אך משהגיעו לצלע ההר, נפתח לרווחה שם מן שער מוזר, כאילו נכרתה שם פתאום מערה; וכל ההולכים הלכו בנהרה, משנכנסו כולם עד אחרון, נסגר השער בטריקה ובשאון.
רוברט בראונינג, החלילן מהמלין: סיפור ילדים
רבים מכירים את סיפורו של החלילן מהמלין. עם זאת, מעטים יודעים שהסיפור מבוסס על אירועים אמיתיים, שהתפתחו עם השנים לסיפור אגדה שנוצר כדי להפחיד ילדים.
למי שלא מכיר את המעשייה, החלילן מהמלין מתרחש בשנת 1284 בעיירה המלין, סקסוניה התחתונה, גרמניה. העיירה הזו התמודדה עם מכת עכברושים, והופיע חלילן, לבוש במעיל בד צבעוני ובוהק. חלילן זה הבטיח להיפטר מהעכברושים בתמורה לתשלום, לו הסכימו תושבי העיר. למרות שהחלילן נפטר מהעכברושים כשהוביל אותם עם המוזיקה שלו, כפרו אנשי המלין בהבטחתם. החלילן הזועם עזב ונשבע לנקום. ב-26 ביולי של אותה שנה, החלילן חזר והוביל את הילדים משם, הם לא נראו שוב, בדיוק כפי שעשה עם העכברושים. למרות זאת, ילד אחד או שלושה נותרו מאחור, תלוי באיזו גרסה מסופר. אחד מהילדים האלה צלע, ולא יכול היה לעמוד בקצב, אחר היה חירש ולא שמע את המוזיקה, ואילו השלישי היה עיוור ולא יכול היה לראות לאן הולכים הילדים האחרים.
התיעוד המוקדם ביותר של סיפור זה הוא מהעיר המלין עצמה. הוא מתואר בחלון ויטראז' שנוצר עבור כנסיית המלין, המתוארכת לסביבות שנת 1300 לספירה. למרות שהיא נהרסה ב-1660, שרדו כמה איזכורים כתובים. העתיק ביותר מגיע מכתב היד של לואנבורג (סביבות 1440 - 1450), שבו נכתב: "בשנת 1284, ביום הקדושים יוחנן ופאולוס ב-26 ביוני, על ידי חלילן, לבוש במיני צבעים רבים, 130 ילדים שנולדו בהמלין פותו, ואבדו במקום ההוצאה להורג ליד הקופן". גם ערך משנת 1384 ברישומי העיירה של המלין קובע בנימה קודרת "עברו 100 שנים מאז שהילדים שלנו עזבו".
הרחוב שבו כביכול נראו הילדים בפעם האחרונה נקרא היום Bungelosenstrasse (רחוב ללא תופים), מכיוון שאסור לאיש לנגן שם מוזיקה או לרקוד. אגב, מסופר שהעכברושים נעדרו מדיווחים קודמים, ונוספו לסיפור רק בסביבות אמצע המאה ה-16. יתר על כן, חלון הוויטראז' ומקורות כתובים ראשוניים אחרים אינם מדברים על מכת העכברושים.
אם היעלמותם של הילדים לא הייתה מעשה נקמה, אז מה הייתה הסיבה למעשיו של החלילן? היו תיאוריות רבות שניסו להסביר מה קרה לילדי המלין. לדוגמה, תיאוריה אחת מציעה שהילדים מתו מסיבות טבעיות, וכי החלילן היה למעשה האנשה של המוות. על ידי שיוך העכברושים למוות השחור, הוצע שהילדים היו קורבנות של המגיפה ההיא. עם זאת, המוות השחור היה החמור ביותר באירופה בין 1348 ל-1350, יותר מחצי מאה לאחר האירוע בהמלין.
תיאוריה אחרת מציעה שהילדים למעשה נשלחו על ידי הוריהם, בשל העוני הקיצוני שבו חיו. תיאוריה נוספת משערת שהילדים היו משתתפים ב"מסע צלב של ילדים" שנגזר עליהם, ואולי הגיעו לרומניה של ימינו. יש גם הצעה שעזיבת ילדי המלין קשורה לההתפשטות הגרמנית מזרחה (Ostsiedlung), שבה עזבו גרמנים את בתיהם כדי ליישב את מזרח אירופה. בהירהור על השערה זו, ויבקה ריימר (Wibke Reimer), רכז פרויקט במוזיאון המלין, אומר "בתרחיש זה החלילן שיחק את התפקיד של מה שנקרא מאתר או מגייס. הם היו אחראים על ארגון ההגירות למזרח ונאמר שלבשו בגדים צבעוניים וניגנו בכלי מוזיקלי כדי למשוך את תשומת לבם של מתיישבים אפשריים".
הצעה נוספת היא שזהו תיאור של מגיפת ריקוד, המכונה גם ריקוד ויטוס הקדוש. צרה זו אחזה ביבשת אירופה בין המאות ה-14 וה-17, ותוארה כיחידים שרוקדים "בהיסטריה ברחובות במשך שעות, ימים, וככל הנראה אפילו חודשים, עד שהתמוטטו עקב תשישות או מתו מהתקף לב או שבץ מוחי".
עוד אחת מההתיאוריות האפלות יותר מציעה אפילו שמה שנקרא חלילן היה למעשה פדופיל שהתגנב לעיירה המלין כדי לחטוף ילדים במהלך שנתם. אולי האופי הנורא של היעלמותם של הילדים הוא הסיבה לכך שיש מעט פרטים על מה שקרה. ריימר מהרהר "קרה משהו שפקידי ציבור טייחו? משהו כל כך טראומטי שהוא הועבר בעל פה במשך כל כך הרבה זמן בזיכרון הקולקטיבי של העיר, במשך עשרות ואף מאות שנים?"
אולי יש עוד אמת באגדות...
רישומים היסטוריים מצביעים על כך שסיפורו של החלילן מהמלין היה אירוע אמיתי שהתרחש. זה יכול לעורר פחד אמיתי בלב ההורים - לחישות מדאיגות שילדים אמיתיים אבדו לאיזה כוח לא ידוע ומפחיד. העברת הסיפור הזה ללא ספק התפתחה והשתנתה במהלך מאות השנים, אם כי לא ברור עד כמה.
התעלומה של מה באמת קרה לאותם ילדים מעולם לא נפתרה. הסיפור גם מעלה את השאלה, אם החלילן מהמלין היה מבוסס על המציאות, כמה אמת יש באגדות אחרות שסיפרו לנו בילדותנו?
מקורות:
