במאה ה-13 לפנה"ס, כאשר שלט רעמסס השני במצרים במשך 66 שנה לערך, עמד פרעה בפני משקל נגד פוליטי חזק במרכז אסיה הקטנה: האימפריה החתית. ואז, פתאום, בסביבות 1190 לפנה"ס, הכוח האנטולי הזה נעלם מהסצינה. הבירה חתושש ננטשה, השלטון באיפריה קרס, והתרבות החתית נשכחה לכמעט 3000 שנה. רק בשנת 1834 ביקר הארכיאולוג הצרפתי צ'רלס טקסייה (Charles Texier) באזור בו היתה הבירה החתית, וצייר את היסודות הארכיטקטונים העצומים שהשתמרו בו. האזור המבוצר של הבירה לשעבר נמתח על שטח של 2000 דונם, פי מאה מגודלה של המצודה של טרויה VI.
טקסייה עקב בהתרגשות אחר האיכרים המקומיים כשהובילו אותו כמה מאות מטרים קדימה אל מחשוף אבן גיר טבעי. בתוכו היה מקדש סלע מהתקופה החתית עם למעלה מ-90 תבליטים שמורים היטב של דמויות אנושיות, בעלי חיים וכימרות. רישומי התבליטים של צ'רלס טקסייה לכדו את דמיונם של אנשים במרכז אירופה, שכן מעולם לא צפו שאמנות ייחודית כל כך תגיע ממרכז אנטוליה הנידחת. התברר שזהו אחד המקדשים החשובים ביותר מתקופת הברונזה האנטולית והוא מעניק לנו תובנה על מערכת האמונה החתית, אך התובנה הזו עדיין לא פוענחה במלואה. במשך כמעט 200 שנה, ארכיאולוגים תמהים מה המשמעות של הדמויות. "חוקרים רבים עבדו באופן אינטנסיבי כדי לתת פרשנות לאתר, אך עד היום הוא שומר על הרבה מהמסתורין שלו", כתב אחד החופרים לא מזמן.
מקדש יזיליקאיה (Yazılıkaya) הוא מבנה בן 3,200 שנה שידוע שהיה מרכזי עבור טקסים דתיים בעיר הבירה של האימפריה החתית הקדומה. אך על פי צוות חוקרים, ייתכן שהוא שימש גם כלוח שנה, שעון קדוש והשתקפות סמלית של הקוסמוס. בטורקית, יזיליקאיה פירושו "סלע חקוק" ובעוד אתר רחב זה מתקופת הברונזה, עם הגילופים החקוקים המדהימים שלו, נחקר במשך כמה עשורים, צוות מומחים מציע כעת שהוא היה כלי פונקציונלי ששימש כמכשיר למעקב אחר זמן. החוקרים פרסמו בימים האחרונים מאמר בכתב העת Journal of Skyscape Archaeology, כהמשך למחקר הראשון שפורסם בשנת 2019, במחקר החדש הם סוקרים את הסמליות הקוסמית הקיימת באתר.
בשנת 2019 פרסמו אברהרד זאנגגר (Eberhard Zangger), נשיא מחקרי הלוויאנים (Luwian Studies), ועמיתתו ריטה גוטשי (Rita Gautschy) מאוניברסיטת באזל, מאמר שתומצת ב-ANEToday, בטענה שרוב האלים מסודרים באופן שיוכלו לשמש כלוח ירחי-שמשי ניצחי. ניתן להקצות את התבליטים לקבוצות של 12, 30, 5 ו-19 דמויות. המספר 12 מייצג את מספר חודשי הירח בשנת שמש; 30 מייצג את מספר הימים המירבי בחודש ירחי; ניתן לראות את ה-5 כשיקוף סמלי של מספר הימים החסרים בשנה סכמטית (12x30+5 = 365), ו-19 תואם למספר השנים במחזור השמש, שזה שימושי בכיול לוחות שנה שמשיים וירחיים.
בעזרת המערכת הזו יכלו הכהנים החתים לקבוע מתי צריך להכניס חודש ירח נוסף על מנת לסנכרן את לוח השנה עם עונות השנה. היה צורך להכניס שבעה חודשים מעוברים בתקופה של 19 שנה, זה מתאים למה שהיוונים כינו מאוחר יותר המחזור המטוני. בעזרת לוח שנה כזה, הכהנים יכלו להבטיח כי 165 הימים בשנה בהם נערכו פסטיבלים דתיים יתרחשו בעונה הנכונה. מסמכים מעידים כי לחתים היה חשוב שהחגיגות יתקיימו בזמן הנכון של השנה.
"עד מהרה הבנו שהקיר הצפוני של המבנה האחרון (IV) שהוקם ביזיליקאיה היה מיושר עם השקיעה ביום ההיפוך החורפי", אמר אברהרד זאנגגר, וטענה זו התבססה על "הסדר האלכסוני של מבני המקדש, שהוקמו בלפחות שלושה שלבי בנייה נפרדים". המבנה הקדום ביותר, על פי החוקרים, "היה מיושר ליום ההיפוך הקיצי" והם גילו כי המבנה האחרון שהוקם מיושר "ליום ההיפוך החורפי".
ביום ההיפוך הקיצי היו מגיעים המלך ומשפחתו הישירה והכהנים הגדולים (ופמלייתם) לחצר המקדש אחר הצהריים, שם הם היו מתכנסים באופן פולחני, ואילו בית-השער סיפק כניסה לאלת השמש ארינה להיכנס לאזור הקדוש. סביב השקיעה, קרניה היו נופלות דרך בית השער ומאירות את מה שהחוקרים חושבים שהיה "פסל מצופה זהב של האלה". והם מציעים שבחדר השני היה אפיג'י (effigy) מואר של המלך הגדול, מתאחד באופן סמלי עם אלת השמש, ומקבל את כוחות הפריון וצמיחה הארציים שלה, מכיוון שגורל המלכים היה בלתי נפרד מגורל הארץ והעם.
פרשנות זו של מקדש הסלע ייחסה חשיבות רבה יותר ממה שהניחו בעבר לאלמנטים הקשורים לשמיים בדת החתית. היא גם סיפקה לראשונה הסבר טכני למקדש - טכנולוגיה שעדיין ניתן להפעיל גם עכשיו. עם זאת, שאלות רבות נותרו ללא מענה. לא ניתן היה לייחס את האלים הגבוהים ביותר, כפי שהם מוצגים בלוח המרכזי של הפנתיאון ההיררכי, לפונקציה בלוח השנה. המשמעות הסמלית של המקדש בכללותו נותרה לא ברורה, וכך גם חדר B החידתי.
בעוד המדענים מצאו הסברים 'מתקבלים על הדעת' לסידור האלים בצד המערבי של חדר A, הם מודים בכך שהם היו "חסרי מושג לגבי תפקידה של סצינת השיא ותהלוכת האלות בצד המזרחי של החדר". תהלוכה של "19 אלוהויות נשיות" ועמוד אבן טבעי המפריד בין "קבוצת משנה של 8 מהדמויות הנשיות”. לאסטרונומים ולאסטרולוגים ברור ש-'19' ו-'8' שנים מסנכרנים שנות שמש וחודשי ירח, מחזורים שכונו על ידי האסטרונומים היוונים הקדומים אוקטטריס (Octaeteris) ואנאדקהטריס (Enneadecaeteris).
בידיעה שאחרי 19 שנות שמש (235 חודשי ירח, או 6,940 ימים) השמש והירח מתאחדים באותה קבוצת כוכבים בשמי הלילה, החוקרים חישבו כי האלוהויות הנשיות חייבות לסמל שנות שמש. לסיכום אומרים החוקרים "נראה כי יזיליקאיה הוא המקום בו הכוהנים החתים שמרו על לוח השנה שלהם" ועל ידי סימון היום, החודש והשנה בסמנים ניידים פשוטים (כמו שעשו בסטונהנג' באנגליה), ניתן היה לחשב את השנה החדשה, ימי ההיפוך וימי השוויון, כדי לקבוע את התאריכים החקלאיים, האזרחיים והפולחניים החשובים ביותר בשנה.
החדר השני מורכב ממסדרון צר בין אבני גיר אנכיות. התבליט המרשים ביותר בחדר B הוא בגובה 3.4 מ' ומציג אל חרב. לידו מתואר המלך החתי תודחליאש הרביעי כשהוא מובל ע"י האל הפטרון שלו שרומה (Šarruma). ממול קבוצה של 12 אלוהויות זכריות זהות, כל אחד עם חרב על כתפו. בדיעבד, ניתן להשוות את התוצאות שפורסמו בשנת 2019 עם זיהוי שעון על מגדל כנסייה. למרות שהוא מציין את השעה, הוא לא מסביר את מטרת המבנה בפועל.
כבר לפני למעלה מ-20 שנה פתח האסטרונום האמריקני אדווין קרופ (Edwin Krupp) בניסיון לפענח את המשמעות הסמלית של המקדש בכללותו, שהביא למספר פרסומים. באמצעות מינוף ניסיונו באמנות סלע, אשר בחברות עתיקות ומסורתיות העניקה משמעות סמלית לנוף, ושילובו עם מודלים של מחשבה שהציג היסטוריון הדת מירצ'ה אליאדה, קרופ מצא כי המאפיינים הטבעיים של יזיליקאיה משקפים עקרונות קוסמיים. ככזה לאתר אולי הייתה משמעות מיוחדת מאז ומתמיד.
מחפירות ארכיאולוגיות ידוע כי למקדש היו כאלה שקדמו לו. נראה כי החתים זיהו מקום גבוה זה (מעל 1400 מטר מעל פני הים) כנקודת מגע טבעית בין שמים וארץ ולכן כמוקד להעברת הכוח השמימי האלוהי. בקוסמולוגיות המסורתיות של חברות אורבניות, מקומות כאלה מזוהים לעתים קרובות כמרכז העולם ולצורך העניין כמרכז הקוסמוס כולו. לעתים קרובות קשורים לערי בירה, המקומות הללו מאפשרים גישה לכוח השמימי והופכים אותו לזכות של הסמכות המלכותית.
הצוות שהתמודד עם המשמעות הסמלית של יזיליקאיה כלל בסופו של דבר ארבעה חוקרים: אברהרד זאנגגר, אדווין קרופ, ריטה גוטשי, וההיסטוריון סרקן דמירל (Serkan Demirel) מאוניברסיטת קרדניז בטרבזון, טורקיה. דמירל מתמחה בלוחות שנה חתיים וסיפק שפע של הפניות למסמכים חתיים. המחקר הביא לפרסום המשך בנושא יזיליקאיה ("חלק 2") שמטרתו לפענח את המשמעות הסמלית של כל המקדש על ידי שילוב המחקר הקודם של המקדש עם הזיהוי האחרון של פונקציית לוח השנה.
כעת נראה כי יזיליקאיה מסמל את הקוסמוס - כמו כל כך הרבה מקדשים אחרים במסופוטמיה ובמצרים העתיקות. אולם כאן לא הוקם מבנה, אלא דימוי הקוסמוס הוקרן על הסביבה הטבעית. בהתחלה, הסדר הקוסמי הביס את הכאוס וכך נוצר טבעו המחזורי של הזמן, שנקבע על ידי סדירויות שמימיות. מכיוון שזה מבטא סדר קוסמי, הוא מודגש ביזיליקאיה (בצורה של לוח השנה). מעל לכל, הסדר הקוסמי בא לידי ביטוי ביחידות מובנות בבירור, כדור הארץ שעליו חיים אנשים והשמיים מעליהם. אלה היו שתי היחידות שזוהו במחקר הראשון.
במקדש יזיליקאיה מובחנות שלוש יחידות עיקריות של הקוסמוס. האלמנט השלישי הוא העולם התחתון. זהו האזור בו השמש מבלה את החורף ואת שעות הלילה של היממה. במערכת האמונה המצרית העתיקה זהו גם האזור בו המתים ממשיכים להתקיים. ביזיליקאיה העולם התחתון מסומל על ידי חדר B. זה לא חדש, שכן המאפיינים של העולם התחתון בחדר B זוהו כבר מזמן. אחרי הכל, האלוהות העיקרית בחדר B הוא אל העולם התחתון נרגל. מולו פאנל עם 12 אלוהויות גבריות זהות, המתפרשות כ-12 האלים של העולם התחתון. למעשה, ההערכה היא כי כל החדר שימש בפולחן המוות של המלך תודחליאש הרביעי. האיקונוגרפיה של חדר B אכן משקפת את המוות, אך זהו מוות זמני: השמש השוקעת בלילה, הזמן שהשמש מבלה בדרום בחורף, והיעלמות זמנית של הפליאדות וכוכבים אחרים במסלולם הלוליני (heliacal setting). זהו מוות שבסופו של דבר מתגברים עליו שוב ושוב דרך המחזורים השמימיים.
אבל בין התבליטים הרבים שבמקדש יש כמה שזכו לתשומת לב מועטה. אלה כוללים, למשל, את שתי הכימרות בכניסה למעבר הצר לחדר B (67 ו-68). ראשו של אריה עם לוע פעור מונח על גוף אנושי בתנוחת דריכה. הזרועות מושטות לגובה ומסתיימות בשילוב של ידיים אנושיות וכפות אריה. שתי הדמויות מכונפות, וכל אחת מהן לובשת חצאית קצרה עם חגורה רחבה. חופר לשעבר באתר, קורט ביטל (Kurt Bittel), מפרש אותם כשדים המגנים על הכניסה מפני מבקרים זדוניים. שדים אלה לקוחים מהרפרטואר הבבלי העתיק של עשתר והיו מוכרים בכל רחבי מסופוטמיה כ"אלים עם ראש אריה". הם מסמלים לימינליות, כלומר חציית גבול במרחב ובזמן. הצבתם ביזיליקאיה במעבר בין חדר A, שמגלם את הארץ והשמיים, לבין חדר B, המסמל את העולם התחתון, מתאימה באופן מושלם.
עדיין יש להסביר את הפאנל הראשי של חדר A, עליו מתוארות האלוהויות הגבוהות ביותר של הפנתיאון החתי (תבליטים 42–46) - הוא מסמל את הרמה הגבוהה ביותר של הקוסמוס. פאנל זה מוצב בנקודה הצפונית ביותר, ומשם שולט בכל הפנתיאון המסומל ע"י הדמויות הנותרות. הסידור בצפון ובמרכז תהלוכת האלוהויות השמימיות והקוסמיות מתייחס לקבוצות הכוכבים הלא שוקעות (circumpolar constellations) שכוכביהן זורחים כל השנה ולעולם אינם נעלמים מתחת לקו האופק. שם, בקוטב השמימי הצפוני, מעוגן הציר הקוסמי, ונראה שהשמיים וכך היקום כולו מסתובבים סביבו.
בקוסמולוגיה המסורתית, ציר העולם הזה מייצב את הקוסמוס ובמקביל קובע את התנהגותו. תֶשוּבּ (אל הסער האנטולי) והאלים הגבוהים האחרים בתבליט המרכזי אינם הכוכבים של השמים הלא שוקעים, אך נראה שהם קשורים לאזור זה וכך שולטים מהנקודה הגבוהה ביותר ברקיע. במערכת האמונה החתית נראה כי לאזור הקוטבי של השמים הצפוניים הייתה משמעות מיוחדת, מכיוון שהמרידיאן קובע את הכיוון של חדר A ושל חדר B ביזיליקאיה. אבל לא רק זה: ירקאפי (Yerkapı), המבנה הארכיטקטוני הגבוה ביותר של חתושש, מיושר גם הוא על ציר הצפון-דרום.
כשמחברים הכל יחד, מקדש יזיליקאיה מסמל את הקוסמוס בשלמותו, ארץ, שמים ועולם תחתון. קוסמוס זה משתרע סביב מרכז, מרידיאן או ציר העולם, ומשקף את עבודתם הפרדיגמטית של האלים כאשר נוצר הסדר והחלל חולק - במקרה זה לשלושה מפלסים קוסמים, כאשר קבוצות הכוכבים הלא שוקעות מובחנות במפלס העליון ביותר של השמיים. יזיליקאיה אפילו מאפשר מעבר מאזור קוסמי אחד למשנהו: מהשמים לארץ ומן הארץ לעולם התחתון, בדומה למה שמוכר בקוסמולוגיה השומרית.
מקורות:
