מאת: Adam Frank
מקור: Big Think
אדם פרנק, אתאיסט מוצהר ופרופסור לפיזיקה, תוהה אם יש בחיים יותר ממדע טהור. אז, על מה מדובר? לאן אנחנו הולכים עם הכל? מה הטעם בחיים?
אני מדען וכל מה שאי פעם רציתי להיות היה מדען. עבורי, מדע מעולם לא היה בחירת מקצוע. במקום זאת, זו הייתה דרך חיים מקיפה. דרך המדע, מצאתי פרספקטיבה ואפשרות שהציעה דרך רחבה יותר לראות את החיים הקטנים שלי ואת המורכביות שלהם. דרך המדע, יכולתי גם לראות עד כמה העולם היה מעוצב להפליא. היופי הזה נתן לי נחמה ועשה את חווית חיי עשירה יותר. על כך הייתי אסיר תודה עמוקה.
אבל ככל שהפכתי מנער שקורא את קרל סייגן, אובססיבי למדע, לסטודנט שיכור ממתמטיקה-פיזיקה ובהמשך פרופסור, הגישה שלי למדע השתנתה. תמיד אתאיסט, כשהייתי צעיר יותר, חשבתי ששום היבט של העולם אינו חסין מהישג ידו של המדע. הניצחונות של ניוטון, לגראנז', בולצמן ואיינשטיין הראו לי שהמדע הציע דרך לצאת מהמערה של פרספקטיבות אנושיות מוגבלות. באמצעות העקרונות והפרקטיקות של המדעים, חשבתי שמצאנו דרך להשקפה אובייקטיבית באמת על העולם. זו הייתה פרספקטיבה של עין האלוהים שחשפה את מכלול היקום - מרחב, זמן, חומר - ללא תלות בנו. זה היה העולם, כשלעצמו, שהתגלה למוחנו באמצעות כוח ההיגיון.
נשמע נפלא, לא? זה בהחלט היה לי בשלב מסוים. עכשיו, לעומת זאת, אני חושב שיש יותר, הרבה יותר בסיפור שלנו ושל העולם. עכשיו התחלתי להאמין שכל העניין של "מבט עין האלהים" היה טעות. זו הייתה טעות מאד שימושית ואחת שעזרה לעצב בצורה חיובית את 300 או 400 השנים הראשונות של ההיסטוריה של המדע. אבל בכל זאת זו הייתה טעות ועכשיו היא הובילה אותנו למגוון מדהים של פרדוקסים ולולאות סגורות בנושאים החל מקוסמולוגיה ועד לתודעה. אז התפקיד שלפנינו הוא ללכת מעבר לטעות הזו ולראות לאן זה מוביל אותנו.
לכן אני מתעניין במדע ובפילוסופיה של הספים (Philosophy of thresholds).
ישנה בעיה מהותית עם "השקפה משום מקום", מבט עין האלוהים האובייקטיבי הזה של המדע. הבעיה היא שהיא לא מצליחה לראות את המקום הנכון שלנו ביקום. עם כל הכבוד לקופרניקוס, המקום הזה הוא במרכז הכל.
לא יכולה להיות חוויה של העולם בלי המתנסה, וזה, חבריי היקרים, זה אנחנו. לפני שמישהו יכול ליצור תיאוריות או לקבל נתונים או לקבל רעיונות על העולם, חייבת להיות נוכחות גולמית של להיות-בעולם. העולם אינו מופיע באופן מופשט לפרספקטיבה חסרת גוף המרחפת בחלל... הוא מופיע לנו, בדיוק היכן ומתי שאנחנו נמצאים. זה אומר לך או לי עכשיו. במילים אחרות, אתם לא יכולים להתעלם מהעובדה הגסה, הקיומית והפנומנולוגית של היותנו סובייקטים.
כמובן, 'סובייקטיביות' היא מילה גסה במדע. בצדק אנו מבלים זמן רב בניסיון לסלק את המחקר שלנו מההשפעות הסובייקטיביות. זה הכל טוב ויפה אם אתם מנסים להבין חלקיקים בקופסה או חיידקים בצלחת. למעשה, השיטות שאנו משתמשים בהן כדי לטהר את המחקר שלנו מהטיות סובייקטיביות חושפות את המשמעות האמיתית של 'אובייקטיבי' במדע. זו לא עמדה מטאפיזית לגבי איזו גרסה אידיאלית אפלטונית מושלמת של המציאות. במקום זאת, מדובר על קבלת אותן תוצאות אם נבצע את אותו ניסוי. זה כאשר הידע שנרכש מניסוי יכול להיקרא אובייקטיבי.
אבל ככל שנכנסנו עמוק יותר ויותר לתוך החוויה של העולם, זה כבר לא הגיוני להתעלם מכך שאנחנו תמיד במרכז החוויה הזו. מטבע הזמן ועד טבע התודעה, ביצוע פעולה של להיות סובייקט ברצינות מציע כיוון חדש לחשיבה על הסוגיות הגדולות ביותר העומדות בפני המדע והפילוסופיה.
שם מופיע רעיון הספים. קראתי פעם הגדרה של שירה כ"זו שלוקחת אותנו אל הגבול בין הניתן לביטוי לבלתי ניתן לביטוי". זה מבחינתי הגבול האמיתי. זה מה שאני חושב שאנחנו צריכים להתעניין בו ברגע שנכיר בכך שהמדע אינו סוג האמת היחיד בחוץ. שירה וכל האומנויות, למשל, חושפות את סוגי האמת שלהן. ויש אמת שיכולה לבוא גם מעשייה רוחנית (או איך שלא תרצו לקרוא לזה). לאמיתות האחרות הללו יש מקום משלהן וכוח משלהן, והן אינן פשוט מצטמצמות, למשל, למדעי המוח או דיסציפלינה מדעית אחרת.
כדי להבין אותן, את מקומו של המדע ביניהן, עלינו להיות מוכנים לחקור את הספים שבין הניתן לביטוי והבלתי ניתן לביטוי. עלינו להמציא שפות חדשות שיכולות להתמודד עם הלולאות המוזרות שבהן העולם יוצר את העצמי, והעצמי יוצר את העולם. עלינו להתמודד עם העובדה שהמציאות היא תמיד המציאות שלנו.
הבעיה במבט עין האלוהים של המדע היא שהוא מבלבל את האשליה של להיות צודק בכך שהוא באמת תואם את המוזרות של להיות סובייקט חווה. נראה שהוא מציע תיאור מושלם ואטום הרמטית של היקום שנראה כל כך יפה עד שאתה מבין שחסרה לו האיכות החשובה ביותר: החיים. לא החיים כתיאור של מערכת תרמודינמית, אלא החיים כחוויה המגולמת, החיה שלנו.
אני מקווה שיש דרכים לחשוב על מדע ופילוסופיה שלעולם לא שוכחות את העובדה הזו. אני מקווה שאם נוכל לפלס את דרכנו אל אותם ספים דינמיים של חוויה, נוכל לקבל תיאור עשיר בהרבה של העולם ומדע עשיר בהרבה. יותר מכל, אני מקווה שעל ידי התמודדות עם הספים הללו נוכל לפתח הבנה חדשה שהיא גם נכונה להפליא וגם באמת מועילה.
