במדבר המנוקד, מצפון לאלאולה (AlUla) שבערב הסעודית, מחשופי סלע ובולדרים עצומים בגודל של בניינים, מגולפים להפליא בגַּמְלוֹנים ועמודים בסגנון קלאסי, מבצבצים מהחולות כמו זרעים אלוהיים. עם שקיעת השמש הצבעים המאובקים מבהיקים, וחושפים סימנים וכתמים שנגרמו על ידי הגשם, שעיצב את הסלעים אלה במשך אלפי שנים.
בעבר היה מרכז סחר בינלאומי משגשג, האתר הארכיאולוגי של הגרה (המכונה גם מדאאן סאלח) נותר כמעט ללא הפרעה במשך 2000 שנה. אך כעת לראשונה, ערב הסעודית פתחה את האתר לתיירים. מבקרים פקחים יבחינו כי המבנים החצובים בסלע נראים דומים לאתר האחות המפורסם יותר בפטרה בירדן, מאות קילומטרים צפונה. הגרה הייתה העיר השנייה בממלכה הנבטית, אך הגרה עושה הרבה יותר מאשר להיות כינור שני לפטרה: יכול להיות שהיא מחזיקה את המפתח לסודותיה של ציוויליזציה עתיקה שכמעט אבדה.
נחושה לגמול את כלכלתה מצינור הנפט, ערב הסעודית בונה על תיירות כמקור הכנסה חדש. הנפט מהווה כיום כ-90 אחוז מהכנסות היצוא במדינה ומהווה כ-40 אחוז מהתוצר. בשנת 2016 הכריז נסיך הכתר מוחמד בן סלמאן על 'חזון ערב הסעודית 2030', מפת דרכים למדינה בשני העשורים הבאים, שמטרתה להפוך אותה למוקד עולמי למסחר ולתיירות המחבר בין אפריקה, אסיה ואירופה.
בספטמבר 2019 ערב הסעודית השיקה לראשונה אשרות תיירות, ומאפשרת למבקרים מזדמנים ללא מטרה עסקית או דתית להיכנס למדינה. הגרה, עם הארכיטקטורה המסתורית ומושכת העין שלה, היא בחירה ברורה להבלטה כאשר משווקים את ערב הסעודית לתיירים. חלק ניכר מהמשיכה של הגרה נעוץ בעובדה שהיא כמעט ולא מוכרת מחוץ לערב הסעודית למרות הדמיון שלה לפטרה, שרואה כיום כמעט מיליון מבקרים בשנה ועלולה להיות מסווגת כאתר מורשת עולמית בסיכון אם לא תטופל כראוי, על פי אונסק"ו.
בזמן שהגרה משווקת לתיירים בפעם הראשונה, נראה שהסיפור שעדיין הולך לאיבוד הוא של הצוויליזציה העתיקה האחראית לקיומה. ניתן לטעון שהנבטים הם אחת הצוויליזציות המסתוריות והמסקרנות ביותר, שרבים מעולם לא שמעו עליהן.
"עבור תייר שנוסע להגרה, אתה צריך לדעת יותר מאשר רק לראות את הקברים ואת הכתובות ואז לצאת משם מבלי לדעת מי יצר אותם ומתי", אומר דייוויד גרף (David Graf), מומחה לנבטים, ארכיאולוג ופרופסור באוניברסיטת מיאמי. "זה צריך לעורר שאלות אצל כל תייר עם סקרנות אינטלקטואלית כלשהי: מי יצר את הקברים האלה? מיהם האנשים שיצרו את הגרה? מאיפה הם באו? כמה זמן הם היו כאן? כדי שיהיה לו הקשר לחשיבותה של הגרה."
הנבטים היו נוודים תושבי מדבר שהפכו לאדוני המסחר, הם שלטו בנתיבי הסחר של הקטורת והתבלינים דרך ערב וירדן לים התיכון, מצרים, סוריה ומסופוטמיה. שיירות רתומות לגמלים, עמוסות בערימות של גרגרי פלפל ריחני, שורשי ג'ינג'ר, סוכר וכותנה, עברו בהגרה, עיר פרובינציאלית בגבול הדרומי של הממלכה. הנבטים הפכו גם לספקי ארומטיקה, כמו מור ולבונה, שזכו להערכה רבה בטקסים דתיים.
"הסיבה שבגללה הם הופיעו במקורות קדומים היא שהם התעשרו", אומרת לילה נחמה (Laila Nehmé), ארכיאולוגית ומנהלת משותפת של הפרויקט הארכיאולוגי בהגרה, שותפות בין ממשלת צרפת וערב הסעודית שמבצעת חפירות בחלקים מהאתר. "כשאתה מתעשר, אתה הופך להיות גלוי."
הנבטים שגשגו מהמאה ה-4 לפנה"ס עד למאה ה-1 לספירה, כאשר האימפריה הרומית המתפשטת סיפחה וכללה את שטח אדמתם העצום, שכלל את ירדן של ימינו, חצי האי סיני במצרים וחלקים מערב הסעודית, ישראל וסוריה. בהדרגה, הזהות הנבטית אבדה לחלוטין. נשכחת על ידי המערב במשך מאות שנים, פטרה "התגלה" מחדש על ידי החוקר השוויצרי יוהן לודוויג בורקהרדט (Johann Ludwig Burckhardt) בשנת 1812, אם כי שבטים בדואים מקומיים התגוררו במערות ובקברים במשך דורות. אפשר אולי לומר שפטרה נראתה על ידי המערביים לראשונה כעבור מאה וחצי, בזכות תפקידה כסט הצילומים של אינדיאנה ג'ונס ומסע הצלב האחרון בשנת 1989.
האתגר בהיכרות עם הנבטים הוא שהם השאירו אחריהם מעט מאד היסטוריה ממקור ראשון. עם הפופולריות העצומה של פטרה כיום, קשה לדמיין שאנחנו לא יודעים הרבה על יוצריה. רוב הדברים שלמדנו על הנבטים מקורם במסמכים של זרים: היוונים הקדומים, הרומאים והמצרים.
"הסיבה שאיננו יודעים עליהם הרבה היא מכיוון שאין לנו ספרים או מקורות שנכתבו על ידם, המספרים לנו על הדרך בה הם חיו ומתו וסגדו לאליהם", אומרת נחמה. "יש לנו כמה מקורות חיצוניים, אנשים שמדברים עליהם. הם לא השאירו טקסטים מיתולוגיים גדולים כמו אלה שיש לנו עבור גילגמש ומסופוטמיה. אין לנו את המיתולוגיה שלהם."
כמו פטרה, גם הגרה היא מטרופולין שהפך לנקרופוליס: רוב המבנים הנותרים שניתן לראות כיום הם קברים, כאשר חלק גדול מהשרידים הארכיטקטונים של העיר מחכים לחפירה או שכבר אבדו לחולות הזמן, פשוטו כמשמעו. אחד המקומות היחידים בהם קיימות מילים של הנבטים הוא בכתובות מעל הכניסות לכמה מהקברים בהגרה.
אף על פי שהם עשויים להיות מעורפלים עבורנו עכשיו, הנבטים היו חלוצים קדומים של ארכיטקטורה ושל הידראוליקה, ורתמו את הסביבה המדברית הבלתי סלחנית לטובתם. מי גשמים שנשטפו מההרים הטרשיים נאספו בבורות בקרקע לשימוש מאוחר יותר. סביב הקברים נבנו צינורות מים טבעיים כדי להגן על חזיתותיהם מפני שחיקה, ששמרו אותם במצב טוב, אלפי שנים לאחר בנייתם.
"האנשים האלה היו יצירתיים, חדשניים, בעלי דמיון, חלוציים", אומר גרף, שחקר את הנבטים מאז שחשף במפתיע חלק מכלי החרס שלהם, בחפירה בירדן בשנת 1980. "זה פשוט פיצץ לי את הראש."
הגרה מכילה 111 קברים מגולפים בקפידה, הרבה פחות מ-600 בפטרה הבירה הנבטית. אבל הקברים בהגרה נמצאים במצב הרבה יותר טוב, ומאפשרים למבקרים לבחון מקרוב את הציוויליזציה הנשכחת. הארכיטקטורה היוונית והרומית הקלאסית השפיעו בבירור על הבנייה, וקברים רבים כוללים עמודים עם כותרות המחזיקים גַּמְלוֹן משולש מעל הפתח או אנטבלטורה ברוחב הקבר. "כתר" נבטי, המורכב משתי קבוצות של חמש מדרגות, נמצא בחלקה העליון של החזית, מחכה להעביר את הנשמה לגן עדן. ספינקסים, נשרים וגריפונים עם כנפיים פרושות - סמלים חשובים בעולם היווני, הרומי, המצרי והפרסי - מרחפים באיום מעל כניסות הקברים כדי להגן עליהם מפני פולשים. אחרים נשמרים על ידי מסכות דמויות מדוזה, עם נחשים מסתחררים כשיער.
נחמה מכנה סגנון זה בארוק ערבי. "למה בארוק? כי זו תערובת של השפעות: יש לנו מסופוטמיים, איראנים, יוונים, מצרים", היא אומרת. "אתה יכול לשאול משהו מציוויליזציה ולנסות לשחזר אותו, וזה לא מה שהם עשו. הם שאלו ממקומות שונים ובנו מודלים מקוריים משלהם."
כתובות מאיימות, הנפוצות ברבים מהקברים בהגרה אך נדירות בפטרה, נחרטו בחזית ומזהירות מפני קנסות ועונש אלוהי בגין הסגת גבול או ניסיון לנכס את הקבר כשלך. "שאדון העולם יקלל את כל מי שיפריע לקבר זה או יפתח אותו", מכריז חלק מהכתובת בקבר 41, "...ויקלל עוד את כל מי שישנה את הכתובות על גבי הקבר."
הכתובות, שנכתבו בשפה המקדימה לערבית המודרנית, נקראות לעיתים בחוקיות מבולבלת, אך מספר לא מבוטל כולל תאריכים - מכרה זהב לארכיאולוגים ולהיסטוריונים. הקבר המוקדם ביותר בהגרה מתוארך לשנת 1 לפנה"ס. והאחרון משנת 70 לספירה, מה שמאפשר לחוקרים למלא פערים בציר הזמן של הנבטים, אם כי בניית תמונה ברורה עדיין בעייתית.
גרף אומר כי ברחבי הממלכה שלהם נמצאו כ-7000 כתובות נבטיות. "מתוך ה-7000 האלה, רק לקצת יותר ממאה יש תאריכים. רובן כתובות קצרות מאוד: שם האדם ואביו או בקשה מהאל. הן מוגבלות בתוכן שלהן, ולכן קשה לכתוב היסטוריה על בסיס הכתובות."
כמה קברים בהגרה הם מקום מנוחתם האחרון של קצינים בכירים ובני משפחותיהם, שעל פי הכתוב על קבריהם, הם אימצו את התארים הצבאיים הרומיים של פרפקטוס וקנטוריון. הכתובות גם מדגישות את חשיבותה המסחרית של הגרה בשוליה הדרומיים של האימפריה, והטקסטים חושפים את ההרכב המגוון של החברה הנבטית.
"אני טוען שהמילה 'נבטים' איננה מונח אתני", אומר גרף. "אלא זה מונח פוליטי. זה אומר שהם האנשים ששלטו בממלכה, שושלת, ויש סוגים שונים של אנשים בממלכה הנבטית. ישמעלים, מואבים, סורים, יהודים, כל מיני אנשים."
הסיפורים המלאים שמאחורי רבים מקברים אלה נותרו עלומים. הקבר הגדול ביותר של הגרה, שגובהו כ-22 מטר, הוא קברו המונוליטי של ליהיאן בן קוזה, המכונה לפעמים 'קאסר אל-פאריד', שפירושו "הטירה הבודדה", בגלל מיקומו המרוחק ביחס לקברים האחרים. הוא נותר לא גמור, עם סימני אזמל מחוספסים ולא מוחלקים על השליש התחתון שלו. כמה קברים ננטשו באמצע הבנייה מסיבות לא ברורות. העבודה הנטושה בקבר 46 מראה בצורה הברורה ביותר כיצד הנבטים בנו מלמעלה למטה, כשרק "כתר" מדורג נראה מעל צלע סלע לא חתוך. גם בקבר ליהיאן בן קוזה וגם בקבר 46 יש כתובות קצרות, המיעדות את הקברים למשפחות ספציפיות.
פרק חדש בהיסטוריה של הגרה רק מתחיל, מכיוון שמתאפשרת גישה נוחה לאתר בפעם הראשונה. בעבר, פחות מ-5,000 סעודים ביקרו בהגרה מדי שנה, ותיירים זרים נאלצו להשיג הרשאה מיוחדת מהממשלה לביקור, כשפחות מ-1,000 ביקשו מדי שנה. אבל עכשיו זה פשוט לקנות כרטיס תמורת 95 ריאל סעודי (כ-75 ש"ח). אוטובוסים מורידים את המבקרים בשבעה אזורים, בהם 'אל-רווא', או מספרי סיפורים, מסייעים בהכנסת חיים לנקרופוליס. הסיורים נערכים בערבית ובאנגלית.
"הם מדריכי טיולים, אבל זה יותר מכך", אומרת הלן מקגאורן (Helen McGauran), מנהלת האוצרות בנציבות המלכותית של אלאולה, הגוף השלטוני הסעודי שמטפל באתר. "הצוות שנבחר בקפידה, של גברים ונשים סעודים עברו הדרכה על ידי ארכיאולוגים והוכשרו על ידי מוזיאונים בינלאומיים לחבר כל מבקר לסיפורים של הגלריה הפתוחה יוצאת הדופן הזו. רבים הם מאלאולה ומדברים יפה על הקשרים שלהם למקום הזה ולמורשתו."
ביקור בהגרה רק מגרד את פני השטח של האוצר הארכיאולוגי של אלאולה. אתרי מורשת סמוכים אחרים - העיר העתיקה דדן, בירת הממלכה הדדנית, שקדמה לנבטים, וג'בל איקמה, קניון מלא בכתובות סלע עתיקות - פתוחים כעת למבקרים. העיר העתיקה והמבוך של בתי הלבנים של אלאולה, היתה מיושבת מאז המאה ה-12 אך לאחרונה ננטשה ונפלה למצב של עזובה, כיום היא אתר שימור ואמורה לקבל את פני התיירים החל מדצמבר.
"הגרה היא בהחלט היהלום שבכתר", אומרת מקגאורן. "עם זאת, אחד הדברים היפים והייחודיים באלאולה הוא שהיא פלימפססט של צוויליזציה אנושית במשך אלפי שנים. יש נוכחות מתמשכת של 7,000 שנים של ציוויליזציות עוקבות שמתמקמות בעמק הזה - ציווליזציות חשובות שרק עכשיו נחשפות לעולם דרך ארכיאולוגיה."
אף על פי שהנבטים השאירו אחריהם רשומות דלות, הגרה היא המקום בו המילים שלהם נראות בצורה הבולטת ביותר. אך הנבטים לא היו היחידים כאן: כעשר שפות היסטוריות נמצאו חרותות בנוף של אלאולה, ואזור זה במיוחד נתפס ככלי בפיתוח השפה הערבית. משהו באלאולה נתן השראה לציוויליזציה אחר צוויליזציה להשאיר את חותמה.
