יש הרבה סטריאוטיפים תמוהים על פיראטים, החל מהאופן שבו הם קברו את האוצר שלהם ללא סיבה מובנת, ועד איך כולם דיברו כמו חקלאים אנגלים.
אחד המוטמעים היטב בתרבות הפופולרית, יחד עם ידיי קרס וחברים תוכים, הוא שהם עטו רטייה במספרים שלא נראים בדרך כלל מחוץ למחלקות לפגיעות עיניים בערים הגדולות. אז למה הם מתוארים ככה? האם היה שיעור גבוה במיוחד של פגיעה בעיניים בקרב פיראטים? האם הגיוס התבצע מחוץ למחלקות פגועי העיניים האמורות? האם זה היה עניין אופנתי מיוחד?
תיאוריה אחת, שהוצעה ללא ראיות היסטוריות, היא שהרטייה לא נבעה מפציעות עיניים כלל, אלא כדי לסייע לראיית הפיראטים במהלך קרבות. הרעיון אומר שכאשר עולים על ספינה אחרת ויורדים מתחת לסיפון, ייקח לעיניים זמן להסתגל למחסור באור. עטיית רטייה פירושה שלפיראטים תהיה עין אחת מותאמת לאור השמש שמעל, בעוד שהשנייה הייתה רגילה לחושך. הסרת הרטייה כשהם נכנסו מתחת לסיפון פירושה שהם יוכלו פשוט לראות.
ולהיפף, יכול להיות שהפיראטים עטו את הרטייה מתחת לסיפון (נניח, בלילה) כשהם לאור נרות, והרטייה הכינה את ראיית הלילה שלהם אם הם היו צריכים לחזור לסיפון כדי להילחם או לעשות פעילויות פיראטים אחרות.
מכסי המיתוסים (Mythbusters) בחנו את הרעיון בספיישל פיראטים משנת 2007. קארי ביירון נשלחה לרופא עיניים, שבדק את ראיית הלילה בשתי עיניה, שאחת מהן נחשפה לאור בהיר ואחת כוסתה ברטייה. כצפוי, העין שכוסתה הסתגלה במהירות לחושך, והיא הצליחה לראות הרבה יותר מהר מאשר בעין החשופה לאור הבהיר.
מכסי המיתוסים קבעו שהמיתוס סביר, אבל האם זה אומר שזה אכן נעשה? כנראה שלא. "אין שום הוכחה לכך שפיראטים חבשו רטיות", אמרה היסטוריונית הפיראטים ד"ר רבקה סיימון (Dr Rebecca Simon). "אין תמונות, חיתוכי עץ או כל אזכור שלהן במקורות ראשוניים כלשהם מהמאות ה-17 וה-18". ההסבר הסביר יותר הוא שהרטייה, כמו המבטאים, הם תוצאה של סיפורת פופולרית, ולא עובדה היסטורית.
"המיתוסים האלה הגיעו ברובם מהרומן, אי המטמון, מאת רוברט לואיס סטיבנסון. האנטגוניסט שלו, לונג ג'ון סילבר, שימש כמודל עבור פיראטים תרבות פופ רבים אחרים, כמו ג'ק ספארו", הסביר סיימון. התיאורים הבדיוניים האלה עוצבו על ידי פיראטים מהחיים האמיתיים, אבל לא יורדי הים הטיפוסיים.
"הפיראט אדוארד טיצ' (הידוע גם בשם Blackbeard) הוא פיראט מהחיים האמיתיים ששימש השראה לסופרים כמו סטיבנסון בגלל כמה שהמראה שלו היה שערורייתי באותה תקופה (שיער ארוך וזקן עם חזיזים מעשנים במהלך התקפות) וההתקפות התיאטרליות שלו (למרות שהוא מעולם לא הרג אף אחד עד לקרב האחרון שלו)", המשיך סיימון.
לתיאורים פופולריים של פיראטים בלבוש ראוותני כיום שורשים בתיאורים המוקדמים האלה, אבל המציאות הייתה הרבה יותר אפרורית. "באופן כללי, פיראטים התלבשו כמו כל ימאי אחר באותה תקופה, אבל הבגדים שלהם עשויים היו להיות במצב טוב יותר בגלל בגדים שנגנבו מספינות אחרות", הסביר סיימון. "קברניטים של פיראטים והבכירים האלה היו לבושים לעתים קרובות בבגדים מפוארים כדי להתרברב בהצלחתם בקרבות".
מקור: iflscience
