הרקע הגנטי של אירופה המודרנית יכול להיות נושא שמסובך לדבר עליו. ההיסטוריה מציגה לעתים קרובות את ההגירות של עמים רחוקים, וכך את ההתמזגות של האינדו-אירופים עם האוכלוסיות הראשוניות של אירופה העתיקה. כתוצאה מכך, כיום רבים מאיתנו מדברים נגזרת של השפה הפרוטו-אינדו-אירופית העתיקה. אבל מה אם נגיד לכם שעדיין נותרו כמה אנשים באירופה המשמרים את אותם קשרים שלכאורה אבדו עם העת העתיקה ועם אירופה כפי שהייתה במקור?
אחד מהעמים הללו הם הבסקים, קבוצה אתנית אירופאית המונה כשלושה מיליון אנשים המאכלסים את מולדתם המסורתית הנקראת חבל הבסקים. האזור ממוקם בקצה המערבי של הרי הפירנאים ומכסה חלקים מצפון ספרד ודרום צרפת. הבסקים נחשבים במידה רבה כשרידים של האוכלוסיות הפרה-אינדו-אירופיות של אירופה, והבסקים הם ייחודיים בכל כך הרבה היבטים. היום אנו נתוודע לאחד המיתוסים הפופולריים שלהם, עם שאלה אחת בראש: האם זה באמת מיתוס?
העם הבסקי והקשר שלו לעמים פרה-אינדו-אירופיים
לפני שנעמיק בטבעו של המיתוס הצבעוני הזה, עלינו להכיר את העם הבסקי. בשפתם הם קוראים לעצמם Euskaldunak, ולמולדתם הם קוראים Euskal Herria. חיוניים לסיפור שלנו הם השפה הבסקית ומקורות העם הבסקי. בניגוד לשפות אירופאיות אחרות, הבסקית לחלוטין אינה קשורה לשפות אינדו-אירופאיות.
בסקית היא שפה מבודדת, שאינה קשורה לשום שפה חיה מוכרת אחרת. מקובל לחשוב שככזאת, הבסקית היא אחת מהשפות הפרה-אינדו-אירופיות הבודדות ששרדו עד היום. נזכיר לכם שכמעט כל השפות האירופאיות כיום נובעות משפה אחת, פרוטו-אינדו-אירופאית.
הוצגו כמה תיאוריות ייחודיות המנסות להוכיח שהבסקית היא אכן שריד מאירופה העתיקה (Old Europe). אירופה העתיקה הוא מונח המשמש לציון אירופה לפני ההגירות הנרחבות של עמים אינדו-אירופאיים. הוכחה אחת כזו נמצאת בכמה מילים בסקיות: aizto (סכין), aizkora (גרזן), aitzur (מעדר), aiztur (מלקחיים). מילים אלה נובעות מהמילה haitz שמשמעותה אבן, מה שמצביע על קיומה של השפה בתקופה שבה כלי אבן היו בשימוש.
אבל עד כמה מבחינה גנטית יש לבסקים עם העמים הפרה-אינדו-אירופיים אפשר להתווכח. אין ספק שבשלב מסוים התרחשה התערבבות, כפי שקרה עם כל האוכלוסייה באירופה. עדיין יש הרבה DNA פרוטו-אירופאי בדם של כל האירופאים. בניתוח מעמיק יותר של כמה מהמיתוסים והמסורות האירופאיות העתיקות ביותר, נוכל למצוא שרידים של מסורות שבעל פה, שעברו לאורך הדורות כדי לשרוד בצורה של מיתוס. סוגים אלה של מסורות בעל פה יכולים לספר לנו יותר על תקופה, לפני אלפי שנים, שבה תושבי אירופה היו שונים לחלוטין במנהגיהם. האם המיתוס הבסקי של בסחאון (Basajaun) עשוי להחזיק את המפתח להבנת עמי אירופה העתיקה?
האם המיתוס של בסחאון מבוסס על עובדה או בדיה?
במיתולוגיה הבסקית קיים יצור המכונה בסחאון. הפירוש הוא "אדון היערות". בסחאון מתואר כהומיניד חזק, גדול ושעיר שחי ביערות. יש לו גם מקבילה ובת לוויה נשית הידועה בשם בסנדרה (Basandere). עכשיו, כאן המיתוס הבסקי הופך למעניין מאד. מאמינים כי הבסחאון בנה מגליתים, הגן על עדרים של חיות משק, כמו גם הכיר חקלאות ועיבוד ברזל לבני האדם. מספרים גם שהוא חי במערות, לעתים קרובות בעומק היער, מהן יש הרבה בפירנאים. באופן כללי, הבסחאון מתואר כיצור מיטיב, מעין מגן יערות ומגן עדרים ורועים. אגדות כפריות אחרות עדיין מעניקות לו עוד תכונות של שומר עממי: אומרים שהבסחאון צועק ושואג מההרים בכל פעם שסערה מגיעה, ומזהיר את האיכרים ואת הרועים לתפוס מחסה.
אבל יש היבטים הרבה יותר אניגמטיים למיתוס הזה שמדגדגים את דמיוננו במהירות וגורמים לנו לתהות אם למיתוס הזה יש שורשים בעובדות או בבדיות. הסיפורים העתיקים של חבל הבסקים מתארים את הבסחאון כמורה. הסיפורים מסבירים שהבסחאון ידע ליצור כלים, ולימד אנשים איך ליצור כלי נשק, טחנות, גרזנים, מסורים וכיצד להתיך מתכות. הוא גם הדריך אותם במיומנויות הדרושות לגידול יבולים, חישול וטחינה. ומעל הכל, הבסחאון היה אחראי לבניית מגליתים. מתואר כאדם חסון עם הרבה שיער על גופו, הוא מתואר כאדם קדום בצעדיו הראשונים לקראת הציוויליזציה. במילים אחרות, התיאור של הבסחאון מזכיר דמיון בולט לניאנדרטלים, או אפילו לבני האדם המוקדמים של אירופה (EEMH) הידועים גם כקרו-מגנונים (Cro-Magnons).
אם נחפור קצת יותר לעומק, מעניין לזכור שהניאנדרטלים איכלסו את חבל הבסקים המודרני לא מעט זמן לאחר שנעלמו ממקומות אחרים באירופה. אלה הקרויים הניאנדרטלים האיבריים חיו באזור נהר האברו, בהרי הפירנאים, עד לפני כ-35,000 שנה, ואולי אף מאוחר יותר. אזור זה חופף כמעט בדיוק את חבל הבסקים המודרני. מקובל לחשוב שהטכנולוגיה הניאנדרטלית הייתה מתוחכמת למדי, והתפארה בתעשיית כלי אבן מורכבת, אריגה, שימוש באש, אמנות פרימיטיבית, ימאות פרימיטיבית, מוזיקה פרימיטיבית וכן הלאה. התגליות הארכיאולוגיות הנרחבות ביחס לניאנדרטלים שוברות את הסטריאוטיפ הרגיל של ההומינידים המוקדמים הללו כ"אנשי מערות" עם אלות גדולות. אבל האם המיתוס של בסחאון יכול לספק אפילו יותר תובנות?
סיפורים מעם קדום
לא ידוע שהניאנדרטלים הקימו מגליתים, למרות שהם התהדרו בחוזק יוצא דופן, ובוודאי הם לא ידועים בהתכה, שהגיעה הרבה יותר מאוחר. האם יכול להיות שהעם הבסקי, בהיותו קדום כפי שהוא, שימר סיפורים על המגעים המוקדמים ביותר בין הניאנדרטלים של הפירנאים לבין בני האדם המודרניים האירופיים הקדומים (לקטים ציידים מערביים) שהיגרו לאזור? ידוע שבסביבות 16,000 לפנה"ס האקלים התחמם עוד יותר ואיפשר לעמי התרבות המגדלנית להתפשט לכל פינות אירופה.
תיאוריה מעניינת הועלתה ב-2008 על ידי הבלשן הפיני קאלווי ויק (Kalevi Wiik). ויק הציע כי השפה הבסקית היא למעשה שריד למשפחת שפות רחבה יותר שדוברה בכל רחבי אירופה העתיקה, לפני שחזרה בהדרגה מערבה עם הגעתם של האינדו-אירופאים ושפותיהם. אפילו החוקרת הנודעת והבולטת, מריה גימבוטאס, קבעה בתקיפות כי "השפה הבסקית היא שריד פרה-אינדו-אירופי של השפות העתיקות של מערב אירופה. זוהי השפה הילידית היחידה ששרדה את הפלישות האינדו-אירופאיות ואת ההשפעות התרבותיות של שלושת אלפי השנים האחרונות". ביצירתה הנודעת בשם "האלה החיה" ("The Living Goddess"), היא שיקפה ביסודיות את העם הבסקי, ובין היתר, הצהירה בביטחון כי "אין ספק שהבסקים הם אירופאים עתיקים שמסורותיהם נובעות ישירות מהתקופה הנאוליתית".
בשנת 2012 פרויקט הגנוגרפיה הנודע של נשיונל ג'יאוגרפיק, פרסם מחקר חשוב שהראה ניתוח DNA מפורט של העם הבסקי. זה אישר את הדפוסים הגנטיים הייחודיים שלהם שהבדילו אותם לחלוטין מהאוכלוסיות הסובבות ותמך בתיאוריה שקיימת המשכיות גנטית חלקית או מלאה של אנשים בסקים מודרניים עם הילידים הפליאוליתיים והמזוליתיים של האזור.
הרעיון שהמיתוס של הבסחאון נולד ממגע ממשי עם כמה מהניאנדרטלים האחרונים שנותרו בעולם העתיק יכול בהחלט להיראות מופרך. אכן, היבטים מסוימים של מיתוס בסחאון פשוט אינם תואמים את מה שאנו יודעים על הניאנדרטלים. לדוגמה, ככל הידוע לנו הם לא היו אלה שהציגו טכנולוגיות מורכבות לקרו-מגנונים. אבל למרות זאת, רבים מאמינים בתוקף שמיתוס בסחאון הוא למעשה שריד זיכרון מההיסטוריה העתיקה ביותר של אירופה, שמטבע הדברים נאלץ לשרוד באחת התרבויות האתניות העתיקות ביותר של אירופה, הבסקים.
לידתו של מיתוס בסחאון
ניתן לשער כי מיתוס בסחאון מדבר על התקופה שבה הבסקים, פרוטו-אירופאים מבודדים מהתקופה הפליאוליתית והמזוליתית, שעדיין הסתמכו על תעשיות פרימיטיביות וכלי אבן, באו במגע עם המתיישבים המתקדמים יותר של התרבויות הנאוליתיות המתעוררות. התרבויות המתפתחות היו בוני מגליתים, שהביאו איתם שורה של טכנולוגיות מתקדמות כמו חקלאות, ביות של בעלי חיים, כלי אבן מפותחים, ובסופו של דבר הופעת המטלורגיה בשלהי התקופה הנאוליתית והכלקוליתית המוקדמת.
לאחר חיבור הנקודות, הדמויות המיתולוגיות של בסחאון ובסנדרה לובשות צורה של מתיישבים נאוליתיים נודדים: שעירים ועטופים בפרוות ועורות, הם מלווים בעדרים של בעלי חיים מבויתים, הם מתיישבים ביערות ובהדרגה באים במגע עם האנשים הבסקים הפרימיטיביים יותר, מביאים איתם אמונות חדשות, בניית מגליתים, כלים חדשים וטכנולוגיות חדשות. האוכלוסיות הזהירות, הפרימיטיביות והמזוליתיות ראו באלו החדשים יצורים מהעולם שמעבר, או "אדוני היערות" המגינים המיתיים. וגם זמן רב לאחר מכן, כששתי הקבוצות התמזגו למשהו חדש, הבסקים המבודדים שמרו על שפתם וזהותם, והמתיישבים הניאוליתיים פשוט נשארו מיתיים - והולידו את מיתוס בסחאון.
הלידה הפשוטה של מיתוס מתמשך
תיאוריה ייחודית הקשורה למגע של אינדו-אירופאים ואירופאים עתיקים יכולה להראות לנו עד כמה קל למיתוס או לאגדה להיוולד מתוך מפגש פשוט של שתי קבוצות שונות לחלוטין של אנשים. תיאוריה זו קשורה לפאן, האל היווני הקדום של הפרא, מגן הרועים, העדרים והטבע. הוא מתואר כאדם מזוקן ושעיר, נושא מטה של רועה, ועם רגלי עז.
פולחן פאן הופיע בארקדיה (Arcadia), מחוז אנשי ההרים, מופרד תרבותית מיוונים אחרים. והחלק המהנה מגיע כאשר אנו לומדים את התיאורים העתיקים ביותר של רועי ההרים הכפריים של הבלקן: מזוקנים ושעירים, נושאים מטות, הייתה להם מסורת ייחודית של לבישת מכנסיים עשויים מעור עיזים שעיר, מה שנקרא מכנסי פליז. עבור מתיישב חדש שבא במגע עם אוכלוסיות הפרוטו של הבלקן ההררי, קל היה לצפות מרחוק באדם ייחודי, שעיר, שלכאורה יש לו רגליים של עז, שלא דומה לשום דבר שנראה בעבר. ולפני שתשימו לב, נולד מיתוס: רועי צאן מסתוריים של ההרים הגבוהים, מגנים על העדרים.
יש הרבה תעלומות שעדיין אורבות בהיסטוריה של אירופה ובתרבויות הפליאוליתית, המזוליתית, הנאוליתית והכלקוליתית. הרבה סודות עדיין מסתתרים בטווחי הזמן העמוקים ביותר, והרבה פשוט לא ידוע. נותרו שרידים מסקרנים שמתבקשים להיות נושא למחקר מקיף: מבנים מגליתיים מורכבים, שרידים של כתות מטריארכליות ופולחן אבות קדמונים ושיטות קבורה ייחודיות. אבל הודות לבידוד הגיאוגרפי, העם הבסקי והשפה האירופאית העתיקה שלהם אפשרו הצצה מכרעת להיסטוריה העתיקה של אירופה שאומרת לנו דבר חשוב מאוד: תיאוריה לא חייבת להיות ברורה כמו אור יום כדי להיות אמינה.
אפילו כשמשהו נשמע כל כך פשוט ומופרך, לפעמים עובדה יכולה להביא אותו אפילו יותר קרוב לאמת. לפעמים אנחנו מזלזלים בשילוב פשטות ומורכבות של בני אדם לאורך הזמן, כמו גם ביכולתם ליצור מיתוסים צבעוניים מדברים שקצת קשה להבין. וברגע שמיתוס כזה מתיישב בזיכרון של דור או שניים, הוא יכול לשרוד מאות שנים קדימה. האם יכול להיות שהמיתוס של בסחאון הוא דוגמה פנטסטית לטרנד הזה?
מיתוס בסחאון הוא פשוט למדי בתיאור שלו, ולא הרבה ידוע עליו מלבד ההיבטים שקראתם למעלה. אבל אפילו אותם קטעים בודדים של סיפור בסקי ישן יכולים לפתוח את הדלתות למערבולת של מידע שמדגדג את החשק של כל אוהבי ההיסטוריה העתיקה. זוהי הזדמנות מצוינת לבחון מחדש את ההגירות של קרו-מגנונים מוקדמים וציידים-לקטים מערביים (WHG), ולהרהר בנדידות של תרבויות מתקדמות טכנולוגית בתוך אירופה הנאוליתית המוקדמת, שיצרו אט אט את העולם כפי שאנו מכירים אותו היום.
מקורות:
