקים כדי להרוג את החרקים (לא יודע מאיפה המחשבה הזו הגיעה, אבל אני מרגיש שהיא הועברה אלי טלפתית מהפיות). לאחר הריסוס, כל הפיות יצרו קבוצה קרוב אלי. נראה שכולן הוסיפו מעט נוזלים לנוזל שהן יצרו בתוך אחד הפרחים. הן רצו שאשים לב לזה, אז התבוננתי בכולן עובדות על העניין שלהן בפרחים."
תיאור זה אופייני למדי לעדויות בסקר בכך שהוא מתרחש בסביבה טבעית שהשתנה והמוסר של ישויות הפיות היה אמביוולנטי. לזה יש כמובן תקדימים פולקלוריים מרובים. התקשורת הטלפתית היא נושא נפוץ נוסף בדוחות הסקר. העדות הבאה מעלה זיכרון:
#65 "הפעם ראיתי את 'השדונים' כיצורים רב ממדיים הנוצרים על ידי גדילי שפה נראית (strands of visible language), הם היו יצירתיים יותר מכפי שאי פעם ראיתי אותם בעבר. המסר השתנה מהמסר הראשוני - 'בסדר, בסדר, בטוח, בטוח... השדונים רקדו פנימה והחוצה ממטריצת השפה הויזואלית הרב ממדית,'מנופפים' ב'זרועותיהם' ובגפיים/ ידיים/אצבעות? ומחייכים או צוחקים, למרות שלא ראיתי פנים. השדונים אמרו לי (או שהבנתי שאמרו) שראיתי אותם בעבר, בילדות המוקדמת. זיכרונות של השדונים הציפו אותי, הם נראו ממש כפי שהם נראים כעת: משתנים, מתקפלים, רב מימדיים, צבעוניים (איזה צבעים!), תמיד צוחקים, מתפתלים/מנופפים, מראים לי דברים, מראים לי את השפה הויזואלית שהם יצרו/יצורים של, מלמדים אותי לדבר ולקרוא."
ההצהרה כי השדונים הזכירו את חווית הילדות היא מעניינת. הרעיון שילדים פחות מצויים במערכת הערכים המטריאליסטית ולכן מסוגלים יותר לחוות מציאות על-טבעית הוא מוטיב שגרתי. בעדות זו המפגש עשוי להיות שילוב זיכרון ילדות מודחק והבאתו להווה. הדו"ח הבא מדבר על מוות:
#139 ‘אני יודע שזה אולי נשמע מצחיק אבל בשלב זה באתי במגע עם השדונים הקלאסיים שטרנס (מק'קנה) תמיד דיבר עליהם. הם אמיתיים. הם התגלגלו אל שדה ראייתי והשתנו לעצמם. כמה מהם ניגשו לעברי ונכנסו להוויה שלי. קולם היה גבוה ושיריהם נשמעו זרים ועתיקים מאוד. בשלב זה הייתי אומר שלא חלפו יותר משתי דקות מאז השיגור. נוכחותם של השדונים שהמשיכה להיווצר עד לטירוף בלתי נסבל היא הדבר האחרון שאני זוכר לפני שמתתי. לא חשבתי שמתתי, פשוט מתתי. נכנסתי למה שאכנה לולאה נצחית. זה לא נגמר לעולם. אני מרגיש שחלק ממני עדיין שם."
כאמור, קיימת מסורת מוטמעת עמוק, הקושרת בין הפיות והמוות. הפולקלור המתאר את הפיות כמי שמאכלס את ארץ המתים, מראה אותן לרוב כמייצגות את העבר ואת מה שנעלם. באותה דרך שבה ניתן להעלות זיכרון של מישהו שמת למודעות לפני שנעלם לתת-מודע, כך הפיות מסוגלות להופיע בסיפורים הקולקטיביים שלנו, שמנסים להבין את המוות ואת הקשר שלו עם החיים. חוויית ה-DMT יכולה, ככל הנראה, להשתוות למוות וגם, אולי, לישויות השוכנות בפריפריה שלו. העדות הבאה מספרת על תחבולות הפיות:
#151 "העוצמה גברה עד שראיתי את עצמי מסתכלת על מבנה מסוג מסדרון. הוא התכווץ עד לנקודה, קצת כאילו שהסתכלתי למטה דרך חרוט לכיוון נקודה. כעת מהקצה הזה ראיתי את השדונים מתקרבים אלי. כאילו הם באים דרך חור תולעת ממימד אחר! אחד נראה ממש כמו לפרקאון (שדון מפולקלור אירי - leprechaun), עם הכובע והנעליים האדומות המחודדות. אחד מהם נשא תיק אדום גדול של סנטה קלאוס מלא בטריקים. הם אמרו לי להתכונן בגלל שהם מגיעים. מאחוריהם הגיע קרקס מלא בפעילות... לזה חיכיתי! אז הם צעדו לעברי וכשהגיעו אליי מה שמאחוריהם התפורר עלי. זה הרגיש כאילו אני טובלת במין צבע, כמו חומר העשוי מצבעים וצורות. פסיכדליה טהורה. אני אוהבת את זה! ואז אחד מהם המשיך להראות לי את הסצינות והנופים המדהימים ביותר. להכל היה מין גוון ירוק צהוב. חשבתי, מה המטרה של כל זה, מה אני אמורה ללמוד מזה? ואז הם אמרו לי להפסיק להתאמץ כל כך להבין משהו. שהמטרה היא פשוט לקבל את זה כמו מה שזה, להפסיק להתאמץ כל כך. לאחד השדונים היה המכשיר הזה בידו שנראה כמו שלט רחוק, והוא שלט בכל מה שראיתי! הוא בהחלט שלט על הכל. הם היו מאוד להוטים ומוכנים כשהם באו, אבל רגועים וממוקדים. הבנתי שראיתי אותם בעבר אבל לא הבנתי את זה עד עכשיו ... היה להם הרבה מה להראות לי, וזה עם השלט נהנה במיוחד להראות לי את כל החזיונות והדברים יוצאי הדופן האלה. הכל נגלה עבורי, להראות ממש אל מול עיני."
הישויות שלטו בבירור בתהליכים, מרכיב נוסף במפגשים פולקלוריים. יש גם הכרה בזכרונות כלליים - החוויה עוררה משהו שקיים רק בתודעתו של הפרט, שבאה לידי ביטוי במצגת היפר-אמיתית. והדוגמה האחרונה מהסקר משתמשת בנרטיב של גוף שלישי כדי לתאר את מוטיב פיות פולקלורי שכיח של עיוות זמן במהלך מפגשים:
# 307 "[הוא] עישן DMT סינטטי ומצא את עצמו במהרה ב'גנים מקושטים' מלאים בפיות רוקדות ושדונים. למרות שנראה כאילו חלפה שעה, הוא כתב שחלפו רק כעשר דקות. זה לא נראה דמיוני או הזוי בכלל."
ישנם מאפיינים פולקלוריים רבים בתיאורים אלה, אם כי יש בהם קידוד תרבותי רב ככל הנראה, בו אנשים במצבי תודעה משתנים נושאים עימם את הזיכרונות שלהם עצמם של מה שהפיות והשדונים עשויים לייצג. אך בהחלט יש השקפה כללית בעדויות כי ישויות אלה קיימות במציאות בנויה ואוטונומית שלחלוטין אינה תלויה במציאות המוסכמת שלנו. נראה כי עולם ה-DMT הוא היפר מציאות עצמאית, גם אם מדובר במציאות שנבנית מתוך ערכים סובייקטיביים לחלוטין.
למרות שרק במיעוט מהדוחות (כ-18%) במחקר של מאייר מצויינים במפורש פיות או שדונים, כמעט כולם מתעדים סוג כלשהו של מגע עם ישויות אינטליגנטיות שאינן אנושיות, המתוארות כ: רוחות, חרקים, תריאנטרופס (יצורים המשתנים אדם-חיה - therianthropes), כדורי אור (Orbs), ישויות אור, גלי אור או צליל, חייזרים, או אנושיים מעוותים. יש עקביות בדיווחים על מפגש עם יצורים תבוניים. נושא זה ממשיך בסקרים הבאים.
סקרי מחקר נוספים
המחקר של ג'ון האנה (Jon Hanna) מ-2012, שכותרתו 'חייזרים, חרקים ושדונים! חי נפשי!' (Aliens, Insectoids, and Elves! Oh, My) השתמש בדוחות חוויה שפורסמו באתר האינטרנט Erowid העוסק בחומרים משני תודעה, כמו גם שלושה סקרים חדשים של משתמשי Erowid. בעוד שהסקרים כללו מפגשי ישויות שהתקיימו על ידי שימוש במגוון חומרים פסיכדליים, סביר להניח כי DMT היא המולקולה השכיחה ביותר ליצירת מפגשים כאלה. ההערכה הראשונית של מעל 22,600 דוחות חוויה הראתה כי תוארו 1,159 מפגשי ישויות. 38% מאלה התרחשו ב-DMT ו-36% באיוואסקה. בשלושת הסקרים החדשים של האנה, היה ברור גם ש-DMT הוא החומר הסביר ביותר ליצירת חוויה הכוללת ישויות לא גשמיות. רבים מהנשאלים תיארו את הישויות כחוצניות, אך יש תת-קבוצה גדולה של יצורים מסוג פיות בעדויות, כמו זו שתוארה בשנת 2009 על ידי 'Ohayoco' לאחר שעישן 50 מג' של DMT:
"אחרי כמה שאיפות העולם החל להשתנות. לראשונה שמתי לב שהידיים שלי מתרבות ומתכסות בשטיפות צבע... צורות החלו להיווצר, אבל גירשתי אותן כשפקחתי את עיניי מספר פעמים והסדרתי את נשימתי כדי לבדוק שאני לא מת (המחשבה עברה לי בראש!). לאחר מכן הרגשתי בטוח מספיק כדי לאפשר לחוויה לקחת אותי לאן שהיא רוצה שאלך... צורות צבעוניות בצורת יהלומים הסתחררו סביבי ואז יצרו את הקירות והעמודים הרומנסקיים הכבדים של מה שנראה כמו מטבח של ארמון. היהלומים האלה פעמו ושינו את צבעם וצורתם בצורה ידידותית ושובבה, לצלילי מוזיקה שעדיין יכולתי לשמוע שהגיעו מהעולם האמיתי. ישויות חמקמקות שהזכירו לי יצורי אנימה הסתובבו בחריצות סביב החדר. היו להן ראשים גדולים וגוף מכווץ, כל חלק גוף בצבע אחר כאילו לבשו בגד גוף מוזר, עם עיני חרוז קטנות ובקושי מורגשות בראשיהן הגדולים והשטוחים. אחד החבר'ה הקטנים ערבב בעליצות קדירה גדולה במרכז החדר. אם פוקימונים היו מתרבים עם גמדים חייזרים ועוברים לארץ פסיכדלית מימי הביניים, זה היה נראה קצת כמו המקום הזה. לפתע היצורים הקטנים התוודעו לזה שאני צופה בהם מלמעלה (כנראה שצפתי באוויר מעליהם), ואולי חשו את החרדה של הפעם הראשונה שלי, צורות היהלומים פעמו לצורות של לב, ואחד החבר'ה הקטנים עף הישר אל פני והפך ללב אדום כדי להקל עלי. קול חביב בראשי אמר לי אז: 'אתה צריך לצאת יותר, לעשות את הדברים שאתה צריך לעשות, אל תסגור את עצמך!', מה שלדעתי היתה העצה הידידותית שלהם עבורי."
מאמרו של דייוויד לוק (David Luke), משנת 2020, "חוויות פסיכדליות אנומליות: בנקודת ההצטלבות הנוירוכימית של ההומניסטי והפראפסיכולוגי (Anomalous Psychedelic Experiences: At the Neurochemical Juncture of the Humanistic and Parapsychological) סוקר גם הוא את אפקט השינוי התודעתי של אנשים המשתמשים במגוון פסיכדלים. לוק כתב על הנושא בהרחבה והוא אחד החוקרים המובילים בתחום חווית ה-DMT. מחקר אחרון זה משתמש במגוון מקורות כדי לסקור 'את טיבן של 10 חוויות טרנספרסונליות (גישה שהיא סינתזה של שתי התייחסויות לתודעה האנושית – הרוחנית והפסיכולוגית) או פאראפסיכולוגיות (על-טבעיות) המתרחשות בדרך כלל באופן ספונטני וביחס לשימוש בחומרים פסיכדליים, כלומר סינסתזיה, תפיסה רב-ממדית, חוויה חוץ גופית, חווית סף מוות, מפגש עם ישויות, חטיפה חייזרית, שיתוק שינה, תקשורת בין-מינית, דיבוק, ו-psi (טלפתיה, ניבוי, תפיסה על חושית וטלקינזיס).' כשמדובר במפגשי ישויות, לוק מבהיר כי DMT הוא החומר הסביר ביותר לגרום לתופעה. הוא מציין כי 'מפגשים עם שדונים (elves), גמדים (dwarves), פיקסים (pixies), גנומים (gnomes), אימפס (imps), גובלינים (goblins) ו'אנשים קטנים' אחרים (אם כי ברור שאינם אנשים אנושיים), הם נפוצים ביותר והם כבר מזמן בחוד החנית של הוויכוח על המציאות של ישויות DMT.'
הסקר האחרון הוא מחקר ג'ונס הופקינס (Johns Hopkins study), אשר השתמש במערך נתונים מסונן של אנשים כדי לסווג היבטים רבים של חווית DMT. הנייר שפורסם אינו מפרט את הדוחות הסובייקטיביים, אלא מסווג אותם לטיפולוגיות המבוססות על מגוון קבועים ומספק ניתוחים סטטיסטיים. בטבלה ב'תיאור הישות', 14% מהנשאלים תיארו את הישות כשדון, 8% כפיה ו-5% כגמדים. אבל ישנן קטגוריות רבות אחרות שהן אמביוולנטיות יותר, ובלי לראות את הנתונים המקוריים, הן עשויות להיחשב לישויות מסוג פיות. אלה כוללים 'יצורים' (60%), 'רוחות צמחים' (10%) ו'רוחות בעלי חיים '(7%). ייתכן שהערך הגדול ביותר מהסקר הוא הבנת ההשפעה שיש למפגשי ישות כאלה על החווים:
"התנסויות כאלה גורמות לרוב לשינויים בהשקפת העולם כולל האמונה במציאות של ישויות כאלה. הסקר הנוכחי מספק עדות חזקה לשינויים מסוג זה. ליתר דיוק, גם לאחר ההתנסות, 65% מהנשאלים דירגו את החוויה כאמיתית יותר מתודעת ערות יומיומית. 96% האמינו שהישות הייתה מודעת ואינטליגנטית, 75% סברו כי מנקודת מבטם הנוכחית הישות קיימת, לפחות בחלקה, בממד או במציאות אחרת, 72% אמרו שהם מאמינים שהישות ממשיכה להתקיים לאחר החוויה, ו-80% ציינו כי החוויה שינתה את תפיסת המציאות הבסיסית שלהם."
חווית DMT היא כנראה תופעה סובייקטיבית אמיתית. אפילו בסינון פרשנויות מוטעות של סילוף וזיכרונות שווא, המספר הגדול של העדויות, הן ממחקרים קליניים והן מסקרים, לאורך תקופה ארוכה, מצביעים על המסקנה שמולקולה ספציפית זו מייצרת באופן עקבי מפגשי ישויות באמצעות מצב תודעה שונה. ורבות מהישויות מתקשרות עם טיפולוגיות של פיות פולקלוריות ומודרניות.
חווית ה-DMT בהשוואה למפגשי פיות פולקלוריים ומודרניים
בעוד שמפגשי פיות פולקלוריים (ומפגשים מודרניים), ככל הנראה, לא נגרמו על ידי שאיפה או הזרקה של DMT, רבים מהסיפורים והעדויות מהתיעוד אכן כרוכים בהתמזגות של המשתתפים במציאות נסתרת המאוכלסת בישויות אינטליגנטיות שאינן אנושיות. מעט ידוע על כיצד עלייה אנדוגנית (הנובעת ממקור פנימי) ברמות ה-DMT במוח האנושי יכולה להשפיע על התפיסה ולשנות את מצבי התודעה, אך זה עשוי להיות גורם ממריץ להתנסויות פאראפסיכולוגיות, בכל תקופות הזמן. הפרשת DMT היא רק אחת הדרכים לשנות את התודעה, דבר שמביא למפגש עם ישויות על טבעיות, אך עוצמתה עשויה להיות זמינה אנדוגנית בכל עת, ומאפשרת מצבי תודעה משתנים בכל פעם ש-DMT טבעי מצטבר ומתעצם.
סיפור אחד מהתיעוד הפולקלורי שנשמע כאילו מדובר בגרסה היסטורית של חווית DMT הוא התיאור המתועד היטב של אן ג'פרי (Anne Jefferies), שבסוף המאה ה -17 חוותה טריפ עשיר בעולם אחר המאוכלס על ידי ישויות פיות. לאחר שהחלה לשרת את משפחת פיט העשירה ליד סנט טית', קורנוול (St. Teath, Cornwall), יום אחד, כשישבה על ספסל בבית, מצאה את עצמה מוקפת ב'שישה גברים קטנים, כולם לבושים יפה מאוד בירוק'. הפולקלוריסט רוברט האנט (Robert Hunt) הזכיר את העדות לאחר מכן, בפרסום שלו משנת 1865 "רומנים פופולריים במערב אנגליה" (Popular Romances of the West of England). 'אחד האנשים הקטנים העביר את אצבעותיו על עיניה והיא הרגישה כאילו דקרו אותם בסיכה...'
"...פתאום אן נעשתה עיוורת, והיא הרגישה שהיא מסתחררת באוויר בקצב נהדר. אגב, אחד מחבריה הקטנים אמר משהו שנשמע כמו "לקרוע", והנה! ראיתה של אן חזרה מייד. היא הייתה באחד המקומות היפים ביותר - מקדשים וארמונות זהב וכסף. עצים עמוסי פירות ופרחים. אגמים מלאים בדגי זהב וכסף והאוויר מלא בציפורים של השירים הכי מתוקים, והצבעים בוהקים יותר. מאות גבירות ואדונים הסתובבו שם. מאות נוספות התבטלו בסוכות מפוארות, הניחוח של הפרחים מייסר אותם בתחושת רוגע מהנה. מאות רקדו, עסקו בספורט מסוגים שונים. אן, עם זאת, הופתעה לגלות שהאנשים המאושרים האלה אינם עוד האנשים הקטנים שראתה בעבר. כעת לא היה יותר ההבדל שנראה בדרך כלל בהמון, בין גובהם לגובהה שלה. אן מצאה את עצמה לבושה בבגדים המעוטרים ביותר. היא הופיעה כה מפוארת, עד שהיא פקפקה בזהותה. אן הוקפה כל העת בששת חבריה, אבל האדון הטוב ביותר שהיה הראשון שפנה אליה המשיך להיות המועדף עליה, כאשר האחרים נראו מאד מקנאים. בסופו של דבר אן והמועדף עליה החליטו להפריד עצמם מהשאר והם פרשו לגנים הכי יפים, שם הם התחבאו בפרחים השופעים. הם העבירו את הזמן באהבה ואן רצתה שזה יימשך לנצח. עם זאת, כשהם היו הכי מאושרים, נשמע רעש גדול וחמשת האחרים, בראש קהל גדול, הגיעו אחריהם בזעם אלים. אהובה שלף את חרבו כדי להגן עליה, אך הוא הוכה במהרה ושכב פצוע לרגליה. ואז זה שעיוור אותה הניח את ידיו על עיניה, והכול הפך חשוך. היא שמעה רעשים מוזרים, והרגישה את עצמה מסתחררת סביב, כאילו אלף זבובים זמזמו סביבה."
אן התעוררה מוקפת באנשים מודאגים והיא נלקחה להחלמה. משערים שהיא סבלה מאפילפסיה של אונה רקתית, מצב שמתבטא במאפיינים הדומים לחוויות הנגרמות על ידי DMT. מעניין, כמו רבים מהאנשים במחקרו של סטרסמן והמשיבים בסקר של ג'ונס הופקינס, אן גילתה שהיא אדם שונה לאחר החוויה, הפכה למרפאה טבעית, וזכתה לתהילה רבה בזכות זה בחיים שלאחר האירוע.
פולקלור אנקדוטי על מפגשי פיות הוא לעיתים רחוקות מפורט כמו הסיפור של אן ג'פרס (הסיפור של האנט מגובה במכתבים, רשומות אזרחיות וסיפורים אחרים עליה), אך יש עדויות רבות על אנשים שטוענים שהם עוזבים את המציאות המוסכמת ונכנסים לאחרת, שם הם פוגשים ישויות של פיות. הדבר נראה אולי בצורה הטובה ביותר במוטיב הנפוץ של ריקוד הפיות (the faerie dance) - בו אדם נכנס למעגל של פיות מרקדות ונשאר בעולמן האחר למשך זמן קצר, רק כדי לחזור לעולם הזה ולגלות שהוא נעדר מזה שבועות, חודשים ואפילו שנים. זה אולי הפולקלור שהופך אפיזודה מפעימה דרך מצב תודעה שונה לסיפור מתקבל על הדעת, עם הנטייה האלגורית שהמסע אל העולם האחר מעניק פיסה מוגברת של חוכמה (למרות שחוכמה זו מובילה לעתים קרובות לדיכאון, געגוע לחזרה לעולם הפיות, ואפילו למוות) תוך זמן קצר מאוד - כמו אפיזודה הנגרמת על ידי DMT.
בעוד שרוב האנשים המשתמשים ב-DMT אולי לא מכירים סיפורים ומוטיבים פולקלוריים של פיות יתר על המידה, הם ככל הנראה מכירים היטב פיות בתרבות הפופולרית. שים זאת לצד הידע שלהם על טרנס מק'קנה ותיאוריו השונים של השדונים המכניים (machine-elves), וייתכן שיש נטייה מוקדמת להיתקל בישויות מסוג פיות בחווית ה-DMT . הקוד התרבותי ננעל בתת המודע שלהם והמולקולה פותחת אותו ויוצרת מפגש אמיתי לכאורה עם יצור על טבעי המבוסס על ציפיותיהם המובנות מראש.
זה גם במקרה של תצפיות מודרניות של פיות בהם המשתתף לא התעסק עם DMT או חומר משנה תודעה אחר. כפי שמראה המפקד האחרון של האגודה לחקר הפיות (The Fairy Investigation Society), ישנם אנשים רבים המדווחים על מפגשים עם ישויות פיות. אכן, שיעור העדויות המודרניות על חוויות שאינן פסיכדליות מותיר מאחור את שיעור האנשים המפרטים את מפגשי ה-DMT שלהם. אך שני המקרים עשויים לקודד את החוויות שלהם מבחינה תרבותית (או אולי לא, כפי שנראה בהמשך). אין ספק שיש הרבה קווי דמיון של מפגשי פיות בין עדויות DMT לבין עדויות שאינן כוללות DMT. דוגמה זו היא ממפקד האגודה לחקר הפיות (מספר 114) שהתרחש לאישה בשנות העשרים לחייה בשנות התשעים בסומרסט, בריטניה (Somerset, UK):
"חברים התקדמו קדימה ואני נגררתי מאחור. כשפניתי בפינה זה הפך ערפילי. לערפל היה זוהר מוזר. כשנכנסתי לערפל הנמוך הייתה תהלוכה [של פיות] בגובה של מטר וחצי. עם פנסים! אבל בערפל, השתתקתי והם ראו אותי. הם התקרבו וחיכיתי שיעברו. הם עברו. מעולם לא לקחתי סמים ולא הייתי תחת השפעת אלכוהול. זו הייתה החוויה הכי מוזרה. זה נמשך שלוש עד חמש דקות. עד שחזרתי לקוטג', החברים שלי היו מודאגים כי נעדרתי לארבעים וחמש דקות! מוזר מאוד. הם נראו לבושים בבגדים מימי הביניים. אבל הבגדים שלהם היו מכוסים לפעמים בערפל."
התרחבות הזמן ותחושת ההארה, וכמובן המפגש עם ישויות אנושיות (כנראה אינטליגנטיות), עשויים היו להגיע מדו"ח על מסע DMT (היא דיווחה גם על עקצוץ עור במהלך האירוע). היא גם הסבירה כיצד האירוע שינה את חייה והפך אותה לפתוחה יותר לרעיונות חדשים. אך ההבדל העיקרי הוא כי (למרות הזמן החסר) המשיב נתקל בישויות הפיות בתוך המציאות המוסכמת. היא לא הייתה במציאות חלופית. זהו הניגוד העיקרי בין רוב (אך לא כל) חוויות הפיות המודרניות, שלא נגרמו על ידי חומר משנה תודעה ומפגשי DMT שקורים תמיד בהייפר-ספייס. זה יכול לרמז כי כאשר DMT זורם במוח החוויה נמתחת הלאה, ואותם אנשים שנתקלים בישויות ללא DMT, מקבלים רק מבט חלקי, מוגבל לסביבתם הטבעית. התיעוד הפולקלורי נבדל יותר מזה. סיפורים כמו "אן ג'פרס" וחוויות ריקוד המעגל מעבירים את המשתתף אל העולם האחר של הפיות, אך רובו של פולקלור הפיות מתרחש בעולם היומיומי, שם הישויות חודרות למציאות שלנו ומופיעות בה.
הצלבה בנושא זה עשויה להימצא בקרב אנשים הטוענים לתפיסה על חושית (clairvoyance), הנחשב בדרך כלל כחוש שישי ברשומה הפולקלורית. זה נפוץ בתצפיותיו של הכומר רוברט קירק (Reverend Robert Kirk) בסוף המאה ה-17 ועד העדויות שאסף ווי-איי-אוונס-וונץ (WY Evans-Wentz) בראשית המאה העשרים. נראה כי אנשים מסוימים מסוגלים לשנות את מצב התודעה שלהם עד למצב שהם חווים ישויות פיות. בעוד שהחוויה מתרחשת בדרך כלל במציאות שלהם, נראה שהם נכנסים גם לעולמות אחרים לפרקי זמן קצרים, באופן דומה לפסיכונאוט DMT. התיאוסוף רודולף שטיינר (Rudolf Steiner) ניסה להסביר את המכניקה של התפיסה העל חושית, כאשר על האדם להפוך את צורות המחשבה הפסיביות הרגילות למשהו יותר דינמי בכדי להיכנס למה שהוא כינה את העולם האלמנטלי (elemental world) במחשבות תודעתיות רגילות:
"...מרשים לעצמם להיות מחוברים ומופרדים, להיווצר ואז להתפרק. חיי מחשבה אלה חייבים להתפתח בעולם האלמנטלי צעד נוסף קדימה. שם אדם אינו במצב להתמודד עם מחשבות פסיביות. אם מישהו באמת מצליח להיכנס לעולם עם נשמה על חושית, נראה כאילו מחשבותיו לא היו כאלה שעליהן יש לו שליטה כלשהי, הן יצורים חיים... אתה דוחף את התודעה שלך למקום, כך נדמה, היכן שאתה לא מוצא מחשבות כמו אלה שבעולם הפיזי, אלא איפה שהן יצורים חיים.”
רודולף שטיינר, 'תפיסת העולם האלמנטלי' (Perception of the Elemental World - 1913)
עדיין ניתן למצוא יכולת זו בעולם המודרני. מרקו פוגהצ'ניק (Marko Pogačnik) ניחן בתפיסה על חושית עכשווית והוא כותב באופן צלול ובהיר על מצבי התודעה שהוא מסוגל להשיג ועל הישויות מסוג פיות שהוא חווה כשזה מושג. עבור פוגצ'ניק מיקום המפגשים עם ישויות הוא גמיש ויושב בנוחות רבה יותר בתוך מרחב התודעה - מקום לימינלי (על המפתן) שאינו העולם הזה ולא מחוץ אליו. אפשר לכנות זאת כצומת המטאפיסי.
הצומת המטאפיזי
אם נוכל לקבל את זה שלאנשים יש מפגשים סובייקטיביים עם ישויות פיות (בכל דרך שהם נוצרים), נראה כי השאלות העיקריות שיש לשאול הן: איך זה יכול לקרות? איפה זה קורה? ומאיפה הישויות מגיעות? לגבי חווית DMT, השאלה הראשונה נראית יחסית קלה למענה- אדם נוטל חומר פסיכדלי רב עוצמה וזה משנה את מצב התודעה שלו עד למצב בו הוא נמצא בעולם אחר, בו פוגשים בישויות לעתים קרובות. המפגש מתרחש אפוא במקום לא פיזי לחלוטין. אין פירוש הדבר שהמקום אינו אמיתי - כל תפיסת המציאות שלנו מתווכת באמצעות תודעה (לא פיזית), ואם היא משתנה על ידי חומר כמו DMT, החוויות נראות אמיתיות כמו הקיום היומיומי שלנו. זה מתאים לתורת האידיאליזם המתחדשת לאחרונה. מספר פילוסופים ופיזיקאים תיאורטיים, ביניהם ברנרדו קסטרופ (Bernardo Kastrup) ועמית גוסוואמי (Amit Goswami), יישמו מתודולוגיות בין-תחומיות כדי לפתח תאוריה בה עיקרי האידיאליזם הם ההסבר הטוב ביותר לאופן בו המציאות עובדת, לעומת כל הסבר מטריאליסטי, שמניח שהתודעה היא תופעת לוואי של המוח. העיקרון הבסיסי הוא שמיינד (לא המוח החומרי) הוא הפרימיטיבי האונטולוגי, מה שהופך את המציאות החומרית למוצר של תודעה ולא להפך. יש תודעה אוניברסלית אחת ואנחנו תת-קבוצות שלה. בלעדיה ובלעדינו, אין מציאות פיזית.
השקפה זו מאפשרת לכל דבר שנחווה בתודעה להיות אמיתי. אם התודעה משתנה בדרך כלשהי, או אפילו אם הסביבה הפיזית האלקטרו-מגנטית משתנה, יש מקום לאפשר לדברים שבדרך כלל לא נמצאים באופק התודעה שלנו להיכנס פנימה. אם התודעה היא ראשונית, אנו יכולים אולי להסביר את כל מפגשי הישיות (פיות ואחרים) כתכונות של החוויה הבסיסית והלא-פיזית שלנו. נימוק זה יכול להיות מיושם גם על מפגשי ישויות מודרניים (נטולי חומר). הכל מקודד תרבותית, אך ניתן לאפשר אותו במסגרת התפיסה של ההתייחסות שלנו.
עם זאת, זה לא ממש עונה על השאלה מאיפה הישויות של הפיות. זה גם לא מסביר כיצד לפעמים יכולים להישאר שרידים פיזיים מהמפגשים, מוטיב נפוץ בפולקלור ואף נפוץ יותר בחוויות ישויות הקשורות למה שבדרך כלל מכונים חטיפות חייזרים. הפסיכיאטר המנוח מהרווארד, ג'ון מאק (John Mack) התייחס במיוחד לנקודה זו. כאן הוא מדבר על תופעת חטיפת חייזרים, אך היא רלוונטית לכל מפגש עם ישויות אינטליגנטיות שאינן אנושיות:
הרעיון שאנו חיים ביקום רב-ממדי המאוכלס בייצורים או צורות חיים המגולמים בדחיסות פחותה מאיתנו, ואולי אינם מגולמים כלל, אינו חדש למסורות הדתיות מהמזרח או לרוב העמים הילידים בעולם. אבל זה לא קוסמוס שמוכר או מקובל כקיים על ידי התרבות המדעית של החברה המערבית, שבנה פעם, אולי כהכרח, יקום בו העולמות החומריים או הפסיכולוגיים, הנראים והלא נראים, הוחזקו ברובם מופרדים זה מזה כדי שהעולם הגשמי יהיה מובן ונשלט בזכות עצמו.'
זה נחקר עוד יותר על ידי ג'פרי קרייפל (Jeffrey Kripal), פרופסור לפילוסופיה ומחשבה דתית באוניברסיטת רייס (Rice University) ביוסטון, טקסס. בספרו האחרון The Flip: Epiphanies of Mind and the Future of Knowledge ובשילוב עם וויטני סטרבר (Whitley Streber) בספרו מ-2017 The Super Natural: A New Vision of the Unexplained, הוא ניסה להיכנס לעומק הצומת המטאפיזי, בו מתאפשר, ככל הנראה, לבני אדם לחוות ישויות על טבעיות. בעוד שהוא לוקח בחשבון את האפשרות שכל המפגשים מהסוג זה עלולים להסתכם במצב של חלום, קרייפל מנסה להציע משהו נוסף שקורה:
"המוח-גוף מעצב את התודעה לצורה אנושית באמצעות רשת עצומה של ביולוגיה, נוירולוגיה, תרבות, שפה, משפחה ואינטראקציות מפותחות מאוד עד שמופיע אגו או 'אני' יציב פחות או יותר, בדומה לאופן בו התוכנה והחומרה של המחשב הנייד שלך יכולים לקלוט אות וויי-פיי ולתרגם את האינטרנט לספציפיות של המסך והמדיה החברתית שלך. האנלוגיה היא גסה ולא מושלמת, אך היא מעבירה את הנקודה הבסיסית. אולם לעיתים, הקטנה היא התפשרות או הדחקה באופן זמני. הסינון או ההקטנה של התודעה לא ממש עובדים וצורות או ממדי תודעה אחרים, אולי אפילו מינים אחרים או צורות חיים אחרות שבדרך כלל חסומות, כעת 'נכנסות פנימה'. במקרים קיצוניים, נראה כי הקוסמוס בעצמו מתעורר לפתע וכולו שם. יתכן שהוא שם."
חוויית ה-DMT של ישויות על טבעיות היא רק חלק מהצומת המטאפיזי הזה, אך היא חשובה, לא מעט בזכות עקביות העדויות. רוב האנשים הנוטלים DMT חווים ישויות אינטליגנטיות ורבים ממפגשיהם דומים מספיק לעדויות פיות פולקלוריות ומודרניות כדי לשקול את האפשרות שהחוויות קשורות זו לזו. דייוויד לוק (David Luke) בילה זמן רב בניסיון לקודד את האונטולוגיה של מפגשי DMT והמאמר האחרון שלו 'חוויות פסיכדליות אנומליות' (Anomalous Psychedelic Experiences) (שנדון במאמר) כולל ביבליוגרפיה מלאה על עבודתו. חלק מחקירתו באונטולוגיה של הישויות מבוסס על מחקרו של פיטר מאייר (Peter Meyer) משנת 1992 (עודכן בשנת 1997), Apparent Communication with Discarnate Entities Induced by Dimethyltryptamine DMT, ולכן יתכן שיהיה ראוי לחזור למסגרת הפרשנות של מאייר המונה שמונה נקודות, אשר עדיין מחזיקה כקוד טוב להערכה לצורך הסבר על חווית DMT ובעיקר, מאיפה הישויות יכולות להגיע:
הכל רק הזיות סובייקטיביות - אין ישויות. מצב די.אמ.טי עשוי להיות מעניין, אפילו מעניין מאד, אך לא ניתן למצוא שם יישויות עצמאיות.
די.אמ.טי מאפשר גישה לממד מקביל או גבוה יותר, מציאות חלופית באמת, המאוכלסת למעשה על ידי ישויות אינטליגנטיות קיימות באופן עצמאי ומרכיבות (במילים של טרנס מקנה) "אקולוגיה של נשמות".
די.אמ.טי מאפשר מודעות לתהליכים ברמה תאית או אפילו תת אטומית. המשתמשים מתחברים לרשת התאים במוח או אפילו לתקשורת בין המולקולות עצמן. זו יכולה להיות אפילו מודעות לתהליכים קוונטים מכניים ברמה האטומית או התת אטומית.
די.אמ.טי הוא אולי מוליך עצבי במוחות של זוחלים ובחלקים הקדומים שנשארו מזוחלים במוח היונקים. הצפת המוח האנושי ב-DMT גורמת לחלקים הקדומים יותר של המוח להשתלט על התודעה, וכתוצאה מכך למצב של תודעה שנראה זר לחלוטין (ולעתים מפחיד מאוד) למוח הקופים היומיומי.
מין אינטליגנטי שאינו אנושי יצר בני אדם על ידי שינוי גנטי של מלאי הפרימאט (primate) הקיים ואז נסוג. כדי שתהיה לנו דרך לתקשר איתם, אם נהיה זקוקים לכך, הם השאירו אחריהם שיטות ביוכימיות ליצירת קשר. הטריפטמינים הפסיכדליים הם מפתחות כימיים המפעילים תוכניות מסוימות במערכת העצבים האנושית שהוצבו שם בכוונה על ידי גורמים אלה כדרך ליצור קשר איתם.
העולם אליו מספק ה-DMT גישה הוא עולם המתים. הישויות שנחוות הן הנשמות, או האישיות של הנפטרים, השומרות על סוג כלשהו של חיים ויכולת לתקשר. עולם הנשמות המתות, שתרבויות וחברות שאינן חלק מתרבות המערב המודרני מאמינות בו בדרך כלל, כעת הוא נגיש למערביים באמצעות די.אמ.טי.
הישויות הנחוות הן יצורים מתקופה אחרת שהצליחו לשלוט באמנות המסע בזמן (או אמנות המעבר מזרם זמן אחד למשנהו), לא באופן שמאפשר התממשות אלא בדרך המאפשרת להם לתקשר עם ישויות מודעות כמונו במצב תודעה משתנה.
הישויות הן גשושיות ממין חוצני או אפילו ממין חוץ ממדי, שנשלחו ליצור קשר עם אורגניזמים כמונו המסוגלים לתפעל את מערכות העצבים שלהם באופן המאפשר התקשרות.
ניתן להרחיב את הנקודות 3 ו-4 כדי לשלב את התיאורית הלא-מודע הקולקטיבי של קרל יונג, שם ארכיטיפים של תודעה אנושית מתבטאים כישויות ספציפיות (תת-קבוצות של ארכיטיפים) כאשר מתקיימים תנאים מסוימים. ישויות פיות פולקלוריות מקפידות לרוב על טיפולוגיות תת-ארכיטיפיות ידועות ונראות תלויות בקודים תרבותיים ספציפיים לזמן. נראה כי חווית DMT עדכנה את הקודים הללו כך שיכללו כמה דמויות מדע בדיוני, תוך שמירה על רבים מהיסודות הפולקלוריים.
נראה כי קיימים הבדלים רבים בין חוויות של ישויות פיות במפגשי פולקלור/מודרניים לבין אלה שנעשה בהן שימוש ב-DMT. אבל יש לנו מספיק קווי דמיון כדי לשאול את השאלה לגבי ההתאמות הפנומנולוגיות. נראה כי אנשים בעבר ובהווה חוו מגוון של ישויות פיות, באמצעות מגוון אמצעים - הזרקת או שאיפה של DMT יכולה לעורר חוויות מקבילות. ישויות פיות, בכל דרך שהן נחוות, גם כשהן משתנות בסיווג לאורך זמן, אכן נראות עמידות בפני שינויים תרבותיים - הן שומרות על צורתן ונשארות מזוהות בקטגוריה של ישות על טבעית. בין אם הן קיימות במציאות אוטונומית, המקיימת אינטראקציה עם שלנו מדי פעם, ובין אם מדובר בהיבטים של תודעה אנושית, הנגישה בתנאים מסוימים, הן נשארות איתנו - לימינליות אך בלעדיות, בצומת המטאפיזי.
אנו ממליצים לא להתנסות באופן עצמאי בחומרים משני תודעה שאינכם מכירים, פעולה כזו עלולה להיות מסוכנת.
אם אתם/ן מעוניינים להתנסות וחוקי המקום בו הינכם שוהים מאפשרים זאת, פנו למדריכים מנוסים על מנת לעבור את החוויה באופן בטוח.
