המאוזוליאום המלכותי של מאורטניה, האם הוא אכן קבר?

כמעט בכל תרבות, ניתן היה לצפות כי זוג מלכותי קדום ידאג שמקום מנוחתם האחרון יהיה מרשים, מונומנטלי ויחודי. כך היה גם במקרה של יובה השני (Juba II) וקליאופטרה סלנה השנייה (Cleopatra Selene II). הבחירה שלהם? מבנה אבן גדול המשלב אלמנטים אלג'יריים, הלניסטיים ופרעוניים. למרבה הצער, ייתכן שהאתר המרשים לא יהיה קיים עוד זמן רב.

המאוזוליאום המלכותי של מאורטניה (The Royal Mausoleum of Mauretania) הוא מונומנט קדום שנמצא בתיפאזה (Tipaza), מחוז לחופי אלג'יריה. מונומנט זה מכונה לעיתים המוזוליאום של יובה וקליאופטרה סלנה השנייה וע"פ המדע הרשמי משערים שזהו מקום מנוחתם האחרון של הזוג המלכותי. מאז 1982 המאוזוליאום המלכותי, יחד עם השרידים שמסביבו, הכוללים לא רק מונומנטים מקומיים אחרים, אלא גם שרידים פיניקים, רומיים, נוצריים קדומים וביזנטיים, הוא הוכנס לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו תחת הכותרת תיפאזה (Tipaza). למרות ההגנה שמעמד זה אמור להעניק, האתר עומד בפני איומים שונים הכוללים תחזוקה לקויה, וונדליזם והתרחבות עירוניות.

קבר בעל שמות רבים

המאוזוליאום המלכותי של מאורטניה נמצא בדרך שבין צ'רצ'ל (Cherchell) לבירת אלג'יריה, אלג'יר, ולרוב מתוארך לשנת 3 לפנה"ס. למרות שמונומנט זה ידוע כיום כמאוזוליאום של יובה השני ואשתו, קליאופטרה סלנה השנייה, הוא ידוע גם בשמות אחרים. בצרפתית, למשל, מכונה המאוזוליאום "קבר האישה הנוצריה" (Tombeau de la Chrétienne), בגלל הדלת "הכוזבת" שעליה צורת צלב. בערבית, לעומת זאת, הקבר ידוע בשם "קבר אר-רומיא" (Kubr-er-Rumia), שפירושו "קבר האישה הרומית".

ע"פ המידע הרשמי ההנחה המקובלת היא שבשנת 3 לפנה"ס נבנה המאוזוליאום על ידי יובה השני, שהיה המלך האחרון של נומידיה (Numidia) ו"מלך קליינט" (כינוי למלך בחסות רומא) הרומי הראשון של מאורטניה (פרובינקיה רומית). אשתו הראשונה של יובה השני הייתה קליאופטרה סלנה השנייה, בתם של מרקוס אנטוניוס (Mark Antony) וקליאופטרה השביעית (הקליאופטרה שכולנו מכירים) ממצרים. לאחר סיפוח מצרים בידי אוגוסטוס בשנת 30 לפנה"ס, קליאופטרה סלנה השנייה, שהייתה אז כבת 10, נלקחה לרומא וגודלה על ידי אוקטביה (Octavia Minor), אחותו הגדולה של אוגוסטוס (שהייתה גם אשתו לשעבר של מרקוס אנטוניוס). כאשר קליאופטרה סלנה השנייה הגיעה לבגרות, הסדיר אוגוסטוס את נישואיה ליובה השני.

משערים כי קבר זה לא נועד רק למלך ולמלכה, אלא גם לצאצאיהם, ובכך שימש כמאוזוליאום של משפחת המלוכה המאורטנית. השערה זו מבוססת על אזכור יחיד במשפט האומר "המאוזוליאום העתיק הזה של משפחת המלוכה" המופיע בכתביו של הגיאוגרף הרומי, פומפוניוס מלה, משנת 40 בערך. מבחינה אדריכלית, המאוזוליאום הוא שילוב של אלמנטים מקומיים, הלניים ופרעוניים.

דלת "כוזבת"

מרחוק נראה המבנה בצורת חרוט. המאוזוליאום הוא למעשה מבנה מעגלי מסיבי מאבן, היקפו 185 מטר, קוטרו 61 מטר וגובהו 32 מטר. נראה שחזיתו היתה מורכבת ממדרגות שהונחו על עמודים גליליים. ממזרח לקבר גילו ארכיאולוגים את בסיסו של מקדש קטן או אולי חדר מתים, שהיה חלק מהמתחם.

כניסה צרה ונמוכה, חבויה בבסיס הקבר ומובילה אל תאי הקבורה. מיד אחריה מתגלה כניסה נוספת ושטח שטוח שבו ניצבים אריה ולביאה הרדלים, שומרי המתים אולי. במרכז המונומנט יש גלריה עם קירות חלקים ושלוש גומחות שטוחות. יתכן כי בהן הונחו כדי אפר המתים. את שני התאים המקומרים, שאליהם הגיעו דרך מדרגות לולייניות, מחלק מסדרון קצר והם מופרדים מהגלריה בעזרת דלתות אבן נעות. הרבה מסתורין אופף את המונמונט שכן עדיין לא ידוע באופן ודאי מתי ועבור מי הוא נבנה.

אמנם ההשערה הרווחת היא שהוא נבנה בשנת 3 לפנה"ס, אך עם זאת, ניתוחים ארכיאולוגיים של צורות המבנה והבנייה של המונומנט מצביעים על עידן קדום יותר. יתכן שיובה השני רק ניכס לעצמו ולאשתו אתר קדום שהיה במקום, אך זו רק הנחה.

ביזה במוזוליאום

המאוזוליאום נבזז והושחת בתקופות מוקדמות. לדוגמא, בסיס המבנה עוטר ב-60 עמודים יווניים שלא היו חלק מהמבנה המקורי. בנוסף, משערים כי תאי הקבורה נבזזו על ידי שודדי עתיקות כי לא נמצאו בהם שרידי אדם. בעבר נעשו ניסיונות להשמיד את המונומנט לחלוטין. בשנת 1555 ניתנה פקודה ע"י סלאח ראיס (Salah Rais), הפאשא של אלג'יר, להרוס את המונומנט שניצל כשצרעות פרצו ממנו, עקצו חלק מהפועלים למוות וגרמו לנטישה של המקום. בשנת 1866 נחקר המאוזוליאום בהוראת הקיסר הצרפתי נפוליאון ולאחר מכן המונומנט הוגן ונשמר, אך כאשר הצרפתים כבשו לראשונה את אלג'יריה, הצי הצרפתי השתמש באתר לתרגול מטרות.

האם המונומנט הוא אכן קבר?

גם במקרה הזה ניתן לטעון, כבמקרים רבים אחרים של הגדרות אקדמיות למונומנטים קדומים, שיתכן והמונומנט הזה לא היה קבר. איכשהו, במקרים רבים, ניתנת הגדרת "קבר" למבנים שקשה להסביר את יעודם. במונומנט הזה ניתן להבחין בדלתות "כוזבות", כלומר דלתות אטומות שלא ניתן לעבור דרכן, אין הסבר לקיום הדלתות האלה, מעבר להיותן חלק מהעיצוב, אלמנטים קישוטיים. אך הסבר זה לא מניח את הדעת, מדוע לבנות דלתות אטומות רק לקישוט? זה מאד מוזר. גם כאן, גודל האבנים ומשקלן הוא עצום, אורכן יכול להגיע לכמה מטרים ומשקלן לכמה טונות, הרבה מעבר למשקל אבנים שבונים מסוגלים להרים ולהציב בשיטות הבניה שאנו מכירים. הקביעה שהמונומנט הזה הוא קבר מסתמכת על משפט בודד בכתב רומי עתיק, שכלל לא ברור אם הוא מתייחס למבנה הזה. גם המאוזוליאום המלכותי של מאורטניה משאיר אותנו עם הרבה שאלות ומעט תשובות.