כבמחזוריות כמעט אלף שנים מאוחר יותר, לטרור המודרני יש שורשים היסטוריים בכת ידועה לשמצה של מתנקשים מימי הביניים מסוריה ופרס (איראן של ימינו). למעשה, המילה “assassin" (מתנקש) מגיעה מ"חשישיון" ("hashishin"), הכינוי הערבי לחסידיה הקנאים ביותר של קבוצה זו, שפירושו "משתמשי חשיש" או "מכורים לחשיש". הצעירים מפומפמי הסמים הללו החדירו טרור בלבבות הציבור על ידי חיסול מטרות בעלות פרופיל גבוה כדי לקדם את המטרות הפוליטיות של שליטי הכת. אמנם קדמו להם הסיקריים, קנאים יהודים קיצוניים שהתבלטו בתקופת המרד הגדול של יהודה נגד הכובשים הרומאים. סיקריים נגזר מן המילה "סיקה" (בלטינית: Sica – חרב מעוקלת קצרה או פגיון ארוך ששימש מתנקשים), מאחר שבני קבוצה זו נהגו לשאת פגיון מתחת לבגדיהם-גלימותיהם. "סיקרי" היה כינוי בלטינית לרוצחים, ובמיוחד רוצחי חרש. ממילה זו נגזר הביטוי "מתנקש" בלטינית (sicarius). הסיקריים היו ידועים כקבוצה אלימה, שאינה בוחלת בשום אמצעי, כולל רצח פוליטי, כדי להשיג את מטרתם: עצמאות יהודית אל מול רומא. ההיסטוריון יוסף קלוזנר משייך את הסיקריים אל קבוצת איסיים פעילה שניסתה להביא בכוח את המשיח המיוחל, גם באמצעות טרור. אולם לדעת רוב החוקרים הסיקריים היו בעלי השקפה פרושית, כמו קבוצות הקנאים האחרות. אך באופן לא לגמרי מובן בקרב רוב החוקרים ההיסטוריים כת החשישיון נחשבים לטרוריסטים הראשונים בעיקר בזכות מטרותיהם ודרך פעולתם.
הכת הייתה מורכבת מניזארי איסמעילי, קבוצה שהתפצלה מאסמאעיליה, פלג של האסלאם השיעי, בסוף המאה ה-11 (בסביבות 1080). ה"חשישיון" נוסדו על ידי חסן-י סבאח, מיסיונר רדיקלי, שיחד עם מנהיגים אחרים של הכת זכו לכינוי רב הרושם "הזקן של ההר". במהלך כמה מאות שנים, ה"חשישיון" נודע ברחבי המזרח התיכון בהריגת שני ח'ליפים, ווזירים רבים, סולטנים ומנהיגים צלבנים.
כמובן, לא כל ניזארי איסמעילי היו מתנקשים. במקום זאת, זה היה חלק מהחסידים שלהם שהיו ידועים בתור "פדאא'י" או "פדאיון", כלומר "אלה שמקריבים את עצמם". האגדה הפופולרית הייתה שהצעירים המאומנים האלה פומפמו בסמים כמו חשיש, הוצגה להם הבטחה ל"גן עדן" מלא בתולות והם נשלחו למשימת התאבדות שיאפשרו להם לחזור לגן הזה לתמיד.
תהילתם של החשישיון הייתה כזו שהתפשטה לאירופה באדיבותו של מרקו פולו, חוקר הארצות הוונציאני המהולל, שכתב עליהם באיזכוריו הצלבניים, ייפה את מעשיהם והגדיל את המוניטין שלהם. למעשה, סיפורים על "הגן הסודי" והסמים מיוחסים לעתים קרובות לכושר הכתיבה של מרקו פולו וככאלה קיימת מחלוקת על דיוקם ההיסטורי.
בהיעדר מספיק חסידים וצבא, הבינו מנהיגי החשישיון שהם זקוקים ללוחמים פנאטים מאומנים היטב כדי לקדם את מטרותיהם הפוליטיות והדתיות. בפרט, כי הם נלחמו בתחילה נגד האימפריה הסלג'וקית, אימפריה מוסלמית סונית-טורקו-פרסית שהיה בשליטתה נתח גדול של שטח והם נלחמו באופן פעיל באיסמעילים, אותם ראו ככופרים.
חסן-י סבאח ומנהיגי חשישיון אחרים ראו כי לוחמה א-סימטרית פועלת בהחלפת המנהיגים שמתנגדים להם ובזריעת טרור באוכלוסייה. מטרותיהם נהרגו לעתים קרובות לאור יום ובמרחבים ציבוריים, כדי למקסם את חשיפת המעשה לציבור. מתנקש, כנראה מסומם, מופיע לפתע בשוק ודוקר בלב אדם ידוע עם פגיון בעל קצה מורעל, מעשה שבוודאי מניע שיחות של אימה. החשישיון ראו בחיסול מנהיגים דרך לשיח פוליטי, טקטיקה שונה למדי מהטרוריסטים המודרניים הרואים בהתקפות ישירות על האוכלוסייה את עקרון הפעולה העיקרי.
חסן-י סבאח, מייסד הכת, היה אדם יוצא דופן, בקיא באמנות, מטפיזיקה, פילוסופיה, מתמטיקה, אסטרונומיה ומדעים אחרים של התקופה. הוא ניהל את פעולות הכת מאלמות (שמשמעותו "קן הנשרים"), מבצר הררי פרסי בלתי חדיר שנמצא במרחק של כ-100 ק"מ מטהראן של ימינו באיראן. הטירה עמדה איתנה מול תקיפות רבות, עד שנכבשה לבסוף על ידי המונגולים ב-1256.
אגדות רבות מסופרות על חסן-י סבאח וקשה להפריד בין עובדות לבדיון. גרסה אחת של סיפורו מספרת על תורות דתיות אזוטריות שהוא מסר לחסידיו המתקדמים ביותר. הוא מקבל קרדיט על כך שאמר: "שום דבר לא נכון. הכל מותר" – אמירה שחיבבה אותו על דורות של מיסטיקנים.
מנהיג חשישיון ידוע לשמצה נוסף היה רשיד א-דין סנאן, עיראקי שהוביל את הקבוצה בתקופתו של הסולטן צלאח א-דין, ששלט במצרים ובסוריה בין השנים 1174 עד 1193. סלאח א-דין נמלט ממתנקשים במספר הזדמנויות. פחות בר מזל היה המלך הצלבני של ירושלים קונרד ממונפראטו, שנרצח ב-1191, אולי בשיתוף פעולה עם צלבנים אחרים שחתמו חוזה עם הזקן של ההר כדי לחסל אויב משותף.
במסורת המודרנית, החשישיון מהווים השראה למשחק המחשב הפופולרי והסרט "Assassin's Creed".
מקורות:
