ההיסטוריה של בני אדם וכלבים קשורה כבר במשך זמן רב מאד. על אף שקיימת מחלוקת על תיארוך ביות הכלבים, ישנן הצעות הטוענות שלפני 25 מיליון שנה, מין בשם קיינודיכטיס התפתח לכלבי ציד אפריקאים ולזאבים וכלבים אירואסיתים. לפני כן, החל מלפני 45 מיליון שנה, מינים גדולים של כלבים המכונים כלבי דוב (Amphicyonidae) אולי חלקו את אדמות הציד של צפון אמריקה, אירופה, אפריקה ואסיה עם בני האדם ואבותיהם הקדומים של כלבי הבית (Canis familiaris), הזאב האפור (Canis lupus).
אחרי שהיו לבני אדם כלבים מבויתים, הגיוני שהם ליוו אותם ברחבי העולם. אולם צוות חוקרים רצה לדעת כמה רחוק הולכת ההיסטוריה של הכלבים ביבשת אמריקה ואת המסלול שעברו הכלבים עד הכניסה לחלק זה של העולם.
צוות המחקר, בראשות אוניברסיטת באפלו שכלל גם מדענים מאוניברסיטת דרום דקוטה, סבור שהם מצאו את התשובות לשאלות אלו. כל זה בזכות שבר עצם של כלב בן 10,150 שנה שהתגלה בשנת 1998 באלסקה. בתחילה החוקרים לא הבינו את חשיבות הממצא שהתגלה יחד עם למעלה מ-50,000 שרידי אדם ובעלי חיים פרהיסטוריים שנמצאו במהלך חפירות ליד האי וראנגל.
בתחילה היה להם עניין שונה בעצמות, על פי שרלוט לינדקוויסט (Charlotte Lindqvist), ביולוגית באוניברסיטת באפלו והמחברת הראשית של המחקר החדש על הממצא שפורסם ב-Proceedings of the Royal Society B. "הכל התחיל עם העניין שלנו באופן שבו שינויים אקלימיים בעידן הקרח השפיעו על הישרדותם של בעלי החיים ותנועותיהם באזור הזה", אמרה לינדקוויסט. "התחלנו בלחשוב שזו רק עצם דוב נוספת". אבל ניתוח DNA של שבר העצם הפרהיסטורית הראה משהו מעניין הרבה יותר.
שבר עצם הכלב הקטנה מגיעה מעצם הירך וגילה 10,150 שנה, מה שהופך את הכלב לכלב הקדום ביותר הידוע באמריקה. פלביו אוגוסטו דה סילבה קואלו (Flavio Augusto da Silva Coelho), אחד ממחברי המחקר ודוקטורנט לביולוגיה באוניברסיטת באפלו, אומר כי "לפני המחקר שלנו, עצמות הכלבים האמריקאיות הקדומות ביותר שעברו את ריצוף ה-DNA שלהן נמצאו במערב התיכון של ארה"ב. תיעוד המאובנים של כלבים קדומים באמריקה אינו שלם, ולכן כל שרידים חדשים שמתגלים מספקים רמזים חשובים."
והיו עוד רמזים לגלות בשבר העצם הזעיר. כאשר הושווה הגנום המיטוכונדרי של הכלב לכלבים קדומים ומודרניים אחרים, גילו המדענים כי הוא חולק קשרים גנטיים הדוקים עם הכלבים הידועים הראשונים - זן מבוית לפני כ-23,000 שנה באיזור שכיום הוא בסיביר. ניתוח נוסף הראה כי הקו האבולוציוני של החיה הסתעף מכלבים סיביריים לפני 16,700 שנה לפחות. מסגרת זמן זו משמעותית מכיוון שהיא חופפת לתקופה בה חוקרים מאמינים שבני אדם נדדו לצפון אמריקה לאורך מסלול חופי.
אמנם מקובל היה להאמין כי המהגרים הראשונים לאמריקה חצו ברגל את מצר ברינג, אך יותר ויותר מחקרים מטילים ספק ברעיון הזה. התפיסה המתהווה מעידה כעת כי מהגרים ימיים קדומים יצאו מברינגיה לפני 16,000 שנה, ותוך 1500 שנה בלבד ממשיכהם הגיעו כל הדרך לאורך חוף האוקיאנוס השקט ועד לצ'ילה המודרנית.
המחקר החדש מספק רמזים מועילים למתי וכיצד נדדו כלבים ובני אדם לאמריקה ומספק תמיכה בהשערה כי בני אדם עברו לאמריקה מסיביר דרך ציר חוף שכלל את ארכיפלג אלסקה לפני כ-16,000 שנה. לדברי לינדקוויסט, "דרום מזרח אלסקה עשוי היה לשמש נקודת עצירה ללא קרח, וכעת - עם הכלב שלנו - אנו חושבים שהגירה אנושית מוקדמת דרך האזור עשויה להיות חשובה הרבה יותר מכפי שחשדו בעבר."
"כעת יש לנו עדויות גנטיות מכלב קדום שנמצא לאורך חוף אלסקה. מכיוון שכלבים מהווים מקור לעיסוק אנושי, הנתונים שלנו מסייעים לא רק בתזמון אלא גם במיקום כניסת כלבים ובני אדם לאמריקה. המחקר שלנו תומך בתיאוריה כי נדידה זו התרחשה בדיוק כאשר קרחוני החוף נסוגו בתקופת הקרח האחרונה. היו כמה וכמה גלים של כלבים שנדדו לאמריקה, אך שאלה אחת הייתה מתי הגיעו הכלבים הראשונים? והאם עקבו אחר מסדרון נקי מקרח בין משטחי הקרח המסיביים שכיסו את יבשת צפון אמריקה, או שמא נדידתם הראשונה היתה לאורך החוף?"
קואלו אומר כי "הכלב הקדום שלנו מדרום מזרח אלסקה תומך בהשערה שההגירה הראשונה של הכלב והאדם התרחשה דרך ציר החוף הצפון מערבי של האוקיאנוס השקט ולא דרך המסדרון היבשתי המרכזי, שנחשב כי הפך להיות אפשרי רק לפני כ-13,000 שנה."
הימצאותם של איזוטופים כימיים המראים כי הכלב אכל בעלי חיים ימיים תומך עוד יותר ברעיון שכלבים ובני אדם נעו יחד לאורך מסלול חופי. מכיוון שבדרך כלל כלבים לא מוכרים כדייגים טובים, סביר להניח שבני אדם האכילו אותם בשאריות דגים, כלבי ים או אולי לוויתן.
מקורות:
