עד כה האמינו כי קבוצת האיים האזוריים התגלתה על ידי מלחים פורטוגזים במאה ה-15. עם זאת, מחקר חדש מראה שסיירים נורדיים הביאו בעלי חיים לאיים 700 שנה קודם לכן. יתר על כן, הנורדים שרפו והנדסו את הנוף הפראי המיוער כך שיתאים יותר למרעה בקר.
ממוקמים 1,448 ק"מ מול חופי פורטוגל ו-1,497 ק"מ צפונית-מערבית למרוקו, האיים האזוריים הם מחרוזת של תשעה איים געשיים באמצע האוקיינוס האטלנטי הצפוני. האיים מתגלים לראשונה לימאים כאשר הר פיקו, בגובה 2,351 מ', מופיע באופק, והפסגה המפורסמת הזו מזוהה לעתים קרובות עם ההר שבמרכז אטלנטיס האגדית, הממלכה המיתולוגית מעידן הקרח עליה כתב אפלטון. כעת, הסיפור הראשוני של האיים הנידחים הללו התהפך.
לפי הנרטיב הנוכחי של הזרם המרכזי, הנסיך אנריקה הספן, מטומאר בפורטוגל, הזמין את הימאי הפורטוגלי דיוגו דה סילבס (Diogo de Silves) לנחות באי סנטה מריה (Santa Maria Island) בשנת 1427, במהלך חיפושיו אחר נתיבי סחר אוקיניאיים חדשים לאסיה. על פי הרישומים ההיסטוריים באתר Azores GeoPark, הנסיך אנריקה הספן הביא בעלי חיים גדולים לראשונה לאי בין 1431 ל-1432, מאוחר יותר שלח את המתיישבים הראשונים בשנת 1439. אבל ההיסטוריה המסורתית הזו של האיים האזוריים שוכתבה.
מציאת תשובות בצואה עתיקה
צוות חוקרים בינלאומי פרסם מחקר חדש בכתב העת המדעי PNAS. המחקר מסביר שסטיגמסטנול (Stigmastanol) נמצא בסוגי צמחים רבים, אך הוא גם מעכב ביוסינתזה של כולסטרול בכבדים של בעלי חיים. לפי מאמר ב-PHYS, מחבר שותף טימותי שנאנ (Timothy Shanahan) מאוניברסיטת טקסס אמר שהצוות ניתח דגימות סטיגמסטנול מחומרים צואתיים שהושארו באי על ידי בעלי חיים מיובאים, וכולם מתוארכים בין 700 ל-850 לספירה, 700 שנה לפני הגילוי הפורטוגזי כביכול.
תאריך ההתיישבות המוקדם הזה נתמך על ידי תוצאות ניתוח של ליבות משקעים שנלקחו מאגם פקסניו (Lake Peixinho) באי פיקו. דגימות אלה הראו "עלייה בחלקיקי פחם" במאה ה-8, דבר המצביע על כך שהסיירים הראשונים שרפו שריפות ענק. על פי Northern Bush, "לקצץ ולשרוף" הייתה שיטה נורדית של כריתה ושריפת יערות וחורשות ליצירת שדות ושטחי מרעה, המכונה באופן מסורתי סווידנס (swiddens). גם דגימות הסטיגמסטנול וגם הפחם הצביעו על תאריך איכלוס חדש של האיים האזוריים בסביבות אמצע המאה ה-8.
שכתוב היסטוריית הניווט האירופית של האיים האזוריים
בהצהרה שפורסמה ב-!EurekAlert, אמר סנטיאגו ג'ירלט (Santiago Giralt), מחבר שותף למחקר החדש ופליאוקלימטולוג בגיאו-סיינס ברצלונה (Geosciences Barcelona), כי בין 700 ל-850 לספירה "נצפתה ירידה באבקני עצים מקומיים". תצפית זו חיזקה את ההשערה המתגבשת שבני אדם שרפו יערות מקומיים כדי ליצור שטחי מרעה עבור בקר כ-700 שנה לפני שהגיעו מגלי הארצות הפורטוגזים הראשונים בשנת 1427 לספירה.
המחבר הראשי פדרו רפוסירו (Pedro Raposeiro), מאוניברסיטת האיים האזוריים (University of the Azores), אמר בהודעה לעיתונות כי המחקר החדש מראה גם שמשקעים שנאספו מאגם באי אחר באיים האזוריים הראו עדויות ל"עשב שיפון לא מקומי". מציאת עדויות לכך שמגלי ארצות נורדיים הגיעו לאיזור האיים במאה ה-8 עם בעלי חיים גדולים ועשבים שמקורם בסקנדינביה, 700 שנה לפני הפורטוגזים, היא תגלית משמעותית. עם זאת, אולי התצפית המעניינת ביותר שעלתה מהמחקר החדש היא שהמתיישבים האנושיים המוקדמים הללו באיים עוררו "הפרעה סביבתית ואקולוגית משמעותית", כתב רפוסירו במחקר.
יתר על כן, תנאים אקולוגיים שהשתנו במהירות זוהו כגורם העיקרי לכך שהחוקרים הנורדים הגיעו במאה ה-8. סדרה של סימולציות אקלים, המבוססות על נתונים שנאספו מליבות המשקעים החדשים, הציעו שהימאים ניצלו "רוחות צפוניות חזקות באופן חריג ורוחות מערביות חלשות יותר כדי להפליג מצפון אירופה", רוחות שהתרחשו במאה ה-8.
מקורות:
