סוקרטס, מגדולי הפילוסופים היוונים שחי בשנים 469 עד 399 לפנה"ס, התנער מרכילות שהייתה בילוי מועדף ביוון העתיקה, כפי שהעידו היסטוריונים רבים. אנשים מכל תחומי החיים התמכרו ללא הרף לחלוק שמועות וחצאי אמיתות.
מספרים שיום אחד הוא נתקל במכר שרץ אליו בהתרגשות ואמר: "סוקרטס, אתה יודע מה שמעתי הרגע על אחד מתלמידיך?"
"חכה רגע", ענה סוקרטס. "לפני שאתה אומר לי אני רוצה שתעבור מבחן קטן. זה נקרא מבחן המסנן המשולש".
"מסנן משולש?" שאל חברו.
"זה נכון", המשיך סוקרטס. "לפני שאתה מדבר איתי על התלמיד שלי בוא ניקח רגע כדי לסנן את מה שאתה הולך להגיד. המסנן הראשון הוא אמת. האם וידאת לחלוטין שמה שאתה עומד לספר לי הוא נכון?"
"לא", אמר האיש, "למעשה בדיוק שמעתי על זה ו..."
"בסדר", אמר סוקרטס. "אז אתה לא באמת יודע אם זה נכון או לא. עכשיו בוא ננסה את המסנן השני, המסנן של הטוב. האם מה שאתה עומד לספר לי על התלמיד שלי הוא משהו טוב?"
"לא, להיפך..."
"אז", המשיך סוקרטס, "אתה רוצה לספר לי משהו רע עליו, למרות שאתה לא בטוח שזה נכון?" האיש משך בכתפיו, קצת נבוך. סוקרטס המשיך. "אתה עדיין יכול לעבור את המבחן כי יש מסנן שלישי - המסנן של שימושיות. האם מה שאתה רוצה לספר לי על התלמיד שלי הולך להיות שימושי עבורי?"
"לא, לא ממש", הודה האיש.
"ובכן", סיכם סוקרטס, "אם מה שאתה רוצה לומר לי הוא לא נכון ולא טוב ואפילו לא שימושי, למה לספר לי את זה בכלל?"
האיש שניסה להפיץ רכילות להוגה הדגול הובס והתבייש.
רכילות והפצת פייק ניוז היו כלי אמיתי בידי עבדים שרצו להעניש את אדוניהם אם נהגו בהם רע. אדונים חששו בצדק שעבד עלול לראות או לשמוע משהו בבית שעלול בסופו של דבר לשמש נגדם בבית משפט או בדעת הקהל. ליוונים הקדומים אפילו הייתה אלה שייצגה רכילות.
פמה (Pheme - "תהילה" או "שמועה" באנגלית) הייתה בתה האחרונה של האלה גאיה. המשורר הרומי וירגיליוס תיאר אותה כיצור מכונף נורא שהיה שמח לפרוע את נוצותיה. מתחת לכל נוצה, הייתה עין סקרנית, אוזן זקורה ולשון מקשקשת. היא עפה ממקום למקום במהירות רבה, צרחה וצווחה שקרים וחצאי אמיתות לכל אדם שיקשיב.
עבדים ונשים במעמד נמוך ללא קשרים משפחתיים חזקים עדיין יכלו להשתמש ברכילות כנשק היחיד שלהם נגד אויביהם. נטייה זו לרכילות כמעט בכל אדם בחברה שימשה לפתיחת נתיבים בין החלש והחזק, העשיר והעני, האדון והמשרת.
אריסטו, הפילוסוף הדגול, ראה ברכילות בילוי טריוויאלי ומהנה לעתים קרובות, אבל גם ראה שלרכילות יכולה להיות כוונת זדון כשהיא מדוברת על ידי מישהו שנעשה לו עוול. רכילות זדונית עלולה לפגוע במוניטין של אדם ולפגוע בו באופן בלתי הפיך.
באתונה העתיקה, החלטות בית המשפט התבססו במידה רבה על הערכת אופיו של הנאשם ומעט מאד על ראיות מוצקות. לכן, המוניטין של אדם היה חשוב בכל הנוגע לתיקים משפטיים. בהיעדר שופטים מקצועיים, הדוברים שאפו להכפיש את אופי יריביהם בעיני המושבעים תוך הצגת עצמם כאזרחים מכובדים.
בעלי הדין חששו מכוחה של רכילות, אז הם תיארו בקפידה כיצד הסיפורים השליליים שהמושבעים אולי שמעו עליהם לא היו נכונים ובמקום זאת הופצו בכוונה על ידי יריביהם. בגלל ההמונים הרבים שהתאספו שם, מקומות ציבוריים, כמו האגורה, היו מקומות מעולים להפצת רכילות ושקרים מוחלטים שמטרתם להכפיש את היריב. במקרים אלה, כוונת הרכלנים הייתה להפיץ מידע כוזב ברחבי העיר כדי ליצור רושם לגבי האנשים המעורבים שיסייע להם לזכות בתיקים המשפטיים שלהם.
באתונה העתיקה, לנשים לא היו זכויות חוקיות כלשהן, והן הסתמכו לחלוטין על קרובי משפחה גברים שיפעלו עבורן. עם זאת, לנשים היה מוצא אחד חזק מאד - רכילות - שתשמש כלי שימושי בתקיפת אויב. רכילות נשים שימשה ביעילות כדי להכפיש את דמותו של יריב בבית המשפט. נשים במעמד נמוך, ללא שום גישה לעזרה משפטית, עדיין יכלו להשתמש ברכילות כדי לעזור להשיג גמול כאשר נגרם להן עוול.
האתונאים עשו שימוש זהיר ברכילות ברטוריקה כדי להשמיץ את יריביהם בבתי המשפט. הנוכחות של רכילות בתיקים משפטיים מראה שהאתונאים לא בררו את המקור אלא ניצלו בחופשיות כל מיני שמועות ורמיזות בניסיונותיהם להביס את יריביהם. באמצעות שימוש מחושב ברכילות, נשים, לא-אזרחים ואפילו עבדים ללא גישה לערוצים חוקיים רשמיים כלשהם ביוון העתיקה החזיקו נשק רב עוצמה בניסיונותיהם להשיג צדק נגד מי שפגע בהם.
מקור: Greek Reporter
