ההיסטוריה של המוזיקה עתיקה כמו האנושות עצמה. ארכיאולוגים מצאו חלילים פרימיטיביים העשויים עצם ושנהב המתוארכים 43,000 שנה לאחור, וסביר להניח שסגנונות מוזיקליים עתיקים רבים נשמרו במסורות בעל פה. אולם כשמדובר בשירים ספציפיים, הדוגמאות העתיקות ביותר הידועות הן מאוחרות יחסית.
הממצא הקדום ביותר של תיווי מוסיקלי נמצא על שבר לוח חרס שומרי בן 4,000 שנה, והוא כולל הוראות וכיוון למזמור לכבוד השליט ליפית-אישתר. אך לתואר השיר העתיק ביותר רוב ההיסטוריונים מצביעים על "מזמור חורי מס' 6", זוהי אודה לאלה ניקאל (Nikkal) שהולחנה על ידי החורים הקדומים אי שם בסביבות המאה ה-18 לפנה"ס. לוחות החרס המכילים את המנגינה נחפרו בשנות ה-50 של המאה ה-20 מחורבות העיר אוגרית בסוריה. יחד עם סט כמעט שלם של תווים מוזיקליים, הם כוללים גם הוראות ספציפיות כיצד לנגן את השיר על סוג של לירה.
המזמור, הכתוב על לוח h.6 פוענח בידי עמנואל לרוש בשנת 1955, ולרוש פרסם פענוח מתוקן בשנת 1976. תחילת השיר השתמרה היטב בצדו האחד של הלוח, אך הלוח השני מחוק בחלקו הגדול, וכמעט כל החלק התחתון חסר. המזמור נכתב לליווי בכלי הנגינה שָׂמּוּם - כנראה כלי פריטה בעל תשעה מיתרים, המוקדש לאלה החורית נִיקאל שהיא אלת "ענב" שמית - שתורגם כאלת הפרי או הפריון. מזמור זה תוארך לסביבות 1800 לפנה"ס, תחילתה של אוגרית כמרכז ממלכתי לפי מכתבי אל-עמרנה. בלוח זה שני חלקים, מילות המזמור למעלה, ולמטה, תחת קו כפול, נספח עם הוראות ומספרים שפוענחו כהוראות ותוי נגינה.
הוראות הנגינה כפי שפוענחו בידי לרוש בצד א' (ואחרים):
חנותה נישא דיו שנות זתריה ובכרה חברן (או: קדרן) תשאל כלה דילי שפרי חמרות וורי
חמרות וורי ונדעת וכּרי כּרכּרת אשאלה עללי כּבכלי עליכי שרת אנש ושאל תתיב תשא
ושאל תתיב תשא אנוך כבשלי אנכת אכלי שמשם ??ליל וכּלל תננתך ??ך כליתן-אל נִיכַּלַה
כליתן-אל ניכּלה נהרשל חנה חנתת אתיאשתאל אתרּי חותי חנכה עשתי ואוה חנך
קבלת 3 ערבת 1 קבלת 2 ... חמשרת 10 ושתמארי
תתמשר 2 זערת 1 שחרי 2 ששת 2 ערבת 2
אמבֻּב 1 ששת 2 ערבת 1? נדקבלי 1 תתרקבלי 1 תתמשרת 4
זערת 1 שחרי 2 ששת 4 ערבת 1 נתקבלי 1 שחרי 1
ששת 4 שחרי 1 ששת 2 ערבת 2
כתם 2 קבלת 3 כיתם 1 קבלת 4 כתם 1 קבלת 2
אנו זמרו נתקבלי זלוזי ש[האל] אור(ח)יה שו אמורבי
"מזמור חורי מס' 6" נחשב למנגינה הקדומה ביותר בעולם, אך הקומפוזיציה המוזיקלית העתיקה ביותר ששרדה בשלמותה היא מנגינה יוונית מהמאה הראשונה לספירה המכונה "אפיטף סייקילוס" ("Seikilos Epitaph"). השיר נמצא חקוק על עמוד שיש עתיק ששימש לציון מקום קבורתה של אישה בטורקיה. "אני מצבה, דמות", חקוק בכיתוב, "סייקילוס הציב אותי כאן כסימן נצחי לזכרון אלמותי". העמוד כולל גם תיווי מוזיקלי וכן סט קצר של מילים הנקראות: "בזמן שאתה חי, זהר / שלא יהיה לך צער כלל / החיים קיימים רק לזמן קצר / והזמן דורש את מחירו."
הכתובות השמורות היטב באפיטף סייקילוס אפשרו למוזיקאים ולחוקרים מודרניים לשחזר את הלחן התובעני. ד"ר דייוויד קריז (David Creese) מאוניברסיטת ניוקאסל ביצע אותה באמצעות כלי בעל שמונה מיתרים שעליו ניגן עם מאלט (פטיש עץ), וחוקר המוזיקה העתיקה מייקל לוי (Michael Levy) הקליט גרסה שפרט על לירה. היו גם כמה ניסיונות לפענח ולנגן את "מזמור חורי מס' 6", אך בגלל קשיים בתרגום הלוחות העתיקים, אין גרסה חד-משמעית. אחד הפרשנויות הפופולריות ביותר נוצרה בשנת 2009, כאשר המלחין הסורי מאלק ג'נדלי (Malek Jandali) ביצע את המזמור העתיק עם תזמורת מלאה.
מקורות:
