הרעיונות הגרועים ביותר של 5 פילוסופים גדולים

מאת: Scotty Hendricks

מקור: Big Think

יש פילוסופים שהם כה גדולים עד שהרעיונות שלהם השפיעו על המחשבה האנושית לנצח. עם זאת, זה לא אומר שהם הבריקו כל הזמן. כאן, אנו נציץ על הרעיונות הגרועים ביותר של חמישה מגדולי הפילוסופים בעולם.

ציור של סצנה מסימפוזיון של אפלטון / Anselm Feuerbach (1871-1874)

אפלטון: סקסיזם מזגזג

הפילוסופיה המערבית תוארה כ"סדרה של הערות שוליים לאפלטון". קשה להפריז בהשפעתו על החשיבה האנושית. הוא כתב כמעט על הכל, והרעיונות שלו השפיעו על מגוון רחב של תחומים, מנצרות ועד כימיה. יצירתו הידועה ביותר של אפלטון היא ככל הנראה "המדינה" (Republic), שבה המורה שלו סוקרטס מגדיר צדק. על הדרך הוא מתאר את העיר המושלמת, את אופי הנשמה ומספר סיפור על טבעת קסם שהופכת את העונד אותה לבלתי נראה. בעוד העיר האוטופית שלו היא סיוט טוטליטרי, כל מי שיוכיח את עצמו כמסוגל יוכל יום אחד להוביל אותה כמלך-פילוסוף - כולל נשים. הוא אפילו טען שהחינוך חייב להיות זהה לגברים ולנשים אם הם רוצים להשתמש באותם כלים ולעשות את אותן עבודות.

פמיניזם זה, בעבור יוון העתיקה היה קיצוני ביותר, והוא מורחב ביצירתו "החוקים" (Laws). בטקסט הזה, הוא מציע שנשמות - שהן החלק החשוב של הפרט - הן חסרות מגדר. כתוצאה מכך, כאשר עוסקים בחלק הרציונלי של אדם, גברים ונשים צריכים להיות שווים למדי. כמובן, אנשים אינם אינטליגנטים באותה מידה, אבל מין ביולוגי אינו פקטור.

עם זאת, יצירותיו אינן עקביות ביחס לכבודן ולשוויונן של נשים. אפשר למצוא זאת אפילו ב"המדינה", שם, לא רחוק מהמקום שבו הוא כותב שנשים מסוגלות לנהל את העיר המושלמת, הוא טוען שנשים גרועות מגברים ברוב הפעילויות. ב"טימאיוס" (Timaeus), המשך ל"המדינה" שדן בעולם הפיזי ומציג את סיפורה של אטלנטיס, אפלטון טוען שגברים פחדנים מתגלגלים מחדש לאחר מותם כנשים בשל התנהגותם - לא ממש השקפה מחמיאה. על פני יצירותיו, הוא גם מחשיב נשים בדרך כלל כמיסתוריות, חלשות יותר, נחותות ורגשיות. בנימה עדינה יותר, אפלטון מתאר בדרך כלל את סוקרטס כמנהל ויכוחים רק עם גברים.

אמילי הולמה קוזי (Emily Hulme Kozey) מאוניברסיטת מלבורן טוענת שאפלטון יכול היה להבחין שנשים נוטות להשיג פחות הישגים מגברים ביוון העתיקה, ופשוט לבלבל בין סקסיזם אתונאי לנטיות טבעיות. במאמר שפורסם ב-Feminist Studies, מציעה כריסטין גארסייד אלן (Christine Garside Allen) שניתן לראות את אפלטון כעקבי כאשר הפוקוס מועבר לנצחיות של הנשמה וההבדלים בין גברים ונשים נתפסים כתוצאה מהגלגולים שלהם. בכל מקרה, התוצאה נטו עדיין מבולגנת למדי.

פסל של אריסטו באוניברסיטת אריסטו בסלוניקי, יוון.

אריסטו: קוסמולוגיה עצלה

לתלמיד הכוכב של אפלטון, המורה של אלכסנדר מוקדון, ומחבר הספר ההגון הראשון על לוגיקה, אריסטו, יש רזומה שמעט פילוסופים יכולים להשתוות אליו. בעוד שרבים מרעיונותיו נזנחו, לכמה מרעיונותיו עדיין יש תומכים. רעיון אחד שאין לו תומכים בימינו הוא השקפתו על הקוסמוס. אריסטו מיקם את כדור הארץ במרכז היקום, טען שכל כוכבי הלכת הם עצמים מושלמים, נטולי פגמים, ושעצמים אלה נעים סביב כדור הארץ במעגלים מושלמים במישורים השמימיים הקבועים שלהם.

ברור שאריסטו חי זמן רב לפני האסטרונומיה המודרנית, אבל ההיגיון שלו היה גרוע במיוחד. אריסטו קבע שכדור הארץ לא זז ושכל השאר חייב לנוע סביבו על ידי התבוננות במיקומם של כוכבים בנקודות שונות בשנה. הוא נימק שאם כדור הארץ זז, אז הכוכבים יופיעו כמשנים במקצת מיקומים בשמים בזמן שכדור הארץ נע, תופעה המכונה היסט (parallax).

הוא היה מודע לכך שהכוכבים ייראו נייחים אם הם היו מרוחקים מאד מכדור הארץ נע. עם זאת, הוא דחה את התפיסה שהיקום כל כך גדול. אריסטו גם טען שכדור הארץ הוא המקום היחיד שיש בו חיים ביקום מכיוון שהוא נמצא במרכז ולכן מיוחד. זהו נימוק מעגלי: המסקנה שכדור הארץ מיוחד משמשת כדי להוכיח שכדור הארץ מיוחד.

דיוקנו של עמנואל קאנט / (Johann Gottlieb Becker (1768

עמנואל קאנט: גזענות "מדעית"

קשה להפריז בחשיבותו של עמנואל קאנט בפילוסופיה. הוא כתב כמעט על כל נושא שעמד לרשותו, הוא פתר בעיות עיקריות במטאפיזיקה ובאפיסטמולוגיה, והאתיקה שלו משמשת בסיס לרעיונות מודרניים רבים. עם זאת, הוא נמצא ברשימה הזו מסיבה כלשהי, והסיבה הזו היא גזענות "מדעית".

קאנט ביסס את הטיעון שלו על התיאוריה הרפואית של ארבע הליחות (Humorism), הרעיון שיש ארבעה נוזלים חיוניים - מרה שחורה, מרה צהובה או ירוקה (מרה), מרה לבנה (כיח) ומרה אדומה (דם) - כאשר עקב גורמים חיצוניים יש עודף או חוסר באחת הליחות, יהיה האדם חולה, ושטמפרטורה ומזג האוויר עלולים להשפיע על הנוזלים הללו. בהתבסס על הליחות הללו, קאנט חילק את העולם לארבעה גזעים. הוא טען שהלבנים נהנים מיתרונות רבים ושילידים אמריקאים ואפריקאים נועדו לעבדות. הוא התנגד לנישואים בין-גזעיים, מכיוון שלטענתו זה יתברר גרוע עבור אנשים לבנים, והוא הרהר כיצד עליונות הגזע הלבן תוביל אותו לשרוד הכי הרבה זמן.

אמנם זה לא היה חסר תקדים לחלוטין - תיאוריית אישיות המבוססת על הליחות כבר הייתה קיימת - הרעיון של קאנט היה חדש והתקדם מעבר לכל יישום או פרשנות מחדש של תיאורית הליחות שהיתה קיימת. לקראת סוף חייו, עמדותיו של קאנט השתנו, והוא החל לשקול את הרעיון של גזעים שונים בעלי סטטוסים מוסריים שונים, אם כי הוא עדיין היה מוטה למדי לטובת האירופים. הוא גם החל למתוח ביקורת על הקולוניאליזם.

ג'ון סטיוארט מיל (1870)

ג'ון סטיוארט מיל: אימפריאליזם בניהול פרטי

ג'ון סטיוארט מיל היה פילוסוף אנגלי, חבר פרלמנט וכלכלן במהלך המאה ה-19. הוא ידוע היטב בתועלתנותו ובמחויבותו לאידיאלים ליברליים. אולי ביצירתו הפופולרית ביותר, "על החירות" (On Liberty), הוא טוען לחשיבותו של חופש הפרט מהמדינה והשליטה החברתית. רק זה, לטענתו, יכול לאפשר התפתחות מלאה של הפרט וטיפוח הגאונות. הוא מעלה טיעונים דומים ב"שיקולים על ממשל ייצוגי" (Considerations on Representative Government), אך הם מיושמים על חירויות פוליטיות ולא חברתיות. ללא ממשל עצמי וחופש לבחור מסלול חיים, הוא טוען שהפרט קופא ולא יכול לצמוח. חברה דינמית מחייבת לתת לאנשים חירות ודמוקרטיה.

עם זאת, הוא אינו מרחיב את הרעיון הזה במלואו למדינות ולעמים שלדעתו לא היו מוכנים לכך. לדוגמה, ב"על החירות", הוא טוען שחלק מהמדינות צריכות להיות מנוהלות ב"עריצות מיטיבה" על ידי זרים נאורים יותר, מכיוון שהן לא היו מסוגלות לשלטון עצמי. לכאורה, זה יוביל אותם לנקודה שבה יוכלו לשלוט בעצמם. הוא מעלה נקודות דומות ב"שיקולים על ממשל ייצוגי", שם הוא מציע במפורש שסין זקוקה לשלטון זר כדי להחזיר אותה למסלול התקדמות.

למרות שסטיוארט מיל התנגד בתוקף לעבדות בארה"ב, הוא היה אמביוולנטי יותר לגבי השימוש בה במקומות אחרים. יתר על כן, כמתנגד למדינה שעושה דברים שאנשים יכולים לעשות, הוא חשב שמעסיקתו הוותיקה, חברת הודו המזרחית, צריכה לשלוט בהודו במקום הממשלה הבריטית. מאוחר יותר בחייו, הוא מתח ביקורת על חלק מפעולות החברה והטיל ספק בקולוניאליזם הבריטי.

דיוקנו של גוטפריד לייבניץ / (Christoph Bernhard Francke (1695

גוטפריד לייבניץ: אנו שוכנים במקום המיטבי מבין העולמות האפשריים

לגוטפריד לייבניץ, שהיה שותף להמצאת החשבון האינפיניטסימלי (calculus), הגה מחשבונים מכניים ותאר עיצובים למחשבים, היה פתרון אחד לבעיית הרוע: אנו שוכנים במקום המיטבי מבין העולמות האפשריים. הטיעון שלו בעצם היה שאלוהים כל יכול ויודע כל, יכול ליצור כל יקום שהוא רוצה. אם האלוהים הזה הוא גם טוב לחלוטין - כמו זה שלייבניץ האמין בו - אלוהים היה בוחר את היקום הטוב ביותר שאפשר ליצור. כתוצאה מכך, היקום הזה חייב להיות היקום הטוב ביותר שיכול להתקיים.

יתר על כן, לייבניץ תיאר את הרוע כהיעדר טוב. הוא טען שכל רוע שכן קיים, נדרש כדי שהטוב יתקיים. לדוגמה, הוא טען שהניגוד בין טוב לרע גרם לנו להעריך טוב יותר את הטוב ובכך להעצים אותו. אם היה פחות רוע, היינו פחות תופסים את הטוב בעולם. לכן, בעוד שבעולם יש רוע, חייב להיות בו גם הטוב ביותר שאפשר מבחינה לוגית.

לא עבר זמן רב עד שאנשים הבינו שיש יותר מדי סבל בעולם כדי שהטיעון הזה ייראה שפוי. וולטר, פילוסוף עידן האורות הצרפתי יוצא הדופן, הציג את הרעיון של לייבניץ בספרו "קנדיד" ("Candide"): הוא מציג קבוצה של אופטימיסטים שסובלים קושי אחר קושי, תוך שהם עדיין מעמידים פנים שלייבניץ צדק. פילוסופים אחרים הצטרפו גם כן. הפילוסוף הנוצרי אלווין פלנטינגה (Alvin Plantinga) הצביע על כך שאלוהים יכול היה לזרוק פנימה אדם צדיק אחד נוסף, ולשפר את העולם בעלות נמוכה. ברטראנד ראסל טען שהטיעון של לייבניץ סותר, שכן הוא מרמז שהרוע הוא גם טוב וגם היעדר הטוב.