בין החפצים השנויים ביותר במחלוקת השוכנים במוזיאונים בריטיים ואמריקאים, ברונזות בנין היא קבוצה של כמה אלפי לוחות מתכת ופסלים שקישטו את הארמון המלכותי של ממלכת בנין, במה שהיא כיום מדינת אדו, ניגריה. ביחד, החפצים מהווים את הדוגמאות הטובות ביותר לאמנות בנין ונוצרו החל מהמאה ה-13 על ידי אמנים מאנשי אדו (Edo people). הלוחות,, אשר בשפת אדו נקראים Ama, מתארים סצנות או מייצגים נושאים בהיסטוריה של הממלכה. מלבד הלוחות, פסלים אחרים מפליז או ברונזה כוללים ראשי דיוקן, תכשיטים וחלקים קטנים יותר. בעוד שהמחלוקות על החזרת הממצאים יקרי הערך נמשכים, חוקרים גילו סוף סוף את מקור המתכת שממנה חושלו הפסלים.
חלק מהפסלים הדרמטיים מתוארכים למאה ה-13, אך עיקר האוסף מתוארך למאות ה-15 וה-16. מאמינים כי שני "תורי זהב" בעבודת המתכת בבנין התרחשו בתקופת שלטונם של אסיקי (Esigie 1550) ושל ארסוין (Eresoyen 1735–1750), כאשר הביצוע שלהם הגיע לאיכותו הגבוהה ביותר.
רוב הלוחות והחפצים האחרים נלקחו על ידי הכוחות הבריטיים במהלך משלחת בנין של 1897, כאשר השליטה האימפריאלית התגבשה בדרום ניגריה. משלחת זו הוצבה על ידי הבריטים כנקמה על טבח של קבוצה לא חמושה של שליחים בריטים ומספר רב של נושאי כליהם האפריקאים בינואר 1897. חוקרים בני זמננו, כמו דן היקס (Dan Hicks), טוענים שהמשלחת הייתה חלק מסדרה רחבה יותר של התקפות בכוונה תחילה, המוגדרות כתגמול או ענישה, כדי לקדם אינטרסים אימפריאליסטיים וכלכליים אירופיים באפריקה. בעקבות המשלחת, מאתיים יצירות נלקחו למוזיאון הבריטי בלונדון, ואילו השאר נלקחו למוזיאונים אירופאים אחרים. מספר גדול מוחזק על ידי המוזיאון הבריטי עם אוספים בולטים נוספים בגרמניה ובארה"ב.
היו שהסיקו בטעות שהידע של בנין במטלורגיה הגיע מהסוחרים הפורטוגלים שהיו בקשר עם בנין בתקופה המודרנית המוקדמת. ממלכת בנין הייתה מרכז של ציוויליזציה אפריקאית הרבה לפני שביקרו בה סוחרים פורטוגלים. וברונזות נוצרו בבנין לפני בואם של הפורטוגלים. מסורת פיסול הברונזות בבנין נגזרת או הושפעה מממלכת איפה (Kingdom of Ife) הקדומה יותר בדרום מערב ניגריה.
במשך שנים רבות, חוקרים חשדו שייתכן שברונזות בנין נוצרו על ידי התכת טבעות פליז הנקראות מנילות, שנשלחו למערב אפריקה במספרים עצומים עם פתיחת המסחר הפורטוגזי במאה ה-15. מנילות הן סוג של כסף, עשויות בדרך כלל מברונזה או נחושת. הן יוצרו במספרים גדולים במגוון רחב של עיצובים, גדלים ומשקלים. מקורם לפני התקופה הקולוניאלית. מנילות המשיכו לשמש ככסף וחפצי נוי עד סוף שנות ה-40 ועדיין משמשות לעתים כקישוט. בתרבות הפופולרית, הן קשורות במיוחד לסחר העבדים האטלנטי. בהיעדר כל פונקציה נראית לעין בחברות האירופיות, מנילות אלה יוצרו אך ורק לשימוש כמטבע באפריקה, ומקורות היסטוריים מצביעים על כך שסוחרים מקומיים היו מאד בררניים לגבי הטבעות שהם קיבלו.
עם זאת, על פי מחברי מאמר חדש, "מחקרים קודמים שהשוו בין מנילות זמינות לחומר של בנין לא הניבו שום ראיות התומכות בקשר בין פליז המסחר האירופי ליצירות של בנין". בהתייחסם מחדש לסוגיה, החוקרים ביצעו ניתוח איזוטופי על 67 מנילות שהתגלו בחמש ספינות טרופות באירופה ובאפריקה, כמו גם שלושה אתרים יבשתיים.
בדיווח על ממצאיהם, מסבירים המחברים כי "יחסי איזוטופים עופרת של מנילות מוקדמות מהמאה ה-16 וה-17 חולקים קווי דמיון חזקים יותר עם אלו של ברונזות בנין מאשר אלו של מנילות מאוחרות יותר". זה חשוב מכיוון שמקור הפליז לייצור מנילות עשוי היה להשתנות במאה ה-18 כאשר מכרות בריטיים השתלטו על התעשייה.
לדברי החוקרים, המתכת במנילות שמקורן בבריטניה אינה תואמת את זו של ברונזות בנין, מה שעשוי להסביר מדוע מחקרים קודמים לא הצליחו לבסס קשר בין טבעות פליז אירופאיות לפסלי האדו. אולם ניתוח כימי של המנילות המוקדמות יותר גילה שהטבעות הללו "מתאימות בצורה איזוטופית היטב לעפרות העופרת-אבץ של חבל הריין הגרמני, כך שסביר להניח שהן יוצרו על ידי תעשיית הפליז המבוססת של אותו אזור מסוים".
במילים אחרות, ברונזות בנין נוצרו כנראה ממנילות מוקדמות שיוצרו באמצעות פליז גרמני, אך לא ממנילות מאוחרות יותר המכילות פליז בריטי. "מחקר זה מזהה באופן סופי את חבל הריין כמקור העיקרי למנילות עם פתיחת הסחר הפורטוגלי", מסכמים המחברים. "מיליוני חפצים אלה נשלחו למערב אפריקה, שם הם ככל הנראה סיפקו את המקור העיקרי, כמעט היחיד, של פליז עבור יוצקים מערב אפריקאים בין המאה ה-15 למאה ה-18, כולל כמקור המתכת העיקרי של ברונזות בנין".
לסכם את המשמעות של מחקר זה, מחבר המחקר טוביאס סקוברונק (Tobias Skowronek) הסביר בהצהרה כי "ברונזות בנין הן יצירות האמנות העתיקות המפורסמות ביותר בכל מערב אפריקה. כאשר מקור הפליז שלהם בגדר תעלומה כבר זמן רב. סוף סוף אנחנו יכולים להוכיח את הבלתי צפוי לחלוטין: הפליז ששימש ליצירות המופת של בנין, שנחשב זמן רב כי הגיע מבריטניה או פלנדריה, נכרה במערב גרמניה. המנילות של הריין נשלחו אז יותר מ-6,300 קילומטרים לבנין."
מקורות: Iflscience
