מרבית המלומדים והחוקרים משבחים את חשיבות לימוד ההיסטוריה. "השערת זמן הפנטום" סותרת את מהימנות ההיסטוריה הכתובה ושואלת שאלות מרכזיות. מה אם יתברר שחלק ממה שלמדנו בבתי הספר אינו אלא המצאה בדיונית? מה אם 300 שנים של היסטוריה מימי הביניים באירופה פוברקו לחלוטין על מנת להציג מספר שליטים כבני אלוהים מועדפים הממתינים לבואו השני של ישו? "השערת זמן הפנטום" טוענת כי 297 שנות היסטוריה (614-911 לספירה) פוברקו לחלוטין על ידי הכנסייה הקתולית.
עד כמה שטענות אלה נשמעות מוזרות ופנטסטיות, שווה לבחון תיאוריות קיימות המעדיפות השקפות היסטוריות רדיקליות אלה. אחרי הכל, ההיסטוריה נכתבת תמיד מנקודת מבטו של המנצח, ולעתים נדירות על ידי המובס. יתכן שההיסטוריה היא הסיפורת הבדיונית הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם?
ההיסטוריה של השערת זמן הפנטום
בשנת 1994 פרסם ההיסטוריון הגרמני הריברט איליג (Heribert Illig) מאמר שכותרתו "ימי הביניים המומצאים: הזיוף הגדול בהיסטוריה". המאמר טוען כי קנוניה בין הקיסר הביזנטי קונסטנטינוס השביעי, לאוטו השלישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה, ולסילבסטר השני, האפיפיור הקתולי, הביאה להמצאה של היסטוריה.
תיאוריית קונספירציה זו מתמקדת בטענה כי מערכת לוח השנה של ספירת הנוצרים עברה מניפולציה כך ששלטונו של אוטו השלישי החל בשנת 1000 לספירה שהתאים לנרטיב של תחילת אלף נוצרי החדש. כתוצאה מהתאמה זו נאלצו ההסטוריונים של ימי הביניים "לכתוב" 297 שנות היסטוריה בדיוניות כדי להסתיר את המניפולציה שנעשתה עם הזמן. התיאוריה של איליג גם טוענת כי הקיסר הביזנטי קונסטנטין השביעי הורה לסופריו ולנזירים לכתוב מחדש ולשנות את כל הטקסטים והקטעים מספרים ביוונית וספרי היסטוריה קודמים כדי להתיישר עם ציר הזמן הרצוי של הקיסר הרומי. אך מדוע שהם ישתפו פעולה יחד רק לטובת אוטו השלישי נותר בגדר תעלומה.
איליג מאמין כי בשנת 1582 זנח האפיפיור גרגוריוס השמיני את לוח השנה היוליאני, אשר פעל מאז שנת 45 לפנה"ס, לטובת לוח השנה הגרגוריאני (המערכת הנמצאת כיום בשימוש). כתוצאה מהחלפת לוחות השנה הורה האפיפיור גרגוריוס ה-13 לסופריו להוסיף 10 ימים ללוח השנה החדש כדי שחג הפסחא ייפול בתאריך הנכון. תיקון זה יצא לדרך באופן רשמי ב-4 באוקטובר 1582 שתוקן אז ל-15 באוקטובר 1582. אף על פי שהמניפולציה של האפיפיור הצליחה, התאמת הזמן שלו היתה רק של 10 ימים. עם זאת, במונחים הטכניים המחמירים, הכרונולוגיה הגרגוריאנית הוסטה אז 13 יום לאחור. בהתבסס על שני פערים אלו, חישב איליג כי 297 שנים נעלמו מקו הזמן הכולל של ההיסטוריה האירופית.
איליג בחן שלוש נקודות ראיות עיקריות כדי להוכיח שההיסטוריה עברה מניפולציה. אלה כללו היעדר ראיות ארכיאולוגיות מתקופת זמן זו בה נטען כי הארכיטקטורה הרומית המשיכה להופיע זמן רב לאחר נפילת רומא בשנת 475 לספירה.
עושים את החשבון
אף על פי המופרכות עבור היסטוריונים וארכיאולוגים רבים, יש חוקר אחד נוסף שעבודתו תלויה בפנטום 297 שנים אלה. פרופסור למתמטיקה מברית המועצות לשעבר, ד"ר אנטולי פרמנקו (Anatoly Fermenko), שהיתה לו השערה דומה שהוא כינה "כרונולוגיה חדשה".
אף על פי שפרמנקו זכה לקרדיט רב על המושג הזה, הוא ביסס את עבודתו על רעיונותיהם של כמה מתמטיקאים וחוקרים אחרים שתיארו את האפשרות של פיברוק זמן בימי הביניים. פרמנקו האמין שכל ההיסטוריה האנושית הכתובה חוזרת רק עד 800 עד 1000 לספירה. פירוש הדבר שההיסטוריה המתועדת המוכרת ביותר התחילה משנת 1000 עד 1500 לספירה. לכן, ההיסטוריה האנושית למעשה התבססה על מספר אנשים ששוכפלו או ששמם שונה כדי שיכללו סיפורי מוצא דומים.
פרמנקו בחן עוד את ההקבלות שהיו קיימות בשושלות ואימפריות מסוימות כדי להוכיח את האפשרויות הנוגעות לשכפול שושלות, ממלכות ודמויות היסטוריות מפורסמות. אחת ההשוואות המפורסמות ביותר שלו הייתה של מלכי ישראל (בערך 1040 לפנה"ס עד 44 לספירה), וקיסרי האימפריה הרומית המערבית המאוחרת (300 עד 476 לספירה). במחקר שלו הוא גילה כי השיטות הסטטיסטיות שלו הראו קורלציה חזקה בין ההיסטוריה לאירועים ושלטון של שליטים מסוימים בשני אזורים אלה, בעוד שבתקופות אחרות לא היתה קיימת קורלציה כזאת.
הטלת הספק של איליג בהיסטוריה המערבית ובזמן הכרונולוגי זכתה ללעג, ביטול והפרכה במספר הזדמנויות. עם זאת, נשאלת השאלה מדוע שמישהו בכלל יציע רעיונות המאתגרים את התיעוד ההסטורי? ברור שחשוב לשמור על ראש פתוח כדי לקבוע איך ההיסטוריה המערבית היתה נראית אם איליג, פרמנקו ואחרים צודקים.
מה פירוש השערת זמן הפנטום?
כפי שנאמר, הקונספירציה המפורסמת בנוגע להשערת זמן הפנטום, כמו גם השערת הכרונולוגיה החדשה הסובייטית הפחות מוכרת, מעלות טענות מדהימות לגבי האפשרות להיעדר 297 שנים מההיסטוריה המערבית. בנוסף, על פי השערת הכרונולוגיה החדשה, המשמעות היא שההיסטוריה מעולם לא החלה עד שנת 800 לספירה. אם השערת הכרונולוגיה החדשה נכונה, פירוש הדבר שכל ההיסטוריה האנושית החלה לפני רק 1221 שנה. ואם השערת זמן הפנטום נכונה, פירוש הדבר הוא שב-1221 השנים האלה חסרות 297 שנים. כתוצאה מכך, על ידי שילוב של השערת זמן הפנטום והשערת הכרונולוגית החדשה, המשמעות היא שזו אינה שנת 2021. האם זה מסביר מדוע העולם לא נגמר בשנת 2012 (לוח השנה של מאיה), או מדוע באג 2000 לא שיבש את כל המחשבים?
אם השנים 614 עד 911 לספירה מעולם לא התרחשו, אז קרל הגדול היה מפוברק לחלוטין. שנית, פירוש הדבר שג'ינגיס חאן ואטילה ההוני היו אותו אדם מקביל דרך שמות היסטוריים שונים. שלישית, המשמעות היא שכל התרבויות הקדומות ושל ימי הביניים כמו המצרים, היוונים, הטרויאנים, הרומים המערביים המאוחרים והאנגלו-סקסונים התרחשו בתקופה מואצת להפליא של 300 שנה ללא מרחצי דם היסטוריים.
אז מדוע איליג ופרמנקו יציעו תיאוריות כאלה, אם הן יביאו לצימצום הציוויליזציה המערבית לכמה מאות שנים? האם גם איליג וגם פרמנקו יצרו תיאוריות אלה בגלל הבנה ברורה יותר של מה היו ימי הביניים?
מה היו ימי הביניים?
מקובל להאמין כי ימי הביניים החלו באופן רשמי בשנת 476, מיד לאחר נפילת האימפריה הרומית, והמשיכו עד לסביבות שנת 1500. זו לכאורה תקופה של 1000 שנה של טרור פיאודלי, כאוס, וסבל רציף עד לתחילת הרנסאנס האירופי וגילוי העולם החדש. עם זאת, פרשנות זו אינה בהכרח נכונה.
חוקרים שונים הזכירו כי 'חשיכת ימי הביניים' (‘Dark Ages’) היה מונח שנוצר על ידי המלומד האיטלקי פרנצ'סקו פטרארקה מתישהו בין השנים 1304 ו-1374. הוא תיאר את ההידרדרות הדרסטית באוריינות הלטינית לאחר נפילת האימפריה הרומית. אחרים, כמו החוקרים סקוט אמט (Scott Emmet) ושרה פרויט (Sarah Pruitt), סבורים כי המונח של פטרארקה התייחס להדרדרות בתרבות הרומנו-אירופית בשל היעדר כתבים היסטורים, רווחה, שינויים בארכיטקטורה וטכנולוגיה.
לאחר שנים של חזרה כמו תוכי של הרגש של פטרארקה, התפיסה הרווחת לנפילת רומא בשנת 476 לספירה הפכה לשם נרדף לפלישות של גורמים מרושעים חיצוניים שניסו להשמיד את הציוויליזציה המערבית. מחקר עכשווי מגלה כי המבנה השלטוני הקיסרי של רומא קרס כבר 200 שנה לפני ה"סוף" הרשמי בשנת 476 לספירה. עובדה אחת שמעלה פרויט היא שיש לזכור שפרנצ'סקו פטרארקה היה מעריץ של יוון-רומא:
"הוא ראה ביוון העתיקה וברומא את פסגת ההישגים האנושיים... וביטל את התקופה שלאחר מכן כתקופה חשוכה וכאוטית בה לא צמחו מנהיגים גדולים, לא הושגו הישגים מדעיים ולא הופקה אמנות גדולה..."
(Sarah Pruitt 2016)
כפי שמוכיחה מרבית ההיסטוריה של האנושות, אימפריות ומשטרים עלולים להתפורר במהירות אך הם לעולם לא נעלמים לחלוטין. מדינות ותרבויות פשוט מתפתחות ומתאימות עצמן לתנאים החברתיים, הפוליטיים והסביבתיים המשתנים.
עם עליית הנצרות החל במאה ה-3 לספירה, הרעיון של אל מונותאיסטי נעשה מועדף יותר אצל הרומאים המאוחרים, ובסופו של דבר ברוב אירופה. בגלל האימוץ התרבותי של הנצרות לאורך מאות שנים, האפיפיורות מילאה אט אט את החלל והפכה לכוח הריכוזי המאחד את מרבית אירופה. לכנסייה הנוצרית היה כוח רב יותר מלמלכי ומלכות אירופה והיא הסדירה את מאזן הכוחות בין כולם כדי לשמור על השליטה. אך זה לא בהכרח אומר שהציוויליזציה הרומית נמחקה לחלוטין מהתרבות האירופית בימי הביניים. במקום זאת, הציוויליזציה הרומית פשוט התאימה עצמה לזמנים המשתנים.
תפיסה מוטעית אחרת מתקופת ימי הביניים הייתה שההתקדמות הטכנולוגית נמחקה. עם זאת, חוקרים רבים יסכימו שזה לא המקרה. למעשה, התקדמות הטכנולוגיה נותרה איטית אך המשיכה להתקדם. למרות שטכניקות בנייה רבות הסתמכו על עיצוב רומאי, ההתקדמות התרחשה באופן הדרגתי באמצעות בניית קתדרלות נוצריות וטירות על ידי אימוץ של טכניקות בנייה טובות יותר שנלמדו ממסחר וקונפליקטים עם המזרח התיכון במהלך מסעי הצלב. ההתקדמויות הטכנולוגיות הללו כללו אלגברה, תוך שימוש בספרות ערביות לחישוב מתמטי, ייצור מתכת טוב יותר ופריצות דרך רפואיות כמו תחבושות.
בנוסף, טכניקות חקלאיות ותיעודיות התקדמו הודות ליצירת נייר, טחנת הרוח, רתמת סוס המחרשה, הארכוף ופרסות המתכת. ההתקדמויות הללו עלו בהרבה על ההישגים הטכנולוגיים של רומא, ואירופה נכנסה אט אט לעידן חדש של מסחר ושגשוג בסביבות שנת 1000 לספירה.
אף על פי שהיסטוריונים קדומים ראו את סוף העת העתיקה היוונית-רומית כסוף העולם, זה היה רחוק מלהיות נכון. אז אם מה שנלמד במקור על ימי הביניים לא היה בהכרח נכון, וההתקדמות לא נעצרה בפתאומיות, אז אולי השערת זמן הפנטום, כמו גם השערת הכרונולוגיה החדשה של פרמנקו, נכונות. הכל תלוי באיך בוחנים את הממצאים שלהם.
שלושה עמודי תווך בהשערת זמן הפנטום
העמוד הראשון שעליו מבוססת התיאוריה של איליג הוא היעדר ראיות ארכיאולוגיות בין השנים 614- 911 לספירה. אצל ארכיאולוגים קיימת האמונה הרווחת כי ניתן לגלות רק 2%-5% מהעבר. במילים פשוטות, ככל שמתרחקים אחורה בהיסטוריה, כך יש לנו פחות ראיות. עם זאת, בשל הופעתן של טכנולוגיות חדשות כגון תיארוך פחמן, ניתן לבדוק הרבה ממצאים במדויק. עובדה זו הופכת מרשימה עוד יותר כאשר מתמודדים עם השערת 'הכרונולוגיה החדשה' של פומנקו מכיוון שהוא הכפיש וסירב לשלב תיארוכי פחמן בממצאיו. התיאוריה של פומנקו מבוססת אך ורק על ראיות היסטוריות המשתמשות בעקרונות מתמטיים ללא קשר למה שמגלים תיארוכי פחמן מאתרים בישראל, או בכל מקום אחר.
העמוד השני של איליג טמון בדיון שלו של מדוע הארכיטקטורה הרומית נמשכה מאות שנים לאחר שהתפרקה האימפריה הרומית בשנת 476 לספירה. לשאלה העולה יש הסבר פשוט. במונחים של הדיוט, התרבות המערבית אהבה את התרבות והארכיטקטורה הרומית ובכך תמכה ברעיון שהיא תמשך.
הציוויליזציה הרומית לא הסתיימה בפתאומיות בשנת 476 אלא לאט לאט הסתגלה והשתנתה. אף על פי שהשלטון לא היה ריכוזי, מלכים ומלכות ברברים, שהחליפו מושלים וקיסרים רומאיים, עדיין העריצו את דרכם של הרומאים והיוונים הקדומים. רוב המלכים והמלכות הברברים אימצו ושמרו כביכול על היבטים רבים של התרבות, המנהגים והמוסדות המשפטיים הרומים. רבים אף ראו בעצמם כממשיכים את האימפריה הרומית בדרכים שונות.
יראת כבוד זו לדרכים הישנות יותר זכתה לכבוד בהטבעה של מטבעות זהב שעליהן הוצגו דימויים של קיסרים קונסטנטינים, שימוש בשמות ותארים רומים, ואפילו בבניית מונומנטים ועמודים המבוססים על הארכיטקטורה וצורות האמנות הדומות לטכניקות הרומיות. הערצת הדרכים הישנות הפכה להיות אידיאל שמנהיגי אירופה לעתיד רצו לשמור ולשחזר, כפי שנראה באימפריה הרומית הקדושה של קרל הגדול, שלדעת איליג מעולם לא הייתה קיימת. בנוסף, למרות שנראה כי הארכיטקטורה הרומית נשמרה ונוצרה כמו בעבר, זה פשוט לא היה נכון. אף על פי שנראה כי החלק החיצוני של מבנים ארכיטקטוניים מאוחרים יותר דומה למבנים רומיים, הם נבנו עם קדמה טכנולוגית משמעותית שעקפה את הרומאים במובנים רבים.
העמוד השלישי והמכריע ביותר בטיעון של איליג טמון בפגמים הטכניים הן בלוח השנה היוליאני שהאריך יתר על המידה את משך השנה ב-11 דקות, והן בלוח השנה הגרגוריאני שהותאם בהוספה של 10 ימים. אף על פי שההתאמות, שנבעו מדילוג על שנים מעוברות המתחלקות ב-100 והכללת שנים המתחלקות ב-400, הייתה השיטה ששימשה כדי לשמור את לוח השנה הגרגוריאני על המסלול, איליג עדיין היה משוכנע שהכנסייה הנוצרית שגתה.
עם זאת, איליג טעה בניתוח של לוח השנה היוליאני עצמו. החישוב השגוי היה שלוח השנה הוסט בעשרה ימים, אך החישוב מחדש של שנת 1582 מראה למעשה שהספירה הוסטה ב-13 יום. הסיבה לחישוב מוטעה זה בעת החלפת לוחות השנה בשנת 1582, הייתה סנכרון עם לוח השנה הישן ולא תיקון הלוח היוליאני. כלומר השיהוי היה של 13 יום באופן עקבי בשני לוחות השנה, ולא של 10 ימים. השיהוי הג'וליאני המופלא הזה, בן 10 הימים, היה למעשה פרשנות שגויה שעשה איליג בתרגומיו לאירוע. בנוסף, לוח השנה הגרגוריאני לא אופס ל-45 לפנה"ס, אלא אופס ל-325 לספירה כדי לפצות על 300 שנות התאריכים שהוסטו.
העובדה האחרונה שמפריכה הן את איליג והן את פרמנקו הם המקורות בהם השתמשו להוכחת הנקודות שלהם. נראה כי הסבריו של איליג, כמו גם של פרמנקו, לא לוקחים בחשבון את שפע המסמכים ההיסטוריים הקיימים מהשנים 611-914 לספירה. מקורות כאלה ניתן למצוא ברשומות ההיסטוריות של האנגלו-סקסונים, ברשומות האפיפיור ההיסטוריות של הכנסייה, בארכיונים ההיסטוריים הביזנטיים, ובאופן המשמעותי ביותר, בטקסטים וחפצים שאינם אירופאים משושלת טאנג וכן בהיסטוריה, בספרות ובאתנוגרפיות של המזרח התיכון שנכתבו על ידי חוקרים אסלאמיים. אם קרל הגדול לא היה קיים, הקיסר טאי-דזונג טסו היה קיים. אירוע אסטרולוגי ששימש לסינכרון כמות משמעותית של טקסטים וכרונולוגיות אירופיות ולא אירופיות היה התצפיות העתיקות בשביט האלי, שבמסמכים שונים הוכח כי נצפה בשנת 760, 837, 912 ו-989 לספירה.
מה היו המניעים של איליג ופרמנקו?
אז, מה יכול היה להיות המניע שמאחורי הטענות של איליג ופרמנקו? ראשית, ייתכן שיש הטיה אירו-צנטרית ורוסו-צנטרית בעבודה. החל מההנחה הכללית ביותר, התיאוריות של שני האנשים הללו מבטלות את התרבויות באסיה, אפריקה, המזרח התיכון ויבשת אמריקה כממצאים היסטוריים חסרי משמעות. יתר על כן, הדבר יאפשר גם לאירופה וגם לרוסיה לכתוב מחדש תקופות מבישות בתולדותיהן. יצירת מצב מתוקן תאפשר היסטוריה כתובה שתתמקד רק בהתפתחות העצומה של מערב אירופה ורוסיה.
ממניעים אירו-צנטרים, פירוש הדבר שניתן יהיה לכתוב את ימי הביניים המוקדמים כזמן של התפתחות והתקדמות גדולים יותר. בין השנים 614 ל-911 לספירה, תרבויות אחרות, כמו תרבות האסלאם כמו גם תרבות שושלת טאנג, חוו התקדמות עצומה בתרבות, במתמטיקה ובטכנולוגיה. באותה תקופה התפתחות אירופה נותרה קפואה מכיוון שלא היה שלטון מרכזי לאחר נפילת האימפריה הרומית. אם הפרשנות של שנים אלה בתיאוריות של איליג ופרמנקו לא הייתה שגויה, פירוש הדבר שאירופה חוותה את אותן התקדמויות כמו שאר העולם העתיק. האם איליג ידע, במודע או בתת מודע, את התוצאה האפשרית הזו נותר עוד לגלות.
המניעים של החוקרים הרוסו-צנטרים יהיו דומים. זה יהיה נוח למקם את תחילת ההיסטוריה האנושית על ציר זמן דומה שמקביל להיווצרותם של הכפרים הראשונים ליד קייב. זה גם היה מבטל בנוחות את עליית האימפריה המונגולית ונותן יותר קרדיט לאטילה ההוני, ובכך משחזר את ההיסטוריה הרוסית כתרבות חזקה ומתפתחת תמיד. בסופו של דבר, אולי ההיסטוריה היא אכן הבדיה הגדולה ביותר שנכתבה אי פעם.
מקורות:
