גופים סרטניים הם כל כך נוחים מבחינה אבולוציונית, שהם התפתחו לפחות חמש פעמים שונות. אז למה התהליך הזה, המכונה קרציניזציה (Carcinisation), ממשיך להתרחש?
שיריון שטוח ומעוגל. זנב מקופל מתחת לגוף. כך נראה סרטן, וככל הנראה איך שעשויים להיראות ביצועי שיא - לפחות לפי האבולוציה. תוכנית גוף דמוי סרטן התפתחה לפחות חמש פעמים נפרדות בקרב מעשירי רגל, קבוצה הכוללת סרטנים, לובסטרים ושרימפס. למעשה, זה קרה כל כך הרבה פעמים שיש לזה שם: קרציניזציה.
אז למה בעלי חיים ממשיכים להתפתח לצורות דמויות סרטנים? מדענים לא יודעים בוודאות, אבל יש להם הרבה רעיונות.
קרציניזציה היא דוגמה לתופעה הנקראת אבולוציה מתכנסת, כלומר כאשר קבוצות שונות מפתחות את אותן תכונות באופן עצמאי. זו אותה סיבה שגם לעטלפים וגם לציפורים יש כנפיים. אבל באופן מסקרן, תוכנית הגוף דמוי הסרטן הופיעה פעמים רבות בקרב בעלי חיים קרובים מאד. העובדה שזה קורה בסדר גודל כה עדין "משמעה שהאבולוציה היא גמישה ודינמית", אמר חוויאר לוקה (Javier Luque), עמית מחקר בכיר במחלקה לזואולוגיה באוניברסיטת קיימברידג'.
סרטנים הפכו שוב ושוב מתוכנית גוף גלילית עם זנב גדול - אופיינית לשרימפס או לובסטר - למראה שטוח יותר, עגול וסרטני, עם זנב הרבה פחות בולט. התוצאה היא שסרטנאים רבים הדומים לסרטנים, כמו הקינג קראב (King crab) הטעים שנחשק כמעדן פירות ים, טכנית אפילו אינם "סרטנים אמיתיים". הם אימצו תוכנית גוף דמוית סרטנים, אך למעשה שייכים לקבוצה קרובה של סרטנאים הנקראים "סרטנים מזויפים" ("False crabs").
כאשר תכונה מופיעה בבעל חיים ונשארת לאורך דורות, זה סימן שהתכונה היא יתרון למין - זה העיקרון הבסיסי של הברירה הטבעית. בעלי חיים בעלי צורות סרטניות מגיעים בגדלים רבים ומשגשגים במגוון רחב של בתי גידול, מהרים ועד לים העמוק. הגיוון שלהם עושה את זה מסובך לקבוע תועלת אחת משותפת לתוכנית הגוף שלהם, אמרה ג'ואנה וולף (Joanna Wolfe), עמיתת מחקר בביולוגיה אורגניזמית ואבולוציונית באוניברסיטת הרווארד.
וולף ועמיתיה הציגו כמה אפשרויות במאמר משנת 2021 בכתב העת BioEssays. לדוגמה, זנבו התחוב פנימה של הסרטן, לעומת זה הבולט הרבה יותר של הלובסטר, יכול להפחית את כמות הבשר הפגיע הנגיש לטורפים. והשיריון השטוח והמעוגל יכול לעזור לסרטן לנוס הצידה בצורה יעילה יותר ממה שגוף לובסטר גלילי יאפשר.
אבל יש צורך במחקר נוסף כדי לבדוק את ההשערות הללו, אמרה וולף. היא גם מנסה להשתמש בנתונים גנטיים כדי להבין טוב יותר את מערכות היחסים בין סרטנאים מעשירי רגל שונים, כדי לאתר בצורה מדויקת יותר מתי התפתחו שושלות "סרטניות" שונות, ולבחור את הגורמים המניעים את הקרציניזציה.
יש עוד הסבר אפשרי: "ייתכן שגוף סרטן אינו בהכרח יתרון, ואולי זו תוצאה של משהו אחר באורגניזם", אמרה וולף. לדוגמה, תוכנית גוף הסרטנים עשויה להיות כל כך מוצלחת לא בגלל צורת השיריון או הזנב עצמם, אלא בגלל האפשרויות שצורה זו פותחת עבור חלקים אחרים בגוף, אמר לוקה, שהוא מחבר שותף של של המאמר עם וולף ב-2021.
למשל, זנבו הענק של לובסטר יכול להניע את החיה במים ולעזור לה למחוץ טרף. אבל הוא גם יכול להפריע ולהגביל תכונות אחרות, אמר לוקה. צורת גוף הסרטנים עשויה להשאיר לבעלי חיים גמישות רבה יותר לפתח תפקידים מיוחדים לרגליהם מעבר להליכה, ולאפשר לסרטנים להסתגל בקלות לבתי גידול חדשים. חלק מהסרטנים התאימו את רגליהם לחפירה מתחת למשקעים או לחתירה במים.
"אנחנו חושבים שתוכנית גוף הסרטנים התפתחה כל כך הרבה פעמים באופן עצמאי בגלל הרבגוניות שיש לבעלי החיים", אמר לוקה. "זה מאפשר להם ללכת למקומות שסרטנאים אחרים לא הצליחו להגיע אליהם". תוכנית הגוף דמוי הסרטן גם אבדה פעמים רבות לאורך זמן האבולוציה - תהליך המכונה דה-קרציניזציה. "סרטנים הם גמישים ומגוונים", הסביר לוקה. "הם יכולים לעשות הרבה דברים הלוך ושוב".
וולף חושבת על סרטנים וסרטנאים אחרים כמו יצירות לגו: יש להם רכיבים רבים ושונים שניתן להחליף מבלי לשנות באופן דרמטי תכונות אחרות. אז זה יחסית פשוט לגוף גלילי להשתטח, או להיפך. אבל לטוב ולרע, בני אדם לא יהפכו לסרטנים בזמן הקרוב. "הגוף שלנו לא מודולרי כזה", אמרה וולף. "לסרטנים כבר יש את אבני היסוד הנכונות."
מקורות:
