האקסולוטל - הסלמנדרה שנשארת צעירה לנצח

בסיפורי הבריאה של בני המאיה והאצטקים, בבריאת השמש החמישית, כאשר הזמן עדיין היה גולמי כחלום, והעולם נח בין נשימות האלים, ניצבו קצלקואטל וקסולוטל (Xolotl) - תאומים בלב היקום. האחד נושא האור, הרוח והחיים; השני - אדון הדמדומים, הברק, והמוות. האלים דרשו קורבן, כפי שתמיד דרש היקום כדי לנוע. אך קסולוטל - רך לב, מפוחד, אח של אור אך בן לאופל - סירב להשליך את עצמו לאש. במקום זאת, הוא ברח. לא ברח בגוף, אלא ברח בצורה, בתחפושת, בהשתנות אינסופית.

הוא הפך לתירס בעל שני גבעולים - אך הרוח חשפה את תחבולתו.

הוא הפך לצמח מגאווי כפול ליבה - אך האדמה סירבה להסתירו.

אז צנח למעמקי המים, וברגע של ייאוש נצחי - נולד האקסולוטל.

עם זימים ככנפיים שקפאו, עיניים שלא נעצמות, גוף צעיר שאינו מתבגר לעולם. חי בזחלותו, כמו זיכרון של מה שהיה יכול להיות - או מה שניסה להימלט מלהיות. קסולוטל לא הקריב את עצמו - אך נידון לחיות בדמות חיה חמקמקה, נצחית למחצה, מוסתרת במעמקי האגמים של סוצ'ימילקו. וכך, בכל פעם שאנו מביטים באקסולוטל, אנו מביטים בבריחה קפואה בזמן. במרד של אל שסרב למות, והפך לאגדה במים.

אלפי שנים אחר כך, במעבדה מודרנית מוארת באור פלואורסצנטי חיוור, מדען מתבונן בדממה באותו יצור אגדי שצף באקווריום, זימיו האדמדמים זוהרים ברכות מתוך ראשו. כך מתחיל סיפורו של האקסולוטל, יצור שגבולות בין אגדה למדע מטושטשים סביבו, ואנו מוזמנים לצלול לעולמו המופלא.

אקסולוטל / Credit: Bouboulski

מיהו האקסולוטל?

האקסולוטל (Axolotl) הוא מין במחלקת הדו-חיים מסדרת בעלי-הזנב וקרוב משפחה של הסלמנדרה, הידוע גם בשמו המדעי Ambystoma mexicanum - "הסלמנדרה המקסיקנית". שמו העממי נלקח משפת נאוואטל האצטקית, שבה המילים atl ו-xolotl פירושן "מים" ו"מפלצת" בהתאמה, כלומר "מפלצת המים". ואמנם, במבט ראשון נראה האקסולוטל כיצור כמעט מיתי: גופו דמוי-לטאה מוארך (עד כ-30 ס״מ), מראשו הרחב יוצאות שלוש זוגות של זימים חיצוניים מנוצים כשרביטים רכים משני צידי הראש, רגליו הקטנות בעלות אצבעות דקיקות, ולאורך גבו משתפל סנפיר גב מזוגזג עד קצה זנבו.

צבעו הטבעי של האקסולוטל בטבע הוא חום-ירקרק מנומר, המאפשר לו הסוואה בקרקעית האגמים העכורה. עם זאת, בפרטים רבים שגודלו בשבי מופיעות מוטציות צבע ייחודיות - למשל פרטים לאוציסטיים, בעלי גוף ורדרד–לבן עם זימים ורודים ועיניים שחורות, או פרטים אלביניים בגוון לבן-צהבהב עם עיניים אדומות. צבעים יוצאי דופן אלה הפכו את האקסולוטל לחיית מחמד פופולרית ולחביבת אקווריומים בכל העולם. למרבה האירוניה, אף על פי שהאקסולוטל מצוי כיום באלפים רבים של אקווריומים ומעבדות מחקר ברחבי העולם, בבית גידולו הטבעי - אגמי עמק מקסיקו - הוא נדיר ביותר ונמצא בסכנת הכחדה חמורה (על כך – בהמשך).

האקסולוטל הוא בעל חיים יוצא דופן גם מבחינת מחזור חייו. בעוד שרוב הדו-חיים מוכרים לנו בכך שהם עוברים גלגול (מטמורפוזה) - למשל, ראשן של צפרדע שמתפתח לצפרדע בוגרת בעלת ריאות ורגליים - האקסולוטל "מסרב" לעבור את השינוי הזה. למעשה, זוהי סלמנדרה שנשארת כל חייה בצורת הזחל המימי שלה, תופעה הידועה כנאוטניה. האקסולוטל בוקע מן הביצה כראשן זעיר עם זימים חיצוניים וסנפירי שחייה, והוא אמנם גדל ומתבגר מינית, אך אינו מפתח לעולם ריאות במקום זימים ואינו עולה ליבשה כמקובל במיני סלמנדרה אחרים. למעשה, גם בבגרותו המלאה הוא שומר על "חזות ילדותית": זימים מנוצים שלראשו, עור לח וקר, ועיניים ללא עפעפיים - מראה שתמיד מזכיר יצור צעיר בטרם התבגר.

תופעה מוזרה זו נובעת מפגם הורמונלי: בגוף האקסולוטל חסר ההורמון TSH המגרה את בלוטת התריס, ולכן היא כמעט אינה מפרישה את הורמון התירוקסין הדרוש להשלמת תהליך המטמורפוזה. אפשר לומר שהאקסולוטל פשוט "נתקע" במצב צעיר - והופך לבוגר המסוגל להתרבות מבלי להפוך לצורה היבשתית של סלמנדרה בוגרת. באופן מרתק, תכונה זו תרמה בעבר לתגליות מדעיות: באמצע המאה ה-20 ניסו חוקרים להבין את מנגנון בלוטת התריס באמצעות האקסולוטל - הם האכילו אקסולוטלים ברקמות תריס של בעלי חיים, וגילו שאם הבלוטה מפרישה הורמון, האקסולוטל יתחיל לפתע בתהליך מטמורפוזה, יאבד את זימיו ויפתח עור יבש - ניסוי שפיענח למעשה את פעילות הורמוני התריס בגופם של בעלי חוליות.

מה הגורם האבולוציוני לכך שאקסולוטלים אימצו נאוטניה מלאה? חוקרי טבע סבורים שהסיבה קשורה לסביבת המחיה הייחודית שלהם. מקור האקסולוטלים באגמים גבוהים וקרים בעמק מקסיקו - אגם סוצ׳ימילקו ואגם צ׳לקו (Chalco)– שהיו יציבים ואמינים מבחינת מים לאורך השנה. בניגוד לבריכות עונתיות או אגמים שמתייבשים למחצה, בתי הגידול של האקסולוטל לא אילצו אותו "להתבגר" ולעבור ליבשה כדי לשרוד תקופות יובש. כך השתמרה תכונת הלארווה לאורך דורות: כל עוד יש מים כל השנה, עדיף להישאר במים ולנצל את היתרונות שם. תאוריה נוספת גורסת כי דלות של יוד זמין במים תרמה גם היא לעצירת המטמורפוזה - מחסור ביוד מגביל ייצור של הורמוני תריס הדרושים לגלגול, וכך הפרטים נתקעים בשלב הצעיר.

התוצאה היא פתרון הישרדות מפתיע: האקסולוטל מסוגל להתרבות כאילו היה בוגר, מבלי לוותר על אורח החיים המימי והנוח של צעיר. למעשה, ניתן לאלץ אקסולוטל לעבור מטמורפוזה באופן מלאכותי - אם מזריקים לו הורמון תירוקסין או מוסיפים יוד למים, גופו יגיב ויתחיל להתפתח לסלמנדרה ארצית: הוא יספוג את זימיו החיצוניים, יגדל לו עור עבה עם עפעפיים, ריאותיו יתפתחו, והוא יעלה מהמים לחיים יבשתיים. אלא ש"צפרדע שהפכה לנסיך" כזו לרוב חיה חיים קצרים ורגישים יותר. מרבית האקסולוטלים בטבע ובשבי נותרים במים לכל חייהם (תוחלת חייהם יכולה להגיע לכ-15 שנה ויותר), כשהם משמרים את קסם ה"ילדות הנצחית" שלהם. לא בכדי כונה האקסולוטל בעולם המדע "פיטר פן של הטבע" - הילד הנצחי שאינו גדל לעולם, ובמקרה שלו, הדבר אף הפך לסוד כוחו.

אקסולוטל / Credit Adrien Cretté

כישורי ריפוי קיצוניים

יש שיאמרו כי היכולת להישאר צעיר לנצח היא כבר מופלאה למדי, אך אצל האקסולוטל זו רק ההתחלה. היצור הזה מחזיק בכישרון ביולוגי כמעט על-טבעי: רגנרציה - יכולת התחדשות וריפוי עצמי בקנה מידה שקשה להאמין. אם אקסולוטל מאבד גפה - למשל רגל שננשכה מטורף - בתוך חודשים ספורים תצמח לו רגל חדשה כמעט מושלמת במקום הישנה. לא רק גפיים: אקסולוטלים מסוגלים לשקם זנב שנקטע, לחדש חלקים נרחבים של עור ושרירים פגועים, ואף להצמיח מחדש רקמות שלמות של איברים פנימיים. ניסויים הראו שאקסולוטל יכול לחדש גם חלקים מהלב, מהריאות, מאיברי העיכול ואפילו מרכיבי עין ורקמת מוח שנפגעו - וכל זאת ללא היווצרות צלקת.

בעוד אנו בני האדם נותרים עם צלקת לאחר פציעה, אצל האקסולוטל הפצע מחלים כאילו לא היה, והרקמה החדשה זהה במבנה ובתפקוד לזו שאבדה. עצמות, סחוסים, כלי דם, עצבים - הכל משוחזר במדויק. יתרה מזאת, יכולת ההתחדשות לא מתמעטת עם הגיל אצל היצור הזה: אקסולוטל קשיש בן עשר עדיין יגדל מחדש גפה קטועה באותה יעילות כמו צעיר. זו יכולת שאין כמעט שני לה בין בעלי החוליות - אפילו בין בני משפחתו של האקסולוטל, רק סלמנדרות וטריטונים אחרים מתקרבים לכך ביכולתם הרגנרטיבית, וגם הם לא מגיעים להיקף ולשלמות השיקום שהאקסולוטל מציג. כפי שתיאר זאת אחד החוקרים, "האקסולוטל מסוגל לחדש כמעט כל חלק בגופו אחרי כמעט כל פציעה - כל עוד הפציעה לא הורגת אותו".

מה הסוד מאחורי כושר הריפוי המסחרר של האקסולוטל? כאשר אקסולוטל נפצע, הוא מפעיל מנגנון ריפוי שונה מאד מזה של בני אדם ויונקים. אצלנו, פצע עמוק מתכסה במהירות ברקמת צלקת סיבית כדי לאטום את האזור - תהליך שמגן מפני זיהום, אך חוסם כמעט לחלוטין אפשרות להצמיח מחדש את האיבר החסר. אצל האקסולוטל, לעומת זאת, מתרחש תהליך אחר: תאי העור, השריר והעצם בסביבת הפצע נסוגים למצב דמוי תאי גזע ומשתנים לתאים בלתי-ממוקדים. במקביל, הגוף מגייס לאזור הפציעה תאים נוספים ממקומות אחרים בגוף. התאים הנודדים הללו מתכנסים יחדיו ויוצרים גוש המכונה בלסטמה (Blastema) - רקמה עוברית זמנית שמכילה תאי גזע מכל הסוגים. הבלסטמה הזו מתחילה לבנות את האיבר החסר מחדש, ממש כאילו הגוף חוזר בזמן לשלב עוברי ומתכנת את התפתחות האיבר מלכתחילה. כל סוג תא בבלסטמה יודע "לשחזר" את הרקמה המתאימה לו: תאי שריר יתרמו ליצירת שריר, תאי סחוס יבנו מחדש עצם, תאי עור ייצרו עור, וכן הלאה. באופן מדהים, התהליך הזה מכוון בצורה מושלמת - האקסולוטל "זוכר" איזה חלק איבד ו"מוודא" שאיבר חדש צומח בדיוק במקום הנכון ובגודל הנכון.

מחקרים עדכניים אף פענחו חלק מהמנגנונים הכימיים המעורבים: למשל, התגלה שחלבון בשם TGF-β פועל אצל האקסולוטל למניעת היווצרות צלקת ומאפשר היווצרות בלסטמה תקינה; מעניין לציין שאותו חלבון קיים גם בעוברי אדם בשלבי ההריון המוקדמים ומאפשר לעוברים אנושיים לרפא פציעות בלי צלקות. המשמעות היא שאולי גם בגופנו קיימים המסלולים הדרושים לרגנרציה - אלא שבמהלך ההתבגרות הם "מכובים". ואכן, ידוע שתינוקות וילדים קטנים מסוגלים לעיתים לחדש קצה אצבע קטועה, אך יכולת זו אובדת בבגרות. הבנת סוד האקסולוטל עשויה יום אחד ללמד אותנו כיצד להעיר מחדש את היכולות הרדומות הללו אצל האדם.

הסקרנות המדעית לגבי כוחות הריפוי של האקסולוטל הביאה חוקרים לבחון לעומק את הגנום שלו ואת הגנטיקה של ההתחדשות. פריצת דרך מעניינת פורסמה בשנת 2020: צוות חוקרים מאוניברסיטת ייל הפעיל שיטת סריקה גנטית מבוססת קריספר על בלסטמת גפה מתחדשת באקסולוטל, וזיהה שני גנים מרכזיים החיוניים לתהליך הרגנרציה. אחד הגנים שהתגלה הוא קטלאז, אנזים המגן מפני נזקי חמצון בתאים - תפקיד מפתח בשליטה בדלקת ובקידום ריפוי. הגן השני, FETUB, קשור אף הוא במסלולים תוך-תאיים של גדילת רקמת סחוס ועצם. זיהוי הגנים הללו מהווה צעד חשוב, שכן הוא מדגים שניתן להתגבר על גודלו העצום של גנום האקסולוטל (כ-32 מיליארד זוגות בסיסים, פי עשרה מגנום האדם!) כדי לבודד את הגורמים המאפשרים את כושר הרגנרציה יוצא הדופן שלו.

המחקר הגנטי באקסולוטלים נמצא כיום בעיצומו, בעזרת כלים מודרניים כמו הנדסה גנטית ועריכת גנים (קריספר) המותאמים לגנום הענק של היצור. בעשורים האחרונים הצליחו מדענים לפתח קווי אקסולוטלים טרנסגניים (עם גנים מהונדסים) ומיפו בהדרגה חלקים קריטיים מהגנום, בתקווה לגלות אילו מנגנונים מדכאים אצל יונקים את היכולת להתחדש, ואיך ניתן לעורר אותם לפעולה. בסופו של דבר, חקר האקסולוטל הוא חוד החנית של תחום הרפואה הרגנרטיבית: הבנת היצירה מחדש של איברים בגופו עשויה להוביל יום אחד לפיתוח טיפולים שמאפשרים גם לבני אדם לשקם איברים פגועים, לרפא שיתוק ואולי אף להצעיר רקמות זקנות. כפי שמתמצת זאת פרופ׳ דיוויד גרדינר (David Gardiner), ביולוג מאוניברסיטת קליפורניה שחוקר אקסולוטלים: "עוד יגיע היום שבו נוכל גם אנו, בני האדם, להתחדש. וכאשר יכתבו את סיפורי ההצלחה של הרפואה, הם יחזרו אל היצורים המודליים הללו (כמו האקסולוטל) שהראו לנו את הדרך"..

אקסולוטל / Credit MOs810

חשיבות למחקר הרפואי והביולוגי

מעבר לכישורי הריפוי המסעירים, האקסולוטל התגלה לאורך השנים כגיבור-על של ממש בעולם המדע - מודל מחקר ייחודי שתרם תרומות מכריעות לביולוגיה, לרפואה ולהבנת התפתחות עוברית. כבר במאה ה-19 הפליא היצור הזה חוקרים באירופה: אלכסנדר פון-הומבולדט, חוקר טבע פרוסי נודע, הביא זוג אקסולוטלים ממקסיקו לפריז והעבירם לז׳ורז׳ קיווייה, גדול האנטומיסטים של התקופה. קיווייה הופתע לראות יצור בוגר עם זימים, והניח בתחילה שזהו רק ראשן של סלמנדרה גדולה שטרם התפתח. רק כעבור זמן הובן שזהו מין שנותר ב"שלב ראשן" לצמיתות - הבנה שהיוותה בסיס למחקר הניאוטניה בדו-חיים. מאז, האקסולוטל נמצא בלבם של כמה מציוני הדרך במדע.

במחקר התפתחות העובר: בראשית המאה ה-20 שימשו ביצי האקסולוטל - שהינן גדולות, שקופות ונוחות לתצפית - כדי לפענח כיצד מתמיינים תאים בעובר המתפתח. מדענים יכלו לעקוב אחר תאי העובר של האקסולוטל, שצבעם הטבעי משתנה מתא לתא, ולראות כיצד הם נודדים ומתארגנים לרקמות ואיברים. תצפיות אלו הובילו לפיתוחם של מודלים תאורטיים להבנת תהליכי התמיינות תאים - ובהם מודל 'מפצל מצב התא', המתאר גל דינמי של מתיחה ושחרור ככוח מכני מרכזי שמכוון את תאי הגזע להתמיין לסוגי רקמות שונים..

במחקר רפואי התפתחותי: אקסולוטלים סייעו לחשוף את הסיבה למום המולד ספינה ביפידה (שדרה שסועה) בבני אדם, בזכות הדמיון בתהליך סגירת צינור העצבים בינם לביננו.

באנדוקרינולוגיה: כפי שצוין, ניסויים באקסולוטלים בשנות ה-20 של המאה ה-20 הובילו למעשה לגילוי הורמוני בלוטת התריס ולהבנת תפקידם בקידום מטמורפוזה.

במחקר הסרטן: ב-2011 הצליחו חוקרים למצות מתמצית ביצי אקסולוטל חומר שעוצר חלוקה של תאי סרטן שד - בכך שהפעיל בהם גן מדכא גידול רדום. התגלית הזו ריתקה את הקהילה המדעית, שכן היא רומזת שלתאי רבייה של האקסולוטל יש מנגנונים היכולים "להזכיר" לתאי סרטן את תפקידם התקין ולהשיב אותם למסלול בריא.

התפתחות של אקסולוטל, התהליך ארך 18 ימים בסך הכל, והציג את כל השלבים כולל גסטרולציה, מורולה ונוירוליציה. שיטה: מיקרוסקופיה סטריאוסקופית.

בזכות כל אלה, האקסולוטל נחשב כיום ליצור מודל רב-עוצמה: הוא מודל מעבדה קלאסי לחקר התפתחות איברים, גנטיקה ורפואה רגנרטיבית, אף כי יש לציין שהגנום הענק שלו ומשך החיים הארוך (מעל שנה להגיע לבגרות מינית) הופכים אותו לפחות נוח למחקר גנטי מהמודלים הידועים כמו עכברים או זבובי פירות. ובכל זאת, בעידן הנוכחי של הביולוגיה, עם עליית המחקר הגנומי וההנדסה הגנטית, האקסולוטל חווה עדנה מחודשת: בשנת 2018 פוענח רוב גנום האקסולוטל ברזולוציה גבוהה, ובמעבדות בכל רחבי העולם גדלים אלפי פרטים שלו למטרות מחקר.

האקסולוטל חשוב למדענים גם בשל תכונותיו הפרקטיות כחיית מודל. הוא קל יחסית לגידול ולהרבעה בשבי - הרבה יותר מרוב הסלמנדרות האחרות, שגידולן ביבשה מסובך. למעשה, עוד משלהי המאה ה-19 התפשט "טרנד" של גידול אקסולוטלים במעבדות ובגני חיות באירופה. ההיסטוריה מספרת שב-1864 הובאו לפחות שישה אקסולוטלים חיים ממקסיקו לפריז, ושם הופתעו המטפלים לגלות באקווריום צאצאים - האקסולוטלים התרבו בהצלחה רבה בשבי. במהרה החלו מוזיאונים וחוקרי טבע לחלוק ביניהם ביצים וראשנים, ונוצרה קולוניה עולמית של אקסולוטלים מבויתים. נקבות אקסולוטל יכולות להטיל 300 עד 1000 ביצים בהשריית עונת רבייה (שהיא בפברואר בטבע), והביצים הגדולות בוקעות בתוך כשבועיים. גם תוחלת החיים הנאה של האקסולוטל (10–15 שנים ואף יותר) מאפשרת לחקור אותו לאורך זמן.

בנוסף, כאמור, לעוברים של אקסולוטל יתרונות כבירים למחקר: ביצים גדולות פי 30 מביצית אדם, עובר שקוף שניתן לצפות בהתפתחותו החיצונית, ותאים גדולים במיוחד, שצבעם הטבעי משתנה מתא לתא - תכונה המאפשרת לעקוב אחר נתיבו של כל תא בנפרד במהלך התפתחות הרקמות. כל אלו הפכו את האקסולוטל לחיית מודל מבוקשת במחקר הביולוגי. כיום הוא משמש בין היתר למחקר הנדסת רקמות והשתלת איברים, חקר הזדקנות (כיצד הוא "מקפיא" הזדקנות בשלב צעיר), מחקרי לב (עקב מוטנטים באקסולוטל שפיתחו לב פגום - מה שמאפשר הבנת אי-ספיקת לב בעובר), מחלות נוירולוגיות (עקב יכולתו לשקם חוט שדרה פגוע, מה שמדמה החלמה משיתוק), וכמובן בראש ובראשונה - מחקר בהתחדשות איברים במטרה ליישם את הידע ברפואה אנושית.

ללא ספק, האקסולוטל - אותו "ראשן נצחי" ממקסיקו - כבר הצדיק את קיומו בכך שקידם לא מעט את המדע. ייתכן מאוד שבעתיד, ניתוח סודותיו הגנטיים והכימיים עוד יניב פריצות דרך רפואיות דרמטיות עבור האנושות, למשל בתחומי החלפת איברים או ריפוי פציעות קשות.

אקסולוטל / Credit Vassil

משבר שימור וביות

בעוד שהאקסולוטל זוכה להילת יצור פלא במעבדות העולם - סמל לריפוי ולמדע פורץ דרך - מצבו בטבע עגום בהרבה. הוא מדגים מקרה נדיר של "פרדוקס השימור": מין שרווח מאוד בשבי, אך מצוי על סף הכחדה בבית גידולו המקורי. בעבר שגשגה הסלמנדרה יוצאת הדופן הזו באגמיו הרחבים של עמק מקסיקו, בעיקר באגם טקסקוקו (Texcoco) הקדום ובתעלות ובביצות שסביבו. האצטקים הכירו אותו היטב, לא רק כישות מיתולוגית אלא גם כמאכל מבוקש - עדויות מהתקופה הקולוניאלית מספרות על מקסיקנים עניים שניזונו מחרקים, שורשי צמחים ו"יצור דמוי זוחל מוזר הקרוי אקסולוטל". אך החל מהמאה ה־20 החלה הידרדרות חדה בבית הגידול: האגמים יובשו, תועלו ונעלמו כמעט לחלוטין תחת התפשטותה של עיר הבירה מקסיקו סיטי. שרידיהם האחרונים מצויים כיום בתעלות אגם סוֹצ׳ימילקו שבדרום העיר - ושם, במים המזוהמים והמתמעטים, שורדת האוכלוסייה הפראית האחרונה של האקסולוטל.

סקרים במאה ה-21 מצביעים על ירידה תלולה: בעוד שבשנות ה-90 תועדו כ-6000 פרטים לקמ"ר, כיום ההערכות מדברות על בין כמה עשרות לכמה מאות בודדות של פרטים בלבד בטבע כולו. בשנת 2020 אמד האיגוד הבין-לאומי לשימור הטבע ומשאבי הטבע (IUCN) כי אולי נותרו רק 50 עד 1000 אקסולוטלים בטבע - והמגמה ממשיכה לרדת. בשל כך מדורג המין כ"סכנת הכחדה חמורה" ברשימה האדומה של IUCN. המשברים הסביבתיים רבים: אובדן בית גידול - שטחי הביצה והאגם הצטמצמו מאד בשל פיתוח עירוני, סלילת כבישים והרחבת שטחי חקלאות; זיהום מים - מי התעלות בסוצ׳ימילקו סובלים מזיהום תעשייתי וביוב, הפוגע בבריאות הדו-חיים; ומינים פולשים - דגים טורפים כמו אמנונים וקארפים (Carps) הוכנסו למימי התעלות לפני עשרות שנים, והם טורפים ראשני אקסולוטל ומתחרים עם הבוגרים על מזון. האקסולוטל, שבעבר חי בסביבה ללא דגים טורפים גדולים, מתקשה לשרוד בפלישה זו.

מן העבר השני, בשבי שורדים ומתרבים היום עשרות אלפי אקסולוטלים - במעבדות מחקר, בחוות גידול לנוי ואצל מגדלים חובבים. יש אפילו מסעדות ביפן שמגישות אקסולוטלים מטוגנים כמעדן אקזוטי. פרופ' ריצ'רד גריפית'ס (Richard Griffiths), אקולוג מאוניברסיטת קנט, תיאר זאת כך: "האקסולוטל הוא פרדוקס שימורי מושלם - אולי הדו-חיים הנפוץ ביותר בחנויות חיות ובמעבדות בעולם, ובו בזמן כמעט נכחד בטבע". אלא שהפופולריות בשבי אינה מצילה את מין הבר; להפך, היא מציבה אתגר. מרבית האקסולוטלים המבויתים כיום הם צאצאים של קבוצת פרטים מצומצמת שהובאה לאירופה במאה ה-19. תיעוד היסטורי מלמד שב-1863 יצא משלוח בן 34 אקסולוטלים (וכנראה שרק 16 שרדו את המסע) שנלכדו בסוצ׳ימילקו במימון ממשלת צרפת, והפרטים הללו ופצליהם יצרו את גרעין הרבייה בכל אירופה.

במשך השנים נוצר "צוואר בקבוק" גנטי חמור: רבייה חוזרת בין פרטים קרובים והיעדר עירוי של גנים חדשים הובילו לכך שרוב האקסולוטלים במעבדות בעולם כיום קרובים זה לזה באופן מדאיג. מקדם הרבייה הפנימית (inbreeding) שלהם הוערך בכ-35% - גבוה בהרבה מהסף (12%) שנחשב מסוכן לאוכלוסיות בטבע. אקסולוטלים מעבדתיים רבים מראים פגמים מולדים, למשל אצבעות נוספות או עיוותים בשלד. יתרה מזו, כדי "לרענן" את המאגר הגנטי, מדענים אף ביצעו בעבר הכלאות מכוונות בין אקסולוטל לסלמנדרות טייגר (Ambystoma tigrinum, מין סלמנדרה קרוב) - מה שהותיר עקבות דנ"א של סלמנדרת טייגר באקסולוטלים של היום. המשמעות היא שאוכלוסיית השבי אמנם גדולה במספר, אך דלה מבחינה גנטית ואינה בהכרח מייצגת את כושר ההישרדות של אקסולוטלים "בריאים" בטבע.

מצב זה מדאיג חוקרים: הם חוששים שמגפה או פטריה קטלנית (כמו זו הגורמת למחלת העור כיטרידיומיקוסיס בדו-חיים) תתפשט במושבות השבי - בעלות שונות גנטית נמוכה - ועלולה לחסל את כולן במהירות. כבר התרחשו מקרים של תמותה המונית מסתורית בקולוניית האקסולוטלים שבאוניברסיטת קנטקי (שם מוחזקים אלפי פרטים כמאגר עולמי). מכאן החשיבות הקריטית לשמר את אוכלוסיית הבר המעטה שנותרה - לא רק להצלת המין בסביבתו הטבעית, אלא גם לצורך מדעי, כדי לשמור על מגוון גנים שייתכן שטומן בחובו יכולות ביולוגיות שפרטי השבי איבדו.

למרבה המזל, מקסיקו מכירה בערך האקולוגי והסמלי של האקסולוטל, ומספר יוזמות שימור הוקמו בשנים האחרונות. הממשלה המקסיקנית וארגונים מקומיים פועלים לשיקום בתי הגידול בסוצ׳ימילקו: בין השאר מוקמות "שמורות" קטנות בתוך התעלות, אזורים מגודרים שבהם מסלקים את הדגים הפולשים ומנקים את המים מזיהומים. אחד הפרויקטים הייחודיים כולל בניית צ'ינאמפות (Chinampa) - איים מלאכותיים צפים העשויים צמחי מים, בולי עץ ובוץ - המשמשים כמסננים טבעיים למי התעלות. צ'ינאמפות כאלו, שהיו פעם חלק ממערכת החקלאות האצטקית, מנקות רעלים ומספקות מסתור ורבייה לאקסולוטלים. ד"ר לואיס זמבראנו (Luis Zambrano), חוקר מוביל באוניברסיטה הלאומית של מקסיקו (UNAM), עובד עם חוואים מקומיים להקמת מקלטי צ'ינאמפה, וכן מנהל תוכניות רבייה מבוקרת של אקסולוטלים ושחרורם חזרה לטבע בנקודות מוגנות. תוצאות ראשונות מעודדות: דווח שאקסולוטלים שגודלו בשבי והושבו למים נקיים בסוצ'ימילקו הצליחו לשרוד, לעלות במשקל ואף להתרבות, אם כי חלקם עדיין נטרפים על ידי עופות מים מקומיים.

לצד זאת, מוקדים חדשים משוקמים כדי ליצור אוכלוסיות בר נוספות - למשל, אגמים מלאכותיים בפארקים (כמו פארק צ'פולטפק במקסיקו סיטי שבו התגלו אקסולוטלים ששרדו). במקביל, קהילת השימור מקדמת תיירות אקולוגית באזור: סיורי שיט מודרכים בתעלות סוצ׳ימילקו, שבהם תיירים יכולים לצפות בצמחייה, בציפורים ואולי גם להציץ באקסולוטל בטבע. חלק מההכנסות מוזרם חזרה למאמצי השימור. אפילו קומונה של נזירות במקסיקו לקחה תחת חסותה פרויקט גידול אקסולוטלים למטרת שימור, מתוך תחושת שליחות להציל את "בריאת האל" הזו. המאמצים הרבים הללו נותנים תקווה מסוימת, אך אין ספק שהדרך להצלת האקסולוטל עוד רצופה אתגרים. האתגר המשמעותי ביותר יהיה שיקום מערכתי של הסביבה - הפחתת זיהום המים והסדרת הפיתוח העירוני - כדי להבטיח שליצור הפלאי הזה יהיה בית לחזור אליו.

Credit DevilLivedCYN on DeviantArt

תרבות, מיתולוגיה ואמנות

דמותו המסקרנת של האקסולוטל הטביעה חותם גם בעולמות התרבות, המיתוס והאמנות של האנושות. כבר ראינו את מקומו המרכזי במיתולוגיה האצטקית: האקסולוטל היה הגלגול האחרון של האל קסולוטל, אל הדמדומים, הברק, והמוות, שניסה לחמוק מקרבן כששינה צורה ל"מפלצת המים". עצם העובדה שהאצטקים קישרו את היצור לאל תאום של קצלקואטל מלמדת עד כמה ריתקו אותם תכונותיו. למעשה, כתבים אצטקיים (כמו קודקס פלורנטין) מזכירים את האקסולוטל, ותיארו אותו כ"סלמנדרת מים" ייחודית. מעבר למיתוס, האקסולוטל נכנס גם לפולקלור - הוא נחשב לסמל של פחד ממוות והתחדשות (שכן האל שניסה להימלט מהמוות עשה זאת דרך הפיכה ליצור שמסמל אלמוות צעיר). גם השם "מפלצת המים" לא הרתיע את בני התרבות ההיא מלראות באקסולוטל יצור קדוש במידה מסוימת.

בעת המודרנית, כאשר אקסולוטלים החלו להגיע לאירופה, הם הציתו את דמיונם של סופרים ואמנים. אחד העיבודים הספרותיים המפורסמים ביותר הוא הסיפור הקצר "Axolotl" מאת חוליו קורטאסר (1956). קורטאסר, מגדולי הסופרים הארגנטינאים, מגולל בסיפורו הקצר את קורותיו של צעיר בודד בפריז המפתח אובססיה ייחודית לאקסולוטלים השוחים באקווריום של גני הצמחים בעיר. הוא מבקר מדי יום את היצורים המוזרים, בוהה בהם שעות ארוכות ומרגיש שהם מביטים בו בחזרה. לאט-לאט מטשטשים הגבולות בין המתבונן לנשוא התצפית - המספר משכנע את עצמו שהוא עצמו הפך לאקסולוטל, שתודעתו עברה אל תוך גוף היצור שבמכל הזכוכית. הסיפור הוא אלגוריה מרתקת על הזדהות אנושית עם "האחר", על בדידות וחיפוש משמעות. קורטאסר משתמש באקסולוטל כסמל: מצד אחד חיה כלואה באקווריום, חסרת תנועה ונתונה למבטו החוקר של אדם; ומצד שני - יצור שחבוי בו "עולם ומלואו", חוכמה קדומה (עיניו הזהובות של האקסולוטל מזכירות למספר עיניים של אצטקים קדומים) ויכולת אולי להבין את סוד הקיום יותר מהאדם. הסיפור מסתיים בתחושה שהאקסולוטלים "אנושיים בתוך ראשם" והמספר - כעת אקסולוטל בעצמו - מצפה שהאיש שהיה יבוא לבקר ויספר את סיפורם. יצירה מהפנטת זו הביאה לפרסום עולמי של האקסולוטל כדימוי ספרותי, ומאז הוא הופיע ביצירות אמנות, שירה וספרות נוספות המסמלות התחדשות, טרנספורמציה או ניכור.

האקסולוטל נוכח גם בתרבות הפופולרית של ימינו בדרכים מפתיעות. במקסיקו הוא הפך לסמל לאומי קטן של גאווה: ניתן למצוא דמותו על חולצות, צעצועים וציורי קיר בעיר הבירה. הוא אפילו הוכתר כ"האמוג׳י הרשמי של מקסיקו סיטי" - דמות האקסולוטל משמשת באפליקציות המסרים כסמל העיר, עדות למעמדו האיקוני המקומי. ברשתות החברתיות האקסולוטל כבש לבבות בשל חיוכו המתמיד ומראהו ה"חמוד להפליא"; סרטונים ותמונות שלו הפכו ויראליים בטיקטוק ובאינסטגרם, מה שלעיתים מעורר חשש מפני ביקוש גובר לסחר לא חוקי בו כ"חיית טרנד". בעולם האנימה והמשחקים, האקסולוטל זכה למחוות: דמות הפוקמון "Wooper" מבוססת בבירור על אקסולוטל - ואף ביפן כינויו של האקסולוטל הוא "וופאר לופאר", שם שנולד מפרסומת טלוויזיה לנודלס בשנות ה-80 שהציגה יצור חלל חביב המזכיר אקסולוטל. הוא גם מופיע כדמות עזר במשחק "מיינקראפט" הפופולרי - בעדכון משנת 2021 נוספו אקסולוטלים כיצורים שניתן לגדל ולאלף במשחק, מה שחיבר דור חדש של צעירים להיכרות עם היצור בעולם הווירטואלי. אפילו בעולם האמנות הפלסטית האקסולוטל השאיר חותם: אמנים מודרניים יצרו פסלים, ציורים ומיצגים בהשראתו, לעיתים כהשתקפות על נושאים של שינוי וצמיחה. דומה שהאקסולוטל, שהיה פעם חבוי בביצות מקסיקו, כבש לעצמו מקום בלב התרבות האנושית - ממיתוסים קדומים ועד תופעת אינטרנט עולמית.

בתום מסענו עם האקסולוטל, גילינו שהיצור הקטן והמשונה הזה הוא הרבה יותר מאשר "סלמנדרה שלא גדלה". הוא משמש עבורנו כמעין מראה מסתורית לטבע - מראה שמשקפת אפשרויות מופלאות של התחדשות, הסתגלות וגמישות החיים. האקסולוטל מלמד אותנו על כוחה של האבולוציה לבחור בדרכים לא שגרתיות: להישאר צעיר כדי לשרוד, לא להתבגר אם אין בכך צורך. הוא מדגים לנו את פלאי הריפוי הטבעי - יכולת שכל אחד מאיתנו ודאי היה חפץ בה, לו רק יכולנו לאמץ אפילו מקצת ממנה לרפואה האנושית. מהאקסולוטל אנו לומדים שגם ביצורים פשוטים למראה חבויים סודות גדולים: גנים וחלבונים שביכולתם אולי לשחרר גם בגופנו מנעולי החלמה ששכחנו את מפתחותיהם.

בסיפורו של קורטאסר מביט אדם בעיני האקסולוטל ולבסוף רואה בהן את עצמו - ואולי זו השאלה המסכמת שכדאי שנשאל: כשאנו מתבוננים באקסולוטל, האם אנו רואים רק סלמנדרת מים מוזרה - או שאנו מביטים בהשתקפות של שאיפתנו שלנו להתחדשות, להתגברות על מגבלות ולחיי אלמוות צעירים? מה באמת יכול היצור הנצחי הזה ללמד אותנו על עצמנו, על גבולות הריפוי ועל פלאי הבריאה שעוד לא פענחנו? התשובות, כך נראה, עדיין ממתינות במעמקי המבחנות והביצות, לצד האקסולוטל המהרהר בעיניו הזהובות.

מקורות:

• קטעים מ- The Axolotl: An Ancient Mexican God מאת UnderWater360.

• קטעים מ-Axolotl מאת National Geographic.

• קטעים מ- Biologys beloved amphibian the axolotl is racing toward extinction.

• קטעים מ- Axolotl מאת A-Z Animals.

• קטעים מהמחקר- The axolotl genome and the evolution of key tissue formation regulators מאת Nature.

• קטעים מ- 'A Summary and Analysis of Julio Cortazar’s ‘Axolotl מאת Interesting Literature שנכתב ע"י: Dr Oliver Tearle.

• קטעים מ- Axolotl מאת animalbook.jp.