החלילן הימי: המבצע הסובייטי שהציל 2,000 לווייתנים בעזרת מוזיקה
- גור זיו
- 11 באוק׳
- זמן קריאה 5 דקות
איך מוזיקה קלאסית הצילה 2,000 לווייתנים ממוות בטוח? ב-1985, בשיא המלחמה הקרה, להקה ענקית של לווייתני בלוגה נלכדה במלכודת קרח קטלנית במזרח הרחוק הסובייטי. כשכל המאמצים נכשלו והאסון נראה בלתי נמנע, צוות של שוברת קרח מצא פתרון שאף אחד לא היה יכול לדמיין. הנה הסיפור המלא על אחד ממבצעי החילוץ המדהימים והמוזרים בהיסטוריה, שמוכיח שהדרך להצלת חיים יכולה להיות יצירתית ומרגשת באופן בלתי צפוי.
השנה היא 1984. בחצי האי צ'וּקצ'י, הנקודה המזרחית ביותר של יבשת אסיה ופיסת אדמה קפואה ונושכת הנשלטת על ידי ברית המועצות, החיים מתנהלים בקצב אחר. זהו עולם של קרח עד, לילות אינסופיים וקהילות ילידיות קשוחות ששרדו כאן אלפי שנים בזכות הבנה עמוקה של האוקיינוס הארקטי האכזרי. עבורם, הופעתה של להקת לווייתני בלוגה (לבנתן) ענקית במצר סניאבין (Senyavin) הייתה מחזה מוכר, כמעט טקסי. הלווייתנים הלבנים, המכונים "כנריות הים" בשל מגוון הקולות המלודיים שהם מפיקים, היו חלק מהנוף, ומקור חיוני למזון וחומרי גלם. אך בסוף אותו סתיו, משהו במחזה המוכר הזה היה שונה, מבשר רעות. הלהקה הייתה גדולה במיוחד, אולי כ-3,000 פרטים, והיא נראתה קרובה מדי לחוף, עמוק מדי במפרצים הרדודים.
הטבע הארקטי אינו סלחן, והוא פועל במהירות אכזרית. שינוי פתאומי וקיצוני ברוחות ובטמפרטורה הפך את המים השקטים למלכודת מוות. שכבת קרח עבה, בלתי חדירה, החלה להתפשט מהים הפתוח אל תוך המצר, סוגרת על הלהקה הענקית כמו דלת של כלא. תוך ימים ספורים, מצאו עצמם אלפי הלווייתנים כלואים. רצועה של קרח מוצק, ברוחב של קילומטרים ובעובי של מטרים, חצצה בינם ובין החופש. הם נלכדו במבוך של תעלות צרות שהלכו וקפאו, עם מספר מצומצם של פתחי נשימה קטנים, המכונים "פוליניה", שהפכו במהרה לזירות הישרדות צפופות ומלאות פאניקה.
הציידים המקומיים, אנשי הצ'וקצ'י, היו הראשונים להבין את גודל האסון. הם ראו את הלווייתנים הלבנים נדחקים זה בזה, נאבקים על כל נשימה של אוויר קפוא. גופם החלק נשרט ונפצע מדפנות הקרח החדות. החזקים שרדו, החלשים והצעירים נדחקו הצידה וטבעו מתחת למעטה הקרח האדיש. המראה שפעם סימל שפע, הפך עתה לסמל של סבל ומוות המוני. מונעים על ידי תחושת אחריות עמוקה, הם עשו כמיטב יכולתם. באמצעות גרזנים ומסורים, הם עבדו ללא ליאות כדי להרחיב את פתחי הנשימה ולמנוע מהם לקפוא מחדש, ובנוסף, השליכו למים דגים קפואים מהמאגרים שלהם בניסיון נואש לשמור על כוחם של היונקים הלכודים. אך זו הייתה מלחמה אבודה. החורף הארקטי רק החל להעמיק את אחיזתו, והכוחות המוגבלים של קומץ תושבים לא יכלו לעמוד בפני עוצמתו של אוקיינוס שלם הקופא סביבם. השמועה על "בית הכלא הלבן" של הבלוגות החלה לחלחל החוצה, מהכפרים המבודדים אל משרדי המפלגה האזוריים, ומשם, בשרשרת פיקוד סובייטית קרה ויעילה, עד למסדרונות השלטון במוסקבה.
בפברואר 1985, כשהמצב נראה אבוד והלווייתנים היו על סף אפיסת כוחות, התקבלה החלטה חסרת תקדים בקרמלין. בשיאה של המלחמה הקרה, תקופה של חשדנות, מרוץ חימוש והתמקדות בעוצמה צבאית, החליטה ברית המועצות לשלוח למשימה הומניטרית את אחת מספינותיה המתקדמות ביותר. לא הייתה זו ספינת מלחמה או צוללת גרעינית, אלא כלי בעל עוצמה מסוג אחר: שוברת הקרח "מוסקבה" (Moskva). הספינה, שנבנתה במספנות בפינלנד, הייתה פאר היצירה הטכנולוגית של זמנה. מונעת על ידי מערכת דיזל-חשמל אדירה, היא תוכננה לפלס דרך בקרח הארקטי העבה ביותר, במקומות שאף כלי שיט אחר לא העז להיכנס אליהם. על גשר הפיקוד שלה עמד קפטן ותיק ומנוסה, אנטולי קובלנקו (Anatoly Kovalenko), אדם שהכיר את הימים הצפוניים כמו את כף ידו, אך מעולם לא נתקל במשימה שכזו. המבצע קיבל שם קוד יבש ופונקציונלי: "מבצע בלוחה" (Operation Belukha), אך הוא עמד להפוך לאחד מסיפורי החילוץ הימיים המדהימים והמוזרים ביותר בהיסטוריה.
ה"מוסקבה" התקדמה בעוצמה אדירה אל תוך שדה הקרח, חרטומה המחוזק מרסק גושי קרח בעובי של כמה מטרים ברעש מחריש אוזניים. במשך ימים ארוכים היא חצבה תעלה, קילומטר אחר קילומטר, בדרך אל הלווייתנים הלכודים. המסע היה איטי, מפרך ומסוכן. לבסוף, לאחר מאמץ כביר, חרטומה של שוברת הקרח הענקית פרץ את דופן הקרח האחרונה והגיע אל "הלגונה" המרכזית, שם הצטופפו מאות הלווייתנים הנותרים. הצוות על הסיפון ציפה לראות את הלווייתנים שוחים בשמחה אל תוך נתיב המילוט שנפתח עבורם, אך במקום זאת, קרה ההפך.
הלווייתנים, שהיו כבר במצב של טראומה ותשישות, נבעתו מהמפלצת הרועשת והרוטטת שפלשה למפלט האחרון שלהם. רעש המנועים האדיר וקולות ריסוק הקרח החרידו אותם. הם נסוגו, הצטופפו בירכתי הכלא שלהם וסירבו להתקרב אל התעלה המובילה אל החופש. המשימה הגיעה למבוי סתום. קפטן קובלנקו ניסה הכל. הוא הניע את הספינה קדימה ואחורה, מנסה לפתות אותם, אך דבר לא עזר. נראה היה שהמבצע האדיר, שעלה למדינה הון וסיכן את הצוות, עומד להיכשל ברגע האחרון בגלל פחדם של אלו שהוא בא להציל. הייאוש החל להתפשט על גשר הפיקוד.
ואז, ברגע של שקט מתוח, עלה הרעיון. אחד מאנשי הצוות, שזהותו נותרה עלומה, נזכר שקרא פעם שלווייתנים הם יצורים מוזיקליים, שהם מגיבים לצלילים ומתקשרים באמצעותם. הוא הציע משהו שנשמע על פניו אבסורדי לחלוטין: להשמיע להם מוזיקה. בתחילה, הרעיון התקבל בגיחוך. מה לקונצרט באמצע האוקיינוס הקפוא? אך כשכל האפשרויות האחרות מוצו, קפטן קובלנקו החליט שאין מה להפסיד. מערכת הכריזה העוצמתית של ה"מוסקבה" הופעלה, ועל פני שממת הקרח הלבנה החלו להתנגן צלילים. הם ניסו הכל: מוזיקת פופ מודרנית, שירי עם רוסיים, אפילו רוק. הלווייתנים נותרו אדישים, דבוקים זה לזה באימה שקטה. הצוות היה על סף ויתור, אך אז מישהו העלה את האפשרות האחרונה: מוזיקה קלאסית.
הרמקולים האדירים החלו לשדר יצירות של צ'ייקובסקי, בטהובן ומוצרט. והפעם, קרה משהו קסום. השקט נשבר לא רק על ידי הצלילים, אלא על ידי תנועה. לאט לאט, בתחילה בהיסוס, החלו הלווייתנים להתקרב אל מקור הצליל. נראה היה שההרמוניות המורכבות והתדרים העשירים של המוזיקה הקלאסית הצליחו לחדור את מסך הפחד שלהם. הם לא נסוגו מהספינה, אלא החלו לשחות בעקבותיה, סקרנים, כמעט מהופנטים. זה היה הרגע בו קפטן קובלנקו הבין שמצא את המפתח. הוא פיתח טקטיקה פשוטה אך מבריקה, כפי שדיווח מאוחר יותר בשידור רדיו: "הטקטיקה שלנו היא זו: אנחנו נסוגים לאחור, ואז מתקדמים שוב אל תוך הקרח, פותחים מעבר ומחכים. אנחנו חוזרים על זה מספר פעמים. הבלוגות מתחילות 'להבין' את כוונותינו ועוקבות אחר שוברת הקרח. כך אנו מתקדמים, קילומטר אחר קילומטר".
כך החל אחד המסעות המוזרים והמרגשים בתולדות הספנות. שוברת הקרח "מוסקבה" הפכה לחלילן מהמלין של האוקיינוס הארקטי, כשהיא מובילה אחריה שובל ארוך ולבן של כ-2,000 לווייתנים. היא התקדמה באיטיות מחושבת, עוצרת כל זמן מה כדי לתת ללהקה להתאושש, כל אותו הזמן כשהיא ממשיכה לשדר את הקונצרט הקלאסי שלה אל הקרח והשמיים. המסע ארך ימים, ובסופו של דבר, בסוף פברואר 1985, הגיעה שוברת הקרח אל קצה שדה הקרח. לפניה נפרש הים הפתוח, החופש. הלווייתנים, שהובלו במסע מופלא זה, המשיכו בעקבות המוזיקה אל המים הבטוחים ונעלמו במעמקים. המשימה הוכתרה בהצלחה. מבצע "בלוחה", שעלה למשלם המסים הסובייטי כ-80,000 דולר, סכום לא מבוטל באותם ימים, הציל את חייהם של אלפי יצורים תבוניים, והפך לאגדה מודרנית - סיפור על חמלה אנושית, על מפגש נדיר בין טכנולוגיה, טבע ואמנות, ועל הרגע בו מוזיקה קלאסית הצליחה להמיס, ולו במעט, את ליבו הקפוא של החורף הארקטי.
מקורות:
תגובות