הפליאונטולוגים מהמיינסטרים אומרים כי הדינוזאורים נכחדו 65 מיליון שנה לפני התפתחות האדם המודרני. עם זאת, זה לא עצר את התפיסה לפיה דינוזאורים מסוימים שרדו כאוכלוסיות שריד (Relict) והופיעו ביצירות אמנות אנושיות. דוגמה ליצירת אמנות שהובאה כראיה לתפיסה זו היא גילוף חידתי בטה פרוהם (Ta Prohm), מקדש גדול באנגקור, עיר הבירה של האימפריה החמרית העתיקה.
מקדש טה פרוהם נבנה בתקופת שלטונו של שליט החמר, ג'איווארמן השביעי (Jayavarman VII), בסוף המאה ה-12, כמנזר בודהיסטי מהאיאנה. לאחר התפוררות האימפריה החמרית, המקדש ננטש ונבלע על ידי היער עד המאה ה-19, אז החלו חפירות ארכיאולוגיות באתר אנגקור.
מקדש טה פרוהם מפורסם כיום בעיקר בזכות המראה המרהיב של שורשי העצים העצומים שפילסו את דרכם דרך האבנים הרופפות. עם זאת, בימים אלה הנוף היפה הזה נמצא במעקב ומתוחזק בקפידה כדי להבטיח שמצבו של המקדש לא יחמיר עוד או שיהפוך למסוכן לאינספור המבקרים שמתפעלים מהאתר בכל שנה.
הסיבה שמקדש טה פרוהם הפך חשוב למתעניינים באוכלוסיות דינוזאורים חיים היא יצור שגולף על קירות המקדש, שלדעת חלקם דומה באופן מובהק לסטגוזאורוס. מה שהופך את היצור הזה לזאוריתי במראהו אלו בליטות על גבו שנראות כמו לוחיות הגב של הדינוזאור המוכר. זוהי טענה פופולרית במיוחד בקרב בריאתנים המאמינים שזה מייצג עדות לכך שדינוזאורים חיו עם בני האדם מאוחר מספיק כדי שהם יגולפו על קירות המקדש.
האם היצור הזה יכול להיות דינוזאור? לתפיסה המודרנית, הוא דומה לדינוזאור. עם זאת, ישנן כמה בעיות עם ההשערה הזו. הבעיה הראשונה היא שהלוחיות לכאורה דומות גם לקישוטים אמנותיים המתוארים בגילופים רבים אחרים סביב המקדש. הם אכן נראים מעט שונים משאר הקישוטים, אך לא ניתן לשלול את האפשרות שהם קישוטים. אם מסירים את הקישוטים, היצור דומה פחות לדינוזאור והוא מזכיר יותר משהו כמו קרנף.
ללא הגילופים דמויי הלוחיות מעל גבו, אין באמת סיבה להניח כי היצור הזה הוא סטגוזאורוס או כל דינוזאור אחר לצורך העניין. ראשית, בעל החיים חסר את הדוקרנים הבולטים בגב הזנב, האופייניים כל כך לדינוזאור. מכיוון שמדובר במאפיין ייחודי מאד של בעל החיים, נראה שלא סביר שאמן יחסיר את הפרט הזה. יתר על כן, בחלק האחורי של ראש בעל החיים נמצא מה שנראה כאוזניים או קרניים, שלסטגוזאורוס כנראה לא היו. גם ראש היצור הוא לא בצורה הנכונה.
תומכי העמדה לפיה בעל החיים הוא סטגוזאורוס הציעו אפשרויות כמו שבעל החיים מייצג זן של סטגוזאורוס חסר דוקרנים. הצעה מעניינת במיוחד היא שהגילוף הוא תיאור של סטגוזאורוס מבוית ממנו הוסרו הדוקרנים מטעמי בטיחות ולוע בעל החיים נחסם. על פי תפיסה זו, המבנים דמויי האוזניים הם חלק מרתמה.
כדי להגיב באופן ספציפי לשתי האפשרויות הללו, יתכן והיה קיים זן לא מוכר של סטגוזאורוס חסר דוקרנים, אך זה מחייב אותנו להניח הנחות נוספות ולגבות את מה שהיום הוא ספקולציה עם יותר ספקולציות. עלינו לא רק להניח שהוא מייצג דינוזאור, עובדה שלא בוססה, אלא שהוא מייצג דינוזאור שעדיין אין לנו ראיות לקיומו. הצעה זו מתנגשת עם תערו של אוקאם.
ההסבר השני הוא בעייתי מאחר ואין לנו שום ראיות חד משמעיות לכך שהסטגוזאורוס חי בתקופות היסטוריות, שלא לדבר על כך שהוא בוית על ידי האדם. לא נמצאו עצמות חדשות או רתמות, או כל דבר שיעיד על ביות של יצורים גדולים כמו הסטגוזאורוס. אם היו אי פעם דינוזאורים מבויתים, זו תהיה הראיה הידועה היחידה לכך.
לאור זאת, סביר יותר להניח שהיצור המתואר במקדש נועד לתאר יצור מוכר יותר לחמרים הקדומים. חוקרים ציינו כי היצור מזכיר חזיר בר, קרנף או זיקית מסוגננת. הוא גם לא בדיוק דומה לבעלי החיים האלה, אך ישנן די סיבות להצביע על כך שמדובר בקרנף, אוזניו וצורת ראשו, לפחות כמו שיש סיבות להצביע על כך שמדובר בסטגוזאורוס, הבליטות הדומות ללוחיות הגב.
זהות היצור מעורפלת במקרה הטוב. אנחנו לא יכולים לומר בוודאות שזה לא דינוזאור, אך מכיוון שיש לנו עדויות חד משמעיות לכך שהחמרים נתקלו בקרנפים, חזירי בר וזיקיות אך לא בדינוזאורים חיים, סביר יותר, לאור הראיות ותערו של אוקאם, שזהו אחד מבעלי החיים השגרתיים יותר שהוצעו ולא אוכלוסיית שריד של סטגוזאורוס.
נושא אחר קשור לסביבה עצמה. מכיוון שאין לנו שום עדות שאין עליה עוררין על שרידי דינוזאורים מאוחרים שאינם מאובנים ועטופים בסלע מוצק בן מיליוני שנים, כל דינוזאור חי היה צריך להיות נדיר ביותר וככל הנראה מוגבל לאזור מרוחק שבו הוא היה בטוח מפני טורפים, כמו בני אדם, ומשינויים פתאומיים בסביבתו. לשם השוואה, עץ הוולמי (Wollemi pine tree), אוכלוסיית שריד של עץ שהיה נפוץ בעידן המזוזואיקון, קיים רק בחלק מבודד מאד של אוסטרליה, שכנראה השתנה מעט לאורך אלפי שנים רבות.
בזמן בניית המקדש, קמבודיה הייתה ביתה של תרבות אורבנית משמעותית, האימפריה החמרית, ואוכלסה באופן רציף על ידי בני אדם, לפחות מאז התקופה הפלאוליתית התחתונה. בני אדם בהחלט הטרידו את הסביבה בדרום מזרח אסיה, כרתו יערות וביססו אדמות חקלאיות, עיירות וערים. כתוצאה מכך, הסביבה לא היתה מבודדת בשום דרך מהשפעות שהיו עלולות להטריד את הסביבה ולהכחיד אוכלוסיית שריד פגיעה. אמנם זה לא הופך את זה לבלתי אפשרי שהייתה באזור אוכלוסייה של דינוזאורים שזוהו על ידי בני אדם מאוחר כל כך בהיסטוריה, אבל זה עושה את זה פחות סביר.
הסיבה היחידה להסיק שמדובר בדינוזאור היא מכיוון שהוא משתלב בהסברים המועדפים על ידי אנשים מסוימים, כמו בריאתנים שמאמינים שדינוזאורים ובני אדם התקיימו יחד, או הוגי דעות שוליים שמאמינים באוכלוסיית שריד של דינוזאורים ששרדה ולא נכחדה, אלה עמדות לגיטמיות וקוהרנטיות מבחינה לוגית, אך כאלו שאינן נתמכות כרגע בראיות שאין עליהן עוררין.
נכון לעכשיו אין לנו עדויות חד משמעיות מתיעוד מאובנים או מהתיעוד ההיסטורי לכך שבני אדם ודינוזאורים התקיימו יחד. כתוצאה מכך, ההסבר לפיו היצור הוא סטגוזאורוס הוא פחות סביר מההסבר שהוא קרנף, זיקית, חזיר בר, חיה מודרנית אחרת, או אפילו יצור מיתי. יש לנו עדויות ברורות לכך שקרנף, חזיר בר או זיקית התקיימו יחד עם בני אדם שהיו יכולים להיתקל בהם ולתאר אותם כאמנים.
מצד שני, אין לנו שום עדות לכך שדינוזאורים היו באזור באותו זמן של בני האדם או שבני אדם נתקלו בהם אי פעם. כמו כן, האימפריה החמרית שאוכלסה בצפיפות היא מקום לא סביר למצוא אוכלוסיית שריד של זוחלים פרהיסטוריים גדולים. יש לשלול הסברים סבירים יותר לפני שההסבר הפחות סביר לפיו האמן נתקל בדינוזאור חי יוכל להיחשב עדיף.
מקורות:
