המין האנושי קשור במוות ובזקנה. זה הבלתי נמנע היחיד בחיים, מעבר למיסים. אנו מאבדים את החיוניות שלנו, את היכולת המנטלית שלנו ואת החשק המיני שלנו ככל שאנו מתבגרים. לפיכך, אנשים לאורך ההיסטוריה חלמו על עצירה או היפוך של תהליך ההזדקנות. תרופה אגדית אחת להזדקנות היא מעיין קסום המבטיח נעורים למי ששותים את מימיו. הוא נקרא מעיין הנעורים, וחיפשו אחריו בגלל כוחות ההתחדשות שלו מאז המאה ה-5 לפנה"ס כאשר ההיסטוריון היווני הרודוטוס כתב על כוחותיו המופלאים. למרות שמעיין זה נשמע טוב מכדי להיות אמיתי, הוא עורר את סקרנותם של חוקרים רבים שהתיימרו לחפש אותו. אף על פי כן, עד היום, מקום הימצאו של המעיין המסתורי אינו ידוע.
מיקומו של המעיין מסתורי בדיוק כמו המעיין עצמו. אין שני מקורות מידע מקוריים זהים. האגדות של הכומר יוחנן הציגו אותו אי שם באסיה, שם שלט הכומר יוחנן בארץ שהכילה את מי הקסם. ביבשת אמריקה, ספרדים בקובה שמעו מהילידים שמעיין הנעורים שוכן במקום שנקרא בימיני באי במפרץ ביונקה בהונדורס. בימיני עשוי להתייחס לעיירה האמיתית שבה ממוקם המעיין, אם כי גם האי וגם העיירה הם אגדות. אין לבלבל את הבימיני הזה עם הבימיני הקאריבי המזוהה עם אטלנטיס, אם כי לעתים קרובות מבלבלים בינהם פשוט כך.
הרומנים של אלכסנדר מספרים שאלכסנדר מוקדון חיפש נהר שיכול להפוך את ההזדקנות. נראה שזה התיעוד היחיד של אירוע כזה. זה נקשר לעתים קרובות למעיין הנעורים, למרות העובדה שהסיפור אומר שאלכסנדר חיפש נהר, לא מעיין. ההיסטוריה מלמדת שאלכסנדר היה אובססיבי לגבי הכוח, העושר והאדמה שהשיג במהלך חייו. האם זה הספיק כדי להשביע אותו או שהוא ביקש להפוך את תהליך ההזדקנות כדי שיוכל ליהנות מהשלל שלו עוד זמן רב? זה לא ברור. כך או כך, ברור שהוא לא מצא אותו. הוא מת בתחילת שנות השלושים לחייו.
המחפש המפורסם ביותר של מעיין הנעורים, אם כי אולי הוא לא חיפש אותו בכלל, הוא חואן פונסה דה לאון. פונסה דה ליאון היה מגלה ארצות והמושל הראשון של פורטו ריקו. בשנת 1513 הוא חיפש כביכול את המעיין בפלורידה, ארה"ב. יש אומרים שהוא אפילו מצא אותו. עם זאת, מקורות אחרים מצביעים על כך שהוא כלל לא חיפש את המעיין באותו מסע. בעיירה סיינט אוגוסטין יש מלכודת תיירים המקושרת לפונס דה לאון ולחיפושיו אחר המעיין. עם זאת, כל הקשר שיש לכך הוא קלוש, במקרה הטוב. ייתכן שהוא אפילו לא ביקר באזור סיינט אוגוסטין. יתר על כן, כל הדיווחים על חיפושיו כביכול אחר המעיין מגיעים לאחר מותו. אין שום דבר במסמכיו האישיים או באיזכוריו שמצביעים על כך שהוא חיפש מקור לנעורים נצחיים.
כל המידע שיש לנו על מעיין הנעורים מצביע למעשה על היותו אגדה עם מעט או ללא כל בסיס. כמובן, כמו כל אגדה, יש אפשרות שהוא קיים, אבל במקרה זה, זה מאד לא סביר. אין דיווחים על דמויות לא בדיוניות שממש שותות מהמעיין והופכות לצעירות. אין סיפורים על מיקום מדויק. אנחנו אפילו לא בטוחים שמישהו חיפש אותו ברצינות. למרבה הצער, נראה שבני אדם יצטרכו להסתמך על מדע, ניתוחים וקוסמטיקה כדי להביא לנו, אולי לא נצח, אלא, נעורים מורחבים.
מקור:
