לוחיות ברכת כהנים, שהתגלו בשנת 1979 על ידי גבריאל ברקאי, עשו כותרות מכיוון שהן הכילו טקסט מספר במדבר ובכך מייצגות את העדות העתיקה ביותר של טקסט מקראי שאנו יודעים עליו. די מצחיק, גילוי המגילות התרחש בגלל שהארכיאולוג הראשי, גבריאל ברקאי, פרופסור לארכיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב, אמר לנער צעיר ללכת לנקות מערה. הילד הצעיר הזה בסופו של דבר היכה את רצפת המערה עם פטיש (כפי שנערים צעירים נוהגים לעשות), מה שגרם לרצפה הכוזבת להתמוטט ולחשוף שלל עצמות מתחת.
בריאיון לעיתון ישראל היום תיאר הארכאולוג גבי ברקאי את סיפור חשיפת הלוחיות:
"עבדנו אז עם חבורת ילדים במסגרת החוג לארכיאולוגיה של החברה להגנת הטבע. אחד הילדים הללו היה נודניק באופן מיוחד. חשבתי לעצמי: נשים אותו במאספה, שינקה את פני הסלע שם. הנחתי שהמאספה הזאת שדודה כמו אלה שבשאר מערות הקבורה, אבל אחרי זמן מה, אני מרגיש שמישהו מושך בשולי חולצתי, אני מסתובב, ורואה את הנודניק עם שני כלים שלמים מימי בית ראשון בידיו. כמעט חנקתי אותו. זו הייתה התנהלות לא תקינה - לשלוף כלים החוצה. הוא לא היה אמור לגעת בהם אלא לקרוא לי פנימה ... הילד הזה הוביל אותי אל תגלית חיי, והתרגשות גדולה אחזה בי. ... אירגנתי צוות של סטודנטים ונכנסנו לעבודה סביב השעון, 24 שעות ביממה. ... באחד הימים קראה לי פנימה אחת העובדות, ג'ודית הדלי, כיום פרופסור למקרא בארה"ב, והצביעה בפני בתוך העפר על משהו שנראה כמו בדל סיגריה, בצבע אפרפר־סגול. מאוחר יותר מצאנו עוד חפץ דומה, הפעם בגודל של חצי בדל סיגריה. אחרי סינון וניקוי, היה ברור שמדובר בלוחיות כסף שגוללו אותן סביב עצמן, אבל לא ניתן היה לפתוח אותן".
קבר נסתר זה, שנמצא בכתף הינום שמדרום-מערב לעיר העתיקה בירושלים, נשמר מפני שודדי קברים וכך חשף את אוצרותיו בפני הארכיאולוגים שעבדו במקום. מתחם הקבר פעל לפי נוהלי הקבורה של המקרא (מימי אברהם ועד סביבות 522 לפנה"ס). הליך הקבורה המקראי (בתקופת הבית הראשון) היה להניח את הגופה על מדף עד להתפרקותה (בדרך כלל שנה או שנתיים). לאחר מכן, עם החזרה לקבר בו התפרקה הגופה, העצמות הושלכו לחדר קבורה מתחת למדפים יחד עם עצמותיהם של אחרים מהמשפחה. נוהל קבורה זה של בית ראשון מנוגד לנוהג המקובל בקבורה של בית שני (522 לפנה"ס עד שנת 70 לספירה), שבו עצמות של גופות שהתפרקו במהלך השנה הוכנסו לתוך ארגז עצמות בודד (המכונה גלוסקמה), אשר לאחר מכן הושם על גבי מדף.
מה שמייחד את התגלית בכתף הינום הוא שבין העצמות שהתגלו היו לוחיות כסף (שנקברו עם אחת הגופות). על הלוחיות נמצא כיתוב בכתב עברי קדום שפוענח ככולל טקסט הדומה מאד לברכת כהנים. הלוחיות נחשבות לממצא הארכאולוגי הקדום ביותר של טקסט מקראי, ומשערים שהן שימשו כקמע.
פתיחת הלוחיות התעכבה במשך שלוש שנים עד שנמצאה טכנולוגיה מתאימה לפתיחת הלוחיות מבלי שייגרם להן נזק. עם פתיחתן נמצא כי הן מכילות שורות חרוטות בכתב האלפבית העברי העתיק. גבריאל ברקאי הצליח לקרוא רק מילים בודדות, בהן את שם הויה, ואלו פורסמו בכתב העת קדמוניות. לקראת הצגת הלוחיות במוזיאון ישראל בתערוכה שנפתחה בסוף יוני 1986, ביקשה מיכל דייגי-מנדלס מפרופסור יוסף נוה לנסות לפענח את הכיתוב על הלוחיות. נוה הפנה אותה לעדה ירדני שהתמחתה בציור כיתובי כתב על קמיעות. ירדני ציירה במדויק את הכיתוב על הקמיעות וזיהתה שבסוף הקמיעות מופיע נוסח המהווה וריאציה מקוצרת של ברכת הכהנים. לאחר למעלה מעשור, הצליח צוות של מדענים להביא לפענוח חלקים נוספים מהכתובת, בעזרת שיטות מתקדמות של צילום. שתי לוחיות הכסף, בנוסף לכלים נוספים אשר נמצאו במאספות, מוצגות כיום במוזיאון ישראל.
נוסח המסורה של ברכת כהנים (בספר במדבר) הוא ”יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ; יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ; יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם” (במדבר, ו', כ"ד–כ"ו), על לוחית הכסף הראשונה מופיע הפסוק הראשון ותחילתו של הפסוק השני, סיומו של פסוק זה אינו ברור. על לוחית הכסף מכתף הינום נכתב: ”יְבָרֶךָ יְהֹוָה וְיִשְׁמְרֶךָ; יָאֵר יְהֹוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם” שהוא שילוב של הפסוק השני והשלישי שבנוסח המסורה.
נוסח הקמע הקטן:
(של אדם ששמו מסתיים באות ו"ו) ברוך הוא לה' העוזר והגוער ברע. יבר[כ]ך ה' ישמרך; יאר ה' פניו אליך וישם לך שלום.
נוסח הקמע הגדול:
יהו... גדול שומר הברית והחסד, לאוהביו ו(ל)שומרי מצוותיו. ...ת העולם... הברכה מכל פח ומהרע כי בו גואלו, כי ה' משיבנו וצור יבר[כ]ך ה' וישמרך; יאר ה' פניו ...
אין להקל ראש במשמעותו של ממצא זה. מבחינה היסטורית, רבים מחוקרי התנ"ך הביקורתיים והליברלים הציעו שהמקרא התפתח מבחינה הומניסטית בעבר הקרוב יותר. למרות שבמקרא נטען כי משה כתב את התורה בסביבות 1400 לפנה"ס, חוקרים ליברליים יישמו באופן קבוע את תורת התעודות (JEPD). תיאוריה זו תמכה ברעיון שהיו לפחות ארבעה תעודות שסוכמו לתעודה אחת גדולה. אחד מארבעת המסמכים הללו נקרא המקור הכהני (ה-P של JEPD), ותוארך ל-500 או 400 לפנה"ס. כל מה שקשור לארגון הכהונה או לקפדנות הדת המאורגנת קשור בדרך כלל למסמך זה.
עם זאת, קמע "כתף הינום" הראה שברכת הכוהנים האהרונית (במדבר ו':כב-כז) הייתה הרבה יותר מוקדמת מ-400 לפנה"ס, מה שגרם לבעיות משמעותיות בתיאוריית השערת התעודות. זה לא מפתיע את אלה מאיתנו המחזיקים בתנ"ך כדברי אלוהים חיים. התורה מספרת שמשה כתב את המילים האלה בסביבות 1400 לפנה"ס. אמנם אין צורך להוכיח את אמיתות התנ"ך, אך מעניין לגלות ראיות חיצוניות התומכות במה שאומר התנ"ך. יתר על כן, העדויות מלוחיות ברכת הכהנים מוכיחות גם שכתבי הקודש היו אהובים ומוערכים אפילו לפני אלפי שנים.
תיארוך הלוחיות נתון במחלוקת. יש מן החוקרים שתיארכו את הלוחיות למאה ה-7 לפנה"ס על סמך שיקולים פלאוגרפיים ועל סמך ממצאים נוספים מהאתר, או לראשית המאה ה-6 לפנה"ס. חוקרים אחרים איחרו את זמן של הלוחיות, לתקופת שיבת ציון על סמך היעדר מגילות כסף מוכרות מתקופת הבית הראשון ובגלל הכתיב המלא יחסית של מספר מילים בכתובת.
חוקרי המקרא חלוקים ביניהם ביחס לשאלת המועד בו נכתבו ספרי המקרא. על פי תורת התעודות, המקרא הוא אסופה ערוכה של כתבים שנוצרו בתקופות שונות על ידי כותבים שונים, כשתיארוכם נע בדרך כלל מזמנו של חזקיהו ואילך עד לחורבן בית שני. מציאת טקסטים מקראים המתוארכים לסוף המאה ה-7 לפנה"ס על פי השיטות המקדימות, מספקים את המועד המוקדם ביותר, הידוע לחוקרים, לחיבורם. ממציאתן של שתי נוסחאות שונות בשתי הלוחיות, מסיק גבי ברקאי ששתיהן מבוססות על נוסח המסורה שבטקסט המקראי בספר במדבר ומקצרות אותו. לפי זה ניתן לקבוע שחיבור הטקסט המקראי של ברכת כהנים קדם למאה ה-6 שלפנה"ס.
בלוחיות מופיע גם בבירור שמו של אלוהי ישראל "יהוה" חמש פעמים. זהו הממצא הראשון של שם 'יהוה' בירושלים בתקופת בית ראשון.
מקורות:
