צבע עור האדם משקף פעולת איזון אבולוציונית של עשרות אלפי שנים. יש הסבר משכנע מדוע גוון העור האנושי משתנה כגרדיאנט עולמי, כאשר האוכלוסיות הכהות ביותר סביב קו המשווה והבהירות ביותר בקרבת הקטבים. במילים פשוטות, גוון עור כהה הוא יתרון במקומות עם יותר שמש, בעוד שעור בהיר טוב יותר באזורים עם פחות שמש.
זה אולי נראה מובן מאליו, בהתחשב בסבל שנוצר כשאנשים בהירים מבקרים בחוף הים. אבל למעשה, לגרדיאנט הצבע של האנושות יש כנראה קשר מועט לכוויות שמש, או אפילו לסרטן העור. במקום זאת, גוון העור עוצב על ידי דרישות סותרות משני ויטמינים חיוניים: חומצה פולית וויטמין D. חומצה פולית נהרסת על ידי קרינת השמש האולטרה סגולה (UV). ואילו העור מתחיל בייצור של ויטמין D לאחר שנחשף לאותן קרניים.
מכאן, פעולת האיזון: אנשים חייבים להגן על חומצה פולית ולייצר ויטמין D. אז בני אדם זקוקים למינון בינוני של שמש שמספק את שניהם. בעוד שעוצמת קרני ה-UV מוכתבת על ידי גיאוגרפיה, הכמות החודרת בפועל לעור שלכם תלויה במידת הפיגמנטציה שלכם, או צבע העור.
זה ההסבר הבסיסי, שהוצע בשנת 2000 ונוסח מאז על ידי האנתרופולוגית נינה יבלונסקי (Nina Jablonski) והגיאוגרף ג'ורג' צ'פלין (George Chaplin). אבל לסיפור המלא של צבע העור, עלינו לחזור אחורה לימים שעירים יותר.
לפני כמה מיליוני שנים, גוון העור של אבותינו לא היה ברור. הסיבה לכך היא שהומינינים מוקדמים היו כמעט בוודאות עטויים בפרווה כהה. אבל מתחת לשיער הגוף, כנראה היה להם עור בהיר בהתבסס על העובדה שלבני הדודים האבולוציוניים שלנו, שימפנזים וגורילות, יש היום עור בהיר מתחת לפרווה כהה.
אבותינו איבדו בסופו של דבר את הפרווה הזו וצברו פיגמנט בעורם. אף על פי שהתזמון והסיבות המדויקות נמצאים במחלוקת, חוקרים רבים מסכימים שכאשר בני אדם איבדו את פרוותם, זה עזר להם להישאר קרירים בעודם מחפשים מזון כדו-רגליים זקופים בסביבת המחיה שטופת השמש והחשופה של אפריקה המשוונית. עם זאת, שקלול התמורות היה עור חשוף שנחשף לקרני UV אינטנסיביות לאורך כל השנה. בהקשר זה - לפני 1 עד 2 מיליון שנה בערך - סביר להניח שעור כהה יותר היה עדיף להגנה על מאגרי חומצה פולית.
למה חומצה פולית כל כך חשובה? החומר המזין ממלא תפקיד בפעילות ה-DNA, אך ההשפעה העיקרית שלו היא על הכשירות האבולוציונית - יכולת האדם לשרוד ולהתרבות - באמצעות התפתחות העובר. כאשר לנשים בהריון אין מספיק חומצה פולית, זה עשוי להוביל לפגמים בתעלה העצבית כמו ספינה ביפידה, מצב שבו החוליות אינן מתמזגות לחלוטין סביב חוט השדרה. רוב הפגמים בתעלה העצבית הם משתקים או סופניים.
ניסויים הראו שאור השמש מפרק חומצה פולית, כמולקולה מבודדת, בפלזמה בדם ובביופסיות של העור. נהוג לחשוב שעור כהה מונע זאת מכיוון שהוא מכיל כמויות גבוהות יותר של מלנין, פיגמנט חום כהה הסופג קרני UV ומנטרל באופן כימי את תוצרי הלוואי המזיקים שלהן.
אבל השושלת האנושית לא נשארה רק באפריקה המשוונית. בזמנים שונים, אנשים העזו לנדוד הן צפונה והן דרומה, לקווי רוחב גבוהים יותר עם פחות אור שמש. אז ויטמין D הפך לבעיה. כמו חומצה פולית, ויטמין זה חשוב לכשירות אבולוציונית. הוא מקל על ספיגת סידן, שהכרחית לעצמות בריאות וחסינות. ויטמין D יכול להיווצר בעור, אך רק כאשר התהליך נוצר על ידי אורכי גל מסוימים של קרני UV.
הרחק מהאזורים הטרופיים, במשך רוב השנה, אין מספיק UV באורך הגל הנכון לתאי העור ליצור ויטמין D. מחקר אחד משנות ה-80 הראה זאת באמצעות עורלות טריות שנאספו מתינוקות קווקזיים שנימולו בבוסטון. החוקרים חילקו כל דגימה לשניים. לאחר מכן, הם חשפו חלק אחד של דגימת העורלה לשלוש שעות של שמש בצהריים ושמרו את השניה בחושך. בחודשי האביב עד הסתיו, העור החשוף לשמש עדיין ייצר את הקודמן לוויטמין D, כפי שהיה קורה באדם חי. עם זאת, שום קודמן שניתן למדידה לא סונתז במהלך החורף, עד ה-17 במרץ.
לכן, כדי לקבל מספיק ויטמין D כל השנה במקומות בקו רוחב גבוה כמו בוסטון, אנשים צריכים להסתמך על מאגרי גוף שנבנו במהלך חודשי הקיץ או להשיג את החומר המזין דרך מזון, כמו דגים שומניים. אבל ככל שהעור שלכם כהה יותר, כך קשה יותר לשמור על מספיק ויטמין D. במחקרים שהשוו תושבים בעלי עור כהה ובהיר בערים הצפוניות, לאנשים בהירים היו רמות ויטמין D גבוהות יותר במהלך השנה. העור הפחות פיגמנטי שלהם מכניס יותר קרניים.
מגוון של צבעי עור התפתחו בזמנים שונים, באוכלוסיות שונות, כשהאדם התפשט על פני הגלובוס. בנוסף לשינויים הביולוגיים הגנטיים הללו, קבוצות פיתחו גם התאמות תרבותיות להתמודדות עם אור שמש משתנה. לדוגמה, אנו יכולים לצרוך תזונה עשירה בחומצה פולית וויטמין D. אנו יכולים גם לבנות מחסות, ללבוש בגדים ולמרוח קרם הגנה כדי לחסום קרני UV.
צבע העור הוא אחד האופנים הברורים והשטחיים ביותר שבהם בני אדם שונים. אבל הסיפור האבולוציוני שמאחורי הווריאציה הזו משותף: במהלך האבולוציה האנושית, צבע העור התפתח מבהיר לכהה בגרדיאנט מתמשך, בתיווך גיאוגרפיה, גנים ופרקטיקות תרבותיות.
מקורות:
