מאלדן הוא אי צחיח בלתי מיושב הנמצא במרכז האוקיינוס השקט. שטחו של האי 39 קמ"ר והוא אחד מאיי ליין הנמצאים בשליטת קיריבטי. למרות שאין תושבים במאלדן, ישנם מדי פעם ביקורים של יאכטות זרות. האי ידוע בשרידים, שמקורם אינו ידוע שהתגלו בו, במרבצי הגואנו שהיו בו בעבר, ובשימוש שנעשה בו כאתר ניסויים בנשק גרעיני. האי בצורת משולש ממוקם 447 ק"מ דרומית לקו המשווה, 2,840 ק"מ דרומית להונולולו, ומעל 7400 ק"מ מערבית לדרום אמריקה. כיום מהווה האי שמורת טבע מוגנת לרבייה של תריסר מינים של ציפורים וכן תחנת חורף לעופות ים נודדים.
לגונה קטנה, מוקפת כולה ביבשה, ממלאת את החלק המזרחי של האי. היא מחוברת לים בערוצים תת קרקעיים והמים בה מלוחים. רוב שטח היבשה של האי שוכן מדרום וממערב ללגונה. האי שטוח, לא יותר מ-10 מטר מעל פני הים, ואין בו מים מתוקים. האי נקרא על שם סגן צ'רלס רוברט מאלדן (Charles Robert Malden), נווט הספינה HMS Blonde, שחקר את האי בשנת 1825, יחד עם חוקר טבע ובוטנאי שנסע מטעם חברת הגינון המלכותית (Royal Horticultural Society).
בשל מרבצי הגואנו באי, הוכרז האי על ידי ארה"ב כשטח אמריקאי מכוח חוק איי הגואנו משנת 1856, אולם בטרם החלה חברת הגואנו האמריקאית לכרות באי, השתלטה על האי חברה אוסטרלית על פי רישיון בריטי, שכרתה גואנו באי החל משנות ה-60 של המאה ה-19 ועד 1927. מאז לא נעשה שימוש נוסף במאלדן עד שנת 1956, כאשר הממלכה המאוחדת בחרה במאלדן כאתר לסדרת הניסויים הראשונה שלה של פצצת המימן.
בזמן גילויו מאלדן לא היה מאוכלס, אך שרידי מקדשים הרוסים ומונומנטים מגליטיים הצביעו על כך שהאי היה מיושב בזמן מסויים. בשנת 1924 נבחנו חורבות מאלדן על ידי קנת אמורי (Kenneth Emory), אנתרופולוג ממוזיאון בישוף (Bishop Museum) בהונולולו, שפיתח תיאוריה לפיה המבנים נוצרו ע"י אוכלוסייה פולינזית קטנה שהתגוררה שם למשך מספר דורות כמה מאות שנים קודם לכן.
עם זאת, יש המתנגדים לתיאוריה שלו וטוענים כי לאמורי לא היתה מוטיבציה להגיע למסקנות אחרות וכי מטרתו להגיע למסקנה זו הייתה בעיקר כדי לתמוך בתזה שלו כי טונגה וסמואה היו נקודת המוצא כאשר התרבות הפולינזית התפשטה מערבה מעבר לאוקיינוס השקט עד טהיטי, איי מרקיז והוואי. הם גם טוענים כי הודאה כי במאלדן יש עקבות לנוכחות אנושית קדומה מזו של הפולינזים הייתה הורסת את כל הפרדיגמה של אמורי על ההתיישבות הקדומה ביותר באוקיאנוס השקט. "עבור מדענים שאפתנים צעירים בתחילת דרכם, דברים כאלה מעולם לא היו מפתים במיוחד". אמורי המשיך וכעבור 30 שנה הפך להיות המומחה החשוב ביותר לתרבות הפולינזית.
בין 21 האתרים הארכיאולוגיים שהתגלו, הם מצאו פלטפורמות של מקדשים, בתים וקברים. מאוחר יותר נטען כי בארות שונות, ששימשו בעבר את הקדומים הללו, היו יבשות או מליחות. אמורי תיאר כי אוכלוסייה של בין 100 ל-200 ילידים יכלה ליצור את כל המבנים במאלדן. מארות (Maraes - אתרי מפגש רוחני) מסוג דומה נמצאו ברייבבה (Raivavae), אחד מאיי אוסטרל. כפי שאחרים ציינו, שרידיהם של הפולינזים המאוחרים אינם שוללים ראיות לציוויליזציה קדומה עוד יותר, אך מעולם לא נערכו מחקרים נוספים, שנמשכו חודשים או שנים. האי מאלדן הוא כה מרוחק, עד כי עלות ההגעה לצורך מחקר ארכיאולוגי מונעת זאת.
תצפיות מתועדות קובעות כי ממרכז האי, מכמה מתחמי מקדשים, יש רשת דרכים עשויה לוחות בזלת גדולים המותאמים היטב זה לזה. דרכים אלו חוצות את האי ואת החופים ונעלמות מתחת לגלי האוקיאנוס השקט. הן דומות מאד לארה מטואה (Ara Metua), דרך סלולה באי ררוטונגה, 1,600 ק"מ דרומה. בררוטונגה, כמו באי מאלדן ובאיים אחרים באוקיאנוס השקט, יש מספר פלטפורמות פירמידה המחוברות בדרכים. על פני מאלדן פזורות גם ערימות מוזרות של אבנים, ואילו הפירמידות מכוסות בדולמנים או 'אבני מצפן'. 40 מקדשי האבן הללו באי מאלדן מתוארים כדומים בעיצובם למבנים של נן מדול בפונפיי (Pohnpei), שנמצאים במרחק של כ-5,400 ק"מ משם. מדוע אי מרוחק כזה מכיל מקדשים, פלטפורמות פירמידה ודרכים עתיקות סלולות המובילות ישירות לאוקיאנוס, נשאר עדיין בגדר תעלומה.
מיטש וויליאמסון (Mitch Williamson), חוקר וסופר אומר, "זה מצביע על תרבות בת יותר מ-50,000 שנה ושכל מסת היבשה הזו הייתה פעם מעל המים ותמכה בציוויליזציה שלא התקשתה להסתובב עם אבנים עצומות כדי לבנות חברות גדולות ומורכבות מאד שאנחנו לא יודעים דבר עליהן, מלבד העובדה שמישהו בנה אותן והם קדומות יותר מההיסטוריה המקראית..." הוא גם קובע, "מפלס הים לא עלה משמעותית ב-3000 השנים האחרונות. אם מחקרים עתידיים יראו שהדרכים הסלולות משתרעות אל האוקינוס מעבר לקו החוף הנוכחי, אז זה יוכיח כי שרידים אלה חייבים להיות ממקור טרום פולינזי."
יש הטוענים כי הדרכים, המובילות ממבנים בעלי מטרה לא ידועה, עשויות להוות עדות ליבשת פסיפית אבודה. המציאות היא שאף אחד לא באמת יודע. דבר אחד בטוח, איזושהי קבוצה מסתורית השקיעה מאמצים רבים בבניית מונומנטים מגליתיים באי שבקושי יכול לתמוך באוכלוסייה קטנה אפילו. התיאוריות השונות עשויות להיות הגיוניות אם נציב את האי ושרידיו בהקשר גיאוגרפי ותרבותי רחב יותר. אחרי הכל, עדויות על יבשות אבודות כמו מאוריטיה (Mauritia), שבעבר נחשבו כבדיה, התגלו כעת ולעולם לא נוכל לדעת מתי יצוצו ראיות חדשות.
בספרו "חידת האוקיאנוס השקט" (Riddle of the Pacific) מ-1924, צייר פרופ' ג'ון מקמילן בראון (John Macmillan Brown) תמונה של האי מאלדן עם "פירמידות המקדש הגדולות שלו כשריד של עידן שחלף, כשהן היו עדיין חלק מ"אימפריה שנעלמה", ומקום אליו הגיעו אנשים מארכיפלגים פוריים ששכנו בטווח קאנו [ממאלדן], ששקעו מאוחר יותר."
מקורות:
