יצאתם פעם מהבית אחר צהריים חורפי ויבש במיוחד וחשבתם שאתם יכולים להריח גשם? ככל הנראה, לא כולם מסוגלים לזהות באמצעות האף מזג אוויר גשום שמתקרב - אז האם יש איזשהו מדע כדי לגבות את זה, או שזה רק עוד מיתוס?
נראה שהטענה שאפשר להריח את הגשם לפני שהוא מגיע מפלגת בין אנשים. מספיקה הצצה מהירה ברשתות החברתיות כדי לראות שיש כאלה שנחושים בדעתם לגבי יכולתם לחזות את הגשם באף, בעוד שאחרים נראים הרבה יותר סקפטיים. אבל בין אם אתם מאמינים בכך ובין אם לאו, יש כמה ראיות התומכות בטענות אלה. למעשה, ישנם כמה גורמים התורמים לכך שניתן לרחרח את הגשם לפני שהוא מגיע, והמשמעותי שבהם קשור רבות לפטריכור.
מקור המילה פטריכור הוא מיוונית. petros, כלומר אבן, ו-ichor, הנוזל שזרם בעורקי האלים הקדומים. זה מתייחס לאותו ריח מוכר ומספק באופן מוזר שמשחררת האדמה לאחר גשם כבד, במיוחד לאחר תקופת יובש ארוכה. המונח נטבע לראשונה בשנת 1964 על ידי המינרלוגים איזבל ג'וי בר (Isabel Joy Bear) וריצ'רד תומס (Richard Thomas).
עבור אנשים רבים, פטריכור הוא בין הריחות האהובים עליהם בעולם, אבל עד לאחרונה יחסית אף אחד לא היה בטוח למה אנחנו מוצאים אותו כל כך נעים. ואז, בשנת 2020, צוות של מדענים גילה שהריח מושך במיוחד גם בעלי חיים אחרים.
הסיבה לכך היא שחיידק קרקע נפוץ, סטרפטומיציס (Streptomyces), מייצר תרכובת בשם גאוסמין. זה ריח הגאוסמין שאנו נמשכים אליו בצורה כה מוזרה. למעשה, האף האנושי כל כך טוב בזיהוי כמויות זעירות של התרכובת שהוא מתעלה על יכולתם של הכרישים להריח דם במים. החיידקים מייצרים גיאוסמין כדי לפתות יצורים - בעיקר חרקים וחסרי חוליות אחרים, אבל גם בעלי חיים גדולים יותר - שמתכסים בנבגים שלהם ואז מפזרים אותם למרחקים גדולים.
אז כשיורד גשם, כפי שהראו חוקרים ב-2015, טיפות מים פוגעות במשטח ואז משתטחות, מה שלוכד כיסי אוויר בנקבוביות הקרקע. כיסים אלה פורצים אז מהמים ובעצם הופכים לאירוסול זעיר. תוך כדי כך הם לוקחים איתם עקבות של כל מה שהיה על הקרקע, כולל גאוסמין, שאותו ניתן להרחיף באוויר ולשאת אותו למרחקים גדולים - אפילו קילומטרים לפני ענני הגשם עצמם. סביר להניח שחלקיקי האירוסול האלה הם מה שאנשים מזהים כשהם מריחים גשם באופק. תופעה זו עשויה גם להסביר מדוע חיידקים נמצאו גבוה באטמוספירה, שכן המיקרואורגניזמים הזעירים נסחפים על ידי הרוחות.
גורם נוסף התורם לריח הגשם המתקרב הוא נוכחות האוזון ברוח. לכימיקל המסוים הזה יש ריח מתוק יותר מהריח המעט יותר אדמתי הקשור לפטריכור. האוזון מורכב משלושה אטומי חמצן, ושמו נגזר מהמילה היוונית ozein, שפירושה "להריח". זהו גז טבעי אך יכול להיות מיוצר גם על ידי דשנים מעשה ידי אדם או מזהמים אחרים. הוא יכול להיווצר ממטען חשמלי - בין אם זה מכת ברק או מקור מלאכותי - המפריד בין חנקן באטמוספרה למולקולות חמצן. חלק מהמולקולות הללו יתחברו מחדש ליצירת תחמוצת חנקן, שלעיתים יכולה להפוך לאוזון, לאחר תגובה עם כימיקלים אחרים באטמוספרה. ריח האוזון באוויר יכול להעיד על כך שגשם כבד מתקרב, שכן משב מסופת הרעמים שולח את האוזון לגובה פני הקרקע, שם בני אדם יכולים לזהות אותו.
אז בפעם הבאה שאתם יוצא מהדלת ביום רענן והאף שלכם קולט ריח של משהו לח ומסקרן ברוח, תדעו שזה כנראה הזמן למצוא מטריה, ליתר ביטחון.
מקורות:
