בשנת 1985, הסקר האנטארקטי הבריטי התריע לעולם כי גבוה באטמוספירה מעל הקוטב הדרומי נוצר חור ענק בשכבת האוזון המגנה על כדור הארץ. מנהיגי העולם התאספו במהירות כדי למצוא פתרון. שנתיים לאחר מכן הסכים האו"ם לאסור את הכימיקלים האחראים לפגיעה בשכבת הסטרטוספירה המגנה על כדור הארץ מקרינת השמש האולטרה סגולה. מכונה פרוטוקול מונטריאול, הוא עדיין אחד ההסכמים המאושררים ביותר של האו"ם.
פרוטוקול מונטריאול היה ניצחון לדיפלומטיה ולסטרטוספירה. אך ללא ידיעת החותמים עליו באותה תקופה, ההסכם היה גם פעולה בלתי צפויה נגד קטסטרופה אקלימית. כפי שמראה מחקר חדש, החומרים הפוגעים באוזון (ODS) שיצרו את החור מעל אנטארקטיקה, אחראים גם ל-30 אחוז מעליית הטמפרטורה שראינו בעולם מ-1955 עד 2005.
מייקל זיגמונד (Michael Sigmond), מדען אקלים בסביבה ושינויי אקלים בקנדה (ECCC) הוא המחבר הראשי של מחקר חדש המחשב את עוצמת אפקט החממה של ODS. תרומתם של החומרים להתחממות הגלובלית, הוא אומר, "גדולה ממה שרוב האנשים הבינו".
פרוטוקול מונטריאול מסדיר כמעט 100 כימיקלים אוכלי אוזון. רבים נופלים תחת המטריה של כלורופלואורופחמנים (CFC), כימיקלים שהפכו פופולריים בשנות ה-30 לשימוש במיכלי תרסיס, קצף פלסטיק וקירור. בהשוואה לחלופות הרעילות והדליקות שהם החליפו, CFC נתפסו ככימיקלים פלא, ובתחילת שנות ה-70, העולם ייצר כמעט מיליון טונות מהם בכל שנה.
ה-CFC הם אינרטיים, כך שהם לא מגיבים עם גזים אחרים. במקום זאת, הם נוטים להצטבר באטמוספירה ולהיסחף לכל מקום שהרוח לוקחת אותם, מסתובבים באוויר במשך 85 שנה או יותר. ברגע שהם מגיעים לסטרטוספירה, השכבה השנייה של האטמוספירה הרב-שכבתית של כדור הארץ, ה-CFC מתחילים להתפרק. הם "נהרסים בפיצוץ על ידי פוטונים", מסביר דניס הרטמן (Dennis Hartmann), מדען אקלים מאוניברסיטת וושינגטון שלא היה מעורב במחקר. ההמולה הריאקטיבית הזו היא שגורמת לחור בשכבת האוזון.
בטרופוספירה - השכבה הנמוכה ביותר של האטמוספירה, אליה מגיעים פחות פוטונים - ODS פועלים כגזי חממה עמידים לאורך זמן. עוד ב-1987, מדענים ידעו ש-ODS לוכדים מעט קרינת שמש, אבל הם לא ידעו עד כמה. רק לאחרונה, מדענים חיברו את הראיות לכך ש-ODS הם למעשה מחומרי ההתחממות המזיקים ביותר בחצי המאה האחרונה.
ההשפעות של התחממות זו מתעצמות בקטבים. עבודתם של זיגמונד ועמיתיו מראה שאם מעולם לא היה יצור המוני של ODS - אילו הריכוז באטמוספירה היה נשאר ברמות של 1955 - הקוטב הצפוני היה היום קר יותר ב-55% לפחות, ובכל סֶפּטֶמבֶּר היה 45% יותר קרח ים.
ייצור ODS הצטמצם בשנות ה-90. אבל בגלל שהם כל כך עמידים לאורך זמן, הגזים האלה עדיין מסתובבים, וההתחממות שהם גורמים עדיין גוברת. ובכל זאת זה היה יכול להיות הרבה יותר גרוע. על ידי איסור ODS, פרוטוקול מונטריאול מנע ללא כוונה 1 מעלת צלזיוס של התחממות עד 2050.
עם פרוטוקול מונטריאול, מנהיגי העולם התגייסו סביב מטרה דחופה. תוך כדי כך, בטעות הוצאנו בהדרגה את הכוח השני בגודלו של ההתחממות הגלובלית. היתרונות הבלתי צפויים לאקלים העולמי, אומרת סוזן טגטמאייר (Susann Tegtmeier), מדענית אטמוספירה מאוניברסיטת ססקצ'ואן שלא הייתה מעורבת במחקר, "יכולים להיחשב תופעת לוואי מאד מבורכת וחיובית מאד."
למרות שנדרש הרבה יותר משא ומתן וחדשנות כדי להתחיל לפרק את המניע העיקרי של שינויי האקלים - פחמן דו חמצני - פרוטוקול מונטריאול מוכיח את כוחה של פעולה קולקטיבית ומראה כיצד התמודדות עם בעיות סביבתיות יכולה לעזור לנו בדרכים שלא צפינו.
מקורות:
