ממוקם בין בוסקאסל (Boscastle) לטינטאגל (Tintagel), עמק רוקי (Rocky Valley) הוא עמק קטן בצפון קורנוול (North Cornwall), אנגליה, שנחצב ע"י נהר טרווילט (Trevillet River). אתר של קסם מיסטי והיסטורי, זהו משכנם של שני פטרוגליפי מבוך קטנים, המכונים "מבוכי עמק רוקי", הנמצאים בטחנת טרוואתט הישנה (Trewethett Mill) יחד עם לוח מגולף שאומר "גילופי מבוך כנראה מתקופת הברונזה הקדומה (1800-1400 לפנה"ס)."
הטחנה שאבה מים מהנחל הסמוך, והפיקה בד וחוטים עד שנת 1861. מקורם של הפטרוגליפים אפוף מסתורין ומקורם מפוקפק לכאורה, עם ראיות ברורות המצביעות על כך שהם לא מתקופת הברונזה הקדומה. הדבר אושר במחקר של אביגיל סיוורד (Abegael Seward), שהתפרסם במגזין Caerdroia בשנת 2001. אגב, Caerdroia היא מילה וולשית שמשמעותה מבוך או מבוך שנוצר על ידי רועי צאן, המשמש כחידה.
סיוורד לא מסכימה עם התפיסה שמדובר בפטרוגליפים מתקופת הברונזה הקדומה. הניתוח שלה מתמקד במעקב אחר השושלת ההיסטורית של הממצא. התגלית התגלתה על ידי מקומי בשם ס.ג'. מאדג' (S. J. Madge) בשנת 1948, באחד מ"סיורי ספר המדריכים" שלו באזור. בשלב זה, התפיסה השלטת הייתה כי הפטרוגליפים "ייצגו את התפשטותם הישירה של אנשי הים התיכון... לקורנוול הפרהיסטורית."
סיוורד ממהרת להפריך זאת כהיבט נוסף של יצירת מיתוסים, מכיוון שלא היו כל ראיות מהותיות לגיבוי. בשלב זה, המסורות ההיסטוריוגרפיות הדומיננטיות הושפעו רבות מעבודתו פורצת הדרך של הארכיאולוג האוסטרלי, ויר גורדון צ'יילד, שהתמחה בפרהיסטוריה האירופית ובכל הרעיון של התפשטות תרבויות.
לדברי צ'יילד, פוטפורי תרבותי זה התרכז סביב נדידות והפצת רעיונות שיצרו תחושה של אוניברסליזציה. זה נתמך בעובדה שמרכז מוטיב המבוך יוחס לאזור הים התיכון ולעמיו. זאת בשל קרבתו לצפון אפריקה ולמסע חוצה האטלנטי לאמריקה, מה שהפך אותו למוקד של קוסמופוליטיות תרבותית.
לצורך כך השוו היסטוריונים את גילופי הטחנה לאמנות הסלע מתקופת הברונזה ותקופת הברזל מפונטבדרה בצפון מערב ספרד ומואל קמוניקה באלפים האיטלקים. עם זאת, יש כאן שתי נקודות מוצא. ראשית, לפטרוגליפים יש מעט מקבילות שמציבות אותם במסורת האטלנטית הגדולה יותר. שנית, יש מעט מאוד דוגמאות מקבילות לאמנות סלע פרהיסטורית בדרום מערב אנגליה.
המחקר של סיוורד מתמקד בראיות הקיימות בהישג יד, במקום במה שאי אפשר להוכיח. העובדות והעדויות המוצקות מצביעות על כך שהגילופים, במצב המצויין בו הם נמצאים, גולפו כנראה בעידן המודרני. היא כותבת:
"הגילופים ממוקמים על מחשוף חלק של צפחה רכה יחסית, ויושבים ליד נחל קטן המוביל ישירות לים. הנחל סיפק את הכוח לטחנת טרוואתט מהמאה ה-18, הניצבת בין פני הסלע המגולפים למים. העמק תלול ויש בו מחשופים דומים רבים, אם כי אף אחד לא עם פנים מוגנות כמו זה שעליו נמצאים הגילופים. קו הגילוף הוא עדין מאוד, ונראה כי שני המבוכים גולפו בכלי דומה, אם כי לא זהה - ככל הנראה ברזל או פלדה ולא אבן אחרת. כמו כן, מצב הגילופים טוב מאד כאשר לוקחים בחשבון שהמשטח חשוף למים זורמים ולפעולת שורשים במשך שנים רבות. הצפחה שהם חצובים בה היא רכה ונוטה להתפצל כאשר היא נשחקת."
על פי הפרסום ב-Atlas Obscura, תיאוריה אחרת היא שהמבוכים האלה הגיעו מהתרבות הקלטית. יתכן שהם היו סמל לפוריות או לחיים, או אולי אפילו שימשו בטקסים פגנים. זהו אתר פופולרי עבור נאו-פגנים אשר לעיתים קרובות משאירים מנחות שניתן למצוא תלויות על עצים ובתוך הסדקים והבקיעים בטחנה הנטושה.
האם ייתכן שהפטרוגליפים נוצרו על ידי פעולותיו של נאו-פגני או חסיד נלהב שרצה להשאיר את חותמו בדברי ימי ההיסטוריה ולהביא מוניטין לאתר בכך שיש בו פטרוגליפים קדומים מתקופת הברונזה? אין זה נדיר שמטיילים ואלו המבקרים באתרים היסטוריים משאירים אחריהם סימנים בדרך כלשהי - שמות או גילופים על מונומנטים, עצים וכדומה.
סיוורד כותבת בפירוט גם על הטמעה תרבותית של מיסטיקה בקורנוול, המוכרת בספרי ההדרכה כביתם של אתרים קסומים ומיסטיים. בעידן האפשרויות של שנות ה-70 וה-80, מטיילים סקרנים ונלהבים (בעיקר היפים) העלו תיאוריות של מתיישבים קלאסיים מכתות אריאדנה, שתפקידה היה מרכזי במיתוס של תסאוס והמינוטאורוס, ודיוניסוס האל היווני הקדום של היין, הפריון והאקסטזה הדתית.
המבוכים הפכו לאתרים של תיאוריות מרתקות על מקורות מיסטיים, כמו "שימוש במבוכים על ידי מכשפות כדי לעורר מצב של תודעה שונה". בבוסקאסל הסמוכה, במוזיאון הכישוף, ישנו לוח סלע נוסף עם מבוך קלאסי, המוזכר לעיתים קרובות כדי לתמוך בתיאוריה זו. הלוח עצמו, לעומת זאת, גם הוא ממוצא מפוקפק.
לפי הגרדיאן, מטמון עשיר של מנחות מקודשות נמצא מאחורי הטחנה, מה שהניע פליאה מיסטית נוספת מהאתר. המטמון כלל מטבעות, מפתחות, בודהה מבדיל, צמידים, סרטים, נוצות, צדפים וגידול ספורדי של פרחים צבעוניים כמו סיגליות ונוריות. יש גם שום בר מאחורי הטחנה, מה שמעורר אמונות טפלות ופולקלור נוסף.
שום תיאוריה מודרנית באירופה איננה שלמה ללא קישור לאלמנט כלשהו בכנסייה, למרות מפגשה של אירופה עם החילוניות. הקרבה לסנט נקטאן גלן (St. Nectan’s Glen) במעלה הזרם, כנסיה נוצרית קדומה המכיל את מה שמכונה אבן הוליווד (Hollywood Stone), הפטרוגליף האחר היחיד באי הבריטי שהוא עתיק באופן משמעותי. עם זאת, יש מעט ראיות מהותיות התומכות בטענה זו של מקורות נוצרים קדומים.
מחקר של אונווין (Unwin) משנת 1999 למעשה הצביע על האופן שבו אחד הדיירים הקודמים בטחנה (כנראה אחד העובדים במקום) כנראה גילף את המבוכים. השערה זו נתמכת על ידי "הנוהג של הדייר לחצוב שמות ותאריכים שונים על קירות הטחנה". בנוסף, הטחנה ננטשה לאחר 1861, וכנראה זו הסיבה שהבחינו בהם רק כעבור 80 שנה.
השימוש במבוך הקלאסי היה שם נרדף למסורות ופולקלור עכשוויים, מה שאומר שזה לא היה פן של ידע שהיה בידי המעמדות העליונים או בעלי הקרקעות, אלא דווקא בידי האנשים הפשוטים. עדויות לשימוש נרחב במהלך המאה ה-18 צוינו במבוכי מכרות צ'לדון (Chaldon Mine labyrinths) באנגליה. ישנן עדויות כאלה גם מאזור סקנדינביה מאותה תקופה.
פטרוגליף הוא תמונה שנוצרת על ידי הסרת חלק מפני הסלע באמצעות חיתוך, גילוף, או טכניקות אחרות, המסווגת כצורה של אמנות סלע. פטרוגליפים קשורים לעמים פרהיסטוריים וניתן למצוא אותם מפוזרים בכל רחבי העולם. בדרך כלל הם מחזיקים משמעות תרבותית, דתית והיסטורית עמוקה עבור החברות שגילפו אותם. האסוציאציה הפרהיסטורית שלהם רומזת גם לתקופה שבה השפה לא הייתה מורכבת או בנויה היטב, ולכן, הרבה פטרוגליפים ברחבי העולם עדיין נותרו בלתי מוסברים.
מבוך היא חידה מורכבת, שנלקחה מהמיתולוגיה היוונית של דדלוס שבנה מבוך רב-כיווני בכרתים, כה מבלבל עד שהוא יכול היה להכיל את המינוטאורוס הקטלני. הדפוס המובהק שנוצר על ידו מכונה מבוך בעגה המודרנית. דפוס המבוך הקלאסי (כפי שנצפה על הפטרוגליפים בעמק רוקי) נגזר ממטבעות מכרתים המתוארכים בין 400 ל-200 לפנה"ס.
כיום, ישנם מעל 6,000 מבוכים מתועדים בכל רחבי העולם. מבוכים הפכו לתחום מחקר מרתק, ייצוג חלומות, והוא כולל פילוסופיה בכתבי סופרים כמו חורחה לואיס בורחס ואומברטו אקו, עד סדרת פרסי ג'קסון הפופולרית והמודרנית, ואינספור סרטים וסדרות טלוויזיה. הם מוצאים ייצוג משמעותי גם באמנות ובמשחקי מחשב. ככל הידוע לנו, יתכן שהפטרוגליפים היו עבודתו הכשרונית של עובד או סתם דייר בטחנה, כפי שאונווין הציע.
מקורות:
