עמק הכדים במחוז סיאנגקואנג (Xiangkhouang) בלאוס, ברמת סיאנגקואנג (Xiangkhoang Plateau) שעל רכס הרי אנאם (Annamite) המפריד בין לאוס לווייטנאם, הוא אחד ממוקדי העניין הארכיאולוגים המסתוריים ביותר על פני כדור הארץ. הפיזור יוצא הדופן של אלפי כדים מגליתיים, על פני כמעט מאה אתרים בעומק הרי צפון לאוס, מרתק ארכיאולוגים ומדענים מאז גילוים בשנות ה-30 של המאה ה-20.
עמק הכדים מורכב מלפחות 3,000 כדי אבן עצומים שגובהם עד שלושה מטר. עד לאחרונה האמינו כי עמק הכדים הוא מתקופת הברזל (500 לפנה"ס עד 500 לספירה). עם זאת, מחקר חדש שפורסם בכתב העת PLOS One חושף כי חלק מהכדים המסיביים עשויים להיות בני יותר מ-3,000 שנה. המחקר גם מראה כי קברי אדם נחפרו באדמה ליד הכדים לפני 700 עד 1,200 שנה. כפי שהחוקרים קובעים, תיארוכים חדשים אלה לאתר יוצא הדופן המכונה עמק הכדים מוכיחים כי הוא היה "חשוב במשך תקופה ארוכה מאד."
תוצאות אלה נובעות מתארוך באמצעות Optical Stimulated Luminescence - OSL, ומתיארוך פחמן-14, אשר הצביעו על גיל שרידי השלדים ודגימות פחם. במאמרם כותבים החוקרים כי תיארוכים אלה מראים כי "האתרים שמרו על המשמעות הפולחנית מתקופת הצבתם הראשונה ועד לתקופות היסטוריות."
רוב הכדים המגלתיים עשויים מאבן חול, אך ישנם אחרים המסותתים מגרניט ומאבן גיר הרבה יותר קשה. אחת התעלומות הגדולות היא כיצד הכדים המסיביים, חלקם במשקל של טון, נגררו מהמחצבה והוצבו בקבוצות המרוחקות עד 10 ק"מ ממנה. במחקר האחרון נגעו החוקרים בחידה זו וכתבו: "האם הכדים המושלמים נגררו על גבי גלילי עץ או מזחלות, נותרה ספקולציה."
מכיוון שלרוב הכדים יש חישוק על השפה העליונה, ההנחה היא שבמקור כולם כוסו במכסים. ולמרות שנמצאו מספר מכסי אבן, סביר יותר שהחומר העיקרי ששימש למכסים היה עץ או קש. נראה כי הכדים יוצרו עם מידה מסויימת של ידע על החומרים והטכניקות המתאימים. ההנחה היא שאנשי עמק הכדים השתמשו באזמלי ברזל כדי לייצר אותם, אם כי אין ראיות חותכות לכך. מעט ידוע על האנשים שחצבו את המיכלים הענקיים, והכדים עצמם כמעט ולא מספקים רמזים למקורותיהם או מטרתם.
על פי האגדה המקומית, הכדים נוצרו על ידי גזע של ענקים, שמלכם נזקק לאיזשהו מקום לאחסון יין האורז שלו. את היין צרכו בסעודה גדולה בכדי לחגוג ניצחון צבאי מהולל לפני אלפי שנים. האגדה מספרת על מלך מרושע, בשם צ'או אנגקה (Chao Angka), שדיכא את עמו בצורה כה נוראית, עד כי הם פנו למלך טוב בצפון, בשם חון ג'ואם (Khun Jeuam), כדי שישחרר אותם. חון ג'ואם וצבאו הגיעו, ולאחר שניהלו קרב גדול בעמק, הם הביסו את צ'או אנגקה.
יש מומחים הטוענים כי המאמץ שנדרש לייצור כל כך הרבה כדים מצביע על כך שהם נועדו לאגור מי גשמים בעונת המונסון לשימוש שיירות שעברו באזור. זוהי אפשרות אחת, אולם רוב הארכיאולוגים סבורים כי הכדים שימשו ככדי לוויה. חפירות תמכו בפרשנות זו עם גילוי שרידי אדם, חפצי קבורה וקרמיקה סביב כדי האבן.
מאמינים כי הכדים שימשו להנחת גופותיהם של אנשים שמתו - הן הושארו להרקיב או 'לזיקוק' בתוך הכדים, מנהג שהיה מקובל בתאילנד ובלאוס, אך בדרך כלל בבורות. מאמינים כי הגופות הושארו בכדים כדי שהרקמה הרכה תתפרק והגופה תתייבש לפני שנשרפה. לאחר שנשרפה, האפר היה מוחזר לכדים, או אולי נקבר במקום קדוש, וכך משחרר את הכדים לשימוש חוזר כדי להרקיב גופה אחרת.
בשנת 2016 הודיעו הארכיאולוגים דוג'לד אוריילי (Dougald O’Reilly) וניקולס סקופאל (Nicholas Skopal) ועמיתיהם, מהאוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה, על גילוים של 15 אתרים חדשים המכילים 137 דוגמאות חדשות לכדים מסיביים בני יותר מ-1500 שנה. האתרים החדשים מראים כי תפוצת הכדים רחבה יותר ממה שחשבו בעבר. מחקר זה מציב את מספר הכדים הכולל על יותר מ-400, מה שמצביע בסבירות גבוהה על כך ש"יתכנו עוד אלפים ברחבי האתר כולו". בחפירות האחרונות התגלו גם 18 דוגמאות נוספות לשרידי אדם, מתוכם מעל 60% היו ילדים או תינוקות. החוקרים גם קבעו שכמעט מחצית מהילדים מתו כשהם היו בינקותם המוקדמת או עדיין עוברים.
צוות חוקרים מאוניברסיטת מלבורן, שחפר באזור פופולרי של עמק הכדים, המכונה 'אתר 1', תומך ברעיון שהם שימשו בעיקר לצורך קבורה. החוקרת הראשית לואיז שואן (Louise Shewan) אמרה ל-IFL Science כי "אתר 1 כולל שלושה סוגים של פרקטיקות פולחניות: קבורה משנית של עצמות אנושית, קבורה משנית של שרידי אדם בכדי חרס קבורים, ולראשונה, קבורה ראשונית של שני אנשים".
דיוגלד או'ריילי אמר על מגוון סגנונות הקבורה: "המחקר שלנו, בעודו בשלבים ראשוניים, גילה מגוון רחב של פרקטיקות קבורה. מגוון כזה של פרקטיקות של סילוק מתים נדיר בתרבות אחת... יתכן שיש כמה הסברים למגוון זה ואנו מקווים להבין מדוע זה המצב."
חוקרים מצאו גם דיסקים מגולפים עם תמונות גיאומטריות של מעגלים קונצנטריים, דמויות אנושיות ובעלי חיים, שכולם התגלו קבורים כשצידם המעוטר מונח כלפי מטה. יש חוקרים שטוענים שהם ככל הנראה סמני קבורה. עם זאת, כפי שצוין, מרבית הקבורות האנושיות בוצעו הרבה יותר מאוחר מהזמן בו נוצרו הכדים.
ישנן עדיין תעלומות רבות סביב עמק הכדים, אך למרבה הצער העבודות הארכיאולוגיות זוחלות עקב העובדה שזהו אחד האתרים הארכיאולוגיים המסוכנים ביותר בעולם. באזור יש מספר רב של נפלים מתקופת המלחמה שהתנהלה בשנות ה-70. נוכחות נפלים מונעת ביצוע מחקר מעמיק של האזור. אמצעי לחימה אלה מזהמים יותר מ-35% מכלל שטח הקרקע של הפרובינציה וממשיכים לאיים על חייהם של 200,000 האנשים החיים כיום בשינג ח'ואנג. עם תחילת המאה ה-21 נערכו מספר מבצעים לניקוי השטח ועתה חלק מהאזורים פתוחים לציבור.
מקורות:
